בשבע 520: ימין זה כוח

תוצאות הפריימריז בליכוד העידו על הצלחת המטות הלאומיים בתנועה, שמתפקדיהם הכריעו במידה רבה את מיקומם הגבוה של נאמני ההתיישבות

עפרה לקס , ט"ו בכסלו תשע"ג

מנגד טוענים אחרים בליכוד כי ברשימה לא חל שינוי דרמטי, ונשירתם של שלושת הנסיכים נובעת מחילוף בין-דורי טבעי | ובבית היהודי מזכירים כי אותה רשימה לא הצליחה בכנסת הנוכחית לעמוד בפרץ מול החלטותיו של נתניהו נגד ההתיישבות

"החרקירי של חברי הליכוד הופך את ליברמן לגורם ממתן", הכריזה ביום שלישי כותרת של 'הארץ' והצטרפה לחגיגה התקשורתית שהפכה את רשימת הליכוד הנבחרת לכמעט פשיסטית. התחושה היתה שעוד רגע המנחה, המראיין או הפרשן יציע לאחרון שיוצא מנתב"ג לכבות את האור, כי הלכה המדינה. 

בקרב ח"כים ופעילי ליכוד לא נרשמה התרגשות גדולה מהתזמורת המקוננת כי הכלבים, או במקרה זה העיתונאים, ינבחו והעם יאמר את דברו. אבל השאלה היא מה הביא לשינוי ברשימת הליכוד, מה ההשפעה של הקבוצות הלאומיות על הבחירות הללו, ואולי בעצם יש לשאול האם בכלל הרשימה כל כך שונה מזו שראינו בבחירות הקודמות.

 "למה לא שואלים על המתפקדים של עומרי?"

ביום שלישי בבוקר היה קשה מאוד לקיים שיחה עם יוסי דגן. המברכים הרבים שעבדו עם קבוצתו, 'הליכוד שלי', פשוט לא איפשרו. החגיגה היתה גדולה. "אני מאוד שמח מהתוצאות", הוא אמר לנו והסביר שהפעילות שלו ושל ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, בליכוד החלה אחרי ההתנתקות, "כשהבנו שחוץ מאידיאולוגיה והקמת יישובים צריך לעבוד גם על תודעה ועל בניין כוח פוליטי". הקבוצה שלהם מונה 6,000 מתפקדים, מתוכם 4,300 בעלי זכות בחירה. הוא מעריך שבקרב הקבוצה הזאת היו 90 אחוזי הצבעה.

מסיקה אומר ש"מעבר לבחירת רשימה לאומית, במערכת הבחירות הזאת קרו שני דברים חשובים. הראשונה היא אמירה ברורה שארץ ישראל יודעת להכיר טובה למי שפועל למענה, והשנייה היא שנוצרו קשרי שותפות אמיצים בין ההתיישבות ביו"ש ובין קבוצות וסניפים בליכוד בכל הארץ".

דגן מספר על קשר תמידי של שיתוף פעולה ופעילות בקרב חברי ליכוד, כולל סיורים בהתיישבות, ביקורים הדדיים ושיח על ערכים. בבחירות הנוכחיות שיתוף הפעולה הגיע למקום ש"קבוצות מכל הארץ הגיעו אלינו וקיבלו מאיתנו את הרשימה המומלצת". הקבוצה של דגן קיימה מאה חוגי בית, כשהדגל שהיא מניפה הוא 'מבחן חוטובלי'. כלומר, האם מי שפועל למען ארץ ישראל אחת דינו להיזרק מהמפלגה, או שיש לו אופק להיבחר שוב ואפילו להתקדם. התוצאות מראות, אומר דגן, שמי שפועל למען ההתיישבות יקודם, וזה מסר חשוב לפוליטיקאים כולם.

אבל האם הרשימה שנבחרה משקפת ליכוד אותנטי, או קבוצות מאורגנות שבעצם הגיעו מבחוץ כדי לקבוע אג'נדה מסוימת?

"זו שאלה צבועה. בתקשורת מעולם לא שאלו על הכפרים הערביים שפקדו אותם לליכוד, במיוחד בתקופת עומרי שרון, אבל גם היום".

האם לדעתך ההישג שלכם בכנסת יגדל עכשיו או יקטן?

"התוצאות של הבחירות בליכוד מראות שהתמיכה בהתיישבות ובארץ ישראל היא קונצנזוס ולא נישה. העם בישראל רוצה לאומיות ויהדות, ולכן אפילו שלי יחימוביץ' מנסה להיראות כמו הליכוד".

"התוצאות מוכיחות שהתמיכה בארץ ישראל היא קונצנזוס ולא נישה".  נבחרי הליקוד השבוע

ברכות מזהבה גלאון  

"הכי מרגש זה לקבל טלפונים של ברכה מיונית לוי, זהבה גלאון, הרב שמואל אליהו והרב אבינר, מין מיקס שכזה", אומרת ח"כ ציפי חוטובלי ביום שלישי, אחרי שעת שינה אחת בלבד. "גם שרים ותיקים אמרו לי שזו היתה מערכת הבחירות הכי מפרכת בשנים האחרונות, גם בגלל שהתחרות בין המתמודדים היתה קשה וגם בגלל התקלות".

כשחוטובלי מתבקשת להסביר את ההישג שלה, מקום 12 בזכות עצמה ומקום עשירי בשל השריון לנשים, היא מודה ראשית כל לאדון עולם - "היד המסייעת שפותחת דלתות באופן שהוא מעל לטבע". אחר כך ל"שלוש קבוצות כוח שנאבקו על כל קול למעני ועשו דברים מדהימים". היא מתכוונת לקבוצות נאמני ארץ ישראל: לקבוצה של דגן, ל'מנהיגות יהודית' של משה פייגלין ול'מטה הלאומי' של שבח שטרן.

גם היא מספרת על המבחן הקרוי על שמה. "יוסי דגן אמר: בואו ניקח ח"כית שהיא נטו אידיאולוגית, שאין לה תשתית של אנשים בתנועה, לא תשתית כלכלית וגם לא יכולת של רקימת דילים, ונבדוק מה האופק הפוליטי של אדם כזה. כשרואים את הכוח של מפקד אידיאולוגי להביא ח"כית כזאת למקום ה-10, רואים שיש לו יכולת ועוצמה". חוטובלי אומרת שכמובן היא עצמה לא ישבה בחיבוק ידיים. לא בחודשים האחרונים ולא בארבע השנים האחרונות, "היה צורך בעבודה קשה, עבודה ציבורית ועשייה מול התקשורת".

אז מה, נבחרת רק בגלל הקבוצות האלה?

"ממש לא". חוטובלי מסבירה שהיא נבחרה ב-30 אלף קולות. מניינם של הבוחרים מן 'המפקד האידיאולוגי' עומד על עשרת אלפים בלבד. "התקשרו לברך אותי יו"ר סניף כרמיאל ויו"ר סניף קריית שמונה וגם יו"ר סניף כפר סבא, אנשים מהמיינסטרים של הליכוד בכל רחבי הארץ שהודיעו שהם תמכו בי". אבל, היא אומרת, עשרת אלפי התומכים האידיאולוגים הם בסיס כוח שכל ח"כ חייב כדי לפעול מתוך ביטחון שהם נאמנים לו וצועדים איתו. "הם נתנו לי גב ואוזן, בלעדיהם לא הייתי מגיעה להישג הזה".
פרופ' אברהם דיסקין: שלושתם היו חברים בוועדת השרים לענייני חקיקה והיו יוזמות חקיקה רבות שנפסלו אצלם על הסף, פעמים רבות בגלל הפעילות של שלושתם, ובעיקר זו של מרידור. זה הרגיז הרבה מאוד אנשים. שמעתי מאדם מאוד בכיר בליכוד שאמר שמרידור פעל כנציג מר"צ בממשלה

כשהיא מביטה על הניצבים לפניה ואחריה ברשימה, חוטובלי לא רואה אנשים שונים בהרבה או בלתי מוכרים, והיא ממש לא מבינה על מה המהומה. "זו לא רשימה שונה. הרשימה שלנו היא נבחרת של עשייה, של אנשים שהגיעו להישגים והיא רשימה צעירה ונמרצת. יותר ממחצית מהנבחרים במקומות הראשונים הם בני פחות מגיל 45, כשהגיל הממוצע לפוליטיקאי בישראל הוא 55". גם את העובדה שמרידור, בגין ואיתן לא נבחרו היא מסבירה ברוח הזאת. "לכל תנועה יש מיתולוגיה ונוסטלגיה. יש לי הרבה כבוד לבגין ונחמץ לי הלב שהוא לא נכנס, לא מעריכים אותו כראוי בהתיישבות. הוא עשה הרבה למענם, הרבה יותר ממה שהיה גלוי. אבל אנחנו נמצאים בתפר של המעבר הבין-דורי".

התקשורת לא בדיוק חשבה כמוך, ועם היוודע התוצאות היא עסקה בהשחרת הרשימה ובצביעתה כימנית קיצונית. יש להניח שהקמפיין הזה עוד יתחזק. האם את חושבת שהרשימה תגרום להפסד קולות?

"להפך. מה שיכול להביא לנו קולות הוא המיצוב הימני הברור. בבחירות הקודמות נתניהו מיצב את עצמו כמרכז וזה לא הוכיח את עצמו. לא היינו המפלגה הגדולה ביותר. הפעם הוא הבין את הטעות ולכן אנחנו רצים עם ישראל ביתנו. הנבחרת תהיה מאוד ימנית. העם זז ימינה. אף אחד לא רוצה טילים על הראש. הציבור בישראל התפכח מהחזרת שטחים, התכנסות וכל זה. הוא לא מפחד מהרשימה הזאת". לנתניהו יש כמה אפשרויות לערוך שינויים ברשימה, אבל חוטובלי לא צופה שהם יהיו משמעותיים, "לא נראה דרמות גדולות". ולהיות שרה? כן, היא רוצה, אבל "קודם צריך לנצח מערכת בחירות".

 

 היה מהפך?

"אני לא חושב שהרשימה של הליכוד משקפת מהפך ובכלל, מוקדם לדבר על האופי של הרשימה לפני שהוגשה סופית. אני מניח שתהיינה הפתעות", כך אומר פרופ' אברהם דיסקין, מן האוניברסיטה העברית והמכון לאסטרטגיה ציונית. פרופ' דיסקין מניח שחלק מהאנשים שלא נכנסו לרשימת הליכוד עשויים להיכנס לרשימה דרך מפלגתו של ליברמן, וכי בין שני מנהיגי המפלגות יש הידברות בנושא. "האיש הבולט ביותר שנכנס לרשימה הוא משה פייגלין, וזה סמלי בעיקרו. נניח שהוא יריב קיצוני של נתניהו ושהוא לא יישמע לקואליציה, אבל אין אחרים מסוגו שלא ראינו קודם". גם ח"כ זאב אלקין ספג השבוע ריקושטים מהתקשורת, שטרחה לצייר אותו כקיצוני, אבל דיסקין מזכיר ש"הוא ניהל את הקואליציה בצורה מוצלחת וביד רמה, תוך שיתוף פעולה עם נתניהו". לדעתו של דיסקין, התמורה היותר משמעותית ברשימה חלה בנוגע לאנשים שנשארו בחוץ, כאמור בגין, מרידור ואיתן.

למה הם לא נכנסו?

"שלושתם היו חברים בוועדת השרים לענייני חקיקה והיו יוזמות חקיקה רבות שנפסלו אצלם על הסף, פעמים רבות בגלל הפעילות של שלושתם, ובעיקר זו של מרידור". פרופ' דיסקין מתכוון ליוזמות חקיקה "שלפעמים תוארו בתקשורת כימניות קיצוניות". הוא באופן אישי לא תמיד הסכים איתן, אבל היו בהן הצעות "שמתקיימות במדינות שונות בעולם". לדבריו, השלושה פעלו בקו שתאם למה שהכתיבה העיתונות האנטי-ליכודית, "וזה הרגיז הרבה מאוד אנשים. שמעתי מאדם מאוד בכיר בליכוד שאמר שמרידור פעל כנציג מר"צ בממשלה".

נתניהו אמר שהוא רוצה את האנשים האלה לצידו. אז מה, צפויה הצנחה ברשימה? דילוג מעל הבחירות ומינוי שלהם כשרים?

"אני לא חושב שאמירה כזאת מחזיקה מים, זה נבע מחשש שהרשימה תוצג כימנית מדי". אגב, דיסקין מעריך שאם אכן ליברמן יאמץ אליו נפלטי ליכוד, השלושה הנזכרים לא יהיו ביניהם. לגבי מינוי שלהם כשרים, "נצטרך לחכות עד הרכבת הממשלה".

דיסקין אומר שהקרב העיקרי בבחירות הוא על קולותיהם של אלה שנמצאים במרכז. הרשימה שהליכוד הציג השבוע עשויה להקשות על נתניהו במאבק על קולות אלה, ומשום כך הוא אמר את מה שאמר על השלישייה. ובכל זאת, דיסקין לא צופה שהרשימה הנוכחית תביא לצניחה דרמטית במספר המנדטים שתקבל המפלגה. כשמפלחים את הציבור בארץ, הוא אומר, יש לימין רוב קטן ויציב שמשתקף במחקרים ובסקרים כבר כמה שנים. אבל דיסקין עוד לא תופר לנתניהו חליפת ראש ממשלה חדשה, "הרוב הוא לא כזה גדול שאפשר לומר - זה גמור".

 הטוקבקיסטים בעד פייגלין

ברכותיי על ההישג, מר פייגלין.

"אני לא רואה בתוצאות האלה הישג, אלא אבן דרך חשובה. דרך ארוכה עוד לפנינו". כך אומר פייגלין, שאכן נמצא בעיצומו של מרוץ למרחקים ארוכים. את חטיבת 'מנהיגות יהודית' הוא הקים לפני כ-16 שנה, ולליכוד נכנס בשנת 2000. פייגלין שבע מרורים מנתניהו לאורך השנים, אבל נדמה שהדבר לא הרתיע אותו, ואולי להפך. למרות התדמית של היריבות ההדדית, נפגשו השניים ביום שלישי השבוע. איש לא נפגע ולא נגרם נזק. מה שכן, פייגלין בהחלט תפס מקום של כבוד בכותרות המשחירות.

הוא צוחק: "זה מצחיק אותי. אלה שהביאו את אוסלו ואת ההתנתקות והביאו טילים על תל אביב, נלחצים מזה שמי שצפה את המציאות והיה לו את העוז להתנגד להם, זוכה באמון הציבור. זה נלעג ומגוחך". פייגלין חושב שלא רק הוא מצפצף על העיתונאים, אלא גם העם לא מי יודע מה מושפע מהם. "בטווח הארוך, הציבור שואף לחזור לערכי היסוד שלו. אני לא מוטרד ולא מתרגש, בעבר היו זמנים קשים יותר שבהם הציבור האמין לתקשורת". פייגלין גם מציע לעיין בטוקבקים שמתחת לכתבות. התמיכה של המטקבקים בו אכן ניכרת, ולדבריו הוא לא הציץ בתגובות לפני ששלח אותי לבדוק מה העם כותב.

האם אתה חושב שהקבוצות המאורגנות הן אלה שעשו את הרשימה החדשה, או שאלו ותיקי הליכוד ששינו את עמדתם?

"יש השפעה של הקבוצות המאורגנות, אבל הן בשוליים", אומר פייגלין, ונימוקו עימו: "אנחנו רואים שבסופו של דבר המארגנים הגדולים לא נבחרו לא במקום הראשון ולא בשני, זו ההוכחה שהטענה 'הכל דילים' מופרכת". לדבריו, אחוזי ההצבעה הגבוהים והתוצאות שהביאו מוכיחים ש"מה שקבע הוא רצון הבוחרים".

הרשימה היא רשימה, אבל נתניהו הכריז שהוא רוצה לצידו את הנסיכים שלא נבחרו.

"יש לו זכויות שמוקנות לו לעשות את שהוא רואה לנכון, אבל הוא יצטרך לאזן בין רצונו לבין רצון הבוחר הליכודי". פייגלין אומר את המשפט הזה על יו"ר מפלגתו, אבל מתכוון שדרך הריאליה תצטרך להיות גם דרכו שלו בכנסת. "אני לא חושב שנתניהו מעוניין לדחוק אותי, אנחנו פועלים בשיתוף פעולה וגם הוא מבין שאני מביא לליכוד מנדטים. מצד שני אני מבין שאני חלק מקבוצה, והכל במסגרת הכללים והמכלול של הליכוד".

פייגלין מתכוון לפעול מכיסאו במשכן גם למען חירויות הפרט, הוזלת עלויות הדיור וחיזוק הזהות היהודית, אבל חשוב לו לומר משהו לבוחרים הסרוגים. תחילה הוא מחלק סופרלטיבים ליו"ר הנבחר של מפלגת הבית היהודי, נפתלי בנט, ומאחל לו הצלחה. אבל אחר כך הוא מתייחס למערכת הבחירות הכללית: "מה שהוכח השבוע הוא שאפשר להתקדם עם הרעיונות הכי אמוניים שיש, ושהמגזר שלנו נוטה לחשוב שאין להם מקום מחוצה לו. חלק ניכר מהרשימה הנבחרת של הליכוד הם שומרי מצוות, וחבל שציבור שהאידיאולוגיה שלו היא להתחבר לעם ישראל, במקום להשתלב ולהשפיע בצורה האמיתית ביותר הולך למקום מגזרי. אני קורא לכל מי שהתבלבל, לחזור ולהצביע ליכוד".

אז מה, נפתלי בנט, עם רשימה כזאת של הליכוד כבר לא צריך להצביע 'הבית היהודי'?

גם בנט מחלק סופרלטיבים של אהדה והערכה לפייגלין, ואחר כך מרצה את משנתו. "רשימת 20 הח"כים הראשונים לא השתנתה דרמטית. התוספות הן משה פייגלין וצחי הנגבי מ'קדימה'". הרשימה הזאת, אומר בנט, שמעה על מדינה פלשתינית בנאום בר אילן של היו"ר שלה ולא עשתה כלום, נמנעה מרפורמה במערכת המשפט ולא החילה את דו"ח ועדת אדמונד לוי. "בסוגיות הכי משמעותיות לא היתה משמעות לרשימה, כי מה שמכריע בעצם זו הקואליציה". בנט חושש מליכוד גדול מאוד, כל כך גדול שהוא לא יהיה חייב שותפים מסוימים ויוכל לבנות קואליציה כרצונו. אז, אומר בנט, נהיה עלולים למצוא את עצמנו מול קואליציית ליכוד, לפיד ושמאל, ונתניהו "יוכל לעשות ויתורים גדולים על ארץ ישראל". המסקנה של בנט אמנם צפויה, אבל גם מעוררת מחשבה. "אנחנו חייבים להיות בית יהודי גדול. בית כל כך גדול, של 15 מנדטים, שנתניהו יהיה חייב אותנו בשביל הקואליציה. בפעם הבאה שהוא ירצה לעשות הקפאה, אז מה יהיה? פייגלין וחוטובלי יצביעו נגד? זה לא יעזור".

נתניהו כנראה לא מתכוון לקרוץ למרכז. הנה, הוא חבר ל'ישראל ביתנו'.

"ליברמן וישראל ביתנו היו שותפים גם בממשלה הנוכחית, זאת שנותנת עכשיו לפלשתינים לגשת לאו"ם כדי לקבל מעמד של חברה, בלי להפעיל עליה סנקציות. אז איפה אנשי ארץ ישראל? הבעיה היא שעד היום 'הבית היהודי' היתה זניחה. אם נהיה קטנים, באמת לא הועלנו. רק כשנהיה גדולים נוכל באמת להשפיע. לכן אנחנו צריכים להעביר אלינו כמה שיותר קולות מהליכוד".

 ***

באופוריה הזאת כבר היינו

כל התלהבות שאחזה בציבור עם עליית הליכוד לשלטון, הסתיימה במפח נפש אדיר לנאמני ארץ ישראל. הפעם לא נלך שולל אחרי נשף המסכות של מתחזי הימין
 
מיכאל בן ארי

1977 - הייתי נער צעיר כשבגין עלה לשלטון. אז הוטבע המושג 'מהפך'. ברחובות היתה אופוריה. תקווה גדולה למימוש "הרבה אלוני מורה", כפי שהבטיח מנהיג הימין הנערץ.

1995 - כמעט התלהבתי בקמפיין של "ביבי טוב ליהודים". הציבוריות הישראלית נסחפה ברצון להכות את הממסד של שמעון פרס ולהתחיל עם נתניהו - אדם חדש, צעיר, דובר רהוט, מהמוכשרים בנציגינו באו"ם.

2001 - בהתמודדות בין שרון לברק ייחלתי בסתר ששרון ינצח, שהרי הוא הצהיר "דין נצרים כדין תל אביב".

אין די דליים למלא את ים האופוריה שהימין התמלא בה בכל אחת מההתמודדויות ה'מוצלחות' הללו.

לריענון הזיכרון, הנה התוצאה. בגין החריב את אלון מורה, מסר את כל סיני, החריב 26 יישובים פורחים, טבע את המושג "אוטונומיה לפלשתינים", והיה הסטארט אפ של מדינות המחבלים שקמות עלינו. גם נתניהו לא אכזב: בתקופת שלטונו הראשונה קיבלנו את הסכם וואי, שנתן למחבלים פי שניים מכל מה שנתן להם רבין. כששרון הכריז על ההתנתקות, גירוש יהודים וכניעה למחבלים, לא הופתעתי. למדתי להכיר את אנשי הימין הללו כשנאבקנו על חבל ימית. מאז גורשנו, הוכינו, נעצרנו, בעיקר כשהשלטון היה בידי הליכוד.

גם בבחירות האחרונות (2009) זו היתה ברירת מחדל: לבני שהצהירה על מדינה פלשתינית או ביבי שהכריז בנחרצות שזו סכנה קיומית. שוב נסחפו בהתלהבות אחרי מחבר הספר 'מקום תחת השמש'. אך לפני שהשמש עלתה על ממשלתו, הוא ירק לבור ששתה ממנו כשהכריז על חזון שתי המדינות. בנאומיו בוועידת אייפא"ק ובבתי הקונגרס הוא היטיב להסביר שהארץ היא שלנו, אך באותה נשימה הכריז שנוותר עליה בנדיבות. הוא דבק בתירוץ "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". זהו מפלטם של מתלהמי הימין. לפני הבחירות הרב כהנא הוא שמאל לידם, אך ביום שאחרי הם עוקפים את מרצ משמאל.

אני מסרב להתרשם מאנשי הימין שנבחרו השבוע בליכוד. חלק מהם תמכו בהתנתקות. חלקם האחר לא הניד עפעף כשנתניהו התעלל בהתיישבות והקפיא אותה. כשנתניהו רצה להסביר את התנגדותו לחוק ההסדרה, שהיה מונע את החרבת שכונת האולפנא ושכונות נוספות, הוא שלח לדוכן הנואמים את ארדן. ארדן, הסמן הימני, לגלג לחוק ולתומכיו בכישרונו הבלתי מעורער. הוא וחבריו לא ינהגו אחרת כשנתניהו יביא להצבעה את תוכנית ההתנתקות ב', והגירוש מיישובי גב ההר יתבצע בקולותיהם של מי שרימו אותם שוב ושוב.

כמו רבים התלהבתי מ'אלקין סטייל', ח"כ מוכשר ונאמן. אך כשראיתי את ההתרברבות שלו ב'חוק החרם', הבנתי את גודל הולכת השולל. ממשלת נתניהו, שאלקין היה יו"ר הקואליציה שלה, היתה המחרימה הגדולה ביותר של ההתיישבות ביו"ש. זו ממשלה ראשונה שבאופן רשמי הכריזה שבנייה ביו"ש היא בעייתית ואסרה אותה רשמית. אין הכרזת חרם חמורה מזו. הייתי נינוח אם המחרימים היו שמאלנים ושונאי ישראל באירופה. מי צריך את מרצ או את הקרן החדשה כשגם ראש ממשלת הימין מכריז בעולם שההתיישבות ביו"ש היא "ספק לגיטימית"?

מי שלא הצליח להעביר את דו"ח לוי ומתפתל כמו צלופח כדי להכריז על אוניברסיטה באריאל, שוב ייקח את הימין האידיאולוגי אי שם אל מחוזות השמאל. אך הפעם נתניהו כבר לא משקר. הוא מצהיר ביחד עם ליברמן שיש לו חזון, חזון שתי המדינות. אם הימין בחר בו שוב, הוא נותן לו רישיון להרס, חורבן וגירוש. האם שוב ניפול אל נשף המסכות של מתחזי הימין?

ofralax@gmail.com