בשבע 518: שם מחייב

עודד מזרחי , א' בכסלו תשע"ג

 לרב חיים זבולון חרל"פ, רבה של ראשון לציון, ולרעייתו רבקה סירקה נולד בן לאחר חמש בנות. רבקה סירקה רצתה בכל מאודה לקרוא לתינוק מאיר, על שם סבה. היא ובעלה רצו לכבד בסנדקאות את סבו של התינוק, הרב יעקב משה חרל"פ, רב שכונת 'שערי חסד' בירושלים ותלמידו הגדול של הראי"ה קוק. אולם להפתעתם החליט הסב לוותר על הסנדקאות והעדיף לומר את הברכות.

כאשר הגיע לרגע קריאת השם, הסב לא המתין שבנו ילחש לו את השם באוזנו, והכריז: "וייקרא שמו בישראל - יצחק!". שמעה האם את השם שנקבע לבנה במפתיע והתעצבה אל ליבה. מזה שנים רבות היא חולמת שייוולד לה בן זכר שתזכה לקרוא על שם סבה שכה אהבה, מאיר, והנה חותנה קורא לבנה בשם של סבו שלו, יצחק.

אכזבתה היתה כה רבה עד שלא הצליחה לעצור את פרץ דמעותיה. כאשר הרב חרל"פ ראה את כלתו בוכה, ידע את הסיבה ואמר לה ברוך: "רבקה, אל תבכי. אני עוד אחזיר לך את השם שרצית בו", ובו במקום פנה לשני חתניו - הרב ורנר והרב שדמי שנכחו במקום - ואמר להם: "ואתם עדים בדבר הזה".

הדבר היה תמוה לכולם, לאם התינוק וגם לעדים. הם לא הבינו את פשר הבטחתו של הרב. קודם כל, כיצד ניתן להחזיר שם?! ועוד תמהו על כך שהרב סומך את הבטחתו באופן מחייב על ידי עדים.

חלפו השנים והבן יצחק גדל והגיע לפרקו. הוא התארס עם בחורה בשם מנוחה, ששם אביה היה גם כן יצחק. מובא בספר חסידים, שחיבר רבי יהודה החסיד, שאסור ששם החתן יהיה זהה לשם חותנו. ניגש יצחק לסבו הרב חרל"פ וסיפר לו על כך שהוא אינו יודע איך יוכל לשאת את ארוסתו ששם אביה כשמו - יצחק.

הרב חרל"פ קרא מיד לשני חתניו, הרב ורנר והרב שדמי, ואמר להם: "זוכרים אתם שלפני שמונה עשרה שנה מיניתי אתכם בברית של נכדי יצחק שתהיו עדים להתחייבותי?" לאחר שהחתנים המופתעים השיבו בחיוב, המשיך הרב: "ראו שכעת אקיים את הבטחתי". הוא הוסיף לשמו של הנכד את השם מאיר ואמר לו: "כבר הבטחתי לאמך שאחזיר לך את השם מאיר, על שם סבה שכה רצתה שיקראו לך על שמו".
כאשר הרב חרל"פ ראה את כלתו בוכה, ידע את הסיבה ואמר לה ברוך: "רבקה, אל תבכי. אני עוד אחזיר לך את השם שרצית בו"

הנכד יצחק מאיר התחתן עם מנוחה וברבות הימים הפך לרבה של יקנעם, רב חברת 'אסם' והמושב בית מאיר.

בתקופת חגי תשרי תשי"ב היתה מנוחה מעוברת ולא חשה בטוב. באותן שנים לא היה מכשיר אולטרסאונד המברר את מצבו של העובר, והיא ביקשה מבעלה יצחק מאיר שייגש לסבו לבקש ממנו ברכה לרפואת התינוק. יצחק מאיר ניגש לסבו שיברך אותם שהלידה תעבור בשלום. הסבא הרגיע באומרו "הכל יהיה בסדר", ולפתע הוסיף: "יצחק מאיר נכדי, עליך לדעת כבר מעכשיו איזה שם לתת לבן שייוולד!"

הנכד נבהל מאוד מדברי סבו, כי הבין שהם רומזים לכך שהרב חרל"פ לא יהיה בין החיים בעת הלידה, ואמר: "סבא, איך אתה מדבר?!"

"יצחק מאיר, שמעת מה שאמרתי לך!" אמר הסב ולא יסף.

באותה שנה בז' בכסלו נפטר הרב יעקב משה חרל"פ בגיל ששים ותשע. כמה חודשים לאחר מכן, בראש חודש ניסן, נולד בן בכור ליצחק מאיר ומנוחה. כאשר הרב חיים זבולון, בנו של הרב חרל"פ, הכריז בעמידה לברכות "וייקרא שמו בישראל יעקב משה", פרץ בבכי תמרורים.

היה זה הנין הראשון שנקרא על שם הרב חרל"פ. לאחר מכן נקראו צאצאים נוספים של הרב על שמו. באחת מהבריתות הללו השתתף גם הרב דב בעריש וידנפלד, הגאון מטשבין. כאשר המברך הכריז "וייקרא שמו בישראל יעקב משה" נזעק הגאון מטשבין וקרא: "וייקרא שמו בישראל רבי יעקב משה! איך אפשר לומר שם כזה בלי התוספת 'רבי'?!".

 

על פי הספר 'שירת הים' על חיי הרב חרל"פ זצ"ל