בשבע 517: חד-שיח באילת

עדי גרסיאל , כ"ג בחשון תשע"ג

תמונה חביבה הגיעה אלי בפייסבוק: אישה אומרת לבעלה: "כשאני מדברת ואתה עונה לי, זה ממש מפריע לדיאלוג בינינו". אמירה משעשעת זו ביטאה את הרגשתי בכנס אילת לעיתונות שמארגנת אגודת העיתונאים בתל אביב, בו השתתפתי השבוע.

באופן טבעי, הרקמה האנושית בכנס נטתה פוליטית לצד מאוד מסוים. העובדה שיוזמי הכנס היו ארגון 'אג'נדה' של הקרן לישראל החדשה, תרמה לאוסף נושאים, דוברים, קהל ואווירה תואמת 'הארץ', עם טעות מדגמית של עד 4%. 

ובכל זאת, בשנתיים האחרונות, ביוזמה מועצת יש"ע, הקהל התגוון. ההחלטה להשקיע במימון אקטיביזם תודעתי נתנה את פריה: הקהל מחא כפיים לדובר הבודד שייצג על הבמה עמדות הנוגדות את הפוסט-ציוניות; נשאלו שאלות מהכיוון הציוני, והיו גם פאנליסטים חדשים, כמו כותבת שורות אלו, שקיבלו במה בכנס.

טקס הפתיחה תוזמן ליום ייחודי, ה-4 בנובמבר. תחת הכותרת "מה השתנה?" קיבלו אחמד טיבי, יונה יהב וחיים יבין במה להשתלח במתנחלים, בנוער הגבעות ובימין. כרגיל.

למחרת, בפאנל התנצלות-רבתי של יהודים על מיעוט המשאבים שמדינת ישראל מעניקה לתקשורת ערבית עצמאית ואיכותית, התייחסו דוברים ערבים ל"התקפות של הימין". כרגיל בתרבות המזרח תיכונית, המותקפים הפכו למתקיפים.

במקביל נערך פאנל נוסף שבו יוסי שריד הופיע על הבמה עם ד"ר דרור אידר מ'ישראל היום'. לאחר ששריד כינה את כתבי 'ישראל היום' "הדום לרגלי אדלסון", השיב אידר תוך חטיפת המיקרופון כי 'הארץ' הוא הדום לרגלי משפחה עם עבר נאצי (בהתייחס לשותפיו של שוקן, בעלי 'הארץ'). בתגובה  עזב שריד את הבמה בזעם. השבוע התברר לי שזו לא הפעם הראשונה: לפני כשנה וחצי קם שריד בכעס ועזב את במת הפאנל שבו השתתף ברחובות, כי האיש שלידו היה לדבריו "גזען".

שוב, מסתבר שאם עונים לשמאל – זה ממש מפריע לדיאלוג שהם ניהלו עם עצמם, דרכנו ודרך תקציבינו, במשך שנים רבות מדי. 

חני לוז

 

 

הספינרים חוזרים

האם גורמים רבי עוצמה בוחשים מאחורי קלעי התקשורת במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות? כך כנראה סבור שר החוץ אביגדור ליברמן, שהתייחס בריאיון לגלי צה"ל לדברים שאמר יו"ר הרשות הפלשתינית בסוף השבוע שעבר בערוץ 2. בריאיון מיוחד ונדיר השמיע מחמוד עבאס אמירות פייסניות ויוניות, ואף אמר כי הוא אינו מתכוון לממש את זכות השיבה, אף שנולד בצפת. אמנם, בראיונות מאוחרים יותר לכלי תקשורת ערבים הכחיש עבאס כי ויתר על זכות השיבה, והדגיש שדיבר רק על ויתור אישי שלו, ויתור חסר משמעות למעשה.

מכל מקום, הריאיון השיב לחיים את נושא המשא ומתן עם הפלשתינים, שדומה היה שאיש כבר אינו טורח להתייחס אליו. ומי המרוויח מהעניין? ציפי לבני, גברת מו"מ, קיבלה זמן מסך ארוך באותו ערוץ במוצאי שבת, ותקפה את נתניהו על 'סרבנות השלום' שלו.

תאמרו, פרנויה. במקרה עבאס התראיין, ובמקרה לבני קיבלה ריאיון המשך. לא כל דבר הוא מתוכנן מראש ומתוזמר מלמעלה. אולי, אבל אירועים אחרים מעלים את החשד שאכן יד אסטרטגים פוליטיים במעל.

ימים ספורים לאחר הריאיון עם עבאס וקידומה של לבני למרכז הבמה, מועלה בקול רעש וצלצולים תחקיר מיוחד של 'עובדה' (נחשו באיזה ערוץ). זהו תחקיר חסר תקדים באמת, ובו נחשפו דיונים סודיים ביותר - ניסיון של נתניהו וברק לפני שנתיים להעלות את הכוננות לקראת אפשרות תקיפה באיראן, שסוכל כנראה על ידי הרמטכ"ל וראש המוסד דאז. ומי הכוכב העליון בתחקיר, שרואיין בתור החלופה השקולה לנתניהו הפזיז? אהוד אולמרט מיודענו, שניהל לאחרונה שיחות ארוכות עם לבני על ריצה משותפת.

הבה נחבר אחד ועוד אחד: ריאיון פייסני של עבאס - שמקדם את ציפי לבני, תחקיר על נתניהו הפזיז - שמקדם את אהוד אולמרט. ברקע הקמפיין של קדימה הגוססת, תחת הכותרת "ביבי יסבך אותנו" - קמפיין שכבר היו ששיערו שלא נועד עבור הסוס הפוליטי המת מופז, אלא עבור גורמים חזקים ממנו בהרבה.

האם האסטרטגים הממולחים שהביאו עלינו את ההתנתקות ואת קדימה, בוחשים שוב בקלחת התקשורת? כדאי בהחלט לחשוב על האפשרות הזו כשאנו רואים עוד כותרת גדולה בעיתון. 

הלל גרשוני

 

 

הטרור המושתק

אחרי שידעך שאון הבחירות בארה"ב, לא יהיה אפשר להתעלם מאחד הסיפורים שעוד יילמדו בבתי ספר לתקשורת. כוונתי להתנהלותם של הנשיא אובמה ומזכירת המדינה קלינטון בכל הקשור להימנעות בשימוש במונח 'טרור' בקשר להתקפה על המתחם האמריקני בלוב ורצח השגריר שם. כפי שכתב פרשן אחד, היתה כאן הולכת שולל באופן מתוכנן מצד הבית הלבן, כפי שמוכיחים הדיווחים המסווגים שאט אט מתפרסמים. גרוע מזה, רוב כלי התקשורת המרכזיים דחקו את הנושא לשוליים ואף היו מקרים של הסתרת מידע. הכל כדי לסייע לנשיא להיבחר מחדש. כנראה שעוד יש לעיתונאים הישראלים מה ללמוד מעמיתיהם בארץ-חופש-הביטוי.

* נרי לבנה, בעלת טור אישי במוסף 'הארץ', התארחה לפני כשנה וחצי בתוכנית 'פוליטיקה' ונתבעה על דבריה נגד שני תושבי איתמר. היא נמצאה אשמה בעבירה של לשון הרע, בשל טענתה ש"אחת לשנתיים בערך יוצא משם (איתמר) רוצח", יחד עם הזכרת שני שמות של תושבים. היא חויבה בקנס של 200,000 שקלים. לבנה מצטרפת לעוד עיתונאית של העיתון שחושב-את-עצמו-מאוד, עמירה הס, אשר לפני שנים נפסק נגדה קנס על דבריה נגד היישוב היהודי בחברון. ומה אתם חושבים על 'הארץ' ועל עיתונאיו עכשיו?

* ואפרופו אלימות ותקשורת, ח"כ ד"ר אחמד טיבי, הישראלי שהיה הכי קרוב ליאסר ערפאת, שהיה 'קצת' מעורב בטרור, החליט שכדאי לו להתנפל על העיתונאי חגי סגל ולקרוא לעברו "טרוריסט". זה היה השבוע בכנס אילת, אחרי שסגל גילה שכעורך אחראי, הוא מנע סיקור של טקס הפולסא-דנורא לרבין, שנערך בזמנו וסוקר בידי כל יתר הערוצים. טיבי צעק שהוא מתבייש שסגל נמצא על הבמה איתם. ככל הידוע לי, איש מיתר המשתתפים לא חשב שהוא צריך להתבייש שטיבי נמצא בצוות הפאנל.

ישראל מידד

 

 

 

חדשות בחדשות

עובדי 'מעריב' פתחו אתמול (ד') בשביתה שבמסגרתה לא יצא העיתון אתמול ואתר האינטרנט שלו לא עודכן. הסיבה: לטענתם בעליו החדשים של העיתון לא מסר להם מידע מסודר וברור על כוונותיו לגבי העיתון ועובדיו. בתוך כך הודיע סגן עורך 'מעריב', שי גולדן, כי הוא עוזב את העיתון ועובר ל'רשת'.

 

בנימין ליפקין, עורך 'בקהילה' לשעבר, מונה השבוע לעורך עיתון 'המבשר'. ליפקין, חסיד חב"ד, החל את דרכו התקשורתית ב'יום השישי' וב'יום ליום' וערך את 'בקהילה' כתריסר שנים.

 

בפאנל שעסק בסאטירה בכנס אילת, אמרה ח"כ שלי יחימוביץ' כי "השיח של 'ארץ נהדרת' הוא מאוד מונוליטי - שמאלני, גברי, חילוני, מרכזי מאוד, מאפיין קבוצה מאוד מאובחנת, תל אביבית". עורך התוכנית, מולי שגב, הודה כי "תהיה לנו בעיה שיהיה בשלטון מישהו שיצטרך להחזיר שטחים, ואז נצטרך לטפל בו. זה יהיה המבחן האמיתי שלנו". כך דיווח אתר 'אייס'.

 

ביקורת הנקרא

"פשוט, אובמה יותר מגניב" (יונתן יבין, מאמר ב'ידיעות אחרונות')

הבחור הזה עוד יהיה כתב נוער מצטיין!

 

"ברק אובמה חוזר לבית הלבן: 'הטוב ביותר עוד לפנינו'" (כותרת ב-ynet)

מזה בדיוק אנחנו חוששים

 

"לילדים שלי אולי עוד יהיה משהו פה, לנכדים כבר לא תהיה מדינה" (יאיר גרבוז בריאיון ל'הארץ')

האג'נדה של השמאל בקליפת אגוז