בשבע 519: קנה לך שכן

אני אלמנה ענייה שמפרנסת את ילדיי בדוחק. כל תקוותי היתה על ארוסה של בתי. אבל עכשיו הוא עזב את בתי והתארס עם בחורה עשירה.


עודד מזרחי , ח' בכסלו תשע"ג

רבי שלמה יצחקי, רש"י, רצה לדעת מי יהיה שכנו בגן עדן. הוא צם והתחנן בתפילותיו עד שנגלה לו בחלום מלאך ובישר כי שכנו לעתיד לבוא יהיה אברהם בן גרשון מברצלונה.

התאווה רש"י להכירו ונסע מצרפת לברצלונה אשר בספרד, שם שאל את זקני בית המדרש על אותו אדם. אף אחד לא הכירו, פרט לזקן אחד שאמר: "אולי כבודו מתכוון לדון אברהם בן גרשון העשיר? אבל הוא לא עוסק בתורה. מה לכבודו ולו?!"

בכל זאת ביקש רש"י מאותו זקן שיראהו היכן ביתו. רש"י עלה במדרגות בית הארמון המפואר, ועבד קידם את פניו ושאל מה לומר לאדונו. אמר לו רש"י: "אמור לו כי הגיע ר' שלמה יצחקי מצרפת". כאשר שמע דון אברהם על אורחו מיהר לקדמו בסבר פנים יפות ובכבוד רב ואמר: "תהיה אורחי כמה שתחפץ".

דון אברהם הביא את רש"י לטרקלין מפואר, שם ערך לו קבלת פנים חמה ואמר: "בוודאי רבנו מתפלא על העושר שחנני ה'. ברוך ה', יש לי רב, ומותר לי ליהנות מברכת שמיים".

"איני משתומם על זה", אמר רש"י, "אלא על דרך הארץ שעשית לי כיאה לבני תורה".

דון אברהם חש שסיפרו עליו לשון הרע ואמר: "אני מקווה לקבל את חלקי בעולם הבא כמו כל יהודי". "הכתוב אומר 'בפרוח רשעים כמו עשב להישמדם עדי עד'", ענה רש"י, "דע לך כי העולם הזה לא נברא כדי ליהנות ממנו, אלא רק כדי לחזור בתשובה ולזכות לחיי העולם הבא, ועליך להיזהר בזה מאוד".

באותו רגע הודיע השמש לאדונו שהעניים כבר התאספו באולם ומחכים לכספי הצדקה שהוא מחלק בדרך קבע. דון אברהם אמר שהיום העניים יקבלו תוספת צדקה מפני שמחר תהיה חתונת בתו, והזמין את רש"י לחלוקת הצדקה.
"אני אלמנה ענייה שמפרנסת את ילדיי בדוחק. כל תקוותי היתה על ארוסה של בתי. אבל עכשיו הוא עזב את בתי והתארס עם בחורה עשירה". "ומה ביכולתי לעשות?" שאל דון אברהם. "אדוני, בידך הדבר, כי מי שעזב את בתי הוא הארוס של בתך!"

רש"י אמר בשמחה: "בוודאי יש לך חתן עשיר!"

"לא", ענה דון אברהם, "חתני הוא בן להורים עניים, אבל הוא בעל מידות וחכם".

שמחתו של רש"י גברה. דון אברהם התיישב באולם ליד שולחן גדול והעניים ניגשו אליו בזה אחר זה וקיבלו את כספם. אחר כך בירכו אותו והלכו להם. לבסוף נותרה אישה אחת שאמרה: "לא באתי לקבל כסף. אני זקוקה לעצה".

"מה רצונך?!" תמה דון אברהם.

"אני אלמנה ענייה שמפרנסת את ילדיי בדוחק. כל תקוותי היתה על ארוסה של בתי. קיוויתי שהוא יעזור בביתי ויהיה כאב ליתומים הקטנים שלי, כפי שהבטיח לבעלי לפני מותו. אבל עכשיו הוא עזב את בתי והתארס עם בחורה עשירה כי הכסף העבירו על דעתו".

"ומה ביכולתי לעשות?" שאל דון אברהם.

"אדוני, בידך הדבר, כי מי שעזב את בתי הוא הארוס של בתך!"

דון אברהם נבהל. אחרי שהתאושש ענה לאלמנה: "אחקור את הדבר. ואם אמצא שאכן כדברייך אפייס אותך".

לאחר שהאישה הלכה לדרכה, שאל רש"י את דון אברהם: "מה בדעתך לעשות בעסק הביש הזה? לדעתי הדבר הטוב ביותר הוא לפייס את הכלה הנעזבת בסכום כסף הגון".

"אזמין למחר את כבודו להיות עד בחתונת בתי", ענה דון אברהם, "ואז יידע את הפתרון לבעיה הזאת".

באותו לילה נדדה שנתו של רש"י, והוא הרהר כל העת באותו מקרה.

בעת החתונה דון אברהם היה לבוש בבגדי פאר ונכבדי העיר ישבו לצידו. כאשר הגיע רש"י, הלך דון אברהם לקראתו וקיבלו בכבוד רב.

החופה התקיימה בחצר הארמון לעיני ההמון. הכלה היתה לבושה בבגדי משי לבן, ושתי נשים הביאו אותה אל החופה, שמתחתיה חיכה החתן שהיה מלווה בשני גברים. מן החדר נשמעה נגינה שמיימית. אחרי ברכת האירוסין אמר החתן: "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל".

הרב הקריא את הכתובה ורבנים גדולים אמרו את שבע הברכות. השמחה הרקיעה שחקים, ואז ניגש דון אברהם אל הכלה וגילה את פניה.

כשראה החתן את כלתו כמעט התעלף.

"מי זאת?!" צעק, "הלא היא לאה, בתה של האלמנה!"

הקהל נדהם. ואז אמר דון אברהם לפני כולם: "זאת היא ארוסתו הראשונה של החתן, ואני לא ידעתי זאת עד אמש ולכן בחרתי בו לחתני". הוא פנה לחתן והוסיף: "קח לך את ארוסתך הראשונה ואני אתן לך את כל הנדוניה שהבטחתי לך מכיסי כאילו שאתה חתני, וכך אני מקיים את הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'".

הקהל התלהב ואמר "יחי דון אברהם!"

רש"י לא היה יכול להתאפק, נפל על צווארו של דון אברהם ואמר: "אשרי חלקי שזכיתי להיות שכנך בגן עדן".