בשבע 517: נשיא עם מנדט מוגבל

בבחירות הקודמות אובמה ניצח בפער גדול ובזכות עצמו, הפעם ניצחונו הדחוק הושג בזכות השחרת יריבו

דברים שרואים מכאן , כ"ג בחשון תשע"ג

 * למרות הצלחת הבחירות המקדימות, אסור לבית היהודי לבוא למשא ומתן עם האיחוד הלאומי בגישה מתנשאת * לאחר שנפתלי בנט נבחר, יש לאפשר לו להוביל בדרכו התומכת בשילוב חילונים ברשימה

 נותרנו עם ארבע שנים נוספות של ברק אובמה, ויש לקוות שכעת ארה"ב תתאושש מהקרב המר והמתיש ולא תמשיך להתבוסס בים השנאה והקיטוב הפנימי שאפיין את מערכת הבחירות.

חרף ניצחונו, לאובמה של 2012 יש מנדט מוגבל הרבה יותר מזה שקיבל ב-2008. אז ניצח בזכות עצמו, הפעם הוא ניצח בזכות הרעשה מאסיבית של השחרת יריבו. במבט לאחור, ההחלטה האסטרטגית של מטה רומני לא להגיב מיידית להשמצות היתה מוטעית. על פי המדגמים, הרעל שהפיצו הדמוקרטים על רומני שונא הנשים והדואג רק לעשירים נספג בדעת הקהל.

הרוב של אובמה היה הפעם זעום. בניגוד ל-2008, הוא לא הצליח לבסס את הרוב הדמוקרטי בקונגרס, בעוד הרפובליקנים חיזקו את הרוב שלהם בבית הנבחרים. המשמעות היא שהתיקו בענייני חקיקה נשמר. לרפובליקנים היה סיכוי לזכות ברוב גם בסנאט, אבל הם ירו לעצמם ברגל בבחירות המוקדמות שבהן נבחרו מועמדים שנתפסו כקיצוניים מדי גם במדינות שמרניות.

אצל היהודים היתה תזוזה קלה לעבר המפלגה הרפובליקנית, אבל לא בממדים מכריעים. בכל מקרה, הכוח הפוליטי היהודי נמצא בנסיגה. הכוח הפוליטי העולה הוא הכוח ההיספני, שהכריע את הבחירות הללו. כאשר רומני, על מנת לנצח בתחרות על מועמדות המפלגה הרפובליקנית, אימץ עמדות בלתי מתפשרות לגבי הקלות למהגרים בלתי חוקיים, הוא איבד את קולם של ההיספנים. בעקבות עלייתו של הקול ההיספני, מסתבר, שודרגו סיכוייו של הסנטור מרקו רוביו מפלורידה לזכות במועמדות המפלגה הרפובליקנית ב-2016.

לבחירות בארה"ב יש השלכות על המרוץ בישראל. מר"צ לא הסתירה את תקוותה שאובמה ינצח. קיימת תאימות בין עמדות השמאל הישראלי לעמדות הקואליציה הזוכה של אובמה. בשמאל, כולל אהוד אולמרט וציפי לבני, מקווים שניצחונו של אובמה מבשר מתחים בין ישראל לממשל אשר ייאלצו את נתניהו לבחור בין ויתורים לפלשתינים לעמידה תחת לחץ אמריקני. בקרוב נראה אם התחזית שלהם מתגשמת, כאשר מחמוד עבאס יגיע לאו"ם במטרה לשדרג את מעמד הרשות הפלשתינית.

לאחר שנבחר, המפד"ל חייבת לעבור תהליך הצערה. נפתלי בנט

איחוד ללא התנשאות

אין מטיף חריף יותר נגד הטיפה המרה מאשר שיכור שזה עתה נגמל משתיינותו. מפלגת הבית היהודי מתגאה בצדק בהצלחת הבחירות המקדימות שערכה. ניתן היה לחוש באנרגיה, בהשקעה ובניסיון לגייס בוחרים ופעילים - בין השאר תוך הפעלת המדיה החדשה. מפלגה רדומה התעוררה לחיים. המאמץ הזה יניב פירות מבחינה תקשורתית וארגונית גם בבחירות הכלליות.

אולם אסור שהגאווה המוצדקת תהפוך למעין התנשאות כלפי האיחוד הלאומי, שטרם השכיל לאמץ את השיטה. גם הבית היהודי פעל לפי הקצב שלו, ובבחירות הקודמות העדיף את נקיי הדעת של ועדת עמידרור. טוב שלפחות במאוחר הסיק הבית היהודי את המסקנות המתבקשות, אבל היעד החשוב היה ונותר רשימה משותפת בין הבית היהודי והאיחוד לאומי בדרך לאיחוד מלא. בספרו המפורסם 'מפלגות פוליטיות' טוען החוקר הצרפתי מוריס דוברז'ה שקיים תהליך של הידבקות, אשר גורם לכך ששיטות ארגוניות שזכו להצלחה במפלגה אחת מאומצות על ידי מפלגות אחרות. אפשר כבר לחוש בניצנים של תזוזה באיחוד הלאומי אל בחירה יותר פתוחה, ומסתמנת שם רשימה עם שמות חדשים. התהליך באיחוד הלאומי עלול להיות איטי מדי, אבל היחס המתבקש לעניין דומה ליחס הנכון לנושא השירות הצבאי במגזר החרדי. ניסיון לדחוף את המהלך בכוח או מתוך התנשאות יפעל כבומרנג. יש לאפשר למגמות הקיימות להתעצם בטבעיות, תוך מתן עידוד לתהליך. מה שכן ניתן לדרוש מהאיחוד הלאומי הוא גיבוש מהיר של רשימת המועמדים שירוצו מטעמה ברשימה המשותפת. האיחוד הלאומי בוודאי אינה מרוויחה מההתנצחות הפומבית לגבי הדירוג ברשימה, שרק מבליטה את חסרונות שיטת הוועדה המסדרת לעומת שיטת הבחירות המוקדמות. בוחרי הבית היהודי אשר ידרגו את מועמדיה לכנסת ביום שלישי הקרוב, היו מסוגלים להגיע להחלטה יותר מושכלת אילו היו מודעים לזהותם של מועמדי האיחוד הלאומי, כפי שיוסבר בקטע הבא.

 

 להרכיב רשימה מאוזנת

לאחר שנבחר היו"ר החדש של הבית היהודי הגיע השלב השני והלא פחות קריטי - הרכבת הרשימה לכנסת. מצד אחד - נפלה הכרעה, וכל המתמודדים התחייבו לכבד אותה ולהעניק לה ביטוי גם בהרכבת הרשימה. מצד שני - המצביע בבחירות לרשימת הבית היהודי יצטרך להפעיל שיקולים נוספים במעשה המרכבה שהוא יערוך.
הכוח הפוליטי היהודי נמצא בנסיגה. הכוח הפוליטי העולה הוא הכוח ההיספני, שהכריע את הבחירות הללו. כאשר רומני, על מנת לנצח בתחרות על מועמדות המפלגה הרפובליקנית, אימץ עמדות בלתי מתפשרות לגבי הקלות למהגרים בלתי חוקיים, הוא איבד את קולם של ההיספנים

ברור שהמאבק על ראשות המפלגה כלל גם היבטים אישיים, אבל בזכותם של שני המתמודדים וגם בזכות העיתונאים שהנחו עימותים ביניהם - הובלטו בעיקר ההבדלים בדרך. זבולון אורלב ביקש לתחום את מקומם של החילונים במפלגה לתפקיד מצביעים בלבד, בלי האופציה להיבחר, בעוד נפתלי בנט ביקש לכלול ברשימה גם מועמדים חילוניים. ההבדל בפועל בין שתי הגישות בא לידי ביטוי בשאלת מועמדותה של איילת שקד. אי אפשר לפסוח על שני הסעיפים ולתת סטירת לחי למועמד הנבחר. לאחר שנפתלי בנט זכה בבחירות, צריך לתת לו להשלים את המהלך על ידי הכללת איילת שקד ברשימה. יש לאפשר לראש הרשימה ללכת עם שיטתו עד הסוף, על מנת שאפשר יהיה לאשרר אותה או לפסול אותה לפי מבחן התוצאה. לבחירת היו"ר יש גם השלכות לגבי ההרכב הגילאי של הרשימה. נהוג בדרך כלל שיו"ר המפלגה הוא המבוגר שבחבורה, והח"כים הם בני גילו או צעירים ממנו. קיימים יוצאים מן הכלל כמו פואד בן אליעזר במפלגת העבודה או איש הליכוד רובי ריבלין - שעיניו נשואות בעיקר לתפקידים טקסיים. בליכוד ובעבודה מדובר בתהליך טבעי. בעקבות חילופי שלטון - המפלגה המפסידה עוברת הצערה, כאשר ח"כים ותיקים פורשים מהכנסת והצעירים אשר יותר בנויים לאופוזיציה מחליפים אותם. בדרך כלל כאשר לצד יו"ר התנועה פועלים מבוגרים שאפתנים כגון דוד לוי או אריאל שרון, הדבר מהווה מקור למתחים. לאחר שניצח נפתלי בנט, הרכב הרשימה חייב לעבור הצערה. רשימה מאוזנת מנסה למלא כמה שיותר משבצות, והדבר מעניק יתרון למועמדים אשר מסוגלים למלא יותר ממשבצת אחת - אלא אם המפלגה מעוניינת להדגיש דווקא את המשבצת הזאת. כך למשל, בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1992 גם המועמד לנשיאות ביל קלינטון וגם המועמד לסגן הנשיא אל גור היו אנשי הדרום. לקלינטון היה חשוב לפרוץ את המבצר הדרומי של המפלגה הרפובליקנית, והוא הצליח לעשות זאת. במקרה של הבית היהודי, לאחר שנפתלי בנט ניצח - המשבצת של נציג דוברי האנגלית כבר מסודרת. בנט הוא בן להורים שעלו מסן פרנסיסקו וגם בילה מספר שנים בארצות הברית. האנגלית שלו קולחת והוא גם השכיל לפרסם בעלונים כגון Torah Tidbits הפונים לעולים דתיים דוברי אנגלית.

כפי שנכתב לעיל, הבית היהודי בוחר את רשימתו בסימן הקמפיין העתיק לתשלום האגרה לרדיו והטלוויזיה, כשעדיין אין תשובה לשאלה "מה עם החצי השני?". אפשר להצביע מתוך הנחה שח"כ אורי אריאל ידורג גבוה. ניסיונו העשיר, שכולל תפקידים במשרד הביטחון וכעת יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, מעניק לו ידע והבנה בנבכי הביורוקרטיה - צד חזק של זבולון אורלב.

לעת עתה אין אנו יודעים מי יהיו שותפיו של ח"כ אריאל. שאלה מסקרנת היא מה תהיה השפעתם של הקולות הקוראים להכליל ברשימה את אורית סטרוק - מועמדת אשר לכל הדעות משלבת אקטיביזם, נחישות וחוכמה. אילו ידעו בוחרי הבית היהודי מראש את התשובה לכך, הם היו מסוגלים להחליט ביתר קלות האם רק עליהם מוטלת הדאגה שייצוג הנשים בעשירייה הפותחת (מספר המנדטים שהציב אורי אריאל כיעד) לא יהיה בבחינת מעשר עני.