גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

תיאטרון עם פלפל - תרבות ופנאי (מופע)

'פפריקה', תיאטרון פלייבק המורכב משחקניות מעולמות מגוונים, מציג במיומנות ובהומור משחרר סיטואציות שכמעט כל אישה מכירה
08/11/12, 18:48
עתיה זר

מה המשותף לרקדנית לשעבר, יועצת חינוכית, צלמת, מורה לליקויי שמיעה ומרצה לבלשנות אנגלית? תשובה: הן חלק מהשחקניות בתיאטרון הפלייבק הנשי 'פפריקה'. תחום הפלייבק הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות, אך בקבוצה המרכיבה את 'פפריקה' יש משהו אחר. הייחוד הוא בין השאר במספר הגדול של השחקניות, במגוון העולמות שהן מגיעות מהם, בעיסוקים השונים שלהן (הפלייבק הוא מהצד...), וגם במגוון המקומות שבהם הן מתגוררות: מחציתן מגוש טלמונים והיתר מגיעות מרחבי הארץ - מקיבוץ חניתה בצפון ועד גדרה בדרום.

עוד דבר מיוחד ב'פפריקה' הוא הזווית המשחררת, הכמעט טיפולית, שהן מייחסות להופעות שלהן. פלייבק, כזכור, הוא תיאטרון שבו מישהו מהקהל מספר סיפור והשחקנים 'משקפים', כלומר מציגים את הסיפור, ומוסיפים לו כיד הדמיון הטובה עליהם. ההופעה שבה נכחתי נפתחה בקריאה לנשים מהקהל להשלים משפטים כמו: "מה זו אישה?", "החלום שלי הוא...", "מה את שונאת שאומרים לך?", "מרוב עומס שכחתי...". מהתשובות שנזרקו לחלל האולם בנו נשות התיאטרון תוך דקות ספורות הצגה משעשעת עלינו, הנשים, ועל הפונקציות הרבות שאנו ממלאות.

הסיפורים מחייהן של היושבות בקהל נגעו באופן טבעי לקונפליקטים נשיים: כאב של אמא שהילדים שלה בלי ידיעתה לא הלכו לבית הספר ולא סיפרו לה על כך; אמא שנאלצה לקשור את הילד שלה כדי שלא יברח לכביש (אל תדאגו, בחבל ארוך), אמא שעמדה חסרת אונים כשצעקו על ילדיה, וגם מישהי שמלווה אותה זיכרון ילדות של מורה שצעקה וביישה אותה מבלי שהבינה מה פשעה. הסיפורים דיברו אל ליבן של כל הצופות, שכל אחת מהן חוותה מן הסתם חוויה דומה בשלב כלשהו בחייה. אותי שעשע הסיפור על החבל שבו קשרה האם את בנה: השחקניות לקחו אותו למקום של ילד הקשור לאמו, בקשר שהולך ומתחזק ובחבל שהולך ומתארך עם השנים.

את השיקופים משדרגת הזמרת והנגנית ליאת יצחקי שמיטיבה להתאים שירים ולאלתר מנגינות בהתאם לסיטואציה, ממש כאילו הוזמנו מראש. אפרופו הסיפור על החבל, היא שילבה בו את השיר "שנה שנתיים עוברות אחת ושתיים... הבל הבלים רק הבל תשחרר קצת את החבל".

הגיוון המיוחד, כאמור, של השחקניות (ביניהן יש למשל גם חרדית, חילונית וחוזרת בתשובה), מעניק זוויות מיוחדות ומפתיעות לסיפורים, ומאפשר לשלב בהם גם מחול, דרמה-תרפיה ושירה. את הסיפורים מנחה מנהלת התיאטרון ריקי עברוני, והיא עושה זאת בשנינות להנאת כולן. החיסרון של תיאטרון פלייבק, שבו לא הוגדר מראש תפקיד לכל שחקן, הוא שלעיתים השיקופים עלולים להיות קצת מייגעים. גם 'פפריקה' חוטא בכך מדי פעם, אך זה ממש מיעוט בטל ברוב של הנאה וחוויה מיוחדת.


'פפריקה', תיאטרון פלייבק נשי; מנהלת: ריקי עברוני אפקט כמעט טיפולי. 'פפריקה'