בשבע 522: הליכוד יורה ימינה

הספינים של הליכוד נגד בנט הם הוכחה להצלחת הבית היהודי. פרס לא שומר על ממלכתיות גם בתקופת בחירות. ש"ס לא מחדשת את הרשימה

"דברים שרואים מכאן" , י"ז בכסלו תשע"ג

הצלחתו של נפתלי בנט אינה נמדדת רק בסקרים ובהיותו מחוזר על ידי התקשורת הישראלית והזרה, אלא גם במאמצים שמתכוון הליכוד להשקיע על מנת לבלום את התעצמותו של הבית היהודי. הליכוד מטיל למערכה את הח"כים הכי מקובלים על הציבור הדתי-לאומי - יריב לוין, ציפי חוטובלי, זאב אלקין, יולי אדלשטיין, ובאווירת פרשת השבוע מעלים אפילו את משה פייגלין מן הבור. מי שעוקב אחר הופעותיו של ראש הממשלה מבחין עד כמה הוא מקפיד לאחרונה לשזור את הצירוף "מורשת ישראל" בכל התבטאות. גם כאשר בירך את שר החינוך גדעון סער על ההישגים שרשמו תלמידי ישראל במבחנים הבינלאומיים, לא שכח ראש הממשלה לציין שמערכת החינוך מטפחת את מורשת ישראל לצד המצוינות.

אך יחד עם הגזר בא גם המקל. הליכוד מזהיר שאם בעקבות הצלחתו היתרה של הבית היהודי יחסרו לליכוד-ביתנו מנדטים, הוא ייאלץ בלית ברירה לקלוט מפלגות שמאל לתוך הקואליציה. זאת ועוד: הוא אפילו עלול ליטול את תיק הביטחון ממשה יעלון ולמסור אותו בידי אדם פחות מקובל על הציבור הציוני-דתי. 

הטיעונים הללו מהווים עלבון לאינטליגנציה, ויש לקוות שהליכוד יצליח למען כבודו העצמי לגייס נימוקים יותר משכנעים. ההיסטוריה הפוליטית מלמדת שהליכוד באופן מסורתי העדיף ממשלה רחבה עם כוחות משמאלו, לא מתוך אונס אלא בכוונה תחילה. מיד לאחר המהפך ב-1977 פנה מנחם בגין לפרס והציע לו ממשלת אחדות, ולאחר מכן צירף לממשלתו את ד"ש. יצחק שמיר העדיף ב-1988 ממשלת אחדות על ממשלת ימין צרה. שרון הכניס לממשלתו את העבודה על מנת לבצע את הגירוש, ונתניהו העדיף את אהוד ברק על האיחוד הלאומי גם כאשר ההפרש ביניהם היה מנדט אחד בלבד. על פי הסקרים בוחרי הליכוד רוצים שותפים מהמחנה הלאומי, ואם דעתם לא תתקבל - שלא ינסה נתניהו לגלגל את האחריות לפתחו של הבית היהודי.

הספין לגבי תיק הביטחון עוד יותר מגוחך. שלוש רשימות המרכז-שמאל אינן מציעות אישיות ביטחונית סבירה שמסוגלת להוות תחרות ליעלון. האם מישהו מעלה ברצינות אפשרות שנתניהו ימסור את תיק הביטחון לעמרם מצנע, איש תהליך ז'נבה ויקיר ג'יי סטריט, לפואד בן אליעזר או לעומר בר לב? שנית, אפשרות כזאת תיצור תסבוכת קואליציונית, היות ולעומדים בראש השותפות הקואליציוניות האפשריות מהשמאל חסרים הכישורים למלא את התפקיד. האם מי שהיה כתב 'במחנה' יתמקם במשרד הביטחון, או שמא שלי יחימוביץ' או ציפי לבני? על פי התרחיש המאיים, ראש השותפה הקואליציונית העתידית יסכים למסור את התיק הבכיר שתקבל מפלגתו בממשלה לאדם אחר. רק אם קדימה תעבור תהליך החייאה פוליטית ותגיע לסביבות 10-8 מנדטים היא תוכל לדרוש את תיק הביטחון למועמד סביר שהוא גם ראש הרשימה שלה - שאול מופז. בהשוואה לחזון העצמות היבשות של תחיית קדימה, תסריט שובו של אהוד ברק כמינוי אישי של נתניהו נראה פחות הזוי. 

סוחף את הליכוד ימינה. בנט בסיור ב- E1 פלאש 90 

נשיאים ורוח

אנו יודעים כבר שנשיאנו שמעון פרס אינו כבול לכללי המשחק של סתם נשיא ישראלי בשר ודם, אבל לפעמים פרס זוכה גם לכפל הנחות. בוועידת העסקים של העיתון גלובס בחר נשיאנו להתערב בנושאים שבמחלוקת גם בעונת בחירות. פרס ניסה להתחכם ולחמוק מהמגבלות המוטלות על נושא התפקיד הנשיאותי הטקסי במשטר הישראלי, כאשר העיר שהשאלה אינה במי בוחרים אלא במה בוחרים. בבחירה בין חמאס לבין מחמוד עבאס, טען פרס, עלינו לפעול ביתר שאת להאיץ את המשא ומתן עם מחמוד עבאס ולחזק את מעמדו. 

פרס רחוק מלהיות תמים ויודע שהשאלה במה בוחרים קובעת גם במי בוחרים. המחלוקת המדינית העיקרית בין נתניהו לגוש השמאל היא האם הדוכס מרמאללה הוא גורם אמין ובר סמכא למשא ומתן. שלי יחימוביץ' וציפי לבני טוענות שעבאס גם אם אינו אידיאלי הוא הפרטנר, בעוד שלדעת בוגי יעלון מדובר בתלמיד מובהק של ערפאת שיודע לדבר חלקלקות אבל מטרתו זהה לזו של חאלד משעל - חיסולה של ישראל. 

פרס הוסיף שאין להתווכח על העבר (פירות אוסלו?) ועלינו להסתכל על העתיד. האמרה הזאת תקפה גם לגבי נשיאותו של פרס. אסור היה לבחור בפרס מלכתחילה כי לא היה כל סיכוי שהוא יכבד את כללי המשחק. על הבחירה הזאת אמנם מאוחר מדי להתווכח, אולם מי שדואג לעתידו של מוסד הנשיאות כגורם מלכד חייב להעמיד את פרס במקומו.

בש"ס כבר אין אקשן

ש"ס פתחה את מערכת הבחירות עם ציפיות גדולות. מלך האריות חזר, המצוקה הכלכלית אמיתית, והמיזוג של הליכוד עם ישראל ביתנו לעומת הפלגנות בשמאל כאילו מכריע את מערכת הבחירות מלכתחילה. בוחר שמתלבט בין הליכוד לש"ס יודע שנתניהו כבר מסודר והוא מרגיש חופשי להצביע לש"ס בראש שקט. אך לאחרונה הטון השתנה, ואותם פרשנים שהטעימו אותנו בתחזיות ורודות לגבי ש"ס מדווחים על מפלגה שהאלקטורט שלה בסקרים לא מצליח להתקדם מעבר למצבה בכנסת הנוכחית. כל האזהרות לגבי "מדבר סקר תרחק" - אמרת הכנף הידועה של יוסף בורג ז"ל - תקפות בחזקת שלוש לגבי כוחה של ש"ס, שבאופן מסורתי זוכה לתת-ייצוג בסקרים. ובכל זאת הסקרים מלמדים משהו, מאחר שהסוקרים כבר ערים לתופעה ולוקחים מקדמי ביטחון כדי למנוע הפתעות. 

יהיו מי שיבקשו להשליך מהמתרחש בשמאל גם לגבי ש"ס ולטעון שהמפלגה נפגעת בגלל חוסר האחדות בתוכה. הציבור לא קונה את מיצג ההנהגה הקולקטיבית וסבור שמתנהל מאבק פנימי שטרם הוכרע, ולאחר הבחירות יישלפו הסכינים. בלי לפסול את ההשערה הזאת, ניתן להעלות השערה חלופית: ההנהגה הקולקטיבית שאומצה לאחרונה, והעובדה שלמעט החלפת הרב אמסלם באריה דרעי מציגה ש"ס רשימה זהה לכנסת, מעידה על התמסדות והסתיידות של התנועה.

פעם התגאתה ש"ס בשרים הצעירים בממשלה. הבולט בהם היה אריה דרעי, שכיהן כשר הפנים בטרם הגיעו לגיל שלושים. לצד בוגרי ישיבות אשכנזיות יוקרתיות כללה רשימת ש"ס גם את החוזרים בתשובה יאיר לוי והרב שלמה בניזרי, שהמשיך לשחק כדורסל להנאתו והיה מסוגל לספר על שירותו בצבא בטרם התחבר לרב אלבז ולישיבת 'אור החיים'. ש"ס היתה אטרקציה לכוחות שאפתניים וצעירים שרצו לשרת ולהתקדם. צעירים חרדים אשכנזים הסתכלו על ש"ס בקנאה, כי לדבריהם בש"ס אפשר היה למצוא אקשן. 

תלתלים הפכו שיבה בינתיים בתוך הרשימה של ש"ס, ואינטרסים וחזקות התמסדו. הדרך הטובה ביותר לשמור על שלום בית היא שכל אחד מכבד את האינטרסים של הזולת, נמנע מטלטלות ולא מזיז אף אחד. אבל בכך נוצר פקק גילאי שמונע את השתלבותם של כוחות צעירים יותר. 

מעניין להשוות את המתרחש בש"ס לאופן הרכבת הרשימה במפלגת ישראל ביתנו. ליברמן, בסגנון שלו, מוצא דרך לרענן את תנועתו בצורה שתתאים לכיוון שבו הוא רוצה להוביל את ישראל ביתנו. הוא אינו מפחד לערוך שינויים מפתיעים שקוטעים את הקריירה הפוליטית של שרים וסגני שרים ממפלגתו. אלו אינם טיהורים נוסח ברית המועצות, ששם השיקול המכריע היה המאבק על השלטון או ניסיון של המנהיג לכפות צייתנות עיוורת. השינויים שביצע ליברמן דומים יותר למה שמתרחש בארגון כלכלי או צבאי, כאשר נופלת ההחלטה לגבי קידומו או אי קידומו של אדם במערכת. מי שהצליח מקודם ומי שפישל מודח. עדיף להרכיב רשימה בבחירות מקדימות, אבל בניגוד לש"ס - ליברמן כדן יחידי הצליח לפחות לשמר את התחרותיות במפלגתו ושחרר מקומות ברשימה לפנים חדשות.