בשבע 522: באמונה שלמה - "עניין אישי" עם רחל סילבצקי-טבק

רחל סילבצקי-טבק 67. מתגוררת בירושלים. אם לשלושה וסבתא ל-14. עורכת אתר ערוץ 7 באנגלית. לשעבר יו"ר 'אמונה'

עפרה לקס , י"ז בכסלו תשע"ג

התחלה: ניו יורק, אב ה'תש"ה, היום בו הופלה הפצצה על הירושימה, "והאחים דאגו לומר לי את זה הרבה". בת זקונים במשפחה של שישה ילדים. האם תפרה עניבות, האב, בחור ישיבה שגויס לצבאו של פרנץ יוזף ונמלט לארצות הברית בגלל אנטישמיות, עבד בכריכת ספרים ונהג לקום השכם בבוקר.

השכם: בשעה ארבע. "אחרי טבילה במקווה הוא היה יושב ללמוד במטבח. לקול הניגון הזה התעוררנו. אחר כך הוא היה הולך לתפילה וחוזר עם לחם חם וטרי". סיפורי השינה היו סיפורי חז"ל, האם לימדה אותה את ה'צאינה וראינה'. "היינו משפחה חרד"לית לפני שהיה מושג כזה. ההורים שלי הסתכלו על העולם דרך יידישקייט".

לימודים: בית הספר אסתר שיינפלד, פחות מבית יעקב ויותר מממ"ד. הועדף מסלול לימוד של חומש בעברית ולא ביידיש או באנגלית. "כשהגעתי לארץ ידעתי עברית קצת מצחיקה, תנכ"ית". ניצני הקריירה הציבורית נבטו כבר אז. "הייתי ראש מועצת תלמידים וערכתי את ספר השנה", לצד פרחחות לא מזיקה.

תנועת נוער: בנות אגודת ישראל, מפני שלא הותר ללכת לתנועה מעורבת. "אבל רוב העשייה היתה בבית הספר, שם היו פעילויות רבות". זכורים במיוחד הצגות ותחרויות, מבצעים בעד יהדות רוסיה והתרמה למאבק במיסיון בישראל.

ישראל: המפגש הראשון עם הארץ היה בגיל 17, כשבמסגרת קבוצה קטנה נסעה סילבצקי באונייה לארץ. המטרה היתה שנת לימודי קודש במכון גולד, שם היו אז טובי המורים: נחמה ליבוביץ', יהודה אליצור, יהודה קיל, הרב עדין שטיינזלץ ויהושע בכרך. "זאת היתה תקופה מאוד משמעותית".

משמעותית: על קבוצת הבנות שהפליגה באונייה הופקד מלווה, בוגר ישיבה יוניברסיטי. "הוא נכנס, אמר מה הכללים ולאן הולכים, והבנות בחרו בי שאגיד לו להפסיק". קראו לו דב סילבצקי, והמסע המשותף המשיך בקשר של מכתבים ופגישות, עד לנישואין שנתיים אחר כך.

עורך הקידושין: הרב ריגר. "ההורים הכירו אותו ודב בחר בו". התוכנית היתה לעלות לישראל תוך שבע שנים, "כי אנחנו רוצים להיות חלק מההיסטוריה היהודית, בגלל האנטישמיות ומפני שזה המקום הטוב ביותר לגדל בו ילדים. וצדקנו".

ילדים: שלושה. עקיבא, שהוא יועץ משפטי של מועצות גוש עציון והשומרון, "כל הנשמה שלו ביש"ע". ד"ר זהבה וייס, רופאת שיניים שגם למדה עבודה סוציאלית ומסייעת לנשים מוכות. אבי, שנשוי לביתו של הרב יעקב שפירא ומשמש ר"מ במרכז הרב. ויש גם 14 נכדים, "בינתיים, בלי עין הרע".

להודות: עוד לפני העלייה לארץ חלה דב בהודג'קינס, מחלה קשה ומסכנת חיים, שממנה הבריא אבל "במשך שנים הוא היה מאוד חולה במחלות שונות ואנשים סביבו לא ידעו את זה". בגיל 65 הוא סגר את הדף היומי לפני השינה שלא קם ממנה. "אלה היו 35 שנים של מתנה, ב"ה".

סילבצקי-טבק: הנישואין השניים הם לד"ר יעקב טבק, כימאי, "אדם מאוד מיוחד". אנשים רבים ומגוונים הציעו לה דווקא אותו ולבסוף היא נעתרה. לד"ר טבק שני ילדים, ומכיוון שכל חמשת הילדים אוהבים מוזיקה, "נפגשים כולם ומנגנים יחד".

אקדמיה: עד שתמו שבע השנים בחו"ל היא למדה מתמטיקה ביום ותורה בלילה בבית המדרש למורות בקולג' שטרן, במסלול שהתוותה בעצמה. את הלימודים סיימה כעבור שנתיים בהצטיינות. "אני נשאתי את נאום הסיום".

עזר כנגדו: בהחלטה לעלות לישראל היה מקופל גם הרעיון לתרום לבניין הארץ. "דב בדק ומצא שאין מוסד לימודים גבוה לבנות שמטרתו ללמד מקצוע. הוא האמין בקריירה לאישה הדתית". כך הפך לדיקן המייסד של מכללת אמונה, ולא במטרה להכשיר מורות. "היינו ישנים בשבתות על מזרונים במכללת אמונה, וכשהיה במילואים אני החלפתי אותו".

באנו ארצה: משפחת סילבצקי היתה מבין 15 המשפחות הראשונות שהקימו את בית אל. "דב קרא על זה בעיתון ואמר 'אנחנו צריכים לעשות את זה'". המשפחה נחתה בקראוון בלי מים זורמים ועברה חורף ביתאלניקי בלי חשמל. "היו לי מגפיים באוטו, כדי שאוכל ללכת בבוץ". מאוחר יותר הגיעו ההורים לארץ והיה הכרח לעבור לירושלים.

בית: "מאוד אהבתי להיות אמא ולשהות עם הילדים". גם בשנים שהיו מכוונות בית היא עסקה בהוראה בבית ספר חורב ובמכללת בית וגן ובנתה תוכניות לימודים. כשהילדים גדלו למדה לתואר שני ביהדות בטורו קולג', מה שהביא להצעה להיות רכזת אקדמית במקום.

רכזת אקדמית: היא פיתחה תוכנית להוראת ספרות לר"מים, "כי הפריע לי שהבנים שלי לא למדו ספרות", וכן תוכנית של מנהיגות חינוכית ותוכנית לעולים מרוסיה. פיתוח מסלול התואר לרבנים נעשה יחד עם נחמה ליבוביץ', איתה נשמר קשר טוב של לימוד ורעות.

המפד"ל: בשלב מסוים הגיעו אליה נציגי המפלגה היותר תורניים, והציעו לה להיות פעילה. היא ניאותה להיות ציר בוועידה, אך נבחרה ללשכה. "אני לא דמות פוליטית, אלא אישה של עשייה".

'אמונה': לאורך השנים היא תמכה בארגון, אבל לא תרמה לו פעילות אינטנסיבית. תפקיד הראשות הוצע לה בשלב מסוים, ובמסגרתו נעשו הרבה דברים כגון יום 'נשים לומדות תורה' בבנייני האומה, עם 40 שיעורים ואלפי נשים, הקמת 30 מעונות יום, תמיכה בחברון וצמצום של 20 מיליון שקלים בחובות הארגון. "והיתה גם עבודה שקטה מול הרבנות".

שקטה: "עבדתי עם הרב אלי בן דהאן. נשים היו ממתינות ליד ביתי וליד המשרד שלי". בעקבות שכנוע, הוכנסו פסיכולוגים דתיים לדיונים משפטיים על שלום הילד והיתה עבודה על הסכם קדם נישואין עם הרב דיכובסקי. "אם חלילה קורה משהו לנישואין, אפשר להתרכז בשלום בית וטובת הילדים בלי סוגיית הרכוש".

נשים ופוליטיקה: יש בינה יתרה ויכולת ל'מולטי טסקינג', אבל "לאישה בתפקידי ניהול יש בעיות אחרות בישראל".

אחרות: "כשהייתי יו"ר אמונה ניהלתי תקציב ענק של 160 מיליון שקלים, וכשדיברו בלשכת המפד"ל על הוצאת כספים התפעלו שאני יודעת מה זה 'עלות-תועלת'". במסגרת אחרת שניהלה, הצעה טובה שנתנה נאמרה מפי המנהל כאילו הוא עצמו הגה אותה, "אבל זה לא גורם לי להיות פמיניסטית, אלא לעבוד יותר קשה".

פמיניזם: "עבור האישה הדתית זה הקפדה במצוות ולדעת יותר תורה. אני מאמינה שלאישה יש זכויות שוות גם בפני החוק וגם אצל הקב"ה".

אמונה. סוף: "אהבתי את 'אמונה', אבל לא את הפוליטיקה". התחושה היתה שהיא ימנית, תורנית ואמריקנית מדי, "היו גם כאלה שרצו להגיע לכנסת ותפסתי להן את המקום". התמודדות לקדנציה נוספת לא צלחה, אבל יש פרגון. "הארגון מנוהל היום מאוד יפה".

כפר חסידים: כפר הנוער היה במשבר, והיא נקראה לדגל על ידי המינהל לחינוך דתי. "התאהבנו בנוער שיש שם". התוכנית היתה לבצע קירוב לבבות מעשי, בשטח. "להביא למקום כיתות תורניות, שהילדים יידעו שיש אנשים עם כיפות".

כיפות: למקום הגיעה ישיבת 'נחלת ישראל', תלמידי הכפר כוונו לגיור והודרכו על ידי דב, התקבלו בני מנשה, והוכנסה תוכנית לתורה ומדע, "לא רציתי גטו של נוער בסיכון ונוער עולה. רציתי תוכניות שונות שייפגשו על השביל ויהיו תורנויות משותפות. היו הרבה דברים יפים יחד והרבה קשיים בפרקטיקה".

נחלת ישראל: "אם הייתי שם, הייתי נלחמת שיישארו במקום. אבל אם יש מנהל אחר, עם משנה חינוכית אחרת - זו זכותו".

ערוץ 7: עם הקשרים שנוצרו אי אז בהקמת בית אל, החלה התנדבות באתר באנגלית. היום העריכה באתר באנגלית היא התיק שלה, עדיין ללא תשלום. "יש לי פנסיה, וזה מספיק". השאיפה היא "לדאוג שהסיפור על מה שקרה בישראל, וביו"ש בפרט, יהיה אמיתי וייכתב במילים הנכונות".

הדים: 2 מיליון וחצי גולשים בחודש, וכותבי דעות שמצוטטים בכל מיני מקומות. "התגובות מגיעות מכל העולם. אני יודעת שגם חברי קונגרס קוראים אותנו, כי הם מעירים כשהם חושבים שכתבנו משהו לא מדויק".

אם זה לא היה המסלול: ההשערה היא שהיתה נמצאת באקדמיה או בהוראת תנ"ך. לא אחת היו הרהורים לעשות דוקטורט בחינוך או בתנ"ך. "אבל לבטח הייתי מתוסכלת. אני אוהבת לעשות".

 

ובמגרש הביתי

בוקר טוב: פתיחת התריס ואמירת "ברוך ה' יום יום", נוהג שלא בוטל גם בימים קשים. אחר כך תפילה, לימוד של פרק בתנ"ך לפי תוכנית של מת"ן, "וייהרג ובל יעבור, תשבץ של הג'רוזלם פוסט". שלוש פעמים בשבוע יש גם שחייה בבריכה.

דיסק: ניגונים חסידיים, ויז'ניץ, מודז'יץ וגם אברהם פריד. "זה הרקע שלי. ההורים שלי היו חסידים אבל לא של רב'ה מסוים. אבי לבש גרטל וחבש כובע".

שבת: כבר 30 שנה מתקיים בשכונה שיעור פרשת שבוע לנשים באנגלית. ההעברה מתחלפת בין קבוצת נשים, שהיא נמנית עליה. "כשהילדים והנכדים באים, מאוד שמח", ולפני צאת השבת נשות המשפחה אומרות את 'גוט פון אברהם' שחולק על ידה. "זה היה המנהג של אִמי בתוספת תפילה על הילדים".

מאכל: בשם התזונה הנכונה מצופה ממנה לומר שסלטים למיניהם, אבל "אם לא היתה דיאטה, אז סטייק. אמריקאי".

עיתים לתורה: מדי יום ראשון יש יום לימוד של ארבעה-חמישה קורסים בתנ"ך, והשנה גם פילוסופיה יהודית. יש לימוד נביא באמצעות המחשב, והעבודה השוטפת באתר ערוץ 7 מספקת לימוד נוסף. "כדי לבחור איזה מאמר יועלה לאתר, אני קוראת כל שבוע 12-10 מאמרים על פרשת השבוע, וזה כיף".

אחזקת הבית: יש עוזרת, וכשהנכדים באים צריך "להרים את הרצפה", אבל "החלוקה בבית הוגנת. אין תלונות".

מפחיד: כלבים גדולים. מזכרת מאירוע אנטישמי שבו קבוצת בנים גויים שיסו בה כלב גדול. חוץ מזה יש חשש מאויבי ישראל והנושא האיראני, "אבל אני מתפללת על זה וצריך לא לפחד כלל".

דמות מופת: נחמה ליבוביץ' וגם ר' אברום שפירא, שהיה מוערץ עוד לפני שהפך קרוב משפחה, "חכם, אוהב ישראל, מנהיג", וגם אדם עדין, שהתקשר לברך אותה ברכת כוהנים בשעת לילה מאוחרת כשעברה ניתוח, וגילו כבר חצה אז את תשעת העשורים. יש גם את הרב משה פיינשטיין, שהתגורר בסמוך להוריה. "הוא היה מלא אהבת ישראל".

פנאי: ספר הספרים שלא מש ממנה, וקריאה רבה. לאחרונה החלה להגיש לנכדים הגדולים עזרה במתמטיקה, מה שמפתח שיח משותף חדש, וגם קייטנת סבא וסבתא של כמה ימים בקיץ, שיש בה לימוד חווייתי. "זה הפנאי האמיתי".

כשתהיי גדולה: אולי יהיה מחקר לדוקטורט, ואולי ייכתב ספר "על איך אני רואה את החינוך בארץ ישראל". אבל אין תלונות על מה שהיה, "תמיד עשיתי דברים מעניינים, ברוך ה'".