בשבע 519: מסע לפלשתינה

שמואל אדלמן , ח' בכסלו תשע"ג

רו"ח חיים יואבי רבינוביץ' מנסה כבר זמן רב למצוא מי שיתרגם לעברית ספר כתוב לטינית משנת 1695. המחבר, אדריאני רילאנדי, מלומד הולנדי נוצרי בעל ידע מרשים בשפות, מתאר את רשמיו מסיור בארץ ישראל, או בשמה דאז פלשתינה. במסעו הוא סקר כ-2,500 מקומות יישוב המוזכרים בתנ"ך או במשנה.

רילאנדי מיפה את ארץ ישראל וזיהה את כל אחד מהמקומות המוזכרים במשנה או בתלמוד עם מקור שמו, וכן ערך סקר ומפקד אוכלוסין לכל מקום יישוב.

מהספר עולה כי הארץ היתה ריקה ברובה, ותושביה המועטים התרכזו בערים ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה ועזה. מפתיעה העובדה כי את המוסלמים מזכיר רינאלדי כשבטים בדואים נודדים, שהגיעו כפועלים עונתיים לשמש ככוח עזר בחקלאות או בבניין. בעזה, למשל, מצא רילאנדי כ-550 איש, מחציתם יהודים והשאר נוצרים. בנצרת, בירת הגליל, היו כ-700 איש - כולם נוצרים. יוצאת מן הכלל היתה נבלוס, היא שכם, שבה ישבו כ-120 איש ממשפחת נאטשה המוסלמית וכ-70 איש שומרונים. עיר כמו אום אל-פאחם למשל, היתה כפר בן 10 משפחות, כולן נוצריות, שמנו כחמישים נפש. מהספר עולה כי אף יישוב בארץ ישראל אינו בעל מקור שם ערבי. שמות היישובים הם ברובם ממקור עברי, יווני או לטיני-רומי. עד היום, למעשה, אף יישוב ערבי, להוציא רמלה, אינו נושא שם ערבי מקורי.

יש לציין כי ישנם חוקרים הטוענים שמחבר הספר כלל לא ביקר בארץ וכתב את ספרו על סמך מקורות ידע אחרים. כדי לאמת את הממצאים פנינו לד"ר איל דוידסון, ראש התמחות ארץ ישראל במכללת אורות באלקנה. "אין ספק שארץ ישראל של אז היתה ברובה שטחים פתוחים", אומר דוידסון, "היו כמה ערים מרכזיות, קטנות מאוד בייחס למה שמקובל כיום".

דודיסון אומר כי לא נכון לקבוע שבארץ לא התגוררו כמעט מוסלמים. עם זאת, התושבים המוסלמים בוודאי לא ראו את עצמם בעלי לאומיות נפרדת, אלא כאזרחים של הממלכה העות'מנית. הארץ אמנם חולקה לנפות, אך לא היתה לכך משמעות מדינית כלשהי. עוד מציין דוידסון כי העיר רמלה יוצאת דופן בכך שהוקמה על ידי ערבים. כל שאר מקומות היישוב לא הוקמו על ידי הערבים ונשאו שמות עבריים קדומים או לטיניים.

חיים יואבי רבינוביץ' אומר כי תרגום הספר טרם יצא לפועל, מכיוון שתורמים שרצו להשתתף במיזם ביקשו לקבל חסות אקדמית על פרסום הספר. מתברר כי באוניברסיטאות השונות סירבו בנימוס. ניתן לשער שיש מי שהעדיפו לא להסתבך עם ספר שנוגד את האג'נדה המקובלת. מישהו הרי עוד עלול לקחת ברצינות את קביעתה של גולדה מאיר ז"ל שטענה כי "אין דבר כזה עם פלשתיני".