בשבע 519: עניין אישי

יריב פאר 38. תושב גבעת שמואל. נשוי לעפרה ואב לארבעה. מנכ"ל אינטרנט רימון

עפרה לקס , ח' בכסלו תשע"ג

התחלה: שבט תשל"ה, חולון. הסנדוויץ' בין חמישה אחים. האב ד"ר לכימיה פיזיקלית, משמש שנים רבות כמנהל רשות המחקר בבר אילן, האם ניהלה שנים רבות בית ספר של אורט. "באופן כללי הדתיים הם עם נודד" ובמסגרת זו, הניחה המשפחה את מקל הנדודים לתחנת ביניים בראשון לציון.

ראשון: "עיר שהצטמקה מאוד מבחינת הדתיים שבה. כחניך בבני עקיבא היינו בשבט 200 חניכים. בשמחת תורה האחרון הבת שלי נסעה לשם עם השבט שלה, כדי לחזק את המקום".

לימודים: באופן חריג אנחנו מציינים הפעם גם את שנות טרום בית הספר, כי מגן מרים האהוב יש לו חבר עד היום, שותף לעסקים. "המיזם הראשון יחד היה בובות שלא מתפרקות במשך שבוע".

יסודי: בי"ס ממ"ד הראל, אחר כך המכינה בגבעת שמואל, ביקור בנחלים ואחר כך שלוש שנים בכפר הרואה.

כפר הרואה: "תקופה נהדרת. חברים שהולכים איתי עד היום, לימודים, ערכים, פנימייה כחוויה אחת ארוכה של שלוש שנים. היום כהורה אני רואה את זה קצת אחרת".

אחרת: הרגשות מעורבים. "כילד, השנים האלה זכורות לי כחוויה בלתי נשכחת. כהורה, המציאות של היום שונה מזו שלפני 20 שנה. בעבר החיים היו נאיביים ורף הפיתויים יותר נמוך. היה הרבה יותר בטוח לשלוח ילד לפנימייה ולדעת שמה שהוא עושה פה - הוא יעשה גם שם. היום זה לא כך". ע"ע אינטרנט רימון.

בני עקיבא: "חניך מורעל" ומדריך של השכבה הבוגרת. מעבר לחברים והדרכה היתה צידה לדרך של ערכי עם, ארץ ותורת ישראל. "עד היום הבית שלנו הוא של בני עקיבא".

עטרת כהנים: תחנת לימוד של כמה חודשים, שנבחרה אחרי החלטה על שירות צבאי מלא. "לקחתי משם לימוד של ספרי הרב קוק ואהבת ישראל".

מי שחלם: השאיפה היתה להיות קרבי, אבל המציאות הבריאותית הכתיבה שירות בדובר צה"ל. "זה היה מאוד מאכזב, למי שחלם על מיצוי עצמי בצבא", מצד שני "נחשפתי לעולמות של כתבים זרים, כתבי חדשות וכתבים צבאיים, ופתאום זה לראות את העולם מנקודת מבט צינית, ביקורתית ומפוקחת".

התקשורת עוינת: הניסיון הצבאי לא הביא לעשייה בכיוון התקשורת, "זה ציני מדי בשבילי. אני איש של עשייה ואמת שרוצה להביא תוצאות. לתקשורת יש נטייה להציג דברים בצורה קיצונית ואינטרסנטית. ידעתי שאבחר מסלול שונה".

שונה: כלכלה ומינהל עסקים בבר אילן, ואחר כך תואר שני במינהל עסקים, התמחות במערכות מידע. "לא ידעתי מה הכיוון וזה היה נראה לי תחום מספיק רחב להתחיל איתו". במקביל היו לימודי תכנות בג'ון ברייס, "תקופת הבועה, שבה היה נראה לי חשוב להחזיק ידע בתחום".

ההתערבות: את עפרה הוא הכיר "באחד ממפגני הכוח של הציונות הדתית" שהיו בתחילת השמינית. עפרה ביקשה מחבר משותף שיכיר ביניהם וכל החדר התערב שזה לא יחזיק יותר מחודש. "בינתיים אני מנצח".

מנצח: הרב דרוקמן הוא זה שהשיא את השניים, בעקבות ההיכרות עם אביה של עפרה, מאיר הרנוי, היו"ר הראשון של מועצה אזורית שומרון. עפרה היא מנהלת בית ספר יסודי באזוּר כבר שנה חמישית, והצעידה אותו קדימה. "אני אומר בגאווה שיש פרגונים מפה ועד מנכ"לית משרד החינוך. מבחינתי היא מייצגת אשת חינוך שאוהבת חינוך וילדים. בשבילה זו לא קריירה".

הפירות: ארבעה. הבכורה לומדת בכיתה ט' בתיכון הרא"ה ברמת גן, השני, בכיתה ז', לומד בישיבה התיכונית גבעת שמואל בדיוק בכיתה שבה למד האב, ועוד בן ובת ביסודי. המשפחה מתגוררת, כבר 12 שנים, בגבעת שמואל.

גבעת שמואל: "אחד התחלואים של החברה שלנו הוא הקיטלוג. כמו בכל מקום, גם בעיר הזאת יש מגוון של אנשים ובהם אנשי חסד, יודעי ספר ומעבירי שיעורים. אי אפשר להתכחש לחלק מהדברים שיש כאן, אבל מצד שני, צריך להכיר את האנשים".

'פלאפון' שלום: במהלך התואר הראשון היתה עבודה במכירת מיצים טבעיים בקריית אונו וגבעתיים. אחרי שהקו התבסס היתה דריסת רגל ראשונה בחברת פלאפון כנציג שירות, ועם תחילת התואר השני הוצע לו להיות מנתח מערכות.

מהירות האור: בגיל 24 הוא ניהל את מחלקת שליטה ובקרה בחטיבת המכירות כשתחתיו עשרה עובדים. שמונה שנים אחר כך הוא ניהל את אגף פלאפון חו"ל, "יחידת רווח והפסד עצמאית", עם 150 עובדים. אחר כך הוצע לו לנהל את מרחב דרום המונה 900 איש. "בתום 12 שנים אינטנסיביות ומאתגרות רציתי לעשות שינוי".

כחלון: יש הערכה לפועלו של השר. "זה התפקיד של הרגולציה, לזהות כשלי שוק ולטפל בהם". היה קונפליקט בתקופה שלפני הרפורמה עם ההתנהלות והפניית הלקוחות לחבילות שלא תמיד התאימו להם. מצד שני, "תפקידו של מנכ"ל הוא למקסם רווחים וכל מי שהיה יושב בכיסא המנכ"ל היה נוהג כמותו".

השינוי: הרעיון עם החבר מגן מרים התגלגל שנה וחצי והגיע הזמן "לעשות עצירה, לקחת את הידע ולהקים משהו משלך".

התעוזה: "לדבר כזה צריך שותפה, ואשתי היתה לצידי. בגיל 35 הרגשתי שזה הזמן לצאת להרפתקה כזאת ולקחתי בחשבון שאם זה לא יצליח אפשר לחזור לשוק". שלושת הקריטריונים להצלחה הם רעיון, גודל השוק והצוות, "ובתחושה שלי ענינו על שלושתם".

הלטאה המהירה: שמה של החברה שמספקת פתרונות תמחור בזמן אמת ונמצאת בתהליכי מכירות מתקדמים מול חברות ענק לסחר אלקטרוני בארצות הברית. "היום אני דירקטור בחברה, וכל כולי ברימון".

אינטרנט רימון: היו"ר המשותף של רימון הוא ניר שטרן, מנכ"ל סלקום, שביקש "שאקח את המושכות". הדילמה לא היתה פשוטה אבל היה ברור שבתקופה הקרובה ה'לטאה' תתמקד יותר בפיתוח ופחות בפן העסקי. "חקרתי על רימון וקסם לי התחום. העובדים קמים בבוקר ויודעים שהמשימה היא להגן על משפחות ברשת, זה הערך המוסף מעבר לניהול חברת תקשורת הייטקיסטית".

הייטקיסטית: "היום אנחנו הספק הרביעי בגודלו בארץ, עם יותר מ-50 אלף לקוחות, ונותנים שירות למגוון רחב של קהלים".

רחב: מחרדים ועד חילונים. "בשנה וחצי האחרונות אנחנו נותנים מענה לקהל הורים גדול מהציבור הכללי. אנחנו נפגשים עם אנשי חינוך, עם פסיכולוגים ועם אנשי אכיפה, כי הפתרון של רימון צריך להיות בכל בית שיש בו הורה אחראי".

נא להמתין למענה: "אנחנו נותנים היום שירות מצוין, השקענו בכך מיליונים ועבדנו מסביב לשעון". כעת יש השקעה נוספת בשינוי התדמית ש"לא תואמת את המציאות". בין בקרי האיכות תמצאו את הילדים האישיים, שמתושאלים מדי יום איפה הם גלשו והאם נתקלו בקשיים. "איתם אין הנחות, והם מרוצים".

מתחרים: "יש, אבל צריך להבין שיש הבדל בין להגיד שאתה עושה משהו, ובין לעשות אותו". אבל פאר מוטרד כרגע יותר מהורים "עיוורים". "לא לצרוך זו אמירה לא רלוונטית היום", אבל גם אי אפשר לסמוך על הילדים. "פרט להגנה מפני תכנים לא צנועים אנחנו נכנסים עכשיו גם לזירת הפייסבוק".

פייסבוק: "אנחנו מקום ראשון או שני בעולם בשהיית הילדים בפייסבוק. אם פעם ראינו עם מי הילד משחק - היום הוא משחק בחדר, מול המחשב. אנחנו כלי עזר להורים, כי בנתונים הקיימים קשה להורה לעשות את תפקידו כראוי".

סייפבוק: השבוע הושק מוצר שאותו מתקין הילד בלחיצת כפתור, "ואם הוא עובר הצקות או נחשף לתכנים לא ראויים נשלחת התראה למייל של ההורה והוא מוזמן לשוחח על כך עם הילד". האלטרנטיבה מוצעת כתחליף לנוהל המעקב אחרי הילד, "בניגוד לשיטה ההיא, כאן הברית עם הילד מתחזקת".

אם זה לא היה המסלול: "כנראה הייתי מנהל עסקי. כבר מגיל צעיר אבי אמר לי שאשקיע בלימודים, כי עם שתי ידיים שמאליות לא אגיע רחוק בתחום האמנות".

 

ובמגרש הביתי

על הבוקר: עיתון דה-מרקר וקפה ראשון. אחרי אימון גמישות של רבע שעה מעיר את הילדים, קפה שני עם עפרה ושיחת בוקר, הכנת סנדוויצ'ים ופיזור, "למרות שאני מנסה להרגיל אותם לרכוב על אופניים". תפילה בשמונה.

דיסק ברכב: בדרך כלל המוזיקה נדחקת מפני שיחות הטלפון, אבל כשלא - הכל בא בחשבון, מאברהם פריד ועד אדל, "אחת הזמרות המדהימות".

שבת: משפחה נטו. היתה יציאה מכוונת ממעגל המזמינים-מוזמנים, כי "השבוע מאוד אינטנסיבי, ולמרות הניסיון לייצר נוכחות הורית באמצע השבוע אין חלופה לשבת, אז לא מבזבזים אותה על חיי חברה". בשולחן יש זמירות ודברי תורה, וכל ילד מוזמן להביא את חוויותיו מהשבוע, במסגרת הזמן שהקטנה מאפשרת לאחרים.

עיתים לתורה: בבקרים שניים מקרא ואחד תרגום. יש לימוד של דף שבועי עם הבן, וקריאה רבה על תקופת בית שני. לא מזמן ייסד עם חבר שיעור חודשי על תרי עשר ו"מעביר מדי פעם שיעור פרשת שבוע".

אוכל: מרק עוף שיש בו קניידלך מעשי ידיה של עפרה - כל השנה, וצ'ולנט "מצוין" בהכנה עצמית.

עזרה בבית: פיזור הילדים, סידור החדר בבוקר, קניות לשבת ו"אחריות על איתור וגיוס עוזרות בית לעת מצוא".

מפחיד: אין פחד, יש מעט חרדה לאור ההתפתחויות בחברה הישראלית, ואירועים מאקרו פוליטיים מחוץ לגבולות ישראל. אבל יש אמונה בעשייה, ובכך ששינויים גדולים מתחילים בצעדים קטנים. "האצבע צריכה להיות מופנית כלפי פנים, לשיפור עצמי".

דמות מופת: "סבי עליו השלום, יוסף שוימר, שלמד באירופה בישיבה של החת"ם סופר, ניצל מאושוויץ ובארץ היה שותף במפעל לרהיטי ילדים. "היהודי האידיאלי. קם בחמש בבוקר, למד גמרא, הלך לבית הכנסת ומשם לעבודה. כל חייו היו לימוד אחד ארוך עם הפסקות לעבודה, ויחד עם זה הוא היה איש משפחה למופת ואיש חינוך, איש אמת וחסד".

פנאי: כבר עשור יש לימוד של אחת מאומנויות הלחימה. "זה מאוד מרגיע. ככל שהשנים עוברות ואתה מאומן יותר, זה גורם לתחושת הרמוניה גדולה יותר ולהעלאת הריכוז". ויש גם קריאה מרובה, כמה ספרים ביחד. האחרון היה 'נפילת ענקים' של קן פולט.

כשתהיה גדול: השאיפה היא "להיות שותף ומשפיע ביצירה של חברה סובלנית יותר, מאפשרת ובטוחה יותר. חברה שבה מקבלים את האחר מבלי לאבד את העצמיות, ושהמטרה להיות אור לגויים תבוא לידי ביטוי בשטח".