בשבע 518: מלחמת מים

שמואל אדלמן , א' בכסלו תשע"ג

לפני כעשור הוציא משרד הבריאות תקנה המורה לכל יישוב שגודלו מעל 5,000 תושבים להוסיף פלואור למי השתייה. המתנגדים להחלטה נאבקו במשך עשר שנים באמצעות עצומות, הפגנות ואף הגיעו לוועדות הכנסת. כעת מתגלגל המאבק לפתחו של בית המשפט.

השבוע הוגש בג"ץ נגד משרד הבריאות והעומדים בראשו בתביעה לביטול ההפלרה - הוספת חומצה פלואורוסיליצית למי השתייה. מי שעומדת מאחורי העתירה היא עמותת 'איזון חוזר' להפצת ההשכלה הבריאותית.

מייסד העמותה הוא יעקב גורמן, אב לארבעה ויוצא סיירת מטכ"ל. "אני מאמין שמים נקיים ובריאים בישראל זו זכות יסוד של כל אזרח", הוא אומר. "זה בעיניי צדק חברתי ששומר על שוויון, כי כיום מי שרוצה להימנע מהרעלים הללו קונה מים מינרליים או מערכות טיהור מורכבות ויקרות. אין למשרד הבריאות זכות ורשות להזרים אותה למים שלנו. אני מאמין בבית המשפט, שיכיר במה שהוצג לו".

לטענת העותרים החומר המוסף למי השתייה שלנו אינו פלואוריד טהור ואף לא חומצה פלואורוסיליצית נקייה, אלא תוצר לוואי רעיל של תעשיית הדשנים והכימיקלים שבדרכו אל הברז נלווים אליו חומרים רעילים נוספים כמו ארסן, קדיום, עופרת ועוד.

לעתירה מצורפת חוות הדעת של אינג' אהוד לשם וד"ר אריה אבני, הטוענים כי מדענים רבים ברחבי העולם הציגו הוכחות מחקריות לנזקים שנגרמים כתוצאה מהוספת החומצה הפלואורוסיליצית למי השתייה.

רופאת השיניים ד"ר יפה בש מסבירה ל'בשבע' כי הוויכוח סיבב ההפלרה קיים כבר עשרות שנים, ומפנה אותנו לנייר עמדה של ההסתדרות לרפואת שיניים המתייחס לנושא. שם נאמר כי לפלואוריד יש השפעה מעכבת על החיידקים גורמי העששת ושפע של מחקרים מצביעים על ירידה במקרי עששת לאחר הפלרת המים. לגבי רעילות הפלואוריד, מסבירים רופאי השיניים כי המתנגדים להפלרה אינם מתייחסים למינון המומלץ, ולמעשה כל הכימיקלים ובכלל זה ויטמינים חיוניים כמו אבץ יוד, ברזל ועוד עלולים להיות מסוכנים במינונים מוגזמים וללא פיקוח. לטענתם, מחקרים קליניים הראו כי היתרון שבהפלרה עולה על יכולתו לגרום נזק, ואף ארגון הבריאות העולמי טוען כי יש יתרון להפלרת מים באוכלוסיות המצויות בסיכון גבוה לעששת. כמו כן, עשרות עבודות מחקר הראו כי אין קשר בין סרטן לבין פלואוריד.

בין רופאי השיניים עצמם ניתן לשמוע דעות שונות. ד"ר יהונתן טוען כי אין יסוד לחשש מפני נזקים כתוצאה מהפלרת מים וכי העיתונות ממהרת לצטט חלקי אמיתות ולא מחקרי עומק מדעיים. לעומתו מסביר ד"ר גרשון הורוביץ כי אין ויכוח שפלואור מועיל. השאלה היא האם הדרך לקבלתו דרך מי השתייה היא דרך ראויה, שכן היא יוצרת מצב שבו ילדים אינם מקבלים את הפלואור במינון המתאים להם אישית, וכך ילד ששותה הרבה מים מקבל מינון גבוה וילד ששותה מעט מקבל מינון נמוך. "זוהי שאלה ציבורית ולא שאלה רפואית", אומר ד"ר הורוביץ.

לנו נותר רק להמתין לתוצאות פסיקת בית המשפט, ובינתיים לא לשכוח לצחצח שיניים בוקר וערב.