בשבע 519: מקבים במקלט

עדי דוד , ח' בכסלו תשע"ג

כשנשמעה האזעקה, מיהרנו לקומת הקרקע בבניין.

אנחנו גרים בבניין ישן שבו אין ממ”ד בכל דירה, ולכן

בכל אזעקה ממהרים כל הדיירים למקלט.

במקלט כבר ישבו הילדים מהקומה העליונה, בידיו

של כל אחד מהם ספר וצעצוע. איזה כיף להם שהם כל

כך מאורגנים. לנו בטח יהיה

משעמם.

אחרינו נכנסו משפחת כהן

מהקומה השנייה והשוורצים

מקומה ארבע.

יוסף, הזקן מקומה ראשונה,

נכנס אחרון, מתנשף, ואיתו

נשמעו קולות נפילות הפגזים.

כולנו הסתכלנו עליו

כשהתיישב בכבדות על

הספסל.

אמא הזהירה אותנו כבר לפני כמה ימים שלא נטריד

את סבא יוסף. היא אמרה שהוא בוודאי מודאג מהמצב

ושבזמן הפצצות לא נבקש ממנו סיפור.

אבל יוסף הזקן החזיק בידו ספר גדול, עבה וישן

בכריכת עור דהויה, והעיניים של כולנו נמשכו אליו ואל

הספר שלו כמו מגנט.

מי שלא שמע סיפור מיוסף הזקן לא יבין. בקול רועד

וחלוש הוא מצליח להכניס את השומעים לאווירה של

הסיפור. אפילו מבוגרים משתתקים כשיוסף מתחיל

לספר.

יוסף נאנח כמה אנחות עמוקות והסדיר את נשימתו.

אחר כך הרים אלינו זוג עיניים עייפות, הסתכל בנו לרגע

– וחייך.

לא היינו צריכים לבקש ממנו סיפור, הציפייה הדרוכה

נמתחה בין כל קירות המקלט האפלולי.

המבוגרים ציפו בשקט לשמוע את הדי הנפילות, אבל

אנחנו ציפינו לשמוע את קולו השקט של יוסף, שיפר

את הדממה המתוחה ויעביר אותנו מכאן לעולם אחר,

עולם הסיפור.

“אתם יודעים מה אני מחזיק ביד?” שאל סבא יוסף

בקול רועד, ולא חיכה לתשובה. “זהו ספר המקבים, הוא

מספר על מלחמות החשמונאים. אני אוהב לקרוא בספר

הזה מהרגע שמתחיל חודש כסלו, כדי להכין את עצמי

לחנוכה”. ובלי לעצור, החל יוסף לספר ואנו נכבשנו

בקולו המלטף.

“בימים ההם נהיה אנטיוכוס למלך והשתלט על

ירושלים. הוא אסר על היהודים

לקיים את מצוות התורה והרג

את מי שלא נענה לדרישותיו.

“היהודים התכנסו במערות

ובחדרים קטנים ממש כמו שאנו

כאן היום, כדי ללמוד תורה

וכדי לקיים מצוות הרחק מעיני

החיילים היוונים.

“לוחמים אמיצים חפרו

מערות ארוכות וצרות. הם

הסתירו בהן נשק ומזון כהכנה

ליום שבו ימרדו בשלטון היווני המרושע.

“נס המרד פרץ במודיעין, עירו של מתתיהו. בתגובה

לצו להשתחוות לפסל תקפו מתתיהו ובניו את החיילים

היווניים ואת היהודים המתייוונים שניאותו לעשות

את רצון האויב. מתתיהו, בניו וכל היהודים שנשמעו

לציוויי ה’ - נמלטו להרים ונחבאו במערות. היוונים

ביקשו לתפוס אותם, אך כיוון ששיטת הלחימה שלהם

היתה עם ציוד לוחמה כבד ובקבוצות גדולות, הם לא

יכלו להיכנס למערות ולמחילות הצרות אלא אחד

אחד. החשמונאים היכו בהם ולקחו את כלי הנשק

שלהם.

“וכמו שאתם יודעים, הצליחו החשמונאים לבסוף

להביס את היוונים, לסלקם מארצנו, לנקות ולתקן את

בית המקדש ולהדליק את המנורה בשמן זית טהור.

“עוד מעט נחגוג את חנוכה. נדליק בחלונות אור

שיאיר את הלילות הכי ארוכים והכי חשוכים ונזכור את

הנס, איך גם מול נשק משוכלל, מול אויבים רבים וקשיי

קיום - עם ישראל התחזק וגם ניצח בזכות לימוד התורה

ושמירת המצוות”, סיים סבא יוסף תוך כדי שההורים

מזרזים אותנו לצאת מהמקלט.

מהחלונות בחדר המדרגות בקע אור גדול