בשבע 520: לא מפחדים כלל

חגית רוזנבאום , ט"ו בכסלו תשע"ג

אחרי כל כך הרבה ימים ששמענו בחדשות על אזעקות, טילים ומקלטים, הודיע המדריך שלנו נועם על פעולה מיוחדת שתתקיים אחר הצהריים בסניף. בעיר שלנו לא שומעים אזעקות, לפחות לא בפעם הזאת. אנחנו גרים בצפון הרחוק, וטילים נפלו כאן לפני כמה שנים, אבל עכשיו שקט. ישבנו בנחת מתחת לעץ הזית הגדול שליד הסניף, ונועם המדריך פתח בלי יותר מדי הקדמות. "מה מפחיד אתכם?" זרק לחלל האוויר. הוא בטח ציפה שנגיד שהאזעקות והמלחמות מפחידות אותנו, אבל בלי שתיאמנו מראש, כל אחד בחר לספר על משהו אחר לגמרי.

"כשאני הולך לישון וההורים שלי לא בבית", פתח גדעון, "אני תמיד מפחד שייכנס גנב הביתה. כל רעש הכי קטן מקפיץ אותי ואני לא יכול להירדם. אני מיד מדמיין איך הוא נכנס בדלת, תופס אותי וסותם לי את הפה כדי שלא אקרא לעזרה". נועם הנהן בראשו, ופנה לאביחי: "ומה מפחיד אותך?".

אביחי חשב לרגע, כחכח בגרונו ואמר בביישנות, "אני מפחד לעלות במעלית. תמיד אני חושב מה יקרה אם פתאום היא תיתקע, ואז יהיה חושך, ואולי אפילו לא יהיה לנו מספיק אוויר לנשום עד שיבואו לחלץ אותנו. בגלל זה אני תמיד מעדיף לעלות במדרגות".

כך נמשך הסבב, וכל אחד גילה דברים שלא ממש ידענו עליו. האחרון היה דורון. הוא היה הילד הכי חזק והכי אמיץ מבין כולנו, והיה לנו ברור ששום דבר לא מפחיד אותו. לכן הסתקרנו עוד יותר לשמוע מה הוא יענה. נועם שאל אותו שוב ושוב: "מה מפחיד אותך, דורון?" אבל דורון התעקש שהוא באמת לא מפחד מכלום. נועם חיכה בסבלנות, עד שדורון נכנע: "טוב, אה... אם זה ממש חשוב לכם לדעת, אז אני מפחד מעכברים. כלומר, אני בעצם לא מפחד מכלום. אתם יודעים שגם הילדים החזקים של כיתה ז' בכלל לא מפחידים אותי, ואני גם עושה סנפלינג ואפילו כבר עשיתי צניחה חופשית. אבל כשעובר במקרה עכבר בבית שלנו, אני לא מצליח להתגבר ומיד קופץ על שולחן או ספה. העכבר הקטן והאפור הזה גורם לי לרעוד כשאני חושב מה יקרה אם הוא יטפס עליי ואולי אפילו ינשוך לי את קצה האוזן".

הסתרנו את חיוכינו המופתעים למשמע הסוד של דורון. אבל נועם לא נתן לנו יותר מדי זמן: "אוקי, אז ראינו שבעצם לכל אחד יש איזה משהו, גדול או קטן, שמפחיד אותו. יש למישהו רעיון איך מתגברים על זה? הרי אף אחד מאיתנו לא נהנה לפחד...".

שאלה מוזרה, חשבנו לעצמנו. כשמפחדים ממשהו, אז פשוט מפחדים עד שזה עובר וזהו. השתיקה הממושכת שלנו אילצה את נועם לענות לשאלה שלו בעצמו: "תשימו לב, חשבתם מה משותף לכל הסיפורים שלכם? אמנם כל אחד מפחד ממשהו אחר, אבל למה? כי אתם מדמיינים משהו רע שיכול לקרות, חושבים איך זה יהיה. רק הדמיון מפחיד אתכם, לא המציאות עצמה". נועם סיכם ואמר שכדי להתגבר על הפחד, כדאי פשוט לחשוב על משהו טוב באותו מצב, במקום על משהו רע.

למחרת, בהפסקת עשר, ישבנו לאכול את הסנדוויצ'ים ליד מגרש הכדורסל. "אתם יודעים", סיפר גדעון, "הפטנט של נועם ממש עבד. אתמול הלכתי לישון לבד בבית, וכששמעתי רעשים החלטתי שבמקום לחשוב על גנב, אני מדמיין שסבתא שלי מגיעה עם המון ממתקים ומתנות. נרדמתי תוך כמה דקות".

דורון הנהן בראשו, והוסיף: "האמת, גם אני. אתמול אמא שלי הזהירה אותי שיש עכבר בבית. הפעם רק הרמתי קצת את הרגליים על הספה, והחלטתי לדמיין את העכבר בתור יצור חמוד, כמו מיקי מאוס כזה. פתאום זה לא היה כל כך מפחיד...".