בשבע 521: העבודה והילדים

שמואל אדלמן , כ"ב בכסלו תשע"ג

הבחירות המקדימות למפלגת העבודה הפנו את זרקורי התקשורת לשורה של מועמדים שבאו עם סדר יום חברתי וכלכלי, שאמור לצמצם פערים ולהגדיל את השוויון. אתר האינטרנט של 'דה מרקר' החליט לבדוק עם המועמדים את השקפותיהם ואת מקורות המימון לשינויים המיוחלים. בין המועמדים בלט חילי טרופר, חובש הכיפה, שזכה לתמיכת היו"ר יחימוביץ' אך הגיע למקום לא ריאלי. טרופר פרץ לתודעה הציבורית בעיקר כמנהל בית הספר 'ברנקו וייס' ברמלה, שם חולל מהפכה חינוכית. בנוסף לכך היה ממקימי עמותות 'מעגלי צדק' ו'שכן טוב'.

טרופר ציין כי העקרונות החשובים לו הם שוויון הזדמנויות בחינוך, חלוקת משאבים הוגנת יותר בין מרכז לפריפריה, שמירה על זכויות עובדים ושילוב אוכלוסיות נוספות בשוק העבודה. הכותרת ב'דה מרקר' הבליטה את תשובתו למקור המימון: ביטול קצבאות הילדים החל מהילד החמישי.

פנינו אליו על מנת לשאול כיצד מי שגדל בעצמו במשפחה גדולה מציע הצעה כזו, להיכן נעלם המאמץ הדמוגרפי של העם היהודי, והאם אין בהצעה פגיעה בעיקרון השוויון?

בתגובתו מבקש טרופר להעמיד את הדברים על דיוקם:

"לא הצעתי לבטל את הקצבאות אלא לצמצם אותן. זו רק הצעה אחת מתוך שורה ארוכה של אפשרויות. אני מאמין גדול במשפחות גדולות, וחושב שמלבד העובדה שמדובר במעשה אנושי זהו גם מעשה יהודי וציוני חשוב. אני עצמי אב לארבעה ילדים ובעזרת השם נביא לעולם ילדים נוספים.

"אני סבור שנכון להעלות את הקצבאות עבור הילדים הראשונים על מנת להקל על הורים צעירים בתחילת דרכם ועל מנת לעודד הקמת משפחות וילודה, אך יש לתחום את גובה ומדרגות העלייה עד לילד הרביעי. לאחר מכן, ההורים צריכים לנהוג באחריות ולדעת שביכולתם לכלכל את ילדיהם.

"בעיניי זה ביטוי של שוויון אמיתי, כזה שמאפשר לכל הורה, גם אם הוא צעיר ולא בן משפחה מבוססת, להביא ילדים לעולם עם תמיכה של מדינה שרואה בכך ערך.

"רוחו של בן גוריון עדיין מנשבת. טוב שנביא כמה שיותר ילדים בארץ ישראל, אך שנדע להתנהל באחריות ובמחויבות עמוקה ובלי פופוליזם ודמגוגיה".