בשבע 518: מעביר הילוך

בני פרידמן, האחיין של אברהם פריד, משנה סגנון באלבומו השני עם שירים קצביים והרבה גיטרות ותופים

אמציה האיתן , א' בכסלו תשע"ג

הוא יצא באלבום בכורה לפני כשלוש שנים. וכבר אז כתבתי שהוא לא זקוק לקשרים של הדוד שלו (אברהם פריד) כדי להוכיח את עצמו, ושעליו רק להודות לה' שחנן אותו בקול נעים ועוצמתי. בני פרידמן, שפרץ עם האלבום 'טעמו וראו', יוצא באלבום חדש ומפתיע – 'יש תקווה'.

אני חייב להודות שבאופן אישי ציפיתי למשהו קצת שונה. אם באלבום הקודם הגדרתי חלק גדול מהשירים כיצירות, על כל המשתמע מכך, נדמה לי שכאן כבר יהיה לי קשה לעשות זאת. לא בגלל שהאלבום לא מושקע או שפרידמן לא שר היטב. נהפוך הוא, הוא מיטיב לשיר, העיבודים מאוד מושקעים, אבל הסגנון, אפעס, קצת השתנה. ההתבגרות של בני פרידמן הובילה אותו דווקא למחוזות הרוק, והגיטרות המשתוללות כנראה עושות לו רק טוב.

יש כאן מספר לא מבוטל של שירים בקצב גבוה, בבס מודגש ובגיטרות דיסטורשן, עד שממש קשה לשבת בשקט בזמן ההאזנה לאלבום. אל דאגה, פרידמן מתחשב גם בבעלי האוזן הרגישה יותר והתנועה האיטית יותר. השירים השקטים שבאלבום מביאים קול שונה ובדרך כלל רגוע. עם קול כמו של בני פרידמן ואנשי המקצוע שאסף לטובת האלבום, אין סיכוי שהשירים לא יצליחו לגעת בלבכם. נכון, גם כאן לא תמיד הוא הצליח להתאפק והכניס את הגיטרות והתופים גם לשירים השקטים. קחו למשל את 'ממלכת כהנים', שיר נשמה מאוד יפה ומקורי. לקראת הסוף הוא מקבל מפנה דרמטי, הגיטרות והתופים משתלטים על הקצב וכבר אפשר לדמיין את ממלכת הכהנים מפשילה את שולי הכתונת (או מעיל התכלת, במקרה של הכהן הגדול) ופורצת בריקוד נלהב.

אהבתי מאוד את החשיבה המקורית ש הצליחה להפתיע גם אותי. למשל בשיר 'שלום עליכם' שמתחיל בשירת אקפלה (קולות מקהלה בלבד) נהדרת של הלחן המוכר והידוע, ובמעבר חד מקבל תפנית והופך למשהו קליל הרבה יותר. אם נמשיך להתפרע על כנפי הדמיון, נוכל לראות בעיני רוחנו את מלאכי השרת המלווים אותנו אל שולחן השבת, פוצחים בריקוד שמח, וגם אם המלאך הרע החליט הפעם להשמיע את קולו, השמחה שבניגון כבר תוציא לו את החשק לקלקל את מצב הרוח.

בקיצור, בני פרידמן מגיש לנו אלבום שמח, קצבי וברמה גבוהה. ואני בכל זאת מרשה לעצמי לקראת האלבום הבא לצאת בקריאה: אנא, תן לנו עוד קצת מהטעם של השירים שהיו באלבום הראשון. רק קצת.

בזכות עצמו. 'יש תקווה'

seret@etrog.tv