בשבע 521: זהירות, שירות לפנייך

כמעט שליש מבנות השירות הלאומי מוצאות את עצמן מול מוסד חילוני לחלוטין, ובמקרים מסוימים השירות עלול להסתיים בנזק רוחני או בפגיעה בצניעותה של הבת

רבקי גולדפינגר , כ"ב בכסלו תשע"ג

 בתי חולים, פנימיות, משטרה או שב"ס – הרב יעקב אריאל והרב שמואל אליהו תוקפים בחריפות את העמותות המאפשרות לבנות לשרת במוסדות כאלו, וקוראים להקמת ועדה שתבחן מחדש את ההצבה במסגרת השירות הלאומי | בעמותות טוענים כי הם מלווים את הבנות באופן הדוק, וכי תיאור הפגיעה בבנות הוא מוגזם

"אני מאוד מוטרדת", נאנחת צ', אמה של י' (השמות המלאים שמורים במערכת). בתה היא בוגרת אולפנה איכותית בשומרון העושה כיום את שנת השירות שלה בפנימייה חילונית לנוער בסיכון בצפון הארץ. "היא הגיעה לשם מתוך אמונה שתוכל לשנות את העולם, אבל זה לגמרי לא כזה פשוט", אומרת האם. "כשהיא הודיעה לי בפעם הראשונה איפה היא הולכת לשרת, לא בדיוק הבנתי את משמעות העניין. אבל ביום הראשון שהגענו איתה לפנימייה, נפל לי מיד האסימון. מדובר במקום שהוא חילוני בהגדרה", מסבירה צ'. "הנוער וכל הצוות המקצועי מסביבה הוא לא דתי. אני כל הזמן דאגתי מהעבודה שלה עם נוער השוליים בפנימייה, אבל כיום הפחד היותר משמעותי מבחינתי הוא דווקא הצוות שאיתו היא עובדת באינטנסיביות וממש צמוד לאורך היום. זה הולך להיות אתגר לא נורמלי בשבילה. עמדתי שם וחשבתי לעצמי 'וואו, מה יהיה עם הילדה שלי? איזה ניסיון לא נורמלי מחכה לה. האם יהיו לה את הכוחות?'".

צ' מפנה אצבע מאשימה כלפי המערכת: "עם כל החשיבות לתרומה לכלל והאידיאלים של נתינה לעם ישראל, שאני לרגע לא מזלזלת בהם, איך למען ה', מאפשרים לבת דתית להיות שנה שלמה כמעט לבד במקום כזה? לא היה כדאי מלכתחילה לחסוך את כל ההתמודדות הזו?" היא תמהה. צ' מדברת על ההשפעה הסביבתית הבלתי נמנעת. "אדם הוא יצור שמושפע מהסביבה שלו. גם אם י' תהיה הכי חזקה ודעתנית, בין אם היא תרצה ובין אם לא, אחרי שנה היא תושפע מהסובבים אותה. אני כמובן מבינה את המוסד שרוצה בנות שירות, כי הן איכותיות ואידיאליסטיות. אבל נשגב מבינתי איך העמותות שלנו מאשרות מקום כזה? האם מישהו באמת בדק עד הסוף? מישהו בכלל יודע מה עובר על הבת שלי ביומיום? מישהו בירר איתה לעומק את ההתלבטויות וההתמודדויות האמוניות והערכיות הנובעות מהמציאות שהכניסו אותה אליה?" מלינה האם.

אבל בכל מקום יש לבנות שירות התמודדויות ערכיות ודתיות.

"נכון, זה ברור. אבל אני חושבת שאין סיבה להכניס את הבנות שלנו בעיניים פקוחות לניסיון שהוא כל כך מורכב וכמעט בלתי אפשרי כמו זה". צ' מדגישה כי יש להתייחס לסוגיית התאמת מקומות השירות לבנות הדתיות כאל דיני נפשות של ממש, לא פחות. "כרגע אני מוטרדת. אני יכולה לומר שאני משוחחת איתה כל יום ומעלה את הדברים לדיון בינינו, אבל בתכל'ס היא שם רחוקה ואני בבית. זה ממש מצב של 'מה יעשה הנער ולא יחטא'. ליד הדירה שלה גרה קבוצה של חבר'ה חילונים בני גילה שעושים גם הם שירות לאומי במקום. הם חבר'ה אידיאליסטים ורציניים, אבל מה לעשות שהם עם עולם ערכים שהוא שונה משלה. בערבים הארוכים כשמשעמם הם ביחד, צוחקים ומקשקשים, וזה מאוד בעייתי".

ידוע לך על ליווי שמוענק לה על ידי העמותה הדתית שדרכה היא משרתת?

"הפיקוח הוא מינימלי. יש פה ושם שיעורי אורייתא לכל הבנות שמשרתות באזור, ובערך פעם בחודש מגיעה אחראית לפנימייה לבדוק שהכל כשורה. אבל אני בפירוש מצפה לליווי הרבה יותר אישי ומשמעותי".

 

 "אין למי לפנות"

הבת י', בניגוד לאם, משדרת ביטחון. "האמת, הגעתי לפנימייה הזו די בזרימה. המליצו לי על המקום אז ניגשתי לריאיון והתקבלתי. לא באמת ידעתי לאן אני הולכת ובמה מדובר. אני מבינה את החששות, אבל בני הנוער בפנימייה יודעים שיש כלל ברזל: בי לא נוגעים, הם יודעים שאסור. הגבולות האלו נורא ברורים". ומה בנוגע לאנשי הצוות, אני מבררת, וי' משיבה בפשטות: "הם יודעים שאני דתייה. נכון, זה מקום חילוני לגמרי ואני היחידה עם חצאית פה, על כל מה שזה אומר. אבל לפי דעתי, אם קורה למישהי שהיא נופלת - זה רק בגלל שהיא בוחרת בזה. לי יש קווים אדומים ודרך ברורה ואני מקווה לסיים את השנה בדיוק כמו שהתחלתי אותה".
הרב שמואל אליהו: משטרת ישראל אינה מקום ראוי לבת דתית, כי האווירה שם היא דורסנית וכוחנית. השוטרים רגילים לחלק הוראות ולנצל את סמכותם. ניסו שחם הוא לא הניצב היחידי שניצל כוח פיקודי. זו אווירה בעייתית והנרמסים הראשונים מטבע הדברים הן נשים בכלל ובמיוחד בנות השירות הצעירות והתמימות

את לא חוששת להיות בעל כורחך מושפעת?

"אני מקווה שזה לא יקרה. למרות החשש של 'מה יהיה', כרגע אני דווקא מבסוטית שבחרתי לשרת פה, כי זה מקום שגורם לי להרגיש תורמת, משפיעה. אני עושה משהו משמעותי ועוזרת לחבר'ה שבאמת זקוקים לכך".

יש לך כתובת למי לפנות ולשפוך את הלב במידה ותזדקקי?

"לא. אין לי אופציה כזאת. בתוך המערכת עצמה אין מישהי בראש שלי שאני יכולה לדבר איתה על לבטים אישיים ולהתייעץ", אומרת י' בכנות.

גם מיכל (שם בדוי), אשר סיימה לפני שנתיים שנת שירות באחד היישובים בארץ, חשה במהלך השנה "בודדה במערכה", כהגדרתה. בדירה יחד עמה התגוררו עוד מספר בנות שירות. "הבנות בדירה היו נחמדות אבל היתה בעיה קטנה: הן לא היו בדיוק דתיות, וזאת בלשון המעטה", מספרת מיכל. "הן הסתובבו עם מכנסיים וגופיות, לא הקפידו על חלב ובשר, הביאו בנים לדירה, עישנו חופשי וברקע היו קללות וניבולי פה כל הזמן. זה היה בשבילי הלם תרבות מוחלט. חשוב לציין ששירתי דרך אגודה דתית", היא מדגישה. "זו היתה שנה מאוד קשה בשבילי. הייתי אאוטסיידרית. השתדלתי להיות כמה שפחות בדירה. הבאתי בשבילי מהבית צלחות, סכו"ם, מחבת וסיר ולא נגעתי באוכל שלהן. אני אחת ששואפת כל הזמן להתקדם מבחינה דתית, ובמבט לאחור אני לא יודעת איך בכלל שרדתי את השנה הזו".

את מתארת התמודדות לא קלה. למה לא עברת לדירה אחרת או למקום שירות אחר?

"דיברתי עם חברות שלי וסיפרתי להן איזה סיוט אני עוברת. חלק המליצו לי בחום לעבור לדירה אחרת, וחלק אמרו שלא כדאי כי אי אפשר לדעת על איזו דירה חדשה אני אפול. אז פשוט נשארתי שם לבד. המדהים הוא שאף אחד מהצוות לא ידע באמת מה עובר עלי".

עטרה, בניגוד למיכל, סירבה "להמשיך ולסבול", כהגדרתה ועזבה את מקום השירות עוד במהלך השנה. לאחר כמה שבועות בהם נתקלה שוב ושוב בקשיים וכשחשה כי אינה זוכה לגיבוי ותמיכה מהרכזת, החליטה לקום ולעזוב. "התחלתי את השנה במחלקה פנימית בבית חולים במרכז הארץ. הייתי בת אולפנה תמימה שקפצה שלא בטובתה למים עמוקים, עמוקים מדי", היא נאנחת. "האווירה במחלקה ממש לא היתה בשבילי. בדיחות גסות, הקשר בין הרופאים ושאר אנשי הצוות לא התאימו לי בכלל. התקשרתי נסערת לרכזת ותיארתי לה עם מה אני נאלצת להתמודד. היא הקשיבה לי בחוסר סבלנות ואמרה 'אני כבר חוזרת אלייך'. עד היום אני מחכה שהיא תואיל בטובה לחזור אלי", אומרת עטרה בציניות. "הבנתי שאני לבד בסיפור הזה ובחרתי לעזוב את השירות".

פן נוסף בהתמודדות של בנות שירות בבתי חולים הוא תופעה הולכת ומתרחבת של קשרים שנרקמים במהלך המשמרות הממושכות בין בנות השירות הצעירות לעובדים הערבים. אולם נראה שבסוגיה כואבת זו העמותות השונות של השירות הלאומי אינן משכילות להציב פתרון ממשי לבעיה. מנכ"ל ארגון להב"ה, בנצי גופשטיין, מותח ביקורת קשה וטוען בתוקף כי "אנחנו ממשיכים כל הזמן לקבל עוד ועוד מקרים של בנות שירות שיוצאות עם ערבים בבתי חולים ובמקומות שירות מעורבים. רק בשנה החולפת התמודדנו עם 14 בנות שירות מבתים טובים שהיו בקשר עם עובדים בני מיעוטים. זו תופעה שמעדיפים לטאטא מתחת לשטיח אבל היא עלולה יום אחד להתפוצץ לנו בפרצוף".

לדעתך, יש מה לעשות בנדון?

"חד משמעית, כן. להפסיק לשלוח בנות צעירות שרק יצאו מהחממה לעבוד עם ערבים שצמאים לטרף. לפני חודשיים טיפלנו בבת שהגיעה מחו"ל להתנדב בארץ בבית חולים והחלה לצאת עם אח ערבי. כשגילינו את זה הטסנו אותה במהירות האפשרית חזרה הביתה. לצערי, האגודה להתנדבות עוצמת עיניים", מטיח גופשטיין. "על כשרות בדירות הם השקיעו מיליונים, ומה עם קשרים מסוכנים? פעם בשנה הם מביאים מרצה מ'יד לאחים' וחושבים שזה מספיק. כל עוד הרבנים והגורמים האחראים ייתנו לבנות לשרת במקומות כאלו, הם לא יוכלו להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה", אומר גופשטיין.

 

 "השירות הלאומי סטה מדרכו"
הרב יעקב אריאל: אין מספיק פיקוח, אין מסגרת תומכת. מגיעים אליי סיפורי זוועה על בנות טובים. אין ספק שהשירות הלאומי הוא מפעל חשוב ומבורך. אבל בגלל שכיום הוא כל כך גדול, מצטמצמות האפשרויות למקומות טובים וכך צצות בעיות של חוסר התאמה. אני פונה לראשי העמותות ומבקש מהם לערוך שידוד מערכות בהקדם

תקנים של בנות שירות לאומי במסגרות חילוניות לחלוטין פרושים על פני מגוון מוסדות, בעיקר בשירות המדינה. בנות השירות הלאומי משתלבות לא רק בבתי החולים, אלא גם בתחום הביטחון במסגרת השב"כ והמשטרה, וגם בבתי המשפט ושירות בתי הסוהר. על פי נתוני מנהלת השירות הלאומי-אזרחי, כיום משרתות במסגרות השירות הלאומי בסך הכל כ-8,500 בנות דתיות. מתוכן למעלה מ-3,000 (!) בנות מתנדבות במשרדים הממשלתיים השונים כמו בתי חולים, משטרה, שב"ס, בתי משפט ועוד, וזאת מלבד תחום החינוך. מדובר במספר לא מבוטל של בנות אשר מצויות במשך שנה שלמה מדי יום מול אתגר רוחני וחברתי לא פשוט.

על מנת לשבר את האוזן ולהבין מול איזו מערכת עלולה הבת למצוא את עצמה, נזכיר לדוגמה את מערך השירות במשטרת ישראל. רק בשבוע שעבר פורסם כי ניצב ניסו שחם צפוי להגשת כתב אישום נגדו בעבירות פגיעה והטרדה של כתשע שוטרות זוטרות שעימן עבד במשטרה. לא מעט פרשיות נוספות של שחיתות מוסרית במשטרה נחשפו לאחרונה. כך, למשל, ניצב משנה אילן מור (שפיקד על פינוי עמונה) נחקר גם הוא לאחרונה בחשד להטרדה של שוטרות. בכיר במח"ש סיפר לאתר 'מאקו' כי קיימים לא מעט תיקים נגד שוטרים וקצינים בעבירות מסוג זה, ורוב העבירות מתבצעות דווקא מול השוטרות הצעירות, בגילאי 19-18. השוטרות אמנם אינן בהכרח בנות השירות הלאומי, אך עובדה היא שהצעירות חסרות הניסיון משמשות טרף קל לעבריינים בתוך המערכת הסגורה. אבל לא רק הורים מודאגים משיבוצן של בנותיהן במסגרות חילוניות ובעייתיות. הרב יעקב אריאל, רב העיר רמת גן, מביע דאגה מהמצב בשטח: "אני נתקל שוב ושוב במקרים בעייתיים של בנות במהלך השירות. יש בנות במשטרה, במשרדי הממשלה, בבתי חולים, והן שם בלי פיקוח מספק. אומר דבר חריף ביותר, אבל לצערי השירות הלאומי סטה מדרכו".

זו קביעה חריפה.

"אני שומע תלונות ממחנכות ומחנכים שהצבא כיום, במקרים מסוימים, עדיף לבנות על פני השירות הלאומי. בנות רציניות לא מוצאות מקום ראוי ובונה ומתפשרות עם מה שיש, ובסופו של דבר הן משלמות מחיר אישי. כיום במערך השירות הלאומי יש מקרים רבים מדי של נזק יותר מתועלת. העמותות צריכות לעשות חשבון נפש", אומר הרב אריאל. "חייבים לעשות בחינה מעמיקה ולא לשלוח כל אחת לכל מקום. לא תיתכן מציאות כזו. רק השבוע נפגשתי עם מחנכות י"ב והן קוננו בפניי על המצב. אשתי עובדת בבית חולים והיא מספרת שתוך תקופה קצרה הבנות שם משנות את החזות החיצונית. כמובן שהדבר מבטא גם שינוי פנימי. אין מספיק פיקוח, אין מסגרת תומכת. מגיעים אליי סיפורי זוועה על בנות טובים. אין ספק שהשירות הלאומי הוא מפעל חשוב ומבורך ושהעמותות לא חפצות חלילה לפגוע בבנות. אבל בגלל שכיום הוא כל כך גדול, מצטמצמות האפשרויות למקומות טובים וכך צצות בעיות של חוסר התאמה. אני פונה לראשי העמותות ומבקש מהם לערוך שידוד מערכות בהקדם".

הרב שמואל אליהו, רבה של העיר צפת, נחרץ אפילו יותר: "חד משמעית, אסור לשום בת לשרת במשטרה, כנ"ל בבית המשפט, בבתי סוהר ובתי חולים ובכל אותם מקומות המועדים לפורענות. זה בבחינת 'ייהרג ובל יעבור'", מדגיש הרב. את העמותות רואה הרב אליהו כאחראיות הישירות לשלומן הפיזי והרוחני של בנות השירות. "אני חושב שמי ששולח בת למקומות מסוכנים ובעייתיים כאלו - צריך לדעת שכל קלקול ונפילה של בת צעירה תלויים על צווארו עד לסוף הדורות".

בראש ובראשונה מבהיר הרב אליהו כי "משטרת ישראל אינה מקום ראוי לבת דתית. משטרה זו בעיית הבעיות, כי האווירה שם היא דורסנית וכוחנית. השוטרים רגילים לחלק הוראות ולנצל את סמכותם. ניסו שחם הוא לא הניצב היחידי שניצל כוח פיקודי. זו האווירה במשטרה. זו אווירה בעייתית והנרמסים הראשונים מטבע הדברים הן נשים בכלל ובמיוחד בנות השירות הצעירות והתמימות". בדבריו מכוון הרב שמואל אליהו לכל אותן פרשיות שהתפרסמו בשנים האחרונות על בכירים בצמרת המשטרה, אשר הואשמו בהטרדות חמורות ובניצול יחסי מרות כלפי נשים, פרשיות המצביעות לטענתו על שחיתות מוסרית בארגון. במאמר שפרסם לפני מספר חודשים באתר ynet, ציין הרב אליהו כי על אף ההאשמות החמורות נגד ניצב ניסו שחם, אשר הושעה מתפקידו, שוטרות לא העזו לאורך השנים להתלונן נגדו. "אם הקצינות הרגישו שהמערכת המשטרתית לא תיתן להן גיבוי על תלונות אונס וניצול מיני - אזי כמה נחשבות בנות שירות לאומי?", שאל הרב. "היו עוד לא מעט פרשיות עם קצינים בכירים מצמרת המשטרה שנחשפו, וזה מלמד על קצה קצהו של מה שקורה שם".

אולי במקום איסור גורף לשרת במשטרה ובמקומות דומים, יש לתת את הדעת על ניסיון למיגור התופעה ועל הענשת העבריינים בכל חומרת הדין?

"תביני, אנשים שבאים מעולם של נתינה
ירון לוץ: מי שיכול וראוי לקבוע "תו תקן" לשירות לאומי, הוא רק מי שחווה ומלווה ברמת היומיום את הנעשה במקום השירות - צוות האגודה והרכזות. האמירה שיש להוציא החלטות חינוכיות ערכיות אלו מידי אותו צוות, בלתי אחראית כלפי אותן בנות ומקומות השירות שמוציאים להם שם רע שלא כדין
ותרומה עלולים להיפגע ביתר שאת כאשר הם נפגשים עם מציאות חיים כה כוחנית. גם בנות מהציבור החילוני ואפילו קצינות ותיקות ומשופשפות מתקשות להתמודד עם מציאות החיים שם", מציין הרב. "לא צריך להיות מקורב יותר מדי כדי להבין שהאווירה במשטרה היא כזאת. בתוך שנתיים מצאו את עצמם שני ניצבים שנמצאים בראש הפירמידה קשורים להתנהגות בלתי הולמת כלפי נשים. מדובר בשני ניצבים שאמורים לשמור על החוק וטוהר המידות ואמורים להגן על מתלוננות מפני הטרדות שכאלה. מהי הדוגמה הראויה שיש לשאר השוטרים והמפקדים העומדים תחת פיקודם של אותם ניצבים?" תמה הרב.

"אבא זצ"ל היה אומר לבנות שיצאו לשנת שירות להקפיד על הכלל: 'בבית או כמו בבית'. הבת צריכה לשרת במקום שהוא קרוב לבית או בסביבה תומכת שאנשים משגיחים ואחראים עליה. במקום שאין פיקוח על הבת או שהפיקוח ניתן על ידי אנשים לא מתאימים - שם יצוצו כל הבעיות". הרב אליהו מביע התנגדות מוחלטת לשירות במקומות שאינם תואמים אורח חיים דתי: "עלינו לשמור על הבנות שלנו. אווירת השירות חייבת להיות מתאימה ובונה ולא חלילה הורסת. אני לא מתנגד באופן עקרוני למפעל השירות הלאומי, ברור שזה חשוב. הנתינה והתרומה לזולת בפני עצמן הן בעלות ערך רב, אבל יש לשים לב ששכרו לא יצא בהפסדו. יש צרות גם בבתי חולים", מוסיף הרב אליהו. "נתקלתי אישית בבנות שהתחילו קשר עם גברים יהודים וערבים בבתי החולים. על החסד הזה של שירות בבית חולים מתרחשים מעשים חמורים ביותר. כשאבא היה מאושפז בבית החולים ראינו במו עינינו את הקשרים בין אחים יהודים וערבים לבנות השירות הלאומי. זה מתחיל בקשר טכני, שבלא מעט מקרים בסופו של דבר הבנות היהודיות מוצאות את עצמן מסובכות ופגועות. צריך לדעת, יש כיום מגמה להכניס אחים, רופאים וכוח אדם ערבי ופלשתיני לבתי החולים. יש תקצוב מיוחד לשם כך, ובשל כך עלינו להיזהר עוד יותר".

הרב שמואל אליהו ממליץ על הקמת ועדה שתבחן "לעומקם של מקומות" האם הם ראויים אם לאו. "צריך להקים ועדה שבין חבריה יעמדו גם ראשי אולפנות ומחנכות שמינית, שיקבעו אילו מקומות בשירות אכן מתאימים וראויים לבת דתית ואילו לא". הרב יעקב אריאל מצטרף אף הוא לקריאה להקמת ועדה כזו.

 

"לא כל המקומות ראויים לבנות"

יעל גולדשטיין, מחנכת שמינית באולפנת כפר פינס, טוענת כי הגורם המרכזי המשפיע על איכות שנת השירות של הבת הוא רמת הליווי של הרכזת נציגת העמותות. "אין ספק שהתפקיד של הרכזת הוא מאוד משמעותי. יש מקומות שאני שולחת אליהם את הבנות שלי מכל הלב, כי אני יודעת שהרכזת באזור תלווה אותן כמו שצריך. לעומת זאת, יש רכזות שרואות את התפקיד שלהן כמשהו טכני בלבד של שיבוץ בנות, סידור בדירה וזהו. חשוב שלא תהיה רכזת שבאה לעשות וי וללכת הביתה אלא מישהי עם נשמה, שיודעת לתמוך ולהיות שם בשביל הבנות".

עיקר הקושי שעימו נאלצות להתמודד בנות השירות, אליבא דגולדשטיין, הוא היציאה מהחממה המוגנת והתמימה אל העולם המורכב שבחוץ. "אני מאמינה שהיציאה של הבת אל העולם צריכה להיות בהדרגה ואסור לזרוק אותה בבת אחת לתוך המים הסוערים. יש המון התמודדויות במהלך השירות ורכזת טובה היא זו שמלווה את הבת גם ברגעים בעייתיים, שמה לה גבולות ומהווה כתובת כשלבת לא פשוט".

הרב יוסי כהנא, ראש אולפנת אמנה בכפר סבא, רואה בקשר המתמשך של הבוגרת עם האולפנה משענת הכרחית לצליחת השנה. לאור מקרים חוזרים ונשנים של בוגרות בנות שירות אשר נקלעו לקשיים ונזקקו לתמיכה ולאוזן קשבת, הקימה האולפנה מיזם ייחודי: מחנך י"ג. "מחנך י"ג מהווה כתובת רציפה ומיוחדת עבורן, לכל דבר הכי קטן. הבנות יודעות שגם לאחר שהן סיימו את האולפנה הן חשובות לנו ואנחנו כאן בשבילן. אנחנו גם משתדלים לשמור איתן על קשר ולנסוע לבקר כל אחת במקום השירות".

הרב כהנא מציין כי ישנה חשיבות מכרעת לכוון את הבנות עוד בשלב המוקדם של גיבוש ההחלטה היכן לשרת: "אנחנו מכוונים את הבנות ללכת למקומות טובים. גם מהמקשרות מטעם השירות הלאומי אנחנו מבקשים לכוון את הבנות שלנו רק למקומות שמתאימים לבנות אולפנה. מקומות שבהם הן לא תיפגענה מבחינה רוחנית. נכון, זו בסוף החלטה של הבנות, אבל אנחנו מדגישים בפניהן למה חשוב לשים לב בתהליך הבחירה". הרב יוסי מוסיף ומציין: "לצערי, לא כל המקומות ראויים. יש בפירוש מקומות בעייתיים שאני לא אמליץ לבנות שלנו ללכת ולשרת שם".

שר שלום ג'רבי, מנכ"ל המינהלת לשירות הלאומי-אזרחי, אינו מתכחש למציאות המורכבת. "ברור לכולנו שבשטח יש בעיות, לא הכל טוב ומושלם ולשם כך אנחנו פה. צריך לזכור שבשירות יש 16,000 תקנים, ואני כממונה מטעם המדינה אחראי על כלל המגזרים המשרתים במדינה. אין זה מתפקידי לבוא ולבחון איפה כל נער ונערה משרתים. יחד עם זאת, מתוך דאגתי לבנות, כאב לבת בשירות לאומי וכאיש הציונות הדתית, אני כמובן שואף שכל בת שתיכנס לשירות תצא ממנו לפחות אותו דבר ושלא תיפגע חלילה מבחינה רוחנית. וברור שכל בת היא עולם ומלואו".

ג'רבי מטיל את כובד האחריות דווקא על הבנות עצמן: "בשירות לאומי, בשונה מהצבא, לא מכריחים את המתנדבות היכן בדיוק לשרת. אף אחד לא מכריח אותן לשרת במקום כזה או אחר. זו בחירה אישית של המתנדבת עצמה".

אבל מדובר בסך הכל בבנות צעירות. מדוע העמותות מציעות להן מקומות שאינם הולמים?

"אין ספק שמתפקידן של הרכזות והמפקחות לפרט בפני הבת את מהות המקום ולפרוש בפניה את מכלול השיקולים. אבל גם על הנערות לבדוק ברצינות את ההתאמה שלהן למקום. כשאני נפגש עם שמיניסטיות לקראת שירות אני תמיד מעודד אותן 'תשאלו שאלות, תבררו, תבדקו, אל תתביישו'. הרי לשם כך העמותות כאן".

ג'רבי קורא להורי הבנות להיות שותפים עד כמה שניתן בהחלטת בנותיהן היכן לשרת. "אני פונה להורים להיות מעורבים יותר. ייתכן שהנערה מתוך תמימות והתלהבות הולכת למקום שלא בהכרח מתאים לה. כאן תפקידנו כהורים להתערב ולכוון. אדרבה, תשבו עם הבת ותדברו, תתעניינו. וגם לאחר שהבת סגרה אתם יכולים לנסוע למקום, להתרשם ולהביע את דעתכם", מסביר ג'רבי.

ירון לוץ, מנכ"ל 'האגודה להתנדבות', אומר בתגובה לטענות שהועלו בכתבה כי "לאגודה צוות מדריכי אורייתא עשיר ומערך כשרות שעובר בכל הדירות ומקומות השירות כדי לוודא שהבנות מקבלות את המעטפת הטובה ביותר. לצד אלה ישנה עו"ס לכל מחוז. לכל קבוצת בנות ישנה רכזת שכל תפקידה לוודא שהבת מקבלת את התמיכה הטובה ביותר, ושהיא משרתת במקום ראוי השומר על כבודה ואורח חייה. היא, ביחד עם מנהל המחוז, מונחים למנוע כניסת בנות למקומות שאינם ראויים".

לגבי המלצות הרבנים להקים ועדה שתדון במקומות השירות הראויים, אומר לוץ כי "בראשות האגודה עומד אחד ממנהיגי הציבור הרבניים החשובים בדורנו, הרב צפניה דרורי שליט"א, שמתווה את מדיניות האגודה. מי שיכול וראוי לקבוע 'תו תקן' לשירות לאומי, הוא רק מי שחווה ומלווה ברמת היומיום את הנעשה במקום השירות - צוות האגודה והרכזות. האמירה שיש להוציא החלטות חינוכיות ערכיות אלו מידי אותו צוות מקצועי ומסור, כולל אמירות קטגוריות של 'ייהרג ובל יעבור', בלתי אחראית כלפי אותן בנות ומקומות השירות שמוציאים להם שם רע שלא כדין".

לדברי לוץ, הטענה שהשירות הלאומי מקלקל היא טענה של מי שלא מצוי בפרטים ובהתמודדויות היומיומיות של העוסקים במלאכה.

באשר למתרחש בבתי החולים אומר לוץ: "המקרים הבודדים של קשרים בין בנות לבני מיעוטים, קרו ברובם לפני השירות, או במהלכו שלא במסגרת השירות עצמו (בתחנה המרכזית, במסעדה וכדומה). נפגשנו עם אותו ארגון שמצוטט בכתבה ונוכחנו שלצערנו הוא מעצים את התופעה כדי למנף את פעילותו, ולתחושתנו לא תמיד לשם שמיים. למרות כל הנ"ל, כל גורם שיפנה אלינו ויסב את תשומת ליבנו לליקוי במקום זה או אחר, אנו הראשונים שנתגייס לטפל באותו מקרה מתוך תחושת שליחות ואחריות. ברוך ה' שיש את מסגרת השירות הלאומי שיכולה לטפל במקרים אלו, וחבל שיש שמנצלים את ההזדמנות לנגח את השליח שעושה מלאכתו נאמנה".

rivki@besheva.co.il