בשבע 517: נוסעים על בטוח

מי אחראי לנתון האופטימי, לפיו חלה בשנה האחרונה ירידה של 30 אחוזים במספר ההרוגים בתאונות דרכים?

עפרה לקס , כ"ג בחשון תשע"ג

 במשטרה גאים באכיפה הממוקדת, שלא מעוניינת דווקא במספר דו"חות גבוה | במשרד התחבורה מספרים על מהלכים חינוכיים להפנמת חובת החגירה ברכב וכיבוי הסלולרי בנהיגה | בעמותת 'אור ירוק' פועלים עם המגזר הערבי, בו אחוז התאונות גבוה ביחס לשאר האוכלוסייה, ומדווחים על שיתופי פעולה מוצלחים

"אנחנו משוחחים לרגל נסיבות משמחות", אני פונה אל מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, רון מוסקוביץ'. "מתחילת השנה הקלנדרית ועד עתה, נהרגו 93 אנשים פחות מאשר בתקופה המקבילה אשתקד". מוסקוביץ' מסתייג, גם מהנתונים וגם מהשמחה. "המספר הזה משתנה כל יום", הוא אומר ומציע לדבר באחוזים. "מדובר על ירידה של 30 אחוזים בקירוב", הוא ממשיך, "וזה אכן נתון שצריך לעסוק בו. אבל 240 איש כן נהרגו, אני מסתכל עליהם וזה עצוב. מספר דרמטי שכזה אמור לזעזע".

ומוסקוביץ' צודק. בתחילת השבוע, כשהשורות האלה הועלו על הכתב, מלאו העיתונים בסיפורם של בני הזוג ליאת ואביקם גור, שנהרגו בשבת בתאונת אופנוע ובנם בן השלוש נותר יתום מאב ואם. חייהם של עשרות נחסכו השנה, אבל מספר ההרוגים עודנו גדול, גדול מדי. 'יום הבטיחות בדרכים' השנתי שהתקיים השבוע העלה לסדר היום את הנתונים החיוביים, אבל גם את מה שעוד צריך להיעשות.

 

                                       "כמעט אין כבר נהג שחוזר פעמיים על עבירת תנועה חמורה, חוץ משכרות". משטרת התנועה בפעול

 

כוחות ההצלה התמקצעו

מוסקוביץ' לא סופר רק את ההרוגים, אלא את הנפגעים כולם ואת מספר התאונות. לדעתו, הפיחות במספר ההרוגים איננו מצביע על מהפך. "כשמדברים על נפגעים, מדברים על עשרות אלפים בשנה. הנתונים הגדולים מצביעים על המשך ירידה עקבית של 6-5 אחוזים בתאונות הדרכים מדי שנה, אבל לא היה שינוי דרמטי".

אז מה לדעתך הביא לירידה במספר ההרוגים?

"יש שיפור ניכר בתשתיות. מספר התאונות הקטלניות פחת בזכות הרחבת כבישים, בניית מחלפים, הקמת מעקות בטיחות והרחבת שוליים". מוסקוביץ' תולה את הפחתת מספר ההרוגים גם בשיפור טכנולוגיית הרכב, שמגנה יותר על הנוסעים, ובמודעות גדולה יותר של הציבור. "אנחנו רואים את זה בסקרים. יותר אנשים ששותים מעבירים את ההגה למישהו אחר". נקודה נוספת היא שיפור היכולות של כוחות ההצלה. "הם מגיעים יותר מהר, זמינים יותר ונותנים טיפול טוב יותר. וכך, אם פעם אדם היה נפטר באמבולנס או בשטח, היום הם מספיקים להגיע אליו ולהציל אותו או להביא אותו לבית החולים בזמן. האנשים האלה כבר לא נספרים כהרוגים, הם פצועים". בכל שנה נפצעים במדינת ישראל כ-25 אלף איש בתאונות. רובם קל, וכחמישית מהם מוגדרים פצועים קשה. מוסקוביץ' איננו שוכח את המשטרה שעברה לאכיפה ממוקדת יותר, ובה נעסוק בהרחבה בהמשך. "חייבים להגיד מילה טובה לציבור הישראלי ולכל מי שעוסק בעניין. יש הגברה של מצב הבטיחות של כל משתמשי הדרך. יש הפנמה של המסרים אצל הציבור".

בכל התאונות יש מרכיב שאיננו רשלני או מכוון אלא אנושי. כמו שאדם טועה ודורך על רגלו של אדם אחר, כך נהג עלול בטעות לא לתת זכות קדימה או לעבור ברמזור אדום.

 "לפי המחקר, בכל נסיעה שאורכת שעה, אדם עושה 10-5 טעויות קלות ובינוניות. כולנו טועים. מי שיאמר לך שלא קרה לו שהוא הביט ברמזור הלא נכון ועבר באדום - סתם מספר סיפורים. כולם בטעות יורדים מהמסלול לשוליים, או עוברים את המהירות המותרת לא בכוונה. אבל לא כל טעות היא תאונה. תאונת דרכים היא דבר נדיר". אבל לדבריו, התנהגות נכונה עשויה להפחית גם את הטעויות האלה. "הרבה תאונות נגרמות בהיסח הדעת. אם נלמד לא לנהוג כשאנחנו עייפים ונרגיל את עצמנו להתרענן לפני נהיגה ארוכה, הנסיעה תיראה אחרת". מוסקוביץ' אומר שהאתגר היום בחינוך הנהגים הוא חגירת חגורות, נוהג שהופנם כמעט בכל המגזרים, וכיבוי הטלפון הסלולרי. אנשים מקבלים מסרונים, מחייגים ומשיבים לטלפון במהלך נהיגה, וזה מסוכן. הוא היה רוצה שחגירה ופרידה מהסלולרי יתבצעו באופן אוטומטי לפני תחילת נסיעה. "אם נצליח לגרום לאנשים להיכנס לרכב וללחוץ על כפתור הכיבוי, נמנע הרבה תאונות".

מוסקוביץ' מציב יעד מאוד שאפתני. "חזון של אפס הרוגים בעוד שבע שנים. זה חזון שמדינות אירופיות הציבו לעצמן וחברות רכב
רון מוסקוביץ': בחברות הרכב המובילות יש היום עבודה על פיתוח והכנסת טכנולוגיות שמונעות תאונה. הרכב עוצר אותך לפני שתתנגש ברכב שלפניך, אם סטית מהמסלול הרכב מחזיר אותך אליו. הפיתוח של המערכות האלה יביא לרכבים כמעט חסינים מתאונות
אירופיות עובדות עליו".

חברות רכב? איך הן שייכות לסיפור?

"בחברות הרכב המובילות יש היום עבודה על פיתוח והכנסת טכנולוגיות שמונעות תאונה. הן מאתרות נהג עייף או שיכור. הרכב עוצר אותך לפני שתתנגש ברכב שלפניך, אם סטית מהמסלול הרכב מחזיר אותך אליו. הפיתוח של המערכות האלה יביא לרכבים כמעט חסינים מתאונות".

במצב שבו על פי נתוני המשטרה היו בשנה האזרחית הקודמת כ-14,500 תאונות דרכים, החזון הזה נשמע מופרך ומוסקוביץ' יודע את זה, אבל לא מתכוון לוותר. "אני מאמין שהבסיס הוא הסברה נכונה וחינוך. תוסיפי כלי רכב טובים, תשתיות משופרות ואכיפה, ואפשר להגיע ליעד. אין סיבה שלא נגיע לחמש המדינות הטובות בעולם במניעת תאונות דרכים".

והאופנועים?

"גם אופנועים. יש מדינות בעולם שבהן יש מסלולים נפרדים לאופנועים. גם אצלנו אפשר לפתח את זה".

 

הכל מתחיל מראש העיר

כאמור, מוסקוביץ' רואה את החינוך וההסברה כבסיס. ההתקדמות הגדולה, הוא אומר, תגיע משם. "כי הטכנולוגיה והתשתיות בסופו של דבר ימצו את עצמם, וכך גם האכיפה וההצלה". ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים מנסים לחנך היום את נהגי העתיד. ולא מדובר רק על בני כיתה י' או י"א שאוטוטו לוקחים להורים את הרכב. "אנחנו נכנסים היום לגני הילדים ולבתי הספר היסודיים. אנחנו רוצים שכשהם יהיו נהגים, בעוד 10 שנים, הם ייכנסו לרכב וילחצו על כפתור סגירת הטלפון. אם לא, גם אם הכל מסביב יהיה ברמה הגבוהה ביותר, עדיין תהיינה תאונות". ובכל זאת, הרשות הלאומית לא מדלגת על התיכונים, וחושבת שמשרד החינוך היה צריך לשים את שיעורי הבטיחות בדרכים בסדר עדיפויות גבוה יותר. "אני יודע שלמערכת הזאת יש הרבה אתגרים, אבל אנחנו במאבק".
נצ"מ אמנון איצקוביץ': עברייני תנועה סדרתיים יטופלו בכל חומרת הדין. איתם אנחנו לא סלחניים. אם נהג שיכור יעלה שוב על הכביש ובפעם השנייה נמצא אצלו מינימום אלכוהול בנשימה, אפילו כזאת שעוד מותרת על פי החוק, הוא ייעצר. זה סימן שהוא לא למד לקח
אולי לא ממש תקין פוליטית לכתוב זאת, אבל זה לא סוד שהמגזר הערבי בישראל מעורב בתאונות דרכים בשיעור גבוה מהאחוז היחסי שלו באוכלוסייה. גם שם יש שיפור ניכר, אבל מוסקוביץ' עדיין רוצה לראות תוצאות טובות יותר. הוא מצפה לצמצום מהיר יותר של הפער בתאונות של המגזר הערבי מול כלל האוכלוסייה. "השינוי הדרמטי שהיה צריך לקרות שם עוד לא קרה. אם הם היו מתנהגים בכביש כמו החברה היהודית, היינו רואים ירידה של 120 הרוגים השנה, ולא של 90. השינוי מתרחש עקב בצד אגודל והוא לא מהיר מספיק". ובכל זאת נעשית עבודה. כל הגורמים שעימם שוחחנו מדווחים שהמגזר הערבי נפתח. "ראשי רשויות, מנהיגי דת בקהילה, מטיפים במסגדים ואנשי חינוך, כולם פותחים את הדלת". אבל מוסקוביץ' רוצה מהם יותר. "ישבתי עם איש חינוך שתלמיד שלו ישב לא חגור ברכב, נהג ברחובות העיר, התהפך והרג את עצמו ואת בן הדוד שלו. הלכתי עם ראש העיר והמחנך לסוכת האבלים. ישבנו, הסברנו וחילקנו חומר, ואז כל אחד נכנס לרכב שלו. ראש העיר נכנס לרכב, לא חגר וביד אחת החזיק פלאפון, גם איש החינוך לא חגר. אז מה משנה כל מה שהוא יסביר לתלמידים שלו? גם שוטר מאותו יישוב נכנס לרכב, לא חגר חגורת בטיחות ובנותיו ישבו במושב מאחור כשהן לא חגורות ומוציאות את הראש מהחלון. לא מספיק לדבר ולחלק חומר, השיפור הגדול יגיע רק אחרי דוגמה אישית. קודם יתחיל ראש העיר לחגור, וכולם יחשבו שהוא השתגע, אחריו יעשה את זה מהנדס העיר והגזבר, אחר כך המנכ"ל ואיש הדת ורק כך יתחולל שינוי אמיתי. אני מסביר להם את זה בידידות, על כוס קפה וחומוס. השינוי צריך לבוא מהם".

 

 פחות תאונות – יותר תקציב

בעמותת 'אור ירוק' שמחים על ההפחתה בשיעור ההרוגים, אבל עו"ד יניב יעקב, מנהל תחום מדיניות ציבורית בעמותה, עדיין מסויג. "אנחנו מדברים כרגע על שנה אחת. צריך לוודא שזה לא חד פעמי, כי בנתון הזה יש שיאים. לפני שנתיים היתה קפיצה פתאומית במספר ההרוגים, יכול להיות שזה מקרה. אנחנו מעדיפים להסתכל על מגמה ולא על שנה בודדת".

עו"ד יעקב מציע לעבוד בטווח של שנים. רק כך, הוא אומר, על ידי תכנון רב שנתי של שיפור מגוון אמצעים וזרועות, אפשר להתקדם. ישראל, הוא מזכיר, עובדת במסגרת תוכנית שיינין שהתקבלה על ידי הממשלה לפני שבע שנים. "התוכנית אמנם לא יושמה כפי שרצינו, אבל היא הבסיס". מלבד התבוננות על מגמות ועבודה בתוך תוכנית מוגדרת, עו"ד יעקב מסתכל גם על אוכלוסיות בסיכון, קרי ילדים וקשישים. "ישראל נמצאת במקום הראשון בהיפגעות ילדים בתאונות דרכים לעומת מדינות מתקדמות. הקשישים הם 10 אחוזים מהאוכלוסייה, אבל שיעור ההרוגים בקרבם הוא כמעט פי שניים".

אז נכון, הוא מסכים, ילדים לעולם יהיו נמוכים ובלתי נראים לנהגים, וקשישים גם הם לא תמיד יוכלו להתאזר בסבלנות לפני חציית כביש. אבל מלבד הסברה והגברת המודעות בקרב האוכלוסיות האלה, גם המדינה יכולה לסייע. "בואו נלך לאזורים שגרים בהם קשישים, ונמתן את המהירות על ידי פסי האטה והצבת כיכרות. לגבי ילדים - בואו ניזום בבתי הספר פרויקטים שיורידו את רמת ההיפגעות".

עו"ד יעקב מוסיף שהמדינה אמנם פועלת במסגרת דו"ח ועדת שיינין, רק ששם דובר על העברת 550 מליון שקלים בשנה למאבק בתאונות, ואילו השנה התקציב עומד על 300 מיליון בלבד. "הכסף הזה חסר. אם המשטרה מקבלת פחות, אז יש פחות מבצעים ופחות ניידות, וכבר הוכח קשר בין הימצאות ניידות בשטח והורדת מספר התאונות. אם אין מספיק כסף, יש גם פחות טיפול בתשתיות".

לנושא התאונות, אומר עו"ד יעקב, יש גם צד כלכלי אחר. הרבה תאונות עולות הרבה כסף למדינה. זה אולי נשמע פחות אלטרואיסטי מהצלת חיים, אבל הנתונים היבשים שווים איזכור. "הירידה בתאונות בחמש השנים האחרונות חסכה למשק הישראלי 1.7 מיליארד שקלים. אל החישוב נכנסים הפריון בעבודה של ההרוג, עלות ההצלה והטיפול בנפגע, הנזקים לרכב ולתשתיות, הטיפול בבתי המשפט, צערה של המשפחה ועוד. "אם נחלק את החיסכון לחמש, נקבל חיסכון של 340 מיליון שקלים. אז בואו נגדיל את תקציב המאבק, בסופו של דבר החיסכון חוזר אלינו".

 

אפס דו"חות, אפס תאונות

עבור ניצב משנה אמנון איצקוביץ', מפקד משטרת התנועה הארצית, הירידה במספר ההרוגים ממש לא נובעת ממזל או מקרה. הוא מדבר על תוצאה של עבודה קשה ומבחינתו הנתונים הם סימן לבאות. "מזל יכול להיות פעם פעמיים, חודש חודשיים. מגמת הירידה בתאונות קטלניות ובכמות ההרוגים היא עקבית ונמשכת כבר עשרה חודשים", הוא אומר. מבחינתו של נצ"מ איצקוביץ', הסיבה לשיפור המעודד בנתונים נעוצה בעיקר באדם אחד, ושמו ניצב ברונו שטיין, מפקד אגף התנועה במשטרת ישראל, שנכנס לתפקידו לפני שנה וחצי.

אגף התנועה כולל בתוכו שלוש מחלקות: האחת חוקרת תאונות דרכים וכוללת את כל מערך הבוחנים, מדור נפגעים, מדור מהנדסים ועוד. השנייה היא מחלקת מחקר ופיתוח, והשלישית היא המחלקה המבצעית הכוללת את משטרת התנועה הארצית, יחידה מרכזית של האגף האמונה על מבצעים מיוחדים, וסיירת אופנועים ארצית. שטיין, שלא מעט מפגיני ימין חשו את נחת זרועם של פקודיו כמי שהיה קודם לכן מפקד היס"מ, החליט עם כניסתו לתפקיד לבצע כמה רפורמות. הענישה של עברייני תנועה חמורים ומסכני חיים הוחמרה, בשיתוף עם המשרד לביטחון פנים והפרקליטות; שטיין הגדיל את סיירת האופנועים והפך אותה לסיירת של ממש ואת השוטרים שלה למעוררי הרתעה, ופעל למיקוד האכיפה של עבריינות תנועה. "אם פעם היעדים שלנו היו כמה שיותר דו"חות", מסביר איצקוביץ', "היום אנחנו בכלל לא מסתכלים על זה. לא איכפת לנו לחזור עם אפס דו"חות. היעד הוא אפס תאונות. האכיפה שלנו היא איכותית. פנינו לעסוק בעיקר ולא בטפל".
פקד דודי אסרף, מחוז ש"י: אם יש כביש ארוך שיש בו רק נתיב אחד לכל כיוון ועולה עליו משאית, זה מזמין את כל עברייני התנועה לעבור על קו ההפרדה. אם יש כביש צר, מפותל ותלול, בלי גדר הפרדה, כל איבוד שליטה של נהג הופך לתאונה קטלנית

שטיין, מסביר איצקוביץ', החזיר לשיח את המושג של כבישים אדומים, אבל מיקד את הקילומטרים הספציפיים שגובים הכי הרבה קרבנות ושם מתבצעת אכיפה מוגברת. לפעמים מדובר במקומות שהנהגים מרשים לעצמם יותר, לפעמים מדובר בכביש שהתשתית שלו לקויה ולעיתים זהו תוואי הכביש שקשה לשנות אותו כמו "להבים-ערד, גולני-קדרים. אלו כבישים בעייתיים, הם מקבלים טיפול תשתיתי אבל זו עבודה לאורך זמן".

לפני שבועיים הייתי תקועה בפקק אדיר בדרך לעיר הקודש. רכבים לא מעטים הדליקו איתות חירום וטסו על השוליים. הראשון היה נראה לי כמו מישהו שאשתו אוטוטו נכנסת לשלב צירי הלחץ. ברכב השני, כך סינגרתי, נמצא ישיש שקרוב משפחתו הדואג מפנה אותו לבית החולים. אבל כעבור כמה דקות, כשרבו היולדות והישישים חסרי הנשימה, ייחלתי לניידת קטנה, אפילו אופנוע, שתעצור את כל מקצרי הדרך האלה בזמן שמרבית נהגי עמך בית ישראל עומדים בפקק כמו שיות תמימות. איצקוביץ' אומר שעבירות תנועה שמעצבנות נהגים אחרים ובעצם מעודדות עבירה על החוק, נמצאות תחת עדשת מיקוד האכיפה החדש, זאת לצד עבירות בריונות. "עקיפות בצומת, מעבר על קו הפרדה רצוף ועקיפה בדרך לא פנויה. אנחנו נמצאים גם באזורי המועדונים, ביציאות ובכניסות לערים, ועוצרים נהגים שנוסעים בשכרות". אגב, לפני שבועיים בדרך לירושלים לא עמדה שום ניידת. "בסוף אנחנו קטנים", הוא אומר בחצי התנצלות.

איצקוביץ' מסביר שבכללי האכיפה החדשים, המשטרה סובלנית כלפי עברייני תנועה שהם נהגים נורמטיביים והעבירה שלהם קלה, כמו למשל אי הסדרת הרישיון. לעומת זאת, "עברייני תנועה סדרתיים יטופלו בכל חומרת הדין. איתם אנחנו לא סלחניים. אם נהג שיכור יעלה שוב על הכביש ובפעם השנייה נמצא אצלו מינימום אלכוהול בנשימה, אפילו כזאת שעוד מותרת על פי החוק, הוא ייעצר. זה סימן שהוא לא למד לקח".

איצקוביץ' מספר שגם בעבר השוטרים יכלו לעצור עברייני תנועה, אבל הדבר לא התבצע "בסדר גודל שכזה". היום הם עוצרים נהגים שעברו עבירות תנועה חמורות ואנשים שנהגו בפסילה. גם הסעיף של 'סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה' שהוצא בעבר מהבוידעם רק עבור מפגינים נגד ההתנתקות, נוער מחדש ועבר להיות בשימוש בעבריינות תנועה. "זו עבירה פלילית", מבהיר איצקוביץ', "שהעונש שלה הוא עד 20 שנות מאסר. מדובר בשינוי מדיניות".

איצקוביץ' מרגיש שהענישה גורמת להרתעה ולהפנמה. "אנחנו כמעט לא רואים אדם שעובר פעמיים את אותה עבירת תנועה חמורה, חוץ מאשר בנושא של שכרות. אמנם עדיין קשה לומר אם העונש שניתן לעבריינים משפיע ומרתיע את הסביבה שלהם, אבל באופן אישי על האדם עצמו - זה עובד".

היום יש שלל טכנולוגיות שמתריעות על מכמונות מהירות, מצלמות וניידות. איך אתם מתמודדים עם זה?

"אנחנו לא מסתירים את הפעילות שלנו. אין לנו בעיה שיידעו איפה אנחנו נמצאים. היום אנחנו לא מחפשים מספר דו"חות גבוה, אנחנו רוצים לשנות את תרבות הנהיגה".

המשטרה היא גוף אוכף, אומר איצקוביץ', אבל זה לא מונע ממנה להיכנס גם להסברה. וכך גם היא נכנסת לאוכלוסיות ברמת היפגעות גבוהה: ילדים ובתי ספר תיכוניים, חרדים, קשישים וערבים.

 

שת"פ עם הרש"פ

גם בנושא המגזר הערבי נקודת המבט של איצקוביץ' יותר אופטימית מזו של עמיתיו. "בתקופה המקבילה בשנה שעברה היו 120 הרוגים מהמגזר הערבי, היום יש ירידה של 50 איש וזה המון. גם 70 הרוגים זה לא בסדר, אבל יש שינוי". איצקוביץ' מדבר על הסברה ואכיפה, שנתמכת בידי המנהיגים הפוליטיים והדתיים. "כשיש תמיכה, אנחנו פרוסים בתוך העיר ומבצעים את האכיפה וההסברה. יחד עם ראשי הרשויות הכל נראה אחרת".

איך נכנסתם לשם? הרי המשטרה היא לא ממש גורם רצוי בחלק מהכפרים הערביים.

"בהדרגה. יש פנייה לראש הרשות. אנחנו מגיעים עם נתונים, עובדות ובעיות, וכשהם רוצים אותך - הם מגבים אותך, וגם בסוף", הוא מוסיף, "אנחנו המשטרה ותפקידנו לאכוף את החוק". גם ב'אור ירוק', אגב, עובדים בתחומי הסברה ומודעות עם המגזר הערבי. עו"ד יניב יעקב מדבר לא רק על תרבות נהיגה לא תקינה, אלא גם על רכבים ישנים יותר ולכן בטיחותיים פחות, וגם על תשתיות לקויות בתוך הערים והכפרים, שגורמות לתאונות חצר רבות.

בתוך כל הבשורות הטובות האלה, נדמה שיש אזור אחד בארץ שנשאר דומה קצת למערב הפרוע. מי שאינו נוסע מדי יום בכבישי יו"ש, אינו מורגל בהרפתקאות ה'אקסטרים' שהכבישים הללו מזמנים לו. "יש בעיה גדולה באיו"ש, והיא תשתיות", אומרים בדוברות מחוז ש"י של המשטרה, "ידוע שהאזור הזה הוא אח חורג במדינה. מעבר לכך, זהו המחוז השני בגודלו בארץ, אבל אין לו הרבה כוח אדם, והכוח הזה צריך לעסוק גם באבטחה". נכון, מספר כבישים שופרו בשנים האחרונות על ידי שר התחבורה ישראל כץ, שגם זכה להוקרה על כך. אבל באיו"ש יש בעיה חמורה נוספת והיא תרבות נהיגה מדורדרת של ערביי האזור, מה שמסכן אותם ואת כל עוברי הדרך. למרות כל הבעיות האלה, גם במחוז הזה מצביע הגרף על ירידה. "גם אצלנו עושים מבצעי אכיפה נרחבים", אומר פקד דודי אסרף, דובר המחוז.

בכל השנים שבהן אני נוסעת ביו"ש, עוד לא ראיתי ניידת אחת שעוסקת באכיפת עבירות תנועה.

"אם תסתכלי על כביש 437, ממישור אדומים לכיוון חיזמה, שנקרא גם כביש הדמים, את תראי שהוא הכביש שניתנו בו הכי הרבה דו"חות על חציית קו הפרדה רצוף. כשעולה משאית פלשתינית על הכביש, אנחנו מעלים מסוק ומפעילים את כל הטכנולוגיות של המשטרה כדי לאכוף". גם כביש 90, כביש הבקעה, שידוע בתאונות הקטלניות שבו, הוא אומר, זוכה לאכיפה מהודקת יותר בתקופה האחרונה, כוללת אכיפת נהיגה בשכרות אחרי מסיבות בים המלח, נהיגה בלי רישיון וחובת ריענון.

ובכל זאת, שתי בעיות שהוזכרו הן כמעט אימננטיות לכבישים האלה. האחת היא התשתיות. "אם יש כביש ארוך שיש בו רק נתיב אחד לכל כיוון ועולה עליו משאית, זה מזמין את כל עברייני התנועה לעבור על קו ההפרדה. אם יש כביש צר, מפותל ותלול, בלי גדר הפרדה, כל איבוד שליטה של נהג הופך לתאונה קטלנית".

הבעיה השנייה היא המנטליות של עוברי הדרך. דובר המחוז מסביר שבנושא תאונות הדרכים קיים שיתוף פעולה מלא עם הרש"פ. "אם מדובר בתאונה בין פלשתיני לפלשתיני, יטפלו בזה בוחני התנועה שלהם, אפילו אם זה כביש ישראלי. אבל אם מעורב ישראלי, אנחנו נכנסים לתמונה". שיתוף הפעולה, הוא אומר, יוצא דופן, ולא יושב על שום מישור פוליטי. לפני שנתיים דיווחו הבוחנים הישראלים לעמיתיהם הערבים על כך שתאונות רבות מתרחשות על רקע של צמיג פגום. הצמיג התפוצץ, גרם לתאונה ולאיבוד שליטה על הרכב. משטרת הרש"פ החליטה לאכוף את הנושא וגילתה שאכן הנהגים שלה רוכשים צמיגים משוחזרים מישראלים, כדי לחסוך בעלויות. "הם החליטו להילחם בזה, ואחד הבוחנים אמר לי שבשנתיים האחרונות לא היתה אף תאונה על רקע צמיגים פגומים".

כשמסתכלים על העתיד הקרוב והרחוק, עו"ד יניב יעקב מעמותת 'אור ירוק' היה רוצה לראות שהמדינה מציבה יעדים מדידים ושקופים לירידה במספר התאונות וההרוגים, עם אבני דרך ברורות. "לא צריך לפחד מזה. ממחקרים שנערכו בעולם ראינו שעם יעדים מדידים, שאפתניים וברי השגה יש התקדמות מהירה".

והמשטרה? "אנחנו מתכוונים להמשיך לעסוק באותם הדברים ולראות איך אנחנו משפרים את עצמנו", כך נצ"מ איצקוביץ', "נכון להיום, דפקנו על פחות 90 דלתות במדינה ביחס לאותה תקופה בשנה שעברה. אני לא יודע את מי הצלנו, אבל בסופו של דבר זו המטרה שלנו, להציל חיים".