בשבע 519: הולך ומתגבר'

למרות נתוני הפתיחה הטובים, השירים הראשונים של 'והתקין' לא משכנעים. אבל לא כדאי לוותר, לקראת האמצע האלבום צובר תאוצה

אמציה האיתן , ח' בכסלו תשע"ג

יש לו את כל הנתונים כדי להוציא אלבום מצליח. חברת ההפקה האמריקנית של טיברג ומוסקוביץ נתנה לו את הגב ההפקתי, העיבודים המוזיקליים נעשו על ידי משה לאופר וחבריו, הלחנים יצאו מתחת ידיהם של יוסי גרין, איצי ולדנר, פינקי וובר ואפילו ברוך לוין, וגם השירה של שלומי גרטנר ידועה בציבור כנעימה לאוזן ובשלה להקלטה. אז אם הכל כל כך מושלם, למה לא הצלחתי להתחבר לאלבום, לפחות בחלקו הראשון? אין לי תשובה ברורה, אבל כנראה שגם המלחינים הטובים ביותר יכולים להוציא מתחת ידם מנגינות שנשמעות קצת ילדותיות או בלתי מעניינות לחלוטין. השאלה הגדולה היא למה שלומי גרטנר מאמץ אל אלבומו דווקא את המנגינות האלה, ועוד יותר קשה, מדוע הוא פותח איתן את האלבום ולא משאיר אותן לסוף? שוב מסתבר שמוזיקה היא עניין סובייקטיבי לחלוטין, ומה שנשמע לי ילדותי יכול להישמע למישהו אחר בוגר ומרתק, וכן להפך.

מבחינתי, האלבום מתחיל בערך בשיר החמישי, עם 'והתקין מאורות', שיר הנושא של האלבום, בלחן החביב של איצי ולדנר. ואם היה אפשר למתוח עוד קצת את החבל, הייתי מתחיל את האלבום דווקא בשיר השישי – 'אדון עולם' – גם הוא בלחן של איצי ולדנר ובביצוע מעניין ומאוד נעים לאוזן של שלומי גרטנר. הרצף ממשיך בעוד שיר מוצלח, הפעם קצבי הרבה יותר – 'וראה בנים לבניך', בלחן ובעיבוד של משה לאופר, מי שכנראה כבר זכה לראות בנים לבניו ויודע להכיר במשמעותן של המילים.

ברוך לוין שוב לא מאכזב ומביא לנו שיר שקט ומרגש, שאין מתאים ממנו להשתלב בתפילת הציבור ב'כתר' של מוסף לשבת. 'ממקומו הוא ייפן' בלחנו של לוין עובד על ידי ריצ'רד נילס ומבוצע בצורה מעוררת השתאות על ידי גרטנר. והנה כבר הגעתי לסופו של האלבום בשיר 'ריבון העולמים', שאת רובו לא הבנתי, בגלל ש"איך נישט פרשטייסט יידיש". ככה זה כשמתחילים את האלבום מאמצעו.

seret@etrog.tv