בשבע 522: לא לוותר כל כך מהר

גם כשהאישה חולה בווירוס שעלול לסכן את העובר, לא חייבים להפסיק את ההריון * בדיקת חלבון עוברי? בעיקר מלחיצה ולא מדויקת,

חנה קטן , י"ז בכסלו תשע"ג

אני יושבת בישיבת הבוקר המחלקתית במחלקת היולדות בשערי צדק, ומציגה את המקרים שקיבלנו במהלך תורנות הלילה בחדר הלידה, ומפהקת פינוק ענקי תוך כדי ההצגה. הפרופסור קולט את הרמז הדק שאני ג-מ-ו-ר-ה, ומשנה את השיבוץ שלי ליממה הקרובה. אני נשלחת לקבל נשים במרפאה לסיבוכי הריון, במקום להמשך עבודה בחדר לידה. אני נושמת לרווחה. אבל בסופו של דבר התברר שיום מאתגר לא פחות חיכה לי.

למרפאה נכנס זוג צעיר, האישה בהריון. הם הגיעו אלי מאחת הגבעות בשומרון. הבעל פותח ומספר שרופאת הנשים שהגיעה ליישוב העלתה חשד שהאם והעובר נדבקו ב-CMV. זהו נגיף שתוקף את האדם לרוב בתקופת הילדות. ההדבקה ב-CMV מתרחשת בעקבות מגע עם נוזלי גוף של אדם אחר, בעיקר ילדים. ההדבקה מתבטאת בדרך כלל במחלה קלה שנראית כהצטננות, ועוברת תוך ימים ספורים. זו אינה מחלה מסוכנת כלל. אולם אישה הרה שנדבקת בווירוס בזמן ההריון עלולה להעביר אותו לעובר, וכאן הסיפור שונה.

נחזור לזוג הצעיר שלנו: האישה מספרת בדמעות שהרופאה מאוד לחוצה, וגם ההורים שלה, ולכן הם פנו לרב היישוב, והוא שלח אותם אליי כדי לברר מה דינו של העובר שברחמה. ואכן, הסטנדרד הרפואי המקובל היום הוא להציע לאם לקטוע את חיי העובר, כדי למנוע את החשש הרחוק ללידת תינוק בעל מום. אולם כרופאה, כשפונה אליי זוג מלא חששות, כשהוא מצפה לבשורות איוב אחרי שהתברר שהאם נשאית של CMV, אני דווקא מנסה לצבוע את המצב בצבעים הנכונים ולהרגיע את ההורים הדאוגים. ולמרות האחריות הגדולה שאני לוקחת על עצמי - אני ניצבת כשריון מגן להצלת העובר. ברוך ה', עד עכשיו לא היתה לי סיבה להתחרט על גישה זו. במרפאתי אני שומרת אלבום מלא בתמונות של ילדי CMV שהצלחתי להיות להם למליצת יושר, והם נולדו בריאים ושלמים, וזה מעניק לי סיפוק רב. זכיתי גם להיות נוכחת בעשרות בריתות ושמחות של ילדים שנולדו בצל איומים קודרים על חייהם. אין שמחה גדולה מזו!

כאמור, אני מציירת לזוג הצעיר במכחול האישי שלי תמונה פחות קודרת מכפי שהיא נראית במבט ראשון, ומשרטטת להם תרשים זרימה כדי להבהיר את הנתונים העובדתיים, הלקוחים מהספרות הרפואית העדכנית: רק ארבעים אחוז מהעוברים שאצל אמותיהם מתגלה הווירוס הזה בשעת ההריון נדבקים גם הם בווירוס; מתוכם רק כעשרה עד עשרים אחוז נפגעים ממנו, כאשר בדרך כלל מדובר על פגיעה קלה. רק אצל חלק קטן מהעוברים שנדבקו בווירוס מתגלים פגמים של ממש, כפגיעות מוחיות ברמות שונות, פיגור, חירשות ועוד.

אני פונה לאישה ומסכמת את השיחה: אם כן, גם אם אכן נדבקת במהלך ההריון בווירוס הזה, מדובר בסך הכל בחשש רחוק שייגרם לעובר נזק משמעותי, כי הרי ספק אם העובר יידבק בווירוס, ואם יידבק – ספק אם ייפגע, ואם ייפגע – ספק גדול אם זו תהיה פגיעה משמעותית או, כמו שסביר יותר, פגיעה זניחה בלבד. ועם כל זה, אני מבינה מאוד את החששות שלכם. האם פניתם לרב בשאלה של היתר לביצוע בדיקת מי-שפיר?

והנה אני זוכה להפתעה נעימה ביותר. אומר הבעל: "תגידי, דוקטור, הכל צריך להיות מושלם בעולמנו? נתמודד גם עם השליחות הזו". אשתו הנהנה בראשה בהסכמה. התפעלתי עמוקות מהזוג המתוק והעוצמתי הזה. אני נפרדת מהם באיחולים ללידה קלה ולבשורות טובות, ומוסיפה אותם לרשימת התפילות שלי.

 בלי תבחין משולש

אחריהם נכנסת לחדרי אישה צעירה עם בנדנה לראשה, מהוססת. אני מזמינה אותה להתיישב ושואלת מספר שאלות מקדימות, כולל פרטים רפואיים רלוונטיים כפתיחה. למרות שאמרה שאין לה ילדים אני שואלת, בזהירות הנדרשת, אם היו לה הריונות קודמים, והיא מתחילה לבכות בדמעות שליש. מתברר שלפני מספר שנים, בעקבות תוצאות בדיקת החלבון העוברי (התבחין המשולש) שלא בישרו טוב, היא הפסיקה הריון של עובר שהיה, כנראה, עם תסמונת דאון. מאז היא סובלת מרגשי אשמה קשים, שעל מנת לרככם היא החלה להתנדב באגודת 'אפרת'. "מאז אותה הפלה אני לא מצליחה להרות", היא אומרת בדמעות. "אני מעוניינת שתעזרי לי בבקשה לקבל טיפולי פריון שבאמצעותם אוכל להרות שוב".
אני פונה לאישה, ומסכמת את השיחה: גם אם אכן נדבקת במהלך ההריון בווירוס הזה, מדובר בסך הכל בחשש רחוק שייגרם לעובר נזק משמעותי, כי הרי ספק אם העובר יידבק בווירוס, ואם יידבק – ספק אם ייפגע, ואם ייפגע – ספק גדול אם זו תהיה פגיעה משמעותית

כרופאה, אני לא תומכת נלהבת בביצוע התבחין המשולש, בדיקת "חלבון עוברי" בלשון העם. זאת משום שהבדיקה הזו היא בדיקת סקר ולא בדיקה אבחנתית, ולכן היא לא לגמרי מדויקת – יש בה הרבה תשובות חיוביות-כוזבות, שבגללן נשים נכנסות לחרדה. חלקן נגררות לבצע בדיקות חודרניות כגון מי שפיר על מנת לקבל תשובה מעודדת ולהירגע, למרות המחיר של סיכון אפשרי לעובר. אני יודעת שאני נוטלת על עצמי אחריות משפטית כבדה, וכבר קיבלתי גערות מקולגות שלי על כך שאני רק מיידעת את האישה על בדיקות הסקר האלו אך לא מכוונת אותה (כלומר, לוחצת עליה) לבצע את הבדיקה. אבל כלפי שמייא אני שלמה עם כך שגם אם ייתכן שתהיה אישה שתתבע אותי בעתיד – בחשבון ארוך טווח אני הסרתי דאגה מליבותיהן של אלפי נשים יקרות, ובזה דיינו בזה ובבא.

לפני כל ההכרעה ברמה כזאת תמיד טוב אם בני הזוג מתייעצים עם פוסק בעל כתפיים רחבות. זה מקל מאוד על מניעת רגשי אשמה עתידיים אם מתבצעת הפלה (הרי "הגיהינום עליו"...), ומאידך תורם לתחושת השלמה וביטחון באם הוחלט להמשיך עם ההריון.

ובעניין הגיהינום: בשבת אביבית אחת, כשהייתי באמצע תפילת מנחה, נקראתי לראות אישה בהריון שסבלה מכאבי בטן. בדקתי אותה, ולא היה נראה לי שהמצב מדאיג; בכל זאת חשבתי שאי אפשר לקחת סיכון וצריך לשלוח אותה לבית חולים, אבל ליבי לא היה שקט. ניגשתי אל רב היישוב וביקשתי לשמוע את דעתו, ואמרתי לו בבדיחותא: כך הגיהינום שלי יהיה גם של הרב... ואז הוא ענה לי באותו מטבע: "בתנאי שגם גן העדן שלך יהיה גם שלי"...

אצל הפציינטית שישבה מולי הועלה חשד בזמנו לתסמונת דאון בעובר, והיא קיבלה היתר הלכתי לביצוע ההפלה; אך זה לא מנע את תחושותיה הקשות לאחריה. תוך כדי נבירה בתיקים בחיפוש אחר תיקה הרפואי של המטופלת, אני מוצאת את עצמי מנחמת את האישה ומאחלת לה עוד לידות רבות של ילדים שיסבו לה נחת. בעזרת ה'.