בשבע 522: יורים או בורחים

בעקבות שני אירועי בריחת חיילי צה"ל מפורעים פלשתינים ביו"ש, מספרים לוחמים מהשטח על תחושת חוסר אונים בשל הוראות הפרקליטות הצבאית

ניצן קידר - ערוץ 7 , י"ז בכסלו תשע"ג

בשני מקרים שאירעו בשבוע החולף נסוגו חיילי צה"ל במהלך עימות עם פורעים פלשתינים שיידו לעברם אבנים. בריחתם של החיילים מתוקפיהם העלתה לסדר היום הציבורי את סוגיית הוראות הפתיחה באש בעיקר בשטחי יהודה ושומרון, וההתמודדות הרצויה עם סיטואציות כאלה. 

במקרה שאירע בכפר הפלשתיני קדום, וסרטון קצר שלו פורסם ברשת החברתית, נראה כוח קטן של חיילים כשהוא מנסה לעצור קרוב למאה פלשתינים שמיידים לעברו אבנים. אחד החיילים החליק במהלך מרדף אחריהם, ואז המון פלשתיני החל לרוץ לעבר הכוחות. החיילים נאלצו לברוח תוך שהם סופגים מטר אבנים. איש מהם לא פתח באש לעבר המפגינים. במהלך התקרית נפגעו שלושה חיילים. 

האירוע הזה התרחש בסמיכות לתקרית קודמת שאירעה בחברון ובה חיילים נסוגו גם הם לאחר שהותקפו בידי פלשתינים, חלקם שוטרים מטעם הרשות. תקיפה אלימה של שוטר פלשתיני שפגע בחייל יצרה שם מהומה, ובמרכזה כ-250 פורעים יידו אבנים לעבר כוח צה"ל קטן מאוד שנאלץ להימלט על נפשו. איש לא נפגע, אולם המשמעות הקשה והמהדהדת של האירועים לא מפתיעה חיילים שמשרתים בשטח.

המפקדים מתוסכלים

י', חייל מילואים ששירת רק באחרונה באזור קלקיליה, מספר ש"התחושה היא שמרמת המג"ד ומעלה, הרצון העליון ביותר הוא לשמור על המצב הקיים. כלומר שיהיה מין סטטוס קוו, בלי לגרום למקרים חריגים, כאשר בתוך זה מקובל שאבנים מושלכות לעבר חיילים, שיש הפרות סדר שבהן מנסים לפגוע בכוחות. כל זה מתקבל ומוגדר תחת קטגוריה של 'הכלה'. כשמ"פ מציע למג"ד לעשות פעולה קצת מעבר לשוטף, לפתע הכל הופך לעניין של ייעוץ משפטי, ובמילואים שלי לא אושרה ולו פעולה אחת מעבר לשגרה השוטפת. כאילו מה שמרתיע את המערכת אלו האיומים המשפטיים למי שישאיר גזרה בוערת".

ואתה חש בזה כמדיניות או כמשהו מקרי?

"התחושה שלי ושל חבריי הלוחמים היא שמבחינת הפיקוד יותר מעניין שאירוע ייגמר בשקט, גם אם חיילים חטפו אבנים או הותקפו. נראה שהרצון לשקט וערך ההכלה גובר על הכל. בשטח כמובן ההתנהלות הזו מחלחלת עמוק, וכל אחד לפני שהוא מרים את הנשק חושב כמו עורך דין. האויב רואה את זה ומנצל את זה בצורה מקסימלית. אתה עומד מול מפגין ומרגיש בסופו של דבר מושפל". י' מסביר כי המדיניות הזו פוגעת במוטיבציה של הלוחמים, מדרגת החייל הפשוט ומעלה. "אין ספק שהתנהלות כזו מורידה את המורל. מדברים על זה בפלוגה, זה לא דבר של מה בכך. גם המפקדים מתוסכלים, אבל מיישרים קו".

חייל אחר, ששירת באזור חברון, טוען כי החיילים חוששים מעימותים. "מבחינת ההוראות, אם זורקים עלינו אבן ממרחק של כעשרה מטרים, לא מדברים על סיכון חיים. יש הוראות פתיחה באש שאינן נהירות דיין, ומצפים מאיתנו לקבל החלטה בשטח ולשער היכן תיפול האבן. אנחנו לוחמים, לא משפטנים".

במכתב שנשלח השבוע על ידי תנועת 'קוממיות' ללשכת הרמטכ"ל, הביעו ראשיה תקווה לשינוי המצב. "כקצינים ולוחמים בשורות צה"ל וכאזרחי ישראל", כתבו, "אנו דורשים לקיים בדק בית אשר בסופו המסר לאויבים ולהבדיל לחיילים יהיה ברור: זקיפות קומה יהודית, צה"לית וישראלית לא יהיה דבר שניתן להתפשר עליו, ויתקיים להלכה ולמעשה בשטח". גם ב'קוממיות' טוענים כי הבעיה המרכזית שהחיילים ניצבים מולה היא הרדיפה המשפטית, אשר "מטילה שלשלאות של ברזל על ידיהם של החיילים והמפקדים". בתנועה דורשים מהרמטכ"ל לגבות את החיילים. מוסא כהן, יו"ר התנועה, אומר כי "אירוע יחיד שמתפרש על ידי הצד השני בצדק ככניעה ותבוסתנות, כפי שאירע בחברון ובכפר קדום ובמקרים פרטיים נוספים, עלול להיות תחילתו של כדור שלג בדמות עימות רחב היקף עם הפלשתינים, ואולי מעבר לכך".

הרב הצבאי הראשי לשעבר, תא"ל (מיל') הרב אביחי רונצקי, בעבר לוחם בעצמו, קובע השבוע בשיחה עם ערוץ 7 כי המציאות של חיילים שנאלצים לנוס על נפשם מפני פורעים בעייתית מאוד. "אפשר לתרץ את זה בכך שהם לא נסוגו אלא התארגנו התארגנות מחודשת, וייתכן שאכן כך זה היה. אבל בהתנהלות שלנו כאן ביו"ש מול כנופיות של טרור, מה שקובע זה רוח הלחימה, יותר מאמצעי לחימה. לפורעים ולארגוני הטרור אין נשק משוכלל. יש להם את רוח הלחימה, ואירוע שכזה מחזק את הרוח הזו. את הכשל הנקודתי אפשר לתרץ, ולומר שאנחנו חזקים ויש לנו יחידות מיוחדות ושב"כ, אבל אירוע כזה מחזק אותם במאות ואלפי לוחמים. אסור לחיילי צה"ל לנוס על נפשם". הרב רונצקי גם ציין כי על פי הפקודות, על חיילים המצויים בסכנה לעשות הכל חוץ מלברוח כדי לסלק את הסכנה, אם באמצעי פיזור הפגנות ואם בירי בנשק חי לרגליים ולאחר מכן לעבר מיידי האבנים, "ואבנים הורגות כידוע".

הרב רונצקי שימש במילואים כראש מטה, והוא מכיר את הפעילות מקרוב. גם הוא מרגיש שיש חשש מהמערכת המשפטית הצבאית. הוא אף הזכיר את סיפורו של תא"ל איתי וירוב, שקידומו עוכב לאחר שנתן גיבוי לקצין שחקר פלשתיני בצורה אלימה, כך על פי הטענות. "התנהלות כזו של שלטונות הצבא והפצ"ר מביאים אחר כך את החיילים לברוח", אומר הרב רונצקי. 

פגיעה בכוח ההרתעה

מי שעקב בדאגה אחרי האירועים והסרטונים שפורסמו בעקבותיהם, הוא ח"כ איתן כבל ממפלגת העבודה. כבל עצמו משרת ביחידה קרבית במילואים, אבל מתקשה להסכים עם הרב רונצקי בעניין המשפטי. "אין ספק שהסרטונים הללו דקרו דקירות חדות בלבי. בשנותיי הרבות בצה"ל לא ראיתי מראה קשה שכזה. מדובר באירוע נקודתי שפוגע בכוח ההרתעה של צה"ל. כך חשתי. אסור שדברים כאלו יקרו, כי תמונות כאלו פוגעות בנו במאבקנו, הרבה יותר מרימון או פגז".

מה דעתך לגבי התנהלות החיילים בשטח?

"אין לי את הכלים לשפוט אותם. יכול להיות שהיה כאן כשל נקודתי, שלפעמים מפקד כיתה מקבל החלטה בלתי נכונה במצב מסוים. כמתבונן מהצד, זו לא חוכמה לתת עצות. במקרה הזה לא היתה תגובה וזה חבל".

מה לגבי הדיבורים שנשמעים בימים האחרונים בקרב חיילים בסדיר ובמילואים, על החשש מפני פתיחה באש גם במקרים בעייתיים?

"אני לא קונה את זה. מעולם לא שמעתי או קיבלתי הוראות שחשפו אותי את הכוח שבו הייתי לסכנת חיים. בסופו של דבר צריך שכל ישר וברור, ויש הוראות ברורות. אני גם אינני מאמין שיינתנו הוראות שיפגעו בחיילים".

ומה אומרים על הדברים בצה"ל? גורם צבאי בכיר אומר ל'בשבע' כי יש חשיבות לשמור על שגרה שקטה. "אנחנו במצב שבו היציבות נמשכת והתיאום מול הגופים הפלשתיניים נמשך", כך הוא פותח את השיחה. הוא מבהיר כי לאחר האירועים האחרונים, רועננו והובהרו שוב הנהלים הקיימים כדי למנוע ספקות.

אז באיזו סיטואציה יש להפעיל נשק? הגורם אומר כי "ברור שיש להפעיל את הנשק רק אם ברור שאין פגיעה באנשים בלתי מעורבים. כל חייל שיוצא לפעילות מבצעית מקבל הנחיות ברורות שקשורות לאירוע שהוא יוצא אליו ולמצבים הייחודיים. בסופו של דבר החייל הוא זה שיקבל את ההחלטה, ולתחושתו הסובייקטיבית יש חשיבות רבה. אם יחוש בסכנת חיים במקרה של זריקות אבנים, הוא רשאי לירות". 

האם יכול להיות שהנהלים הקיימים אינם ברורים מספיק?

"במהלך 2012 לקחו באוגדת איו"ש את מסמך נוהלי הפתיחה באש אשר חל על כלל הצבא וחידדו אותו, כך שהוא מדבר במונחים שהחייל נתקל בהם באזור הזה. המסמך מגיע לכל סגן מפקד פלוגה, ובאחריותו לוודא שכלל החיילים, עד האחרון שבהם, מכיר את הדברים. חשוב לציין שכל חייל או גדוד שמגיע לתעסוקה מבצעית, מקבל תדריכים ומשתתף בדיונים שבהם עולים כל מיני דילמות ותרחישים בהם נתקלים החיילים. השיח הזה נעשה מרמת המח"ט ועד רמת המפקדים הישירים, גם בכניסה לתעסוקה מבצעית וגם לאורך כל השהייה בתעסוקה. הנהלים מבררים מה בדיוק מהווה סכנה ברורה ומיידית לחיי החייל. הקו המנחה הוא איפוק וריסון לצד נחישות. לא מתוך חשש, אלא מתוך מחשבה שלכל אירוע חריג יש השפעה על כלל הגזרה. בסופו של דבר, כל תהליך קבלת ההחלטה הוא בשבריר שנייה".

חיילים טוענים שהם חוששים לפתוח באש מאימת הדין של מערכת המשפט הצבאית.

"העניין המשפטי לא עולה כאן. יכול להיות שבמקומות מסוימים תדרוך לא הובן כהלכה. בסופו של דבר לכל הפעולות של צה"ל יש אמות מידה מוסריות. בסוף מצופה מחייל ליטול את ההחלטה הנכונה באותו הרגע, ומכשירים אותו לכך. אם הוא יפעיל שיקול דעת במקרה חריג, יתייחסו לזה גם כאל מקרה חריג. החייל מקבל הכשרה למגוון רחב של תרחישים, מתוך כוונה שככל שיידע יותר תהיה לו את האפשרות לקבל החלטה טובה יותר". 

הגורם הצבאי מציין כי התחקיר לגבי האירוע בקדום טרם הסתיים, אך בחברון היה מדובר בקומץ קטן של חיילים שפעלו בצורה ראויה, והצליחו לבסוף להשתלט על האירועים. "המקרה הזה", מסכם הגורם, "מוכיח שאם היתה כאן פעולה חפוזה, הדברים היו יכולים להסתיים אחרת".