בשבע 522: הנס האמיתי

עדי דוד , י"ז בכסלו תשע"ג

"זהו להפעם, ילדים. צאו להפסקה", אמר המורה להיסטוריה בזמן שהכניס את הספרים לתיקו, אבל במקום שנפרוץ החוצה מהכיתה בשאגות שמחה היה בכיתה עוד רגע אחד של שקט מתוח. בחדר נשארה לרגע אווירת הקסם של סיפורי הקרבות, ולכמה שניות עוד ריחפו באוויר צלילי חרבו של אפולוניוס בה השתמש יהודה המכבי.

כל הדרך הביתה שחזרתי בראש את מה שלמדנו כדי שאוכל לספר לאבא. בקרב נגד אפולוניוס הצליחו המכבים להביס את צבאו החזק של אפולוניוס בזכות מארב. הם התחבאו בוואדי הצר, וכשעברו שם החיילים היווניים הם הותקפו בבת אחת. הקרב הוכרע ויהודה זכה בחרבו של אפולוניוס.

אחרי אפולוניוס באה הפלוגה של סיירון. יהודה ניצל את העובדה שההר החיילים שהיוונים טיפסו עליו הפעם היה תלול, והכה את הצבא בבת אחת, כשהמכבים המסתתרים פרצו לפתע ממחבואם שבדרך ההר.

בהמשך בא גורגיאס. הוא הביא עמו צבא אדיר של חיילים יווניים, וקיווה להפתיע את המכבים בלילה על ידי תקיפה פתאומית. אלא שכשהגיע למחנה של יהודה מצא אותו ריק מאנשים, כיוון שהמכבים ניצלו את ביטחונו של גורגיאס כדי לתקוף במפתיע את המחנה היווני.

כששבו גורגיאס והלוחמים היווניים למחנה שלהם, הם מצאו אותו עזוב ושרוף. הם נוצחו עוד בטרם הספיקו להילחם.

כך, קרב אחרי קרב, הביסו מעט היהודים את הצבא הגדול והחזק של אותם ימים, הצבא היווני.

כל זה מאוד הטריד אותי. "אבא", פרצתי הביתה, ובמקום לספר את כל מה שתכננתי בדרך ברחה השאלה מפי: "קרה לנו בחנוכה נס אדיר! ניצחנו את היוונים! אז איך זה שהנס העיקרי שאנחנו מציינים בחנוכה הוא נס פך השמן?"

אבא חייך אלי מופתע. "אתה זוכר ששושנה היתה חולה?" הוא שאל.

"כן, בטח", עניתי חסר סבלנות, בלי להבין מה הקשר בין המחלה של שושנה לשאלה שלי.

"כולנו התפעלנו והודינו לה' על הנס כשהילדה שושנה נרפאה. לא הרבה אנשים זוכים לשרוד את המחלה הזו ולהיות בריאים, אבל אתה זוכר מתי באמת התרגשנו? כששושנה ביקשה את הבובה שלה והודיעה שהיא מעוניינת להשלים את כל הלימודים שהיא הפסידה בבית הספר, כי כשהיא תגדל היא רוצה להיות רופאה", חייך אבא, "אתה יודע למה זה היה הכי מרגש? כי היא כבר תכננה לעצמה עתיד בריא. זה לא חוכמה רק להינצל מהמחלה, מה שחשוב באמת הוא היכולת להמשיך ולחיות.

"כך גם בסיפור חנוכה. אמנם היה חשוב לסלק את היוונים, אבל הרצון לחזור ולחיות חיים יהודיים, והעובדה שהקב"ה איפשר זאת בכך שהמנורה דלקה במשך שמונה ימים למרות כמות השמן הקטנה שנותרה - היא המופת האמיתי.

"ובאמת", סיים אבא, "המכבים הביאו שקט לארץ ישראל, חידשו את עבודת הכוהנים בבית המקדש ואת קיום המצוות למשך שנים רבות".