בשבע 519: דיברות המלחמה למחנה השלום

אבי סגל , ח' בכסלו תשע"ג

* אנוכי אשם בכל גראד וקטיושה שנופלים עלי בכל זמן ומכל מקום: מלבנון, מעזה, ממצרים, מבית עבדים.

* לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני האופק המדיני.

* לא תיסע למצרים כדי להשפיל את עצמך ולהיכנע לדרישות החצופות של החמאס – לשם כך יש סקייפ.

* זכור את השקט שהיה כאן לפני שפתחנו במלחמה. לא, לא בשדרות, אמרתי כאן.

* כבד את דרישת מדינות אירופה גם אם יתקצרון ימיך על האדמה אשר האו"ם נתן לך.

* לא תרצח אזרחים פלשתינים, גם לא את אשתו וילדיו של בכיר בחמאס שנמצאים יחד איתו ברכב. בעצם אל תרצח גם את הבכיר, אחרי הכל יש לו אישה וילדים.

* לא! אינאף איז אינאף! (נו, כאילו שלכם יש משחק מילים יותר טוב).

* לא תגנוב את דעת הבוחר באמצעות מלחמה שרוב הציבור מסכים לה. זה פוגע בדמוקרטיה.

* לא תענה "כן המפקד!" כשתקבל פקודה לירות. אם כולנו נסרב ולא נילחם, תהיה לנו יופי של מדינה. או מכה. אני תמיד מתבלבל ביניהן.

* לא תחמוד את חבל קטיף מחדש. נכון שיורים עלינו משם, אבל אנחנו לא יכולים להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור. עוד מעט גם תרצה לחזור ולכבוש את עזה. היי, למה אתה מסתכל עלי ככה?


כנראה שתיאוריות קונספירציה יש לא רק בימין. הפגנה נגד מבצע ’עמוד ענן‘ בתל אביב

לוחמי בחירות ישראל

לפחות בימיו הראשונים, מבצע 'עמוד ענן' זכה לתמיכה גם מצד מפלגות השמאל הציוניות. הריטואל הקבוע, שלפיו השמאל תומך בתחילה, מסתייג בהמשך ומתנגד נחרצות לקראת סיום – לא השתנה גם במבצע הנוכחי. כלי התקשורת המרכזיים היו מעט פחות סבלניים. על תאריך הפסקת האש דיברו שם מהיום הראשון. לא משנה אם ראית ערוץ 1, 2 או 10 – הרוח הנושבת בכל האולפנים היתה, כמו תמיד, צדקנית ופציפיסטית. בקושי יכולת למצוא שם רוני דניאל כזה או אחר לרפואה. אם היה ויכוח כלשהו בין הערוצים, היה זה אך ורק על נוסח תנאי הכניעה המומלצים של ישראל.

בינתיים, חלק לא מבוטל מקיצוני השמאל נאחז בתיאוריה שלפיה הממשלה יצאה למלחמה משיקולים פוליטיים בלבד. "מלחמת בחירות" היתה הכותרת לטורו של אורי משגב ב'הארץ', ואילו מאמרה של תמר גוז'נסקי באותו עיתון זכה לכותרת "מלחמת שלום נתניהו". כי גיוון צריך להיות. מקומה של הקונספירציה לא נפקד גם מהאינטרנט, שם נפתחה עצומה שקוראת לראש הממשלה: "לא למלחמת הבחירות, כן להידברות!" בין השמות המופיעים בעצומה קל יותר למצוא תומכי שמאל מוכרים, ביניהם עיתונאים ואמנים, מאשר סתם אנשים מהרחוב. אם החתימות אותנטיות, הדבר רק מוכיח את ההשפעה הגדולה שיש לקבוצת מיעוט קטנטנה בתחומים רבים של חיינו.

בואו נזרום איתם לרגע. נניח שראש הממשלה יצא למבצע כדי למשוך מצביעים. במילים אחרות: נתניהו חשב שהמצב הביטחוני לא מצדיק יציאה למבצע שתוצאותיו עלולות להיות הרסניות, אבל החליט בכל זאת על המבצע כדי להצליח בבחירות. ככל שזה יישמע משונה, אם זהו המצב, יש בכך סוג של צדק פואטי. שכן הבחירות הקרובות היו אמורות לעסוק בצדק החברתי, או בלשונו הזהב של יאיר לפיד "איפה הכסף". מלחמת בחירות היא תגובת נגד קולעת למלחמתם של אנשי המחאה החברתית: אלה הפגינו בדרישה לפנק את הציבור בכסף, יהיו אשר יהיו התוצאות הכלכליות, ובתגובה ראש הממשלה מפנק את הציבור בהפצצת האויב, יהיו אשר יהיו התוצאות המדיניות-ביטחוניות.

טוב, עד כאן הזרימה. נתניהו וברק, ככל הנראה, לא יצאו למבצע משיקולי בחירות. הרי באותה מידה אפשר לטעון שנתניהו לא יצא למבצע כזה עד עתה רק בגלל שיקולים קואליציוניים, או שהוא לא כובש ברגע זה את עזה (לפחות בזמן שדברים אלה נכתבים, כן?) רק בגלל ערך המניות שלו בבורסה. לפחות במבצע הנוכחי יש לו תמיכה ציבורית רחבה, ובזאת חייבים להודות גם מתנגדיו. ובינינו, אם 'עמוד ענן' משיג את מטרותיו ומחסל את איום הטילים בדרום – ממש לא אכפת לי מאיזו סיבה הוחלט לצאת אליו.

 

מורשת זבולון

מרכז 'תקומה' בחר השבוע את נציגי המפלגה לכנסת, והתוצאות, יש לומר בשמחה, מבטיחות ומרשימות. לבי לבי לח"כ יעקב כ"ץ שנדחק לאחור, אבל בהנחה מפוקפקת שלא יהיה שינוי של הרגע האחרון – אין לאיחוד הלאומי המצומצם במה להתבייש מול הנדוניה שמביאה עימה השותפה הפוטנציאלית מהבית היהודי. שתי הרשימות התחדשו, שתיהן משלבות ניסיון ורוח לוחמנית רעננה, ומבחינות רבות הן אף משלימות זו את זו.

כמה חבל יהיה אם השותפות בין המפלגות תיפגע, או אפילו תבוטל, בגלל ריב אופייני ומבריח מצביעים על הרכב הרשימה המשותפת. ואגב, מבלי לנקוט עמדה עקרונית בנושא, שימו לב כמה יפה ומאוזנת היא רשימה הכוללת את שתי החמישיות הפותחות בכל מפלגה: שני שפמים, שני זקנים, שתי נשים, שני ח"כים מכהנים, שניים וחצי מזרחיים (איילת שקד מהבית היהודי היא החצי), והכי חשוב - זבולון אחד.

כן, חברים, מי שלא יודע מה עושה זבולון כלפא ברשימת 'תקומה', אינו מבין מסורת מהי. מאז תחילת הכנסת השביעית לפני 43 שנה, השם זבולון כיבד בנוכחותו את כל כנסות ישראל, תחילה בזכות זבולון המר ז"ל ומאוחר יותר באמצעות זבולון אורלב יבדל"א. דווקא כשחשבנו שהשם זבולון ייעלם מהכנסת לנצח, או לפחות עד שהשחקן זבולון מושיאשווילי יחליט להצטרף לפוליטיקה, מגיע מועמד חדש ולא צפוי וטורף את הקלפים. יש לקוות כי בדומה לזבולון המקורי – גם הפעם זבדנו אלוקים אותנו זבד טוב. שיהיה בהצלחה.

 

פוסלי דין

בגיליון שעבר פרסם עמיתי יאיר שפירא סיפור שמשום מה שעשע אותי. מזכ"ל מועצת יש"ע לשעבר אהרון (דומפה) דומב הגיש תביעת דיבה נגד שמואל הספרי, אלדד יניב וגדי טאוב, בגלל דברים פוגעניים שנכתבו עליו ועל כלל המתנחלים במניפסט 'השמאל הלאומי' הזכור לרע. במהלך מחוצף אופייני, ביקשו הנתבעים לפסול את השופטת בדיון בטענה כי היא עצמה – שומו שמיים – מתנחלת מהבקעה. לטענתם, מקום מגוריה לא מאפשר לה להיות אובייקטיבית כלפיהם, מה עוד שלשופטת יש שיער שופע בעוד שלושת הנתבעים הם קירחים. טוב, את החלק האחרון המצאתי. יותר מצחיק ככה, לא?

נדמה לי שיש לקחת את הטיעון הגאוני של הספרי, יניב וטאוב, המבקשים קטגורית לפסול שופטים מתנחלים משיפוט בנושאי מתנחלים, ולהרחיב אותו גם על קבוצות אחרות באוכלוסייה. למשל, נאשמים באונס יוכלו לדרוש ששופטות יפסלו את עצמן, נאשמים בתקיפת קשישים יוכלו לבקש רק שופטים מתחת לגיל 60, ומי שבגד במדינת ישראל יעתור בדרישה לייבא לכאן שופטים מחו"ל שידונו בעניינו. בעצם, למה לא ללכת רחוק יותר? נניח שהשלכתי בדל סיגריה על הקרקע, ובכך פגעתי בכדור הארץ כולו, כיצד יוכל שופט שמתגורר בכדור הארץ לדון אותי ללא משוא פנים? האם לא יהיה זה הוגן לבקש לעמוד למשפט אך ורק אצל חוצנים?

 

בקטנה

מבזק ערוצי הסרטים: צפיתי השבוע בשני סרטיו הקלאסיים של הבמאי-שחקן הצרפתי ז'אק טאטי, 'חופשתו של מר הולו' וזוכה האוסקר 'זה הדוד שלי', שניהם משנות ה-50 של המאה הקודמת. נדמה לי שעוד נותרה לי חצי שעה לצפייה מהסרט השני, פשוט כי אף אחד לא טרח להעיר אותי. קשה להבין על מה בדיוק זכה מר הולו שיהללו אותו בביקורת ובטקסי הפרסים. הדמות עצמה חביבה, אבל הסרטים הם לא יותר מהומור סלפסטיק סר טעם עם נגיעות סאטיריות שממצות את עצמן אחרי עשר דקות. עם היתר כבר עדיף לחטוף טילים על הראש, שלפחות לא נמות משעמום.