בשבע 522: כלי חמדה

ר' זאב היה נתון במיצר. החובות המשיכו להעיק עליו. לבסוף אמרה אשתו: "אין לנו ברירה אלא למכור את החנוכייה!"

עודד מזרחי , י"ז בכסלו תשע"ג

יום אחד הגיע אל המגידמקוזניץ יהודי עשיר ובזרועותיו ילדו שהיה חולה אנוש. הוא ביקש בבכי מהרבי שיברכו ברפואהשלמה. הרבי, במקום לברך, הורה לאב לשבת ולהטות אוזן לסיפור שברצונו לספר.

לרבי זושאמאניפולי היה מקורב בשם ר' זאב, שבנוסף להיותו תלמיד חכם, חונן בלב טוב וישר, וכלמכיריו אהבוהו. ר' זאב נהג להפריש מכל משכורת שקיבל מרבו סכום קטן אותו החביא בארנק,שהושם במקום סתר. ברבות השנים הפרוטות הצטברו, עד שר' זאב הביאן אל צורף, וביקשממנו ליצוק מהן בשבילו חנוכייה נאה.

הצורף, שידע כיהכסף בא מידו הטהורה של ר' זושא, השקיע את כל מרצו, והחנוכייה שיצאה מתחת ידו היתהנפלאה וכל רואיה שיבחו אותה מאוד. כאשר הציג הצורף את החנוכייה לפני ר' זאב, נתמלאשמחה והחל לרקוד. כשהביאה לביתו, לא ידעו בני הבית את נפשם מרוב התפעלות. הפרחיםהחרוטים נראו מלבלבים, האריות נראו חיים, וכל יתר החריטות היו מלאות משמעות. כולםייחסו את ההצלחה לזכותו של הרבי. בקוצר רוח חיכה ר' זאב לחנוכה, כדי שיהדר את החגבחנוכייתו המפוארת, וכאשר זכה לכך היה מאושר.

כאשר דלקה החנוכייהנאספו רבים להביט בה, וביניהם היה גביר העיירה, ר' מאניש. כשראה הגביר את החנוכייה,לא הסתיר את התפעלותו. לא חסרו לו חפצי נוי ואמנות מרהיבים שעשויים מכסף, זהבוקריסטל, אך מהרגע שראה את החנוכייה, איבדו כולם את חינם בעיניו והוא נכסף לחנוכייתושל ר' זאב.

ר' זאב בירך, הדליקאת הפתילות בגביעי השמן וזימר "מעוז צור". לאחר מכן ניגש אל הגביר ושאלבמה יוכל לכבדו.

"שמע החנוכייההמקסימה שלך הגיע לאוזניי", אמר הגביר, "ואני חייב להודות שכל שבחיה לאמתקרבים לערכה האמיתי. אתה יודע, ר' זאב, שהכסף מצוי עמי בשפע, וכל מחיר שתנקובתקבל תמורתה!"

ר' זאב הנבוך מלמלבקושי: "עבדתי קשה מאוד, ואת הכסף שחסכתי קיבלתי מידיו הטהורות של הרביהקדוש, ואיני יכול להיפרד ממנה בעד שום הון שבעולם. ראייתה בלבד מחדירה שמחה בלבי".

הגביר יצא מאוכזבמביתו של ר' זאב.

לאחר מספר שנים בתוהבכירה של ר' זאב הגיעה לפרקה, והוא אירסה לעילוי בתורה. פרט לנדוניה הבטיח לבחור שיהיהסמוך על שולחנו למשך שנים ארוכות. אולם כשהחלו לעסוק בהכנות לחתונה, חלתה לפתע אםהכלה וכל הכסף שנועד להוצאות החתונה ניתן לרופאים. החולה שבה לאיתנה, אך ר' זאבהתרושש ולא היה בידו לקיים את הבטחותיו. המחותן איים לבטל את השידוך אם לא ימציאאבי הכלה את הסכום שהבטיח לחתונה.

ר' זאב היה נתוןבמיצר. הוא מכר כל מה שהיה יכול, אבל החובות המשיכו להעיק עליו והוא לא ראה שוםמוצא. לבסוף אמרה אשתו: "אין לנו ברירה אלא למכור את החנוכייה! גם לי צר לאבדה,אבל האם יש לנו ברירה?! אולי תיגש לרב ותשאל לדעתו?"

ר' זאב ניגש בליתברירה לרב ושאל מה עליו לעשות. הרב אמר: "חז"ל הורונו כי ימכור אדם כלמה שיש בידו, וישיא בתו לתלמיד חכם".

ר' זאב, שהתקשהלהסכים להוראת הרב, ניסה להציע לר' מאניש את החנוכייה כמשכון ותמורתה ייתן לוהגביר הלוואה גדולה, וכשירחיב לו ה', יחזיר את ההלוואה ויפדנה. אך ר' מאניש לא עמדבפני יצר החמדה ואמר לר' זאב כי לא יקבל את החנוכייה כמשכון, אלא הוא מוכן לקנותה תמורתסכום שיאפשר לו להשיא לא רק את בתו הבכירה, אלא גם את כל ילדיו מתוך רחבות וכבוד.

ר' זאב עמד מדוכא.עיניו התמלאו בדמעות, בלבו התנהל מאבק פנימי עז, עד שהחליט לבסוף לציית לדברי הרב.הוא הושיט את החנוכייה לגביר, והכסף שקיבל אפשר לו לחתן את כל ילדיו בכבוד.

חלפו השנים. ר'מאניש נפטר והובא לפני בית דין של מעלה. היו לו זכויות רבות, הוא הרבה במתן צדקה,תמך בלומדי תורה, נשא ונתן באמונה וקיים מצוות הכנסת כלה. לפתע הגיע מלאך אחדוקרא: "המתינו! אמנם הוא קיים מצוות הכנסת כלה, אבל פגע בלבו של אביה. הוא ניצלאת דלותו של בעל החנוכייה והוציאה מתחת ידו בלחץ!"

הדין נחרץ: ר' מאנישחייב לתקן את המעוות!

המגיד סיים אתסיפורו, ואמר: "אביך, סבו של ילדך הנקרא על שמו, לקח מר' זאב את החנוכייהשהיתה חלק מלבו, ולכן בא הסבל על ילדך. לא נותרה לך ברירה אלא להחזירה לבעליה,ובאופן זה יגיע ר' מאניש למקומו הראוי בגן העדן, ומאניש הנכד יזכה לרפואה שלמה".

וכך היה.