בשבע 517: מו"מ מזרח תיכוני

אבי סגל , כ"ג בחשון תשע"ג

מראיין: אתה בעד נסיגה לגבולות 67' עם תיקוני גבול?                                                                                              
                                                                                                  
יאיר לפיד: אני בעד חזרה לשולחן המשא ומתן... הטעות הגדולה שעשינו היתה שתמיד אנחנו מודיעים מראש מה ניתן ואיך נוותר.
לא מנהלים ככה משא ומתן במזרח התיכון. זאת הטעות הגדולה.                                                                                   

מראיין: אתה בעד פינוי יישובים מחוץ לגושים הגדולים?

יאיר לפיד: כן, יהיה פינוי יישובים.(יו"ר 'יש עתיד' עונה על השאלון ב'משעל חם' מהשבוע שעבר, ערוץ 2).

                               

            רב מתנחל ויאיר לפיל רצים יחד לכנסת, זו התחלה של בדיחה? לפיד והרב פירון

בגרות מגזרית 

אלא אם יהיו שינויים של הרגע האחרון, מפלגתו של יאיר לפיד תכלול לפחות שני דתיים בעשירייה הפותחת. אולי גם חרדי, אם רשימת הנעלבים והפורשים תמשיך להתעדכן בקצב הנוכחי. אפשר לומר כמעט בוודאות שהרב שי פירון וד"ר עליזה לביא יהיו בכנסת הבאה, וגם לרב דב ליפמן יש סיכוי מסוים להוסיף לשמו את התואר ח"כ. נוסיף עליהם את עפר שלח ואת יאיר לפיד עצמו, שניים שהצהירו בעבר כי הם מאמינים בקיומו של אלוקים, ונקבל מפלגה חצי מונותאיסטית שהיא תקוותם של לא מעט זוללי חרדים אתאיסטים.

אבל נחזור לדוקטורית ולשני הרבנים. ככל שאני שומע ומתרשם, נוכחותם של דתיים נכבדים במפלגתו של לפיד לא מעוררת את הרעש השלילי שאפשר היה לצפות לו, לפחות לא בקרב המגזר הסרוג. פליאה וחוסר הבנה - כן, טענה כי מדובר במהלך מוטעה ונאיבי - בהחלט, התלהמות ושנאה ממש לא. דרכם הפוליטית החדשה של פירון ולביא מעוררות בסך הכול תגובות מתונות גם מצד גורמים לא מאוד מתונים, וזה מעיד בעיניי על תחילתה של בגרות מגזרית, על הכרה בכך שלא כל אדם דתי חייב ישר לבטא את עמדת הקולקטיב. ואם בגיליון זה תמצאו, כצפוי, טור דעה שיפריך לחלוטין את כל מה שכתבתי – אני מתנצל מראש.

ומנגד, בגרות מגזרית זה גם להרים גבה ולתהות מה להם ולצרה זו, מה מחבר אנשים טובים מהמגזר ליאיר לפיד, מלבד הקלישאה המשותפת של דאגה לחיי ילדינו. קשה להבין כיצד יכול ה"אחר" הדתי, שלא לומר הרב המתנחל, לרוץ יחד עם האיש שבמשך שנים התפרנס מהצבת החומה בינו לבין ה"אחר", האיש שהתיימר לייצג את החברה הישראלית ובשמה דחה כל מגזר שאינו יאיר לפיד.

"השיטה הזאת לתפוס איזה משפט שמישהו כתב ולהיתקע עליו לדורי דורות ולא לאפשר שיח עתידי היא שיטה פסולה", צוטט הרב פירון בשבוע שעבר ב'הארץ'. ככל הנראה התכוון הרב לדבריו של לפיד על ההתנתקות, שלטענתו נועדה ללמד את המתנחלים לקח. זה מעניין, משום שדווקא המשפט הזכור לרע ההוא הוליד מפגשי הידברות של לפיד עם עיתונאים דתיים, ביניהם עמיתיי מעיתון זה. ועדיין יש הבדל בין שיח והידברות לבין שותפות לדרך, ובין משפט כזה או אחר לבין תפיסת עולם עקבית ועיקשת של "המדינה זה אני" או "הישראלי זה אני" – אני ולא הם.

 

מפלגה מבטיחה 

באותו ראיון ב'משעל חם' ניפק לפיד כותרת חדשותית מעניינת, כשהצהיר כי לא יישב בממשלה שבה אביגדור ליברמן הוא שר ביטחון. ההבטחה הזאת מחזירה אותי פעם נוספת להבטחת בחירות אחרת מלפני כמעט עשור, הבטחה של אבא טומי ז"ל שאני נוהג לאזכר כאן מפעם לפעם כדוגמה ומופת לשקר פוליטי חצוף. לקראת בחירות 2003 הבטיח יו"ר שינוי דאז כי אחרי הבחירות תשב מפלגתו אך ורק בממשלת אחדות, ובשום אופן לא תצטרף לממשלה צרה. הבחירות הסתיימו, ובלי למצמץ קפצו 15 חברי הכנסת של שינוי על עגלת הקואליציה הצרה של אריאל שרון. "לא היתה לי ברירה", הצטדק לפיד האב בתוכנית אירוח פופולרית בערוץ 2, "מפלגת העבודה לא רצתה להצטרף". למראיין שלו באותה תוכנית קראו יאיר לפיד.

לפיד הבן למד ושכלל את שיטת ההתהפכות. כתיבתו והתבטאויותיו כוללות לא מעט סתירות פנימיות, שכבר הפכו אותו ללעג בקבוצות פייסבוק משעשעות וחדות אבחנה. בעצם הצטרפותו לפוליטיקה הפך לפיד הצהרה קודמת שלו כי אינו מצטרף, וכך עשה גם סגנו הרב פירון. חברם עפר שלח, שבעבר יצא נגד בחירת ח"כים ללא פריימריז ולעג לרעיון של שינוי שיטת הממשל, הצטרף למפלגה המייצגת בדיוק את שני אלה. ולא נוותר על יעקב פרי, שבזמן הקצר מאז הצטרפותו הספיק לצרף את עצמו למעמד הביניים, לחזור בו ולהתנצל על מה שהגדיר כ"אמירה אומללה". יחסית לימי חייה הקצרים, 'יש עתיד' שוברת שיא בהתהפכויות, גם אם עד עתה אין נפגעים בנפש.

האם הבטחתו האחרונה של לפיד תקוים? האם מישהו מאמין כי האיש יוותר על ישיבה בממשלה, על תיק החינוך, על הצדק החברתי, אם אביגדור ליברמן יהיה שר ביטחון? נניח שכן. נניח גם שחלק מהבטחות העבר שהופרו היו "אמת לשעתה". נניח שראשי 'יש עתיד' האמינו בדברים שהצהירו וחזרו בהם. מותר להם, לא? נכון, זה קרה פעם אחר פעם, אבל מותר. נניח. אז לשם מה לצאת שוב בהכרזות כאלו, עם מי נשב ועם מי לא נשב, כשברור שהמפלגה עלולה להתבזות מאוחר יותר? האם עקביות ואמת פנימית בלתי מתפשרת הן אוברייטד עד כדי כך?

אם יש דבר אחד שאני מצפה מהנהגת 'האיחוד היהודי', או איך שלא יקראו למפלגה הדתית המאוחדת שאני עומד להצביע לה, זה להיות אנשי אמת. דברו אל הבוחרים שלכם ישר, בגובה העיניים, בלי להתייחס אלינו כאל חבורת מוגבלים המתרשמים מסיסמאות נבובות, הבטחות סרק ופרצופי ידוענים. אם היינו אנשים כאלה, היינו כנראה מצביעים 'יש עתיד'. אני מודיע בזאת כי אם ייצא מפיכם משפט שלא יענה על הציפיות האלו, אני מתכונן לתפוס את המשפט הזה ולהיתקע עליו לדורי דורות בלי שום סיכוי לשיח עתידי. ראו הוזהרתם.

 

נשק יום הדין 

מפלגת קדימה – תיהנו מצירוף המילים הזה כל עוד הוא קיים – פצחה בקמפיין חוצות חדש וגדוש בצבעים חמים ומאיימים. "ביבי יסבך אותנו", מכריזה מודעת ענק חדשה על רקע תמונתה של פטרייה גרעינית, ובתחתית המודעה מופיעה החתימה "קדימה". כשהמצב קשה והמפלגה עומדת להתרסק, אין ברירה אלא להשתמש בנשק יום הדין, ליטראלי.

 השאלה היחידה שנותרה היא למה התכוון המשורר. הרי רק בזכות ראש הממשלה עלה הגרעין האיראני אל ראש סדר היום העולמי, אז מה זה אומר ש"ביבי יסבך אותנו" ומה זה קשור לפטרייה? להלן האפשרויות: א. בקדימה מנסים לשכנע אותנו ברצינות שבנימין נתניהו יביא עלינו פצצת אטום ואילו שאול מופז יציל אותנו ממנה. ב. אין כאן באמת מסר תוכני, אלא ניסיון לחבר אסוציאטיבית את השם "ביבי" עם שואה גרעינית. ג. יו"ר קדימה מדבר כאן בשם ארץ המוצא שלו. ד. יש לקרוא את המודעה במלואה: "ביבי יסבך אותנו. קדימה", כלומר מי שתסובך היא מפלגתו של מופז, שבעוד שלושה חודשים תהפוך לפטריית עשן ו – פוף, תיעלם. ה. כל התשובות נכונות. חוץ מ-א'.

 

שאלה קטנה לסיום 

לבוא לראיון בטלוויזיה ולדבר אלף פעם על הבאת פוליטיקה חדשה נגד הפוליטיקה הישנה – האם יש יותר פוליטיקה ישנה מזאת?