בשבע 521: איזהו עני

דו"ח המוסד לביטוח לאומי המצביע על עלייה במימדי העוני יככב בתעמולת הבחירות * אבל איך בעצם מודדים עוני? לכל מדינה, כמעט, יש דרך משלה

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ב בכסלו תשע"ג

בסוף השבוע שעבר פורסם, כמדי שנה, דו"ח העוני והפערים החברתיים של המוסד לביטוח לאומי. פרסום הדו"ח, המתייחס לנתוני השנה שעברה, פתח את חגיגות העוני השנתיות, שזכו מטבע הדברים לרוח גבית בלתי מבוטלת עקב הבחירות המתקרבות. הצורך של המועמדים והמפלגות הנושאים בגאון דגל חברתי להדגיש את רלוונטיות האג'נדה שלהם התחבר היטב לנתונים שפורסמו. מהדו"ח עולה כי בשנת 2011 מספר המשפחות העניות נותר כמעט ללא שינוי: תחולת העוני עלתה מ-19.8 אחוזים ב-2010 ל-19.9 אחוזים ב-2011. אולם שיעור הנפשות והילדים אשר חיים במשפחות עניות עלה במעט בין שתי השנים, מ-24.4 אחוזים ל-24.8 אחוזים ומ-35.3 אחוזים ל-36.6 אחוזים בהתאמה. ב-2011 היו בישראל 442 אלף משפחות עניות, שבהן חיו 1.84 מיליון נפשות, מהן 861 אלף ילדים.

רמת החיים, במונחים של ההכנסה הכספית החציונית הפנויה לנפש, נותרה ללא שינוי במונחים ריאליים (עלייה של 0.2%) וכך גם קו העוני הנגזר ממנה. נתון אופטימי נרשם דווקא בקרב אחת האוכלוסיות החלשות במיוחד. ב-2011 נמשכה הירידה ארוכת הטווח בתחולת העוני של הקשישים משיא של 25.1 אחוזים ב-2004 ל-19.4 אחוזים ב-2011. עם זאת, האופטימיות מוגבלת רק למגזר זה. תחולת העוני של משפחות עובדות הוסיפה לעלות מ-19.4 אחוזים ל-20.0 אחוזים לפי ההכנסה הכללית, ומ-13.2 אחוזים ל-13.8 אחוזים לפי ההכנסה הפנויה. עלייה זו התרחשה על אף המשך ההתאוששות בשוק העבודה ב-2011, אשר התבטאה בהרחבת מעגל המועסקים. בכך עלה חלקן של המשפחות העובדות העניות מסך כל המשפחות העניות בגיל העבודה מ-62.4 אחוזים ל-64.8 אחוזים. נתון זה בולט בעיקר על רקע העובדה שבתחילת העשור החולף, בשנת 1999, עמדה תחולת העוני של משפחות עובדות על כ-7 אחוזים - כמחצית בלבד משיעורה כיום. עלייה חדה בתחולת העוני נרשמה גם בקרב המשפחות עם שני מפרנסים ויותר, שהיו ידועות שנים רבות כחסינות מפני עוני: שיעורן גדל מ-2 אחוזים בתחילת העשור החולף ל-4.6 אחוזים ב-2011.

ב-2011 ירד חלקן של המשפחות בגיל העבודה שאינן עובדות בכלל האוכלוסייה, על רקע המדיניות ארוכת הטווח של הממשלה לעידוד התעסוקה ודחיפה לתעסוקה באמצעים שונים וכן עקב ההתאוששות הכלכלית במשק. עם זאת, תחולת העוני העצומה בקרב המשפחות הלא-עובדות – 70.1 אחוזים ב-2010 - עלתה ל-70.7 אחוזים ב-2011. תרומת הקצבאות והמיסים הישירים להפחתת העוני נותרה פחות או יותר ללא שינוי: 39.3 אחוזים מהמשפחות העניות על פי הכנסתן הכלכלית נחלצו מעוני ב-2011 כתוצאה מאמצעי המדיניות.

לפי האו"ם, מי שמרוויח יותר משני דולרים ביום אינו עני. שכונת מצוקה ביוהנסבורג, דרום אפריקה

ירידה בעומק העוני

עם זאת, בעוד שתחולות העוני נותרו ברמה גבוהה ובחלקן אף עלו במקצת, המדדים לעומק העוני וחומרתו השתפרו ב-2011. עומק העוני (הפער הממוצע מקו העוני של הכנסות העניים) ירד מ-35.9 אחוזים ב-2010 ל-34.7 אחוזים ב-2011 (ירידה של 3 אחוזים), והמדד לחומרת העוני, המעניק משקל הולך וגדל למשפחות ככל שהן עניות יותר, ירד בכ-4 אחוזים. בהשוואה בינלאומית המתייחסת ל-2010 בקירוב, ממשיכה ישראל לעמוד בראש סולם המדינות של ה-OECD במימדי העוני והאי-שוויון.

נתוני המוסד לביטוח לאומי מעידים ללא ספק על מצב בעייתי מאוד בישראל ועל פערים גדלים והולכים בין קבוצות האוכלוסייה השונות. אך דווקא על רקע זה ראוי לשאול האם הנתונים הללו באמת מודדים עוני. לצורך כך חשוב לברר מיהו בעצם עני, ואיך ניתן בכלל למדוד את כמות העניים במדינה. שאלה זו מטרידה את קובעי המדיניות בעולם כולו וגם בישראל כבר שנים ארוכות, אולם תשובה טובה עדיין לא נמצאה. האם רק מי שרעב ללחם הוא עני, או גם מי שאין לו קורת גג לראשו? האם ייתכן להגדיר אדם שהמקרר שלו מלא באוכל כעני, ומה יחשבו על ההגדרה הזו למעלה ממיליארד בני אדם ברחבי העולם אשר נמצאים על פי נתוני האו"ם בסכנת רעב מיידית ומוחשית?

האו"ם, אשר בוחן עוני בראייה גלובלית, נהג במשך שנים רבות להגדיר את העוני במונחים של הכנסה לנפש. על פי הגדרה זו, מי שהכנסתו היומית לנפש עומדת על שני דולרים ביום ופחות מכך נחשב לעני. מטבע הדברים, ארגון כמו האו"ם חייב להעמיד את הרף בנקודה שכזו, אולם ברור שהיא איננה מתאימה למדינות מפותחות כמו ישראל. שני דולרים ביום לנפש, משמעותם הכנסה חודשית של כ-890 שקלים לחודש למשפחה ישראלית של ארבע נפשות. על פי הגדרה זו, בישראל של שנת 2011 כמעט אין עניים. אולם כל אחד יודע שבסכום זה לא ניתן להתקיים בישראל אפילו ברמה הבסיסית ביותר של לחם לאכול וקורת גג.

 

 עניין יחסי

חוסר יכולתם של מדדי העוני העולמיים לתת תמונת מצב נכונה אודות הנעשה במדינות מפותחות, הביאה את אותן מדינות, ובכללן גם ישראל, לפתח שיטות אחרות להגדרת העוני. כמו שכבר שמנו לב, עוני הוא במידה רבה עניין יחסי, ועל כן החליטו מדינות רבות לקבוע מדד עוני המבוסס על היחס בין ההכנסה לנפש של השכבות החלשות יותר לבין ההכנסה החציונית לנפש. ברבות ממדינות אירופה מוגדר קו העוני כ-60 אחוזים מההכנסה החציונית לנפש, ואילו במדינת ישראל היו צנועים יותר וקבעו את הרף על 50 אחוזים מההכנסה החציונית. ההיגיון בשיטה היחסית נובע מההנחה שהעוני הוא מצב נפשי לא פחות מאשר מצב פיזי, אולם מתנגדי המדידה היחסית מקפידים לעמוד פעם אחר פעם על חולשותיה.

דרך שונה למדוד עוני היא באמצעות מה שמכונה 'מדד העוני המוחלט'. מדד זה לוקח את קו העוני בנקודת זמן בעבר, ומתרגם אותו להיום באמצעות הצמדתו למדדי יוקר המחיה. שיטה זו סובלת מבעיה מתודולוגית, הנובעת מהפערים באינפלציה האפקטיבית בין קבוצות האוכלוסייה. אך גם בנטרול האלמנט הזה, מדובר במדידה בעייתית משום שהיא מתעלמת משינוי דפוסי החיים. התעלמות משינוי אורח החיים חוטאת לאמת ויוצרת גם היא תמונת מצב לא נכונה לגבי תחולת העוני האמיתית.

 

 פרשנות

 איך מוציאים לפועל

עו"ד משה מליק

ישנם מקרים שבהם אדם זוכה בפסק דין כספי, אך בפועל החייב אינו משלם לו. במצב כזה יכול הזוכה לפנות ללשכת הוצאה לפועל שיבחר, ולממש באמצעותה את פסק הדין. מהבחינה הפרוצדורלית, על הזוכה להגיש בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק דין בצירוף מסמכים, כקבוע בתקנות ההוצאה לפועל. בדרך כלל יש את הבקשה להגיש לאחר שחלפו 30 יום ממועד מתן פסק הדין, למעט כמה מקרים חריגים.

לאחר הגשת הבקשה, תישלח לחייב אזהרה ממנהל הלשכה, ובה יפורטו האפשרויות העומדות בפניו. על החייב למלא אחר ההוראות הכתובות באזהרה תוך פרק זמן קצוב. אם חלפה התקופה הקצובה באזהרה והחייב לא פעל על פיה, ניתן יהיה להתחיל באופן המעשי של ביצוע פסק הדין. הזוכה יוכל להגיש טופס בקשה לנקיטת הליכים מבצעיים, שבו ניתן לבקש מרשם ההוצאה לפועל צו לעיקול מיטלטלין, מקרקעין, חשבונות בנק וזכויות עתידיות של החייב.

עיקול זכויותיו של החייב מבטיח, בחלק מהמקרים ובנסיבות מסוימות, שהזוכה יקבל לידיו את מה שמגיע לו, או לפחות חלק ממנו. למעשה, במקרים רבים הדרך להוצאת הכספים מהחייב במסגרת ההוצאה לפועל לוקחת זמן רב, בין השאר כתוצאה מכך שעל הזוכה או בא כוחו להתייצב פעמים רבות בלשכת ההוצאה לפועל, על מנת להגיש בקשות שונות וכו'.

עם זאת, חשוב לומר כי קיימת אפשרות לפעול נגד חייב שחובו אינו עולה על 10,000 שקלים באמצעות מסלול מקוצר. במסלול זה הזוכה מגיש בלשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק הדין, והפעולות נגד החייב נעשות באופן אוטומטי במשך שמונה חודשים, ללא צורך בהתערבות הזוכה. יצוין כי ההליכים היחידים שננקטים נגד החייב במסלול הזה הם רק עיקול כספיו, עיקול זכויות כספיות שיש לו אצל צד ג' ועיקול רכבו. כמו כן, המסלול המקוצר אינו כולל תביעות בנושא מזונות, משכון וצווי עשה.

חשוב לזכור שמדובר בהליך משפטי לכל דבר, ועל כן יש לקבל ייעוץ משפטי פרטני לנסיבות כל מקרה. ההסברים לעיל נועדו לידיעה כללית בלבד.

הכותב הוא עורך דין ממשרד לבינסון ושות'

מתמחה בדיני עבודה ובמשפט אזרחי