בשבע 522: זו הכלכלה, טמבלים

לראשונה, הנושאים הכלכליים-חברתיים מככבים במערכת הבחירות . מיפוי העמדות הכלכליות של המפלגות השונות מעלה ממצאים מפתיעים.

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , י"ז בכסלו תשע"ג

בימים האחרונים מערכת הבחירות מעבירה הילוך ונכנסת לשלב המכריע, בו מתחדדים העימותים בין המפלגות השונות, הפערים מתבהרים, והקולות הצפים יורדים מהגדר ומתחילים לחפש להם בית. לראשונה מזה למעלה משנות דור, יש מי שיאמר אף לראשונה מאז קום המדינה, הפך הנושא הכלכלי-חברתי לגורם משמעותי במערכת הבחירות. נדמה שעוד מוקדם להעריך עד כמה מדובר בהתפתחות אמיתית ולא בשכבה דקה של קצף על פני המים, אולם כבר עתה ניתן לבצע מיפוי חלופי של המערכת הפוליטית, מהפן הכלכלי-חברתי. בעוד סקאלת ימין-שמאל בכל הנוגע לסוגיות המדיניות ברורה למדי (אם כי לא לחלוטין, נסו למשל להבין האם 'יש עתיד' ממוקמת מימין ל'קדימה' של מופז או שמא משמאל לה), הרי שבכל הנוגע לסוגיות הכלכליות-חברתיות המערכת עמומה יותר.

בעולם הרחב העניינים ברורים הרבה יותר, והחפיפה בין ימין ושמאל מדיניים לבין אלו הכלכליים-חברתיים מובהקת. כך למשל בידידתנו הגדולה, ארה"ב, ברור לכל כי המפלגה הדמוקרטית עומדת לשמאל הרפובליקנים בכל הסוגיות החשובות. כך בנוגע לשאלות של חברה וכלכלה, וגם בשאלות של מדיניות חוץ וביטחון. גם במרבית מדינות אירופה החלוקה פשוטה יחסית, אם כי פחות מזו שבארה"ב ובבריטניה, והחפיפה גדולה למדי. בישראל לעומת זאת, העניינים מורכבים הרבה יותר. קחו לדוגמה את גלגולה הראשון של מרצ, איחוד בין מפלגות רצ, מפ"ם ושינוי בגלגולה הקודם, בראשות אמנון רובינשטיין. זו לצד זו ישבו באותה מפלגה מאוחדת שינוי הקפיטליסטית ומפ"ם הכמעט קומוניסטית. האיחוד התאפשר עקב העמדות המדיניות הדומות, ואילו הסוגיה הכלכלית-חברתית, שבאותם ימים היתה במקום נמוך בסולם האג'נדות, נדחקה לשוליים.

שברה שמאלה בשיח הכלכלי. יחימוביץ' בכנס בחירות פלאש 90

ימין קפיטליסטי, שמאל סוציאליסטי

על מנת לבצע את המיפוי נגדיר קודם את קווי המתאר של הסקאלה. לצורך העניין, ככל שעמדותיה של מפלגה הן יותר בעד שוק חופשי, ליברליזציה, מעורבות ממשלתית נמוכה, הוצאה ממשלתית קטנה ובאופן כללי קפיטליזם, כך היא תיחשב למפלגה ימנית יותר. מנגד, ככל שמפלגה תומכת ביותר מעורבות ממשלתית, במנגנון ממשלתי רחב ובפיקוח הדוק, במדיניות רווחה מרחיבה ובהוצאה ממשלתית גבוהה היא תיחשב שמאלית יותר. בקצה הצד הזה של המפה ניתן יהיה למצוא את הגישה הקומוניסטית, או הניאו-קומוניסטית.

לצורך הסקירה נתעלם לרגע ממפלגות שאינן צפויות לעבור את אחוז החסימה, ונתמקד רק במפלגות שהיו בכנסת הקודמת או צפויות על פי הסקרים להיות בכנסת הבאה. הרשימה הראשונה בתור היא גם הגדולה מכולן ככל הנראה, 'הליכוד ביתנו', אשר מטבע הדברים ממוקמת בצִדה הימני של המפה. אולם כאן קיים הבדל בין שני פלגיה של המפלגה. בעוד 'ישראל ביתנו' דוגלת באופן מובהק בעמדות כלכליות-חברתיות של ימין קלאסי, ב'ליכוד' התמונה מורכבת יותר. 

ראש הממשלה נתניהו דוגל עקרונית בעמדות דומות. כשר אוצר בממשלת שרון הוביל נתניהו בראשית שנות ה-2000 מהפכה כלכלית, שמטרותיה היו להפוך את ישראל למדינה קפיטליסטית כמעט טהורה. אולם בתוך הליכוד היו קיימים מאז ומעולם גם זרמים מנוגדים. שרים כמו גדעון סער ומשה כחלון וח"כים כמו חיים כץ וכרמל שאמה-הכהן ייצגו בכנסת האחרונה במידה רבה את הזרם הנגדי. זרם זה אמנם תומך בכלכלת שוק, אך אינו ממהר להקטין את מעורבות הממשלה. כמו כן הוא תומך בתחרות חופשית, אך מנגד גם מעוניין במדיניות רווחה מרחיבה. נדמה שנתניהו שהיה בעבר נחרץ מאוד בעמדותיו, נחלש במידה רבה בקדנציה האחרונה. מעניין יהיה לראות בכנסת הבאה לאן תהיינה מועדות פניה של הסיעה המאוחדת.

הסיעה השנייה בגודלה בכנסת הבאה תהיה ככל הנראה 'העבודה'. בראשית הקדנציה הקודמת, בימיו של ברק כראש המפלגה, היה הקו שהובילה המפלגה עמום. אך מאז בחירת יחימוביץ' הצבע הוא ברור. 'העבודה' בראשות יחימוביץ' היא מפלגת שמאל מובהקת. האג'נדה היא סוציאליסטית, התפישות לקוחות מהשמאל האירופי, ונדמה שגם האופוזיציה המעטה שהיתה לגישה זו בתוך המפלגה התמוססה. ב'עבודה' מודל 2012 לא רק שלא מנסים לטשטש את הדגל הזה, אלא נושאים אותו בגאון, בראש התורן.

מרצ, מפלגת הלוויין השמאלית המסורתית, החזיקה מאז פרישת אנשי שינוי ממנה בעמדות שמאל כלכלי-חברתי מובהקות. בימים שבהם עמד בראשה חיים אורון, הוא הפך אותה לגרסה המודרנית למפ"ם של ימי ראשית המדינה. אך חילופי המשמרות בהנהגתה של המפלגה, ניצחונה של גלאון על פני גילאון, ומנגד השינוי שעברה 'העבודה', מציבים אותה היום בקו אחד עם אחותה הבכירה. 

מפלגת הלוויין הימנית, 'הבית היהודי', היא במובן זה מפלגה מחפשת זהות. נדמה שעד היום נאבקים בקרבה שני הזרמים שעמדו על ערש לידתה: המזרחי הבורגני והאזרחי, והפועל המזרחי הסוציאליסטי-שמאלי. אם בכנסת היוצאת נהגו הח"כים שלה בגישה שמאלית-פרקטית, יש שיטענו שמטעמי פופוליזם ויש שיראו זאת כעניין אידיאולוגי, הרי שהיו"ר החדש, נפתלי בנט, מביא למפלגה רוח ימנית. בסטטוס שפרסם רק השבוע בדף הפייסבוק שלו הוא תוקף חזיתית את תוכניתה של יחימוביץ' וממצב את עצמו בקצה הימני של הסקאלה החברתית-כלכלית.

לפיד ולבני בימין

המרכז הישראלי מרובה המפלגות ('קדימה' ז"ל, 'יש עתיד' ו'התנועה') מתאפיין במידה רבה בשילוב של עמדות שמאל מדיני מוצהר עם עמדות ימין כלכליות-חברתיות. גם ב'קדימה', גם ב'התנועה' של לבני וגם במפלגתו של לפיד קיימים יסודות קפיטליסטיים מובהקים. מדובר במפלגות בעלות מאפיין שמרני קלאסי שדוגלות במערכת הערכים הקפיטליסטית-ימנית, גם אם לא תמיד באדיקות מוחלטת. המפלגות החרדיות, לעומתן, נוהגות בסוגיות הכלכליות-חברתיות בדיוק כפי שהן נוהגות בסוגיות המדיניות. המדיניות העקרונית נייטרלית, אולם הנטייה בנושא זה היא דווקא שמאלה. באופן עקרוני הגישה הרווחת היא דאגה למגזר ולקהילה, המשתלבת לעיתים קרובות עם מדיניות שמאל. אולם אין מדובר באידיאולוגיה. זוהי גישה פרקטית טהורה.

בקצה השמאלי של המפה נמצאת כמובן חד"ש, הגלגול העכשווי של המפלגה הקומוניסטית, אשר מנסה לפעול בהתאם לרוחות הניאו-קומוניסטיות בעולם: הכרה בלגיטימיות של קניין פרטי תוך שאיפה למדינה חזקה שבבעלותה נתחים ניכרים מהכלכלה. בימין הקיצוני הכלכלי-חברתי לא נמצאת היום אף לא אחת מהמפלגות המשמעותיות. מי שכן מנסה למשוך את פלח המצביעים הזה הוא גלגולה החדש של מפלגת 'עלה ירוק', אשר התאחדה עם חלקים מהתנועה הליברלית החדשה. מצוידת באג'נדה ליברלית קיצונית, מנסה המפלגה המאוחדת לדאוג להרבה מעבר לזכות גלגול הג'וינט.