בשבע 519: הפסקה או אש

נתניהו מוביל בדעת יחיד מול שרי הממשלה מדיניות החותרת להפסקת אש במקום ליציאה למבצע קרקעי בעזה

ניצן קידר , ח' בכסלו תשע"ג

בשונה מהמבצע הקודם, דעת הקהל הבינלאומית תומכת בישראל, ועם זאת מפעילה לחצים להשיג רגיעה | במערכת הפוליטית טוענים שמעורבותה של מצרים, בעלת השלטון הפרו-חמאסי החדש, חיונית להצלחת המגעים בין הצדדים

דיוני פורום התשיעייה שהתקיימו השבוע, התנהלו כולם תחת תחושה הולכת וגוברת בתוככי הפורום הזה, שראש הממשלה כבר החליט על הפסקת אש ועצירת מבצע 'עמוד ענן' והוא רק מחפש את העיתוי המתאים.

באחת הישיבות האחרונות, הציגו השרים את עמדתם באשר להרחבת המבצע לפעילות קרקעית. הפורום הסכים כמעט פה אחד שיש צורך בהגברת הלחץ על חמאס ותמך בכניסה קרקעית. מדוע רק כמעט פה אחד? משום שראש הממשלה שמר על דעת מיעוט לפיה יש לחתור להפסקת אש, בין היתר בשל התמיכה הבינלאומית שהמבצע זכה לה עד כה, תמיכה שכללה גם לחץ לסיים את הפעילות הצבאית בעזה.

לקראת אמצע השבוע גבר הלחץ על ישראל לעצור את האש. זרם הדיפלומטים הגובר, שכמותו לא נראה אפילו בימי המבצע הקודם בעזה לפני ארבע שנים, היה יוצא דופן. מעבר לשרי חוץ של מדינות אירופיות, היו כאן שליח הקוורטט לאזור טוני בלייר, מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ומזכירת המדינה האמריקנית הילארי קלינטון. למרות שכולם הביעו באופן רשמי תמיכה בזכות של ישראל להגן על עצמה וגינו את הירי לעבר אזרחים בדרום, הם גם לחצו על ראש הממשלה להכריז על רגיעה, שנכון לשעת כתיבת שורות אלה אינה קיימת הלכה למעשה בשטח.

 

 "החמאס ייעשה חצוף יותר"

ח"כ כרמל שאמה הכהן מהליכוד חושב שהלחץ הבינלאומי הזה אינו במקומו. "אנחנו נוטים לדבר על הפסקת אש, כשעד לרגע זה לא מונחת הצעה אמיתית להפסקת אש, אלא הצעה לדחיית האש למועד שיהיה נוח יותר לחמאס", הוא אומר ל'בשבע', ומוסיף: "החמאס במערכה הבאה ייעשה רק חצוף יותר. בכל פעם הם רואים שאין תגובה נגדית מוחצת, ויכול להיות שאי אפשר לייצר כזו. הפסקת האש היא לא מה שרצינו להשיג בתחילת המבצע, לא הגענו למצב שחמאס התחנן להפסקת אש".
צבי מזאל: אי אפשר לעשות הסכם עם טרוריסטים. גם אם לכאורה יושג הסכם, הוא לא יחזיק מעמד אפילו שעה אחת, אלא אם כן חמאס יבין שהפרת ההסכם תגרום לו לנזקים כבדים. לכן מבחן התוצאה הוא היחיד שיקבע. אם נדע שההרתעה עובדת, כמו חיזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה, הירי ייפסק

נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי, טוען שהסכם בעת הזאת הופך את ישראל לפגיעה בדעת הקהל העולמית. "העולם מכבד את מי שמגן על האזרחים שלו ובז למי שמאפשר פגיעה באוכלוסייה חפה מפשע. אנחנו עומדים כעת למבחן - בכל מקום בעולם מסתכלים עלינו כדי להבין האם ירי מאות טילים על ערי ישראל הוא קו אדום, או רק הכנה לסבב האלים הבא ולאחריו הסדר מביש".

פרופסור אלכסנדר בליי, מהמכון לחקר המזרח התיכון במרכז האוניברסיטאי באריאל, חולק על דעתו של ח"כ שאמה. "כאשר אני מסתכל על ההתנהגות המדינית של ראש הממשלה ושר החוץ, אני חושב שלמרות התדמית שלהם שהיא לא כל כך נוחה בתקשורת הבינלאומית, המדיניות שלהם צריכה להילמד באוניברסיטה. זאת משום שהם הבליגו ולא נתנו את הפקודות לצה"ל עד לרגע שהיה ברור שדעת הקהל מודעת לסבל של אזרחי ישראל. גם אז הכל נעשה בצורה הדרגתית, ועל פי חישוב מראש של בנק מטרות איכותיות. ברור לי לחלוטין שהם מחפשים את הנוסחה האמיתית שתביא שקט לאזרחי ישראל. מקבלי ההחלטות המסוימים הללו ניחנים בכך שהם לא שוגים באשליות, לא משלים את עם ישראל וההחלטות שלהם אולי החכמות ביותר במישור הביטחוני-מדיני מזה שנים רבות".

אבל האוכלוסייה בישראל מרגישה מעט מרומה, אחרי שהובטח לה מבצע שיביא שקט של ממש.

"לפעמים מנהיג צריך לדעת להיות לא פופולרי, אם האינטרס ארוך הטווח של מדינת ישראל שונה ברגע נתון ממה שהעם רוצה. דווקא ההחלטה להימנע מפעולה קרקעית נתפסת בעיניי כהחלטה אמיצה".

ומה לגבי הלחץ הבינלאומי? ראינו כאן רכבת אווירית של בכירים שמנסים להשפיע על ישראל להסכים להפסקת אש.

"אני מפרש זאת דווקא כתמיכה בישראל, ולא כלחץ. גם מזכ"ל האו"ם וגם מזכירת המדינה הקפידו להביע הזדהות עמוקה עם אזרחי ישראל ועם הסבל שהם עוברים. אם באמת היה רצון להפעיל לחץ על הממשלה, הוא היה מושמע בריש גלי, וגם היה ניסיון להכשיר או להטות את דעת הקהל בישראל בנושא הזה".

אתה חושב שהסכם כזה, בעת הזאת, טוב לישראל?

"ראשית, לדעתי אי אפשר לעשות הסכם עם טרוריסטים. גם אם לכאורה יושג הסכם בדרכים עקיפות, הוא לא יחזיק מעמד אפילו שעה אחת, אלא אם כן חמאס יבין שהפרת ההסכם תגרום לו לנזקים כבדים נוספים. ולכן מבחן התוצאה הוא היחיד שיקבע. אם נדע שההרתעה עובדת, כמו חיזבאללה לאחר מלחמת לבנון השנייה, הירי ייפסק".

ראש הממשלה עצמו, כך נראה, חושש מאוד מהביקורת הבינלאומית. בתחילת השבוע קרא השר אלי ישי בכמה הזדמנויות לפגוע קשות בתשתיות החשמל, המים והדלק בעזה. ההתבטאות הזאת, שראש הממשלה כנראה חשש ממנה במיוחד, גררה נזיפה בשר ישי ודרישה שלא יצהיר הצהרות מנהמת ליבו, אלא רק מדפי המסרים שמפיצים אנשיו של נתניהו. גורם מדיני בכיר שעימו שוחחנו ניסה לעמוד על הנחיצות של הצעד הזה: "נתניהו פועל כאן כמעט לבד ולא מוכן לתת דרור לדעות אחרות. מרבית השרים היו בעד הרחבת הפעולה, אך הוא נותן את הטון ומחליט באופן בלעדי".

 

 מצרים – בין חמאס לארה"ב

הניסיונות להביא לרגיעה החזירו לזירה המדינית את מצרים, שמאז עלייתו של מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, לשלטון הלכו והתמעטו הקשרים בינה לבין ישראל, עד כדי נתק דיפלומטי כמעט. בתחילת מבצע 'עמוד ענן' החזירה המדינה את שגרירה, שהגיע לישראל רק בשבועות האחרונים, ושלחה את ראש הממשלה המצרי לעזה כדי להביע הזדהות. האמריקנים, שהפעילו לחצים של ממש, כולל טלפונים של אובמה למורסי, דחפו את המצרים לזירה כדי להרוויח שני הישגים: הראשון, ניסיון לנרמל את היחסים עם ישראל, והשני להרחיק את מצרים מהחמאס, בן בריתו של השלטון החדש בקהיר.

שגריר ישראל במצרים בעבר, צבי מזאל, טוען שמורסי כלל לא רצה להיות חלק מהמצב הזה, ודווקא ארגוני הטרור גררו אותו אליו: "מורסי נגרר למשבר הזה בעל כורחו, דווקא בגלל חמאס. הוא נמצא במצב קשה ביותר מול העם שלו, בעיקר מהבחינה הכלכלית. המשבר הזה לא נוח לו, בשל העובדה שמצפים ממנו להזדהות עם חמאס מחד, אבל העולם מצפה ממנו לנהוג כמבוגר האחראי באזור. אני מניח שהוא מאוד היה רוצה הסכמה, אבל מצד שני היה רוצה גם שחמאס ייצא לפחות במעט מנצח. לכן הדיבורים על הפסקת האש מתארכים ומתארכים ולא מגיעים לידי מיצוי".

דווקא בתקופה הזו ניכר שישראל אינה סומכת על התיווך המצרי, ואלמלא המעורבות של האמריקנים, סביר להניח שהיא לא היתה משתמשת בסיוע שלהם.

"ללא ספק מורסי זה לא מובראק. מובארק ידע שמדובר בארגונים של פנאטים, נזהר מהם ואף פעל נגדם. בתקופת מובארק היה גם אמון הדדי מלא, כשהיום אין אמון כלל. אולי בשל כך קשה מאוד למצוא מוצא".

ח"כ מירי רגב דווקא טוענת שזו נקודת המבחן של המצרים, ויש במערכת המדינית בישראל רצון לתחזק את מערכת היחסים בין קהיר וירושלים: "מורסי צריך לשחק כאן תפקיד מרכזי. הוא צריך להחליט האם הוא הולך יחד עם האחים המוסלמים לתקופה אחרת ואפלה למצרים, או שהוא מקבל על עצמו את התפקיד שהחזיק בו תמיד חוסני מובארק. אם נגיע לאיזשהו הסדר, הוא חייב להיות מגובה באופן מלא על ידי המצרים".

לאור המצב, אפשר לסמוך על השלטון המצרי החדש והבלתי אוהד?

"אני נוטה לסמוך על המצרים בשל עובדה אחת, שהם בנויים מבחינה צבאית על סיוע כלכלי מארצות הברית. הממשל במצרים לא רוצה לראות הפיכה חוזרת, והאחים המוסלמים רגישים מאוד לביקורת ציבורית. יש יותר מדי גורמים מעכבים לכך שהאחים המוסלמים ישלבו ידיים עם החמאס, וזה משחק לטובתנו. צריך לזכור שזה לא מאהבת מרדכי, אלא מאינטרסים שלהם".

גם סגן השר איוב קרא, שמקיים קשרים הדוקים עם הממשל במצרים, חושב שעירוב הממשל בקהיר הוא חיוני: "בסופו של דבר לא יהיה מנוס, מצרים תצטרך להיות חלק בלתי נפרד ממה שמתרחש בעזה. אני מזהה פתח של תקווה שבסופו של דבר ההתערבות המצרית תגבר באזור, מתוך האינטרסים של ההנהגה. הסיכוי היחיד שנוכל לחיות בצורה רגועה יחסית יהיה רק אם המצרים יגבירו את המעורבות שלהם".

הפסקת אש עדיין אין, דעת הקהל בישראל ברורה וגם התמונה הבינלאומית. את המלכוד הזה יצטרך ראש הממשלה בנימין נתניהו לפתור בימים הבאים. הגורם המדיני הבכיר שאיתו שוחחנו אומר: "אינני מקנא בנתניהו, שכל החלטה שלו תיתקל בביקורת ועלולה גם לפגוע בו במישור הפוליטי בעתיד".