בשבע 521: תוצאות הבחילות המוקדמות

אבי סגל , כ"ב בכסלו תשע"ג

א. ואפתח בגילוי נאות: במדור זה עומדות להופיע בדיחות על חשבון מפלגת 'התנועה' בראשות ציפי לבני. עלי להודות כי מדובר בסגירת חשבונות אישית על שלא קיבלתי מלבני הצעה להשתלב ברשימת המפלגה לכנסת. באמת, מה זה אמור להביע? לכל העולם היא פונה וממני היא מתעלמת? מה, לא נכשלתי מספיק בחיים? לא פוטרתי מאינספור מקומות עבודה? לא הובסתי פעם בבחירות לוועד כיתה? האם דעותיי לא הפוכות משל לבני? מדוע עמרם מצנע ויועז הנדל מתאימים ואני לא? העלבון כבד מנשוא.

בניגוד ל'קדימה', התנועה תמשוך גם אנשים שמעדיפים לנוע דווקא לצדדים או אפילו אחורה. ציפי לבני

ב. "אם תסתכל על הרשימה 'as is' – זאת רשימה יפה" (שלושה ניחושים לאיזו רשימה התכוון ספי עובדיה בגל"צ – למפלגה הדתית המאוחדת, לליכוד או לעבודה).

ג. הבחירות הקרובות ייזכרו – באופן רשמי, סופי וברור – כבחירות העיתונאים וכוכבי המדיה. כמעט כל פרצוף שנראה אי פעם על המסך הקטן, עיתונאי או איש בידור, נכנס לרשימת המועמדים לכנסת, או לפחות היה מועמד להיות מועמד. אפשר היה להחליף בין טקס פרסי הטלוויזיה לבין הבחירות ואיש לא היה מרגיש.

ד. מערכת הבחירות הזו תיזכר גם – באופן ברור, סופי ומוחלט – כתקופה שבה כולם איבדו את הבושה: פוליטיקאים מקימים רשימות מיותרות למען סידור עבודה לעצמם, פוליטיקאים אחרים קופצים ממפלגה למפלגה מטעמי אופורטוניזם נטו, כוכבים מצורפים בלי שום קשר לדעותיהם או לכישוריהם, עיתונים ועיתונאים תומכים בגלוי במפלגות ובפוליטיקאים ספציפיים, והכי נורא – הציבור הישראלי ממשיך לתת את קולו למפלגות המרמה והבחילה האלו. לא שאני מצפה מעם ישראל למשהו אחר, אחרי הפעמיים הקודמות שבהן הכתיר את קדימה למפלגה הגדולה בכנסת.

ה. "תביני, 'קדימה' היה שם בעייתי, כי הוא פנה אך ורק למגזר שהולך קדימה. אם נקרא למפלגה שלנו 'התנועה', זה ידבר גם לאנשים שמתנועעים אחורה ולצדדים, וכך נקבל פי ארבעה מנדטים" (סיעור מוחות אפשרי במטה של ציפי לבני, לפני שבועיים).

ו. תוצאות הפריימריז בליכוד גררו תגובות קשות מצד יריבים ופרשנים פוליטיים. עיתונאים שונים הכתירו את הרשימה הנבחרת כ"ימין קיצוני ולעומתי", זאת בניגוד מוחלט לפריימריז הקודמים ב-2008, כאשר עיתונאים קראו אז לרשימת הליכוד "ימין קיצוני ולעומתי". ולא, זה ממש לא אותו דבר. הימני הקיצוני של אז, בני בגין, הפך לאדמו"ר שלטון החוק של היום, אז איך אפשר בכלל להשוות.

ז. מובן שאם דן מרידור, בני בגין ומיכאל איתן היו מגיעים לעשירייה הראשונה בליכוד, ואילו פייגלין היה מגיע למקום לא ריאלי, היינו שומעים כל היום בתקשורת שרשימת הליכוד אפורה, משעממת, לא רעננה ולא רלוונטית.

ח. עדכון של הרגע האחרון: בסקר העדכני ביותר מקבל הליכוד-ביתנו 37 מנדטים, העבודה 19 מנדטים, והתנועה של לבני מקבלת מנדטים.

ט. לחבריי הדתיים תומכי הליכוד הייתי מציע להוריד את החיוך מהפנים. אם יש דבר אחד שהוכח סופית בכנסת היוצאת – זו העובדה שבכלל לא משנה מי נבחר ברשימת הליכוד. מדובר במפלגה של איש אחד, בנימין נתניהו שמו, והאיש הזה כבר הוכיח שהוא רוצה מסביבו גורמי שמאל ומרכז בעמדות הכוח. שאר חברי הליכוד, למעט צדיקים בודדים, כבר הוכיחו שבכל נושא מדיני קריטי הם מיישרים קו עם ראש הממשלה או סתם מתחבאים מתחת לבלטות. את נאום שתי המדינות, הקפאת היישובים והחרבת המאחזים לא קיבלה ממשלת ציפי לבני, אלא ממשלת נתניהו-ליברמן. גם את הוויתור הבא לאמריקנים, או את ההתנכלות הבאה למתנחלים, יצליח נתניהו להעביר בקלילות בדיוק כפי שעשה זאת עד היום, ושום חוטובלי, דנון או פייגלין לא יצליחו למנוע זאת. בוגי יעלון אפילו לא ינסה. ואם בכל זאת יעצרו חברי הליכוד את ראש הליכוד, הוא פשוט יקום ויוליד את 'קדימה 2'. או אולי את 'התנועה 2'? לא משנה.

י. נדמה לי שהנקודה די ברורה: למרות הרשימה המכובדת בליכוד, ולמרות כל המרורים שהאכילו אותנו מפלגות הציונות הדתית בכנסת הקודמת, אין כל ברירה אלא להצביע למפלגת הבית שלנו, 'הבית היהודי'. אם להיות ריאליים, גם הסיכויים של בנט וחבריו להשפיע על מדיניות נתניהו אינם גדולים, אבל צריך לנסות. מי יודע, אם 'הבית היהודי-תקומה' יהפכו להפתעת הבחירות, וחברות הכנסת המיליטנטיות בעבודה (אני מתכוון לחברי הכנסת, אבל מנסה להתרגל למרב מיכאלי כבר מעכשיו) לא יסכימו בשום אופן להצטרף לממשלת נתניהו, אולי תהיה למפלגה הדתית המאוחדת השפעה ממשית.

יא. זה המקום להיאנח בהקלה: בדיוק רגע אחרי שכבר התייאשתי סופית מנציגי המגזר, נחתם הסכם האיחוד בין 'הבית היהודי' ל'תקומה' והותיר בליבי פתח תקווה. רגש, לא עיר.

יב. נכון לזמן כתיבת שורות אלו (לא באמת חשבתם שהפתיח הזה ייעדר השבוע מהמדור) עדיין לא ברור אם יועז הנדל ואלעזר שטרן אכן יצטרפו למפלגתה של ציפי לבני. אם זה יקרה, מדובר בשיא חדש של אני-לא-רוצה-להגיד-מה-אבל-אתם-בטח-מבינים. הדמוקרטיה בישראל כבר מזמן לא נראתה כל כך עצובה. או לפחות מאז שמרב מיכאלי וסתיו שפיר נבחרו במפלגה שאינה מרצ או חד"ש.

יג. מה שבטוח, צפוי להיות קרקס לא קטן בכנסת הבאה. רק לדמיין את מרב מיכאלי בתפקיד סגנית יו"ר הכנסת: "גבירותיי, החוק עברה בקריאה ראשונה. חברת הכנסת ניסים זאב, את מפריעה לי".

יד. "זאת רשימה מנוסה" (שני ניחושים על מי דיבר רינו צרור בגל"צ – על סילבן שלום, בוגי יעלון וישראל כץ או על מרב מיכאלי, איציק שמולי וסתיו שפיר).

טו. משה מזרחי, מי שהיה ראש אגף החקירות במשטרה והודח מתפקידו בשל שימוש פסול בהאזנות סתר, נבחר למקום ריאלי ברשימת העבודה לכנסת. עדיין לא יצא לי לשמוע עיתונאי אחד, כולל אלה שמוטרדים מלכתם של אבירי שלטון החוק בליכוד, שהביע תרעומת על הכנסתו של האיש לכנסת. טוב, העיקר שזאת רשימה מנוסה.

טז. מה שבטוח, צפוי להיות קרקס לא קטן בכנסת הבאה. רק לדמיין את השאילתא הראשונה של אותו משה מזרחי לאביגדור ליברמן: "אדוני השר, איפה היית ביום שני בין שבע לתשע בערב?".

יז. "זאת רשימה מגובשת, זאת רשימה חזקה, זאת רשימה רצינית, יש שם אנשים רציניים" (ניחוש אחד למי התכוון אותו רינו צרור – לרשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם בעשור האחרון לפי המגזין 'טיים', לרשימת הקצינים הגדולים בסיירות צה"ל מאז הקמתו, או לרשימת העבודה).

יח. לסיום, משפט שבוודאי ייראה ציני אבל הוא נכתב ברצינות, לפחות ברובו: ברכות מכל הלב לגלעד שליט על כישלונו של אביו להיבחר לכנסת.

 

בקטנה

בתקופה הקרובה עומדת המחלקה למורשת ישראל בערוץ 1, בניהולה הטרי-יחסית של מוריה לפיד, לעבור סוג של מתיחת פנים מבורכת. את הספתח נוכל לראות בשבוע הקרוב, עם שידורה היומי של סדרת הדוקו השאפתנית של משה אלפי 'קהילות מדליקות'. שבעה במאים נשלחו לתעד שבע קהילות יהודיות שונות ברחבי העולם, לבדוק מהי היהדות בשבילן ואף להדליק נרות חנוכה יחד איתן. את התוצאה המרתקת, ולעיתים המרגשת, אפשר יהיה לראות מדי ערב במהלך החג (למעט ליל שבת). מומלץ למי שמתעניין בעולם היהודי שמעבר לאף הישראלי שלו. חג אורים שמח.