בשבע 521: מתחילים מבראשית

הם סטודנטים רגילים שעוסקים רוב היום בכלכלה, במשפטים או בביולוגיה, אבל חלק נכבד מלוח הזמנים האקדמי שלהם מוקדש גם ללימוד יהדות נטו

דבורה גינזבורג , כ"ב בכסלו תשע"ג

תוכנית 'ראשית' שמפעילה אוניברסיטת בר אילן פותחת את בית המדרש לעשרות סטודנטים המצויים בדרגת היכרות אפסית עם היהדות, ומכירה להם מושגים ורעיונות, מברכת המזון, דרך הלל הזקן ועד לטבילה במקווה | חזרה בתשובה? ראשי התוכנית לא מכוונים לזה, אבל יש סטודנטים שכבר קיבלו את ההחלטה

חבורת הסטודנטים שמתכנסת מדי שבוע במכון הגבוה לתורה של אוניברסיטת בר אילן, שונה בהרכבה האנושי מהנוף המקובל שם. סימני הקיפול בולטים על הכיפות, הציציות לא מעטרות את מכנסי הג'ינס והלבוש ממש לא ביני"שי. הסטודנטים, רובם חילונים, מגיעים לשם לשמוע וללמוד על הזהות היהודית שלהם, בלי קשר ללימודי החובה ביהדות שהנהיגה האוניברסיטה.

השיעור שהעביר לחבורה הרב דניאל ניקריטין, אליו הצטרפנו לפני מספר שבועות, היה מרתק במיוחד ונסב על סיפורו של אלישע בן אבויה המכונה "אחר", שהפנה עורף לבית המדרש בעקבות החוויות שעבר בחייו. "אני לא אוהב את ההגדרה הזו 'חוזר בשאלה'. יהדות לא אמורה לספק תשובות אלא לגרום לכם לשאול שאלות", אומר הרב. הוא ממשיך בשיעור ואת הסיטואציה על אלישע שהיה רוכב על סוס בשבת הוא מתרגם לגירסה מודרנית: "זה כמו שמישהו יבוא עם מכונית לבית הכנסת ויצפצף מבחוץ לרב, שיבוא לדבר איתו".

הרב מקריא את הטקסט בארמית ומתרגם, והשיחה מתפתחת לכל מיני כיוונים: מושגים הלכתיים לא מוכרים (תחום שבת למשל), הלכות חדשות וישנות, המקור לאיסורים, גיהינום וגן עדן, בית שמאי ובית הלל. הרב ניקריטין מספר מתוך הזדהות על רבי מאיר שלא מוותר על אף יהודי, ולמרות שאלישע רוכב על סוס בשבת הוא עדיין צועד לצידו ומקשיב לו. "הוא מנהל דיאלוג עם ה'אחר' ורוצה לשמוע מה יש לו להגיד, למרות הדברים החמורים שעשה", מתפעל הרב.

בסוף השיעור נדמה שהסטודנטים נושמים לרווחה: "אז כל הגיהינום הנורא הזה שכל הזמן מדברים עליו, הוא בסך הכל אחד עשר חודש?" מנסה להבין סטודנט בשיער מאפיר, שכנראה שכח את הכיפה בבית. "כן", מאשש הרב בחיוך, והסטודנט מחייך בהקלה, לאחר שקיבל תשובה לשאלה שמעולם לא העז לשאול.

חלקו האחר של השיעור מוקדש למעגל היכרות. הסטודנטים מציגים את עצמם ומספרים לחבריהם מה הביא אותם לתוכנית 'ראשית'. רובם מגיעים מבתים חילוניים, חלקם מתחזקים ברמות כאלה ואחרות, ויש גם דתיים מבית ש"לא מרגישים שייכים ב-100 אחוז לעולם הדתי-לאומי הקלאסי", כהגדרתם.

אחד הסטודנטים, דתי מבית ששלושה מאחיו הורידו את הכיפה, מספר בגילוי לב: "שנאתי את הישיבה התיכונית שלמדתי בה, אני שונא ללמוד גמרא, ממש לא יכול להסתכל עליה. באתי כי אני רוצה לברר את השייכות שלי לזהות היהודית".

וכאן הרב דניאל מוסיף גילוי לב משלו, על רקע היותו חוזר בתשובה: "למרות שאני רב, גם אני מרגיש לפעמים בחוץ. קורה שאני מתפלל בלב שרק לא ישאלו אותי שאלה שרק דתיים יודעים לענות עליה...".

סטודנט אחר מספר שהוריו הדתיים הפכו חילונים עם השנים, אך עדיין שומרים על דברים בסיסיים שומרי מסורת. "אני נוסע בשבת אבל חשובה לי הזהות היהודית", הוא אומר.

סטודנט נוסף, מבוגר מעט מהשאר, מספר על ילדות חילונית בתל אביב לצד שמירה על כשרות ועל יום כיפור וחיבור עמוק לטקסט התנ"כי. "אני עושה קידוש בשישי כי אני נגד גדיעת שורשים", הוא מעיד על עצמו. חברו היושב לצידו, עולה מארה"ב, מספר שבאמריקה עבד שבעה ימים בשבוע וכעת הוא מתעניין למה צריך לשמור שבת ומה זה אומר להיות יהודי.

את הסבב מסיים סטודנט בעל מראה דתי עם זקנקן וכיפה, שמתעקש להגדיר עצמו "ישראלי" כהשתייכות דתית (ישראל), כשם שכהן הוא כהן ולוי הוא לוי. הסטודנט המתחזק לא אוהב שמגדירים אותו דתי. "הוריי חילונים, אני מזדהה עם המסורת, משתדל לקיים מצוות ומבקש למצוא זהות שמקיפה את כולנו".

"אני נוסע בשבת, אבל חשובה לי הזהות היהודית". שיעור לסטודנטים ב'ראשית'

 "אבא, איך עושים קידוש?"

השיעור שבו נכחנו הוא אחד מני רבים במסגרת תוכנית 'ראשית' לזהות יהודית המתקיימת בשנים האחרונות באוניברסיטת בר אילן, ונועדה לתת תשובות למי שמחפשים ללמוד יותר את המקורות ולהעמיק את הבנתם ביהדות. התוכנית נוסדה בשנת תשס"ז עם 25 לומדים בבית המדרש ו-11 בנות במדרשה, וכיום היא מונה כ- 140 סטודנטים וסטודנטיות. מעבר ללימוד השוטף ישנן פעילויות לאורך השנה, כמו שבת בירושלים להיכרות עם מצוות השבת, עריכת סדר פסח משותף טרם החג, ביקור במקווה, הפרשת חלה ועוד.
הרב יהודה אלטשולר: כואב לי לגלות כל פעם מחדש שיש בשיעור תלמידים שלא שמעו שום דבר על רחל אימנו או על מכירת יוסף. הם שומעים לראשונה את הסיפור ונמצאים במתח לשמוע מה יקרה בסוף. מצד אחד זה כואב, ומצד שני זה מרתק ללמוד עם אנשים כאלה, כי הם פתוחים לחלוטין ורוצים מאוד ללמוד

הרב יהודה אלטושלר, ר"מ במכון הגבוה לתורה ומנהל התוכנית, מסביר כי מטרת התוכנית היא לאפשר לכל סטודנט באוניברסיטה להיפגש עם תכנים יהודיים ועם טקסטים מהמקורות, ולא מתוך חובה.

"התורה לא שייכת רק לישיבות ולדתיים, אלא לכל יהודי. הצרה היא שמערכת החינוך הכללית במדינת ישראל לא מאפשרת את ההיכרות הזו עם המקורות. אדם שמסיים שירות צבאי או מסיים תואר ראשון, אין לו מושג מי זה הרמב"ם, מה זה תורה, מה זה משנה. משהו בזהות היהודית שלו פשוט מעורער וחלש".

את התוכנית הגה בשעתו ראש המכון הקודם, הרב אהרן כ"ץ, שהאמין בנחיצות התוכנית מתוך הכרה בצורך של סטודנטים חילונים שממלאים את בר אילן, להתחבר ולהכיר את הזהות היהודית שלהם.

הרב אלטשולר: "כואב לי לגלות כל פעם מחדש שיש בשיעור תלמידים שלא שמעו שום דבר על רחל אימנו או על מכירת יוסף. הם שומעים לראשונה את הסיפור מבראשית ונמצאים במתח לשמוע מה יקרה בסוף, ממש כמו בבדיחה היהודית הידועה. מצד אחד זה כואב, ומצד שני זה מרתק ללמוד עם אנשים כאלה, כי הם פתוחים לחלוטין ורוצים מאוד ללמוד".

מאילו סיבות סטודנטים מגיעים אליכם?

"סטודנט בבר אילן שהיה מדריך במחנה קיץ בארצות הברית התבקש לעשות קידוש כחלק מהתרבות היהודית. פנו אליו בתור הידען, ישראלי שמבין עברית, ולא היה לו שום מושג. הוא הרים טלפון לאבא שלו בישראל וביקש לדעת מה הנוסח של הקידוש. הבחור שסיפר לי את זה, תימני במוצאו, הוסיף 'אני עוד יודע משהו שקיבלתי מסבא שלי, אבל לי אין שום דבר להעביר לילדים שלי'. וזה לא שהוא התחיל לשמור שבת בעקבות הלימודים כאן, אבל הוא קיבל כלים כך שאם הוא רוצה לפתוח חומש וללמוד פרשת שבוע הוא מסוגל. הוא יודע מי זה הרמב"ם, מתי הוא חי ומה תפקידו בתוך ארון הספרים היהודי. אנחנו פוגשים לא מעט תלמידים כאלה, שמגלים שזו אולי ההזדמנות האחרונה שלהם להכיר את הספרים היהודיים לפני המירוץ המשוגע של החיים".

במה עוד מתבטא חוסר הידע של הסטודנטים?

"לפני כל חג מגיעות אליי שאלות שמעידות על חוסר ההבנה של מהות החג. למשל, לפני ראש השנה היו הרבה שאלות איך לאכול את התפוח עם הדבש, יותר מאשר על מצוות תקיעת שופר שהיא עיקר היום. זה המצב בציבור הכללי. חוסר הידע רווח מאוד".

מה ההבדל בין תוכנית 'ראשית' לבין לימודי יסוד ביהדות, שהם לימודי חובה באוניברסיטת בר אילן?

"אנחנו מציעים משהו אחר לגמרי. זה לא הרצאות על נושאים יהודיים, אנחנו מציעים לימוד. הקבוצה יושבת סביב שולחן עגול או במעגל, הטקסט שנמצא אצל המרצה נמצא גם מול התלמידים. בדרך כלל זה דיון ולימוד משותף בגמרא, ברמב"ם או בפרשת השבוע".

ומה לגבי נקודות זכות?
נטלי בן משה, סטודנטית: זה שינה אותי. התחזקתי מבחינה דתית, זה עושה לי טוב לנפש. המשפחה שלי התחילה לראות בי סוג של סמכות דתית, אמא שלי מתחילה לשאול אותי דברים, בן הזוג שואל אותי דברים. זה עשה משהו בתחושה בפנים שהיא חזקה יותר ובטוחה יותר לגבי היהדות שבי

"מי שלומד שנתיים מלאות בתוכנית פטור מלימודי יסוד של בר אילן, אבל הוא צריך להשקיע פי שניים זמן מול מה שמשקיע סטודנט בלימודי יסוד. יש סל של שיעורים בנושאים בסיסיים, וכל אחד נרשם לארבעה שיעורים לפי המערכת האקדמית שלו. המטרה היא לקלוט כמה שיותר תלמידים ומצד שני שלא יהיו יותר מעשרה בשיעור, כדי שתהיה אינטימיות קבוצתית שתאפשר שיח ולא רק הרצאה פרונטלית שמדלגת מעל ראשי התלמידים. העוצמה של התוכנית היא בקשר הישיר עם המרצים. הם כולם דוקטורנטים מקרב תלמידי המכון והם מקצועיים מאוד בתחומם".

יש קשר בין הסטודנטים של 'ראשית' לבין תלמידי המכון?

"כל סטודנט בתוכנית חייב בשעות של חברותות בבית המדרש. אלה שעות לימוד אישיות 'אחד על אחד' עם תלמידי בית המדרש הוותיקים. כך סטודנט שלומד פיזיקה או לשון או כלכלה, נפגש עם החברותא שלו בבית המדרש ואחר כך נפגש איתו גם במחלקה. האינטראקציה הבינאישית הזו מביאה לתוצאות מצוינות בקשר האישי, ברמת החיבור בין האנשים".

מה קורה עם הסטודנטים אחרי התוכנית?

"אנחנו מאוד שמחים וגאים בתלמידים שגם אחרי התוכנית נשארים ללמוד במכון והופכים להיות תלמידים של ר"מים אחרים. יש תלמידים שאנחנו זוכים לערוך להם את החופות, לפדות בנים בכורים שנולדים ולהיות שותפים שלהם במהלך החיים אחרי שהם כבר מסיימים את הלימודים האקדמיים".

ואם הם בכל זאת חוזרים בתשובה, למרות שזו כאמור אינה הכוונה?

"יש אדם שמתקרב על ידי זה שהוא בכלל נחשף למקורות. יש אדם שבשבילו להתקרב פירושו להתחיל לשמור מצוות. כל אחד מגיע לתוכנית ממקום אחר בחיים, לכל אחד יש ציפיות שונות מהלימוד".

איך מתקבלים לתוכנית?

"אנחנו עורכים מיון ראשוני. מה שחשוב לנו זה שלכולם יהיה רצון ממשי ללמוד, שתהיה סקרנות. אנחנו מראיינים כל אחד, מנסים להבין מה המקום בחיים שממנו הוא בא, מה הציפיות שלו והאם אנחנו יכולים לענות עליהן. אנחנו מלווים אותם והם עוברים הרבה מאוד התלבטויות בדרך. מישהו אמר לי בראיון 'יש לי המון שאלות ואני מצפה לקבל פה תשובות'. אמרתי לו 'אני לא קבלן של תשובות, אבל אני מקווה שבסוף השנה יהיו לך שאלות אחרות'. אני לא חושב שאנחנו סוכנים של הקב"ה במובן הזה שיש לנו תשובה לכל שאלה. אנחנו מאמינים שלימוד מעמיק ומשמעותי חושף את האדם לתכנים נוספים, לעומקים נוספים, למחשבות על עצמו, על מקומו ועל זהותו. אדם הולך ומתבגר לא כאשר הוא מקבל תשובות לשאלות, אלא כשהוא מחליף שאלות מסוג מסוים בשאלות מסוג אחר".

 

 "המרצים נכבשים בקסם"

לא רחוק מהבניין של המכון הגבוה לתורה נמצאת המדרשה לבנות, אשר בראשה עומדת הד"ר רות בן מאיר, וגם שם מתקיימים השיעורים של תוכנית ראשית. הלימודים מתקיימים במתכונת של ישיבה סביב שולחן, באווירה ביתית. בשיעור שבו נכחנו היתה אפילו ארוחת בוקר שהבנות התנדבו להביא, כולל גבינות, ירקות ודברי מאפה. מרבית הבנות אינן דתיות, ואלה שלבושן מעיד על דתיותן נמצאות בשלבים כאלה ואחרים של חזרה בתשובה.

ציפי ריין, מרצה שהיא גם פסיכולוגית, מגיעה לשיעור בחיוך גדול ומשתדלת לשאול בשלום התלמידות. השיעור שלה, שעסק בזוגיות ובעקרונות החשובים לבניית הבית היהודי, עורר עניין בקרב הבנות. כשהיא הזכירה דרך אגב שהיא אם לארבעה, היא זכתה לקריאות התפעלות.

הרב ישראל סמט, ראש תוכנית 'ראשית' לבנות
הרב ישראל סמט: הבנות שומרות איתנו על קשר גם לאחר סיום הלימודים. חלקן מבקשות שאחד המרצים במדרשה יסדר להן קידושין, חלק מבקשות שנסייע להן עם ברית מילה. אנחנו שומעים מהן הרבה מאוד
, אומר כי ייחודה של התוכנית הוא הניסיון להפוך את העולם היהודי למשמעותי עבור כל אחת מהתלמידות. "הבנות מגיעות לתוכנית מסיבות שונות, וכשהן באות הן נסחפות לתוך העניין. ב'ראשית' הבנות מרגישות שהיהדות משמעותית לחייהן וזו באמת המטרה שלנו, ליצור מצב שהיהדות היא גם שלהן ונוגעת לכל אחת ואחת".

בשנים האחרונות הרב סמט מעביר שיעורים שונים הקשורים להכרת היהדות. השנה הוא מלמד את הבנות על סידור התפילה היהודי, הכרת הברכות והתפילות. השיעור, כמו מרבית השיעורים בתוכנית, אינו מועבר בפורמט של הרצאה אלא במעין קבוצת דיון שבה גם התלמידות חופשיות להביע את דעתן ולהתבטא בנושא השיעור. "כשאני מלמד תפילות הן מקבלות אצלי משמעויות שלא חשבתי עליהן קודם", מספר הרב סמט. "אני מלמד בהרחבה את ברכת המזון. אנחנו רגילים לומר אותה בחטף, בין לבין, אבל פתאום השיחה עם התלמידות שאינן מכירות את הברכה גילתה לי את העושר שבה. זו אחת החוויות הכי מדהימות שיש לנו. גם מרצים אחרים מספרים לי שבזכות הלימוד עם הבנות הם מגלים משמעויות חדשות. נוצרת אינטראקציה מאוד מעניינת בין המורים לבין התלמידות ברמה הרוחנית. כל מי שמלמד בתוכנית נכבש בקסמו של הלימוד ובקסמו של המפגש".

אז הלימודים בתוכנית משפיעים גם עליך?

"התוכנית משפיעה על כל מי שנחשף לשיעור עם הבנות האלה. לא מעט מרצים במדרשה אמרו לי שבחורה מתוכנית ראשית שואלת שאלות לא סטנדרטיות כי היא לא מוגבלת בחשיבה דתית. הן שואלת שאלות שבנות דתיות מבית לא ישאלו. הן תמיד שואלות ממקומות חופשיים ומשוחררים. דווקא העובדה שאין להן אמונת חכמים, מאתגרת את מעביר השיעור ומביאה את השיעור למקומות הרבה יותר עמוקים".

שיעור אחר של הרב סמט עוסק בסיפורי חז"ל, שמטרתם לחבר בין דתיים וחילונים. "בסיפורים על הלל הזקן יש מימד של הקשבה. אנחנו מדברים במהלך השיעורים על הקושי של החילונים להקשיב לדתיים ולהפך. אנחנו לומדים על היכולת להקשיב לזולת מתוך הערכה".

אתם שומרים על קשר עם הבוגרות של התוכנית?

"הבנות מרגישות שהלימודים בתוכנית הם משהו משמעותי שהן עשו באוניברסיטה. נכון שהן רוכשות מקצוע, אבל כאן הן מתפתחות ברמה האישית. הבנות שומרות איתנו על קשר גם לאחר סיום הלימודים. חלקן מבקשות שאחד המרצים במדרשה יסדר להן קידושין, חלק מבקשות שנסייע להן עם ברית מילה. אנחנו שומעים מהן הרבה מאוד".

זוכר חוויה שריגשה אותך במיוחד?

"אני זוכר תלמידה שפרצה בבכי באחד השיעורים, ומתוך הדמעות היא שאלה: למה לא גילו לנו אף פעם שיש כל כך הרבה דברים יפים ביהדות? אחרות מדברות על כך שפתאום יש לדברים פשר. הן שמעו פעם על פדיון הבן, ברית מילה ושבת וכשרות, אבל לא ידעו מה זה ופתאום מתברר שלכל דבר יש מקור".

מה אתה שומע מהבנות?

"הסיור במקווה, למשל, הפך לחוויה יוצאת מהכלל. הרבה פעמים אני שומע מזוגות חילוניים שהכלה מוכנה 'לשמוע על הכל רק לא על המקווה'. כאן, בזכות הסיור המקווה כבר מתקשר אצלה למשהו טוב וחיובי".

יש בנות שחוזרות בתשובה?

"יש כאלה שמעוניינות ויש כאלה שלא. אנחנו לא מפעילים מניפולציות ולא לוחצים, אבל אין לנו התנגדות שמישהי תחזור בתשובה. אנחנו פשוט מלמדים יהדות ובאופן טבעי אחוז מסוים חוזר בתשובה. אנחנו מציגים בפניהן את היהדות בצורה הכי טובה שאנחנו יכולים כדי שהן תבחרנה. הנקודה החשובה כאן היא מה קרה לאותן בנות שלא חזרו בתשובה, ולא לאלה שחזרו. כולן מרגישות שיש ליהדות נגיעה אליהן וזוהי עובדה חשובה. הן תגדלנה את הילדים שלהן בתחום הזה בצורה שונה ממה שההורים שלהן גידלו אותן. היהדות היא רלוונטית עתה עבורן".

 

ככה נראית שבת

הסטודנטית נטלי בן משה (26) לומדת ביולוגיה ומדעי החיים זו השנה השנייה. היא באה מבית מסורתי והגיעה לתוכנית לאחר שחיפשה משהו קצת יותר חזק מלימודי יסוד. "ההיסטוריה של עם ישראל והתנ"ך מאוד מעניינים אותי, וחיפשתי מסגרת שבה אוכל ללמוד אותם בצורה עמוקה יותר".

את מרגישה שהתוכנית תורמת לך?

"מאוד. צברתי המון ידע בסוף השנה הראשונה, והרב אפילו המליץ לי להשתלב בשיעורי המדרשה הרגילים שמיועדים לדתיות. כמעט אין שיעורים פורמליים רגילים. בשיעורים אנחנו מתדיינים על נושאים רבים ומביעים דעה. הכרתי המון בנות חדשות וזה הפך את זה לחוויה לימודית. המרצים במדרשה מאוד פתוחים ומאוד ליברלים".

מה השתנה אצלך מאז הלימודים ב'ראשית'?

"זה שינה אותי. התחזקתי מבחינה דתית, זה עושה לי טוב לנפש. המשפחה שלי התחילה לראות בי סוג של סמכות דתית, אמא שלי מתחילה לשאול אותי דברים, בן הזוג שואל אותי דברים. זה עשה משהו בתחושה בפנים שהיא חזקה יותר ובטוחה יותר לגבי היהדות שבי".

יש חוויה שאת זוכרת במיוחד מהלימודים במדרשה?

"נסענו ל'שבת מדרשה' לחוות את השבת בצורה יהודית כהלכתה. זו היתה חוויה מדהימה, עם כל השירים והאווירה. בחיים לא שמרתי שבת ככה, וזה נתן לי פרספקטיבה אחרת איך שבת יכולה להיראות".

אורית (24) לומדת משפטים ופילוסופיה, גם היא שנה שנייה בתוכנית. אורית באה מבית חילוני לגמרי ועברה לבר אילן מהאוניברסיטה העברית במטרה ללמוד לימודי יהדות. "למדתי כלכלה והרגשתי שזה לא בשבילי. חיפשתי את עצמי. הכרתי כמה חברות דתיות ודיברנו על בורא עולם והרגשתי שאני רוצה להבין ולדעת יותר. הכיוון היה להיות יותר מסורתית, לא חשבתי על חזרה בתשובה, אבל אז זה קרה. התחלתי את הלימודים בתוכנית ופשוט קיבלתי תשובות. הרגשתי שהדרך היא הדרך הנכונה".

אורית, שנמצאת היום בשלב מתקדם של חזרה בתשובה ולבושה כדתייה לכל דבר, מדגישה: "ככל שאני לומדת יותר, אני מבינה כמה אני יודעת פחות. לא חסר לי כלום בחיים, אני באה מבית טוב, ממשפחה משכילה, אבל כל הזמן הרגשתי שמשהו לא לגמרי מתיישב. ראיתי שהאחים הגדולים שלי כל הזמן במרדף אחרי החיים, אחרי התואר, ההצלחה, הקריירה - דברים שגם אני הייתי שם וזה הרגיש לי לא נכון. לא ייתכן שזו התכלית שלנו, לרדוף אחרי ההנאות. היום אני מרגישה שונה מהמשפחה שלי, אבל בעצם הכי קשורה אליהם מאי פעם".