בשבע 521: סופן של אותיות הקטנות

משקפי קריאה חדשים מגשימים חלום ילדות ישן * שני סרטים חושפים את מה שסמוי מהעין בעולם ההון-שלטון ובעולם הרוחני * אחרי שהחוק פתר את בעיית האותיות הקטנות, הגיע הזמן לטפל בעוד כמה עניינים מרגיזים

אסתי רמתי , כ"ב בכסלו תשע"ג

השבוע התגשם חלום ילדות שלי: הצטרפתי לקהילת הממושקפים. אני עוד זוכרת את עצמי, ילדה קטנה ומצחיקה שרצתה מאוד להיות משקפופרית, מתאכזבת קשות מקביעת האופטומטריסט שיש לה ראייה שש שש. אז הנה, הייתי צריכה לחכות בסבלנות רק כמה עשרות שנים, וזה הגיע. משהו בעדשה המתקערת או המתקמרת השתבש קמעה, גם היא כבר לא גמישה כמו פעם, ויחד עם שאר תסמיני אמצע החיים, זכיתי בזוג משקפי קריאה שעוזרים לי לראות את האותיות הקטנות, וגם גורמים לי להראות אינטלקטואלית יותר ממה שאני באמת. בונוס בלתי צפוי.

בין שני סרטים

השבוע יצא לי לצפות בשני סרטים. הראשון הוא 'שיטת השקשוקה' של מיקי רוזנטל. למי שלא נתקל, מדובר בסרט תיעודי עשוי היטב על האחים עופר ועל יחסי הון-שלטון-עיתון שנודעו לשמצה. הסרט לא היה פשוט להפקה, וכמעט בלתי אפשרי להפצה – כולם פחדו לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. מי רוצה להסתבך עם טיפוסים ששולטים על חצי מדינה? אך רוזנטל אחוז הדיבוק הצליח להביא להקרנת הסרט, ודווקא ההתנגדות הנחרצת אליו הפכה אותו לסרט התיעודי המתוקשר ביותר בשנת 2008.

מה שאותי הטריד בזמן הצפייה, מלבד עצם העניין, הוא עובדה הידועה לכל בר דעת: בעולם מתרחשים הרבה מאוד דברים סמויים מן העין. כאזרחית קטנה מן השורה שמנסה להבין פחות או יותר מה קורה סביבה, מטריד לדעת שהחיים האמיתיים הם לא בהכרח אלו שאני מתוודעת אליהם דרך התקשורת והניסיון האישי. מהלכים משמעותיים מאוד מתרחשים בחדרי חדרים ובמחוזות שאין לאדם הפשוט שום גישה אליהם.

לעיתים אני נתלית ברעיון הזה דווקא כדי ללמד זכות. מבצע 'עמוד ענן' הוא דוגמה טובה לכך: על פניו, נראה היה שמדובר במלחמה אווילית לגמרי. בשביל מה היה צריך את כל הבלגן הזה? כל ההתנהלות היתה יותר ממעוררת תמיהה. אז אני בהחלט לא מבטלת את האפשרות ששרינו ויועצינו עשו שטויות ופישלו, אבל אני גם לוקחת בחשבון את האפשרות שהם יודעים אי אלו דברים שאני לא יודעת. וייתכן שבהתחשב בנתונים שהיו להם, המהלכים שנעשו היו דווקא הגיוניים. ובכל זאת, אני לא אוהבת את המחשבה על כך שאולי אני שיה תמימה, קורבן תמידי לאחים עופר למיניהם, צועדת כעיוור בחשיכה. הסרט השני שראיתי האיר לי את הנושא באור אחר. 'לרדוף אחרי הצל' הוא סרטו של הרב מרדכי ורדי, שיוצא לחפש את מי שמעולם לא זכה להתקרב אליו – הרב שג"ר ז"ל. דמותו של הרב שג"ר מורכבת ומרתקת, והמסע האישי הנוקב שעורך הרב ורדי יכול לגעת גם במי שלא מקורב לעולם הלמדנות הישיבתית. ושוב, תוקפת אותי אותה תחושה, אך הפעם ממקום חיובי. מלבד הזרמים התת קרקעיים בעניינים גשמיים כמו כלכלה, פוליטיקה וביטחון, יש גם הרבה התרחשויות רוחניות סמויות שקשה לשער את חשיבותן. רעיונותיו של הרב שג"ר נכתבו במאות מחברות קטנות ופשוטות, נלמדו והועברו הלאה לקבוצת תלמידים מצומצמת, וכמו אבן שנזרקת למים, ההשפעה הולכת ומתרחבת וקונה לה מקום גם בחיי המעשה. כך לגבי תורת הרב קוק, הדף היומי, ובעצם כל תנועה רעיונית.

הייתי נוכחת בשיחה שנערכה באחת האולפנות המפותחות והמטופחות בשומרון, בה לומדות מאות בנות, והדובר היה נפעם ממראה עיניו. "קשה לי להאמין למה שאני רואה", הוא אמר, "אני הייתי מאלה שעלו לסבסטיה... היינו קבוצה קטנה במחנה צבאי, באוהלים, אני זוכר איך הדלקנו נרות חנוכה בקור ובגשם... מי היה מעלה על דעתו שבעוד שלושים שנה זה ייראה ככה?!" ואיך הכל התחיל? בשיחות חדורות אידיאלים בין אנשים פרטיים, בלי יחצ"נים ומסיבות עיתונאים. מתחת לפני השטח.

זה לעומת זה עשה אלוקים, וכנגד הזוממים והתככנים יש אנשים טובים שמאירים את העולם ודוחפים אותו עוד קצת קדימה. וכמו התהליכים הטבעיים שעוברים על כולנו ומצריכים סבלנות והסתגלות, כך גם התהליכים שעוברים על הילדים הפרטיים שלנו, על המדינה והמציאות כולה. שורת שינויים קטנטנים הולכים ומצטברים, ופתאום אנחנו מופתעים למצוא את עצמנו במקום אחר לגמרי.

 

 לא גזירת הכתוב

אלה שמובילים את השינויים ניחנו בתכונה אחת בולטת: חוסר השלמה עם העוולות הקטנות והגדולות של החיים. אז
מטריד לדעת שהחיים האמיתיים הם לא בהכרח אלו שאני מתוודעת אליהם דרך התקשורת והניסיון האישי. מהלכים משמעותיים מאוד מתרחשים בחדרי חדרים. לעיתים אני נתלית ברעיון הזה דווקא כדי ללמד זכות. מבצע 'עמוד ענן' הוא דוגמה טובה
אגב האותיות קטנות, בטח שמעתם על התקנה המבורכת שתוקנה בכנסת הקודמת, זאת שאוסרת לפרסם מקרר במאה שקל כאשר בתחתית העמוד, באותיות שאני כבר לא רואה בלי המשקפיים החדשים שלי, מצוין כבדרך אגב "כפול שלושים וחמישה תשלומים". אני מוכרחה לומר שהתפעלתי מאוד מהתקנה הנ"ל, כי עד אז ראיתי את האותיות הקטנות האלה כסוג של גזירה משמיים. ככה זה, אין מה לעשות. ופתאום בא פקיד במשרד התמ"ת ואומר: לא עוד.

יש עוד המון עוולות קטנות כאלה שעדיין לא תוקנו, הנה שתיים ששלפתי מהמותן.

הפסיכומטרי - למה שסטודנט לפיזיקה יטריח את עצמו ללמוד מה זה אנפלאות ודרדקים, רק כדי לשפוך מיליונים לכיס של מישהו? כדאי שמישהו יעצור את מסחטת הכסף המיותרת הזאת.

משהו תשעים ותשע - כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים ששבע תשעים ותשע זה בעצם שמונה, אך העין מטעה והחיפזון מבלבל, ובדיוק בגלל זה הסוחרים משתמשים בפטנט הזה. ובכלל, למה לרדת לרזולוציות של מטבעות שאינם עוברים לסוחר? אי אפשר לתמחר את הכל עד רמת העשר אגורות?

לטיפולך, מיקי רוזנטל, או לחילופין איזה ח"כ שלא עסוק בדברים חשובים יותר.