בשבע 518: מלחמה מהסרטים

יוצרי הקולנוע הישראליים מנהלים בימים אלה מלחמת עולם מכפישה נגד חברי מועצת הקולנוע

עפרה לקס , א' בכסלו תשע"ג

הסיבה: חברי המועצה מבקשים להגדיל את תקציב הסעיף הייעודי בחוק, המבקש לעודד יצירה מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, דוגמת חרדים, עולים, ערבים ואנשי עיירות הפיתוח | "בתת מודע, היוצרים פשוט מפחדים מזה שלוקחים מהם את נחלת השבט הלבן", מאשים אודי ליאון, ממובילי המאבק למען הפריפריה

הרבה לפני שירד כאן הגשם הראשון, יוצרי הקולנוע ומנהלי קרנות הקולנוע החלו להטיח האשמות בחברי מועצת הקולנוע, הממונים על חלוקת התקציבים בתחום. חברי המועצה, או לפחות חלקם, הואשמו בניגוד עניינים, בקיום מחטפים, בבורות, בפוליטיזציה ובאינטרסנטיות, וכל זה בשל רצונם לשנות את הקריטריונים לחלוקת התקציבים.

התבחינים שהיו עד היום, אומר פרופ' דוד אלכסנדר, יו"ר מועצת הקולנוע, התקבלו לפני למעלה מעשור, וכעת "נוצר צורך לעדכן את הקריטריונים לפי השינויים שחלו בקולנוע הישראלי והעולמי". אלכסנדר עצמו מואשם כי הוא מבצע מחטף, אבל כשהוא נכנס לתפקידו לפני שנה וחצי תהליך עריכת השינויים כבר היה בעיצומו. אלכסנדר המשיך את התהליך, שכלל אותו והביא אותו לידי גמר. בין השינויים: דרישה מקרנות הקולנוע, שאליהן מגיע הכסף ומהן הוא מחולק ליוצרים, להתנהל בשקיפות; הגשת תשובות מנומקות למבקשי התקציבים; הגבלת מועד כהונת האנשים שבוחרים את הסרטים שיוצגו והבטחת הגיוון שלהם, וגם שינוי בחלוקת עוגת התקציב. השינויים גוררים אחריהם הערות כאלה ואחרות, אבל האש מתמקדת בעיקר סביב סעיף אחד. מדובר בסעיף שהוצע להגדיל את תקציבו מ-3 ל-5 מיליון שקלים בערך, מתוך עוגה כוללת של 73 מיליון. לסעיף הזה קוראים 'הסעיף הייעודי' ועליו ניטשת מלחמת עולם, שבמסגרתה סופגים כעת חברי מועצת הקולנוע ריקושטים מכיוון מאוד מסוים.

 

"צריך להביא יוצרים מהפריפריה לרמה של היוצרים הקיימים" מתוך הסדרה מעורב ירושלמי


על החתום: מתנחלים וערבים

מתי ראיתם לאחרונה עצומה שבה מתנוססות זו לצד זו חתימתם של דני דיין וסייד קשוע, אמונה אלון ומכרם חורי, ישראל הראל וידידיה שטרן וגם אחיה קמארה, נציב השוויון לאנשים מוגבלים? הנ"ל חתומים על מכתב תמיכה שחיבר אודי ליאון, מנהל תוכניות מועדפות וגיוון חברתי ותרבותי ב'קשת', בעד הסעיף הייעודי. הסעיף הזה הוא בן חורג ברשימת הסעיפים שלהם ניתן התקציב. הוא עוסק בתוכן, בעוד הסעיפים האחרים עוסקים בסוגה: סרטים קצרים, סרטים עלילתיים, או בפסטיבלים, שיווק סרטים ועוד. התקציב הייעודי הוא חברתי ונועד לחזק את הציבור המושתק או השותק, זה שקשה לו יותר להגיע למוקדי העשייה הקולנועיים. הסעיף הזה קיים בקריטריונים לתיקצוב כבר מההתחלה, אבל היום הסעיף המתוקן כולל "פריפריה חברתית וגיאוגרפית" וגם "תרבות חרדית", ולא רק 'דתית' ו'ערבית', "עולים ומהגרים", "אנשים בעלי צרכים מיוחדים" ו"מיעוטים". הסעיף נועד לתת לסיפור של האנשים האלה מקום בקולנוע וגם לסייע, לממן וללוות הפקות של יוצרים שמגיעים מן המקומות האלה. המשמעות היא פיתוח חממות עבורם ומתן הדרכה, כדי שיוכלו להגיע לתוצאה איכותית שתביא לחשיפה ותהודה של קולם.

"הוויכוח הוא מה היא פריפריה", אומר יאיר רוה, מבקר קולנוע, יוצר וחבר מועצת הקולנוע. "היוצרים אומרים שכבר היום נשמע קולה של הפריפריה. הסרטים 'עג'מי', 'למלא את החלל' ו'העולם מצחיק' לא מתרחשים בתל אביב ולא עוסקים באליטות, וגם מביאים פרנסה למי שנמצא מחוץ למרכז השבע. היוצרים אומרים: מה אתם באים לתקן? אין מה לתקן. הקול שמנגד אומר שלא מדובר במה שרואים על המסך, אלא ביוצרים עצמם שפועלים או מגיעים מן הפריפריה. כלומר לא שיוצר מתל אביב ייצא לשדרות וטבריה, אלא שהעשייה תהיה תוצרת מקומית". רוה, הנייטרלי שבין המרואיינים לכתבה, שואל איפה נמצאים היוצרים המושתקים האלה והאם הם קיימים. "האם הכסף הזה יילך לעשות צדק חברתי או שהוא הולך להכשיר קולנוענים חדשים? כי בתי ספר לקולנוע יש מספיק, 20 ליתר דיוק, מתל חי ועד שדרות ובהם בית ספר ערבי אחד. אז אם לבוגרי בתי הספר האלה יש מגבלה להיכנס לתעשייה בגלל דעות קדומות - נכון שחלק מהתקציב יילך לזה, להשמיע קולות מושתקים, אבל שהכסף לא יילך להכשרות ולקורסים לקולנוע. זה תפקיד המל"ג". רוה מתכוון להאזין היטב לאנשים שמגיעים בימים אלה להביע את עמדותיהם בפני מועצת הקולנוע, וללמוד את המצב.

 

איפה הבימאים האתיופים?

מי שאולי אין לו מנדט להחליט, אבל עמדתו נחרצת ובשבוע הבא יבוא להרצות את משנתו בפני רוה ועמיתיו, הוא אודי ליאון, יוזם
פרופ' דוד אלכסנדר, יו"ר מועצת הקולנוע: מהומה עצומה מתרחשת בשטח סביב שני מיליון שקלים. למרות שאנחנו משנים דברים הרבה יותר משמעותיים בקריטריונים. אנשים הכניסו את ידיהם לביצות מלאות רפש, מה שמביא אותי לחשוב שהמהומה לא באה רק מדאגה כנה, אלא ממקומות לא כנים, ממערכות יחסים יצריות מאוד בוטות
מכתב התמיכה בסעיף הייעודי ומייסד קרן 'גשר' לקולנוע. הקרן נמצאת היום במוקד האש, משום שהיא זו שמקבלת את מירב התקציב המיועד לקידום פריפריות, כמי שייעדה עצמה לתפקיד זה. "כשהמאבק על חקיקת חוק הקולנוע ועל הגדלת התקציב עבור הקולנוע החל, תמכתי בו למרות שהוא היה של ברנז'ה תל אביבית שמאלנית. התלמידים של 'מעלה' אותו ניהלתי החתימו על עצומה, ואני הלכתי לכל הח"כים הדתיים לקדם את החוק". ההנחה של ליאון היתה אז שאם לקולנוע יש תקציב קטן, אי אפשר להתחלק בו, אבל אם הוא יגדל - יותר יוצרים יוכלו להיכנס פנימה. כדי להפוך חלום למציאות, הקים ליאון את קרן 'גשר' וראה שהיא מקבלת תקציב דל במיוחד מתוך הסל המוגדל, ולא רק בשנה הראשונה לקיומה. יחד עם תיקצוב מעמותת 'גשר' הוא הצליח לתמוך ולהוליד את הסידרה 'מעורב ירושלמי' והסרט 'אושפיזין', אבל התקציב לא גדל. ליאון ניסה לשנות את הקריטריונים, אבל פגש "מועצת קולנוע מאוד פוליטית". כשעזב את הקרן פנה ליו"ר ועדת התרבות דאז, הרב מיכאל מלכיאור, וביקש לתקן את החוק כך ש-25 אחוזים מתקציב הקולנוע יגיע למקומות האלה. "כל הקבוצות האלה יחד מגיעות ל-60 אחוזים מהחברה הישראלית, אם לא יותר". ליאון ידע שהחלוקה הזאת איננה ריאלית, אבל הוא קיווה להגיע לבסוף ל-15 אחוזים. "יש שמאשימים היום את מועצת הקולנוע ואת לימור לבנת בפוליטיזציה, אבל אני עבדתי אז עם מלכיאור ושר התרבות מג'דלה. הם לא מגיעים בדיוק מאותו מקום פוליטי". בהמשך התחלף שר התרבות והיוזמה נגנזה.

בשבוע הבא מתכוון ליאון להגיד למועצה שהתקציב שהם מתכננים להעמיד לרשות הסעיף הייעודי איננו מספיק. "אנחנו צריכים להביא את היוצרים מהפריפריה לרמה שהם יוכלו להתחרות עם היוצרים האחרים. על זה לדעתי צריך לשים חלק מהכסף, ואת היתרה כתמריץ עבור קרנות שהחליטו לתמוך בסרטים האלה".

יאיר רוה אומר שיש היום מספיק בתי ספר להכשרת קולנוענים. מדוע מעט הכסף שמופנה לקולנוע בישראל צריך ללכת למקומות האלה?

"למה הקמתי את 'קרן גשר'? סיימתי את תפקידי כמנהל 'מעלה' והתחלתי לשלוח את סרטי בית הספר לפסטיבלים. וראו זה פלא, הם זכו בפרסים אבל אף אחד מהם לא הגיע לתעשייה בישראל, ואז הבנתי שיש פה חסמים". ליאון מדבר על כך שאדם המבקש לעסוק בקולנוע, צריך לעבוד כמה שנים בצורה אינטנסיבית ובלי משכורת כמעט. עבור מי שמגיע מן הפריפריה, הכלכלית או החברתית, זה בלתי אפשרי. "בוגרת מעלה נישאת ומקימה משפחה, איך היא תעבוד עכשיו בלי לקבל משכורת? זה לא כמו בציבור החילוני, שקולנוע ואמנות בכלל נחשבים שם לפסגת היצירה. וזה לא רק בחברה הדתית, גם בחברה הערבית, למשל, או מי שנמצא בפריפריה כלכלית. המבחן האמיתי הוא בקצה. אם הכל היה מצוין, לא היה לנו סרט חרדי אחד ושלושה סרטים ערבים ב-20 שנה". השיפור שבכל זאת קיים בשטח, הוא אומר, קשור לעבודה של קרן 'גשר'. "אבל תעשי ספירה. כמה בימאים אתיופים יש, כמה מתנחלים?"

ליאון חושב שבסוף, המפסיד הגדול מהשתקת הפריפריה הוא הקולנוע הישראלי. "אני לא מדבר על צדק חברתי, אני חסיד של הקולנוע הישראלי ומאמין שהוא מפספס אוצרות. החברה הישראלית מאוד צבעונית אבל היכולת לספר סיפורים מגוונים מאוד מצומצמת". לדברי ליאון, ההתנגדות נובעת גם מכך שהתקציב קטן ולכן יש מרדף גם אחרי פירורים. בנוסף, מתנגדי הסעיף הייעודי סבורים שהקריטריון לקבלת כסף בקולנוע צריך להיות אמנות, וקידום פריפריות הוא משהו ששייך למשרד הרווחה ולא לאמנות. "אני חושב שיש גם רובד שלישי שקיים לא במודע, והוא המחשבה 'לקחו מאיתנו את השלטון והכלכלה והנה, עכשיו לוקחים את החלקה הקטנה שלנו, של השבט הלבן'".

 

 "ההגמוניה השמאלנית נסדקת"

"האנשים האלה חולים עם קבלות", אומרת חברת מועצת הקולנוע מרלין וניג, חוקרת קולנוע ויוצרת המקדמת קולנוע חרדי, "עברנו תקופה מאוד קשה. האשימו אותנו בניגוד עניינים, בשחיתות. בסופו של דבר העיפו את חבר המועצה ישראל גליס (המשויך למגזר החרדי, ע"ל) ולכלכו על יו"ר המועצה. אנשים שלא החליפו איתי מילה בחיים, כותבים עליי מכתבים לעיתון הארץ". אגב, גם ליאון מספר על כתבת של אתר אינטרנט מרכזי שלא מהססת לנקוט צד ולהודיע לחבריו הערבים, חותמי העצומה שלו, שהם בעצם חתמו על עצומה נגד הכיבוש, ובאופן שיטתי ממשיכה להפיץ דברים לא נכונים.

"כל הסיפור הזה הוא הזוי", אומרת וניג, "ועל מה? על ארבעה-חמישה מיליון שקלים שאמורים לקדם את כל הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. זה פשוט סודק משהו בהגמוניה השמאלנית. לבנת מינתה אותנו למורת רוחם של כמה מהם, שהיו מתים שנעוף משם. הם צועקים על כך שהקולנוע החרדי הולך לקבל כסף, אבל כמה הוא יקבל מתוך סך התקציב? 400-300 אלף שקל? עלות של סרט באורך מלא הוא ארבעה מיליון שקלים". לדברי וניג, ההצלחה של 'למלא את החלל' מגבירה את החשש והרתיעה. "הם רואים שליהדות יש עומק וזה נורא מאיים. רמה בורשטיין לא ביקשה מהשחקניות להיות פרובוקטיביות וקטפה פרסי אופיר".

"כללי המועצה קובעים שהתמיכות יינתנו למוסדות ששומרים על חירות הביטוי הכללית והאמנותית, והקולנוע החרדי איננו עומד בשתי הדרישות האלה", אומר גדעון גנני, מייסד ומנכ"ל קרן הקולנוע 'מקור'. "הסרט החרדי 'סגורים' נאסר להקרנה בתוך הציבור החרדי, כי נמצא שדפוס ההתנהלות בין האם לבתה הוא מערכת יחסים לא תקינה, וזה עלול לפגוע בליבן הרך של התלמידות הצופות ואימהותיהן", הוא אומר בציניות, "ויש עוד סרטים כאלה שנעשים תחת צנזורה קפדנית ויכולים להיפסל להקרנה בגלל שמנהלות סמינרים ורבנים החליטו, תוך גרימת נזק כלכלי ליוצרות". גנני גם מתריע על כך שקהל הצופות בסרט הוא מצומצם, וההקרנות מתבצעות רק מפעם לפעם כשנמצא אולם מתאים. "אני לא חושב שלכך התכוון חוק הקולנוע, ולכן אין מקום לתת לקולנוע חרדי כסף. היוצרים של קולנוע כזה יצטרכו למצוא מקורות מימון אחרים".

אבל היוצרות האלה מקבלות עליהן את החוקים. אלה כללי המשחק בחברה שלהן.

"הרבה יוצרים חרדים היו רוצים לצאת החוצה מהדבר הזה".

באשר לסעיף הייעודי כולו, גנני אומר שהוא סעיף פוליטי שנדחף בזמנו על ידי המפד"ל, "כדי לתת את הכסף לאודי ליאון. תמכתי בכך כי חשבתי שזו רשת ביטחון, כך שמובטח שתהיה פעילות מסוימת בפריפריה". בפועל, אומר גנני, לפחות 95 אחוזים מן ההפקות בכל הז'אנרים ומכל הקרנות עונים על הקריטריונים של סרטים ייעודיים. גנני תוקף את קרן גשר ואת המנהלת שלו זיו נוה, ואומר שהיא איננה מתקצבת בימאים מן הפריפריה אלא עושה סרטים העוסקים בפריפריה, ואת זה, הוא אומר, כולם עושים. גנני מציע שהסעיף הייעודי יעסוק רק בקידום יוצרים שיש להם זיקה חזקה לפריפריה ולא בקידום סרטים על הפריפריה, ובמידה שכך ייקבע - אין צורך בהגדלת התקציב לסעיף הזה. "הגדלת הסעיף הזה איננה מידתית והביאה לחיסול התקציב לדרמות. אם משאירים את התקציב שלה כמות שהוא ומנסחים את הסעיף כפי שאמרתי, אני מאחל לה שתמצא מספיק יוצרים שיענו לדרישות האלה. היא תצטרך להשקיע הרבה בפיתוח היוצרים האלה".

 

 מחכים לשר הבא

"מהומה עצומה מתרחשת בשטח סביב שני מיליון שקלים", אומר פרופ' אלכסנדר, "למרות שאנחנו משנים דברים הרבה יותר משמעותיים בקריטריונים. אם היה מדובר על להתווכח ולהתפלמס זה לגיטימי, אבל אנשים הכניסו את ידיהם לביצות מלאות רפש, מה שמביא אותי לחשוב שהמהומה לא באה רק מדאגה כנה, אלא ממקומות לא כנים, ממערכות יחסים יצריות מאוד בוטות". למרות הצעקות, אלכסנדר איננו מתרגש. הוא משוכנע שהפריפריה הפכה לנושא שגנני וחבריו מממנים סרטים אודותיה, דווקא בזכות הדחיפה והחשיפה שהיא קיבלה מהתקציב הייעודי. "למישהו היה אמון ואמונה להשקיע את הכסף ולהקים סטרט-אפים. נוצר כאן רובד שלם של יצירה. 'המשגיחים' והסרטים של סידר ו'מעורב ירושלמי' - כל אלה הם תוצר של מה שנולד בנחלה ה'מוזרה'". אגב, "תקציב הדרמות קוצץ משום שהטלוויזיה כבר לא משדרת דרמות כמו פעם, אלא סדרות. זו מגמה עולמית".

פרופ' אלכסנדר וחבריו ימשיכו לקיים שימועים למי שהציגו השגות על השינויים בתבחינים, ולאחר מכן יערכו דיונים ויגיעו למסקנות. כדי שאלה יקבלו תוקף, המסמך הסופי זקוק לחתימה של שר, וזה לא יכול לקרות כרגע מפני שהממשלה מוגדרת ממשלת מעבר. "נכון, יכול להיות שאוזנו של שר התרבות הבא לא תהיה כרויה לשינויים שאנחנו עורכים היום, אבל אנחנו לא רשאים להיבטל מעבודה שהתחלנו לפני שנה וחצי".

ofralax@gmail.com