בשבע 522: ביקורת תקשורת: הרבנית נריה, ענת גוב, תיק תקשורת והעדר

כשהשבוע הלכה לעולמה ענת גוב, לא יכולתם שלא לדעת. לעומתה, הציבור כמעט לא זכה לשמוע על האישה המבוגרת יותר, מנהיגה שקטה אך עמוקה.

כתבי "בשבע" , י"ז בכסלו תשע"ג

על ענת גוב והרבנית נריה / חני לוז

כשהשבוע הלכה לעולמה ענת גוב, אשתו של גידי ואייקון תרבותי בפני עצמו, לא יכולתם שלא לדעת: הכותרות בעיתונטים סיפרו על כך, במהדורות החדשות דיווחו על פטירתה ועל מועד לוויתה, קטעי הלוויה שודרו בשידור חי והקלטות הושמעו במהלך היום. אפילו הנשיא וראש הממשלה ניחמו. כמה ימים לפני פטירתה של גוב, הלכה לעולמה עוד אישה, שהשאירה חותם על מספר עצום של נשים ומשפחות בישראל. ההבדל הוא שאחת מהן היתה עצמה ובשרה של תעשיית התודעה השמאלנית, וככזו זכתה לכבוד של מנהיגה כמעט נערצת באותם כלי הפצה של התעשייה.

לעומתה, הציבור כמעט לא זכה לשמוע על האישה המבוגרת יותר, מנהיגה שקטה אך עמוקה, שהיתה שותפה אקטיבית במהפכה החברתית והרוחנית של בעלה, שהשפיע על דור הכיפות והמטפחות, הרב משה צבי נריה זצ"ל. הרבנית רחל נריה היתה אוונגרדית בתחום החברתי, הדתי והנשי, אך במרבית כלי התקשורת פטירתה נשארה מחוץ לשידור.

ההעצמה התרבותית של כלי התקשורת לעצמם גרמה לי לחשוב כמה מחשבות: האחת, מקאברית, כשתרבות הרייטינג והכסף שולט, אפשר לשדר ידיעה על מותה של ענת גוב, ומיד לאחר מכן לצפות בפרסומת הומוריסטית שבה מככב בעלה, גידי יבדל"א. חוסר רגישות או פשוט הצגה שחייבת להימשך?

ובהעמקה: זו הרי אותה תרבות שטחית, שמקדשת את המילה הדוגמטית, החד מימדית והחד משמעית על פני העמקה ומורכבות, את הוויזואליות על פני חשיבה מופשטת, את התמונה של הרגע על פני הבנה של תהליכים מורכבים, את הביטוי הרגשי הקיצוני על פני חינוך לשיקול דעת וצמיחה רגשית. זו אותה תרבות תקשורתית שהאדירה את ה'מאבק' הפלשתיני במשך יותר משלושים שנה. הם גרמו למערכת המשפט והצבא להחליט על פי נגיסי המלל החזותיים בטלוויזיה מרגעים של פציעה או פגיעה בערבי, תוך ניתוק מההקשר הרחב – לעבור לצבא מתגונן, נסוג ומכיל. האיפוק בלחימה, ההעדפה לגרום לפציעה והרג של חיילינו על פני אויבינו. הטרור המשפטי והתקשורתי גרם לכך שלחיילים אין היום דרך להרתיע ערבים ועוזריהם כשצבא מצלמות מגן על הפורעים. 

התיקון לא יבוא משינוי חוקי הפתיחה באש. הוא חייב להיות  תודעתי, תרבותי ומעמיק במרחב השיח הציבורי הישראלי, ומשם יחלחל לתרבות התקשורתית וגם למערכת הצבא והמשפט. 

בעלי הטורים / נילי בן גיגי-וולף

השבוע חזרה לשידור 'תיק תקשורת' בטלוויזיה החינוכית. 

מנחים רבים ידעה התוכנית לאורך חייה, אולם שני שמות היו נטועים בה במשך כמה שנים טובות - יאיר גרבוז וב' מיכאל. ממקום שבתם כבעלי טור סאטירי קבוע בתוכנית, הפליאו שני אלה בחרצובות לשונם מדי שבוע, לסירוגין. במרחק המחשבתי שבין גרבוז לבין מיכאל אפשר להשחיל קיסם, אולי, וכך גם נראו ונשמעו הטורים שהם כתבו עבור 'תיק תקשורת'. אמנם תחת כותרת של ביקורת תקשורת, אבל ממיקומם עמוק בשמאל של השמאל, הם לא החמיצו אף הזדמנות ליירט את הימין, את החרדים, את המתנחלים ועוד.
דרישות האגודה לזכות הציבור לדעת בעבר לשנות, לגוון ולאזן נדחו בקש. בפגישה שנערכה לפני כחצי שנה עם עורכת 'תיק תקשורת' בינה לוז, נטען על ידה שהחוזה עם גרבוז ומיכאל חודש לפני כשנה לעוד חמש שנים. אלא שהתעקשות על קבלת מסמכי המכרז גילתה כמה דברים מעניינים. 

ראשית, התברר שעורכת התוכנית לא דייקה, ואותו חוזה הסתיים כחודש לפני הפגישה. תודות לפעולת 'לדעת' החוזים לא חודשו, ובעונה החדשה נעדרים שני הליצנים. 

לא פחות חשוב, באותו בירור הסתבר כי לטלוויזיה החינוכית (טח"י) יש 'מאגר טאלנטים 40/2011' שממנו נבחרים המועמדים השונים המשתתפים במכרזים לתפקידים בטח"י. אם לא שמעתם על כך, אולי זה כי היה מי שלא רצה שתהיו שם. אז אם אתם קריינים, 

מגישים, שחקנים, קומיקאים או כל סוג אחר של אמנים ויוצרים ממגזר שלא מקבל מספיק ביטוי בתקשורת הישראלית - כדי לקבל בכלל פנייה מהחינוכית, אנא דאגו להיות שם. פרטים באתר החינוכית.

העדר משנה כיוון / ישראל מידד

תופעת העדר התקשורתית המוכרת מתבטאת בעיתונאים שבוחרים במגמת דיווח (חיובי, שלילי, רך או אלים) או בזווית תפישה מתוך לחץ חברתי-מקצועי שכולם הולכים לאורו. למשל, כולם יורדים על החרדים כי זה במודה, וכולם שונאים את ביבי מתוך עוינות כמעט ביולוגית. 

לאחרונה אפשר לראות התנהגות קצת אחרת, אבל עדיין מבוססת על אותה עיקרון של חוסר חשיבה עצמאית מצד אחד, וכניעה לא-הגיונית לרוב מצד שני. הנה דוגמה מעבר לים. הנשיא אובמה נמצא בכהונתו האחרונה ויש סימנים שהתקשורת האמריקנית משתחררת קצת מפולחן הסגידה אליו. הפעם היא דורשת שהטקס של השבעת הנשיא, זה הפרטי יותר ולא זה הפומבי על מדרגות הקפיטול, יהיה פתוח לכיסוי תקשורתי חופשי, ולא כפי שהיה לפני ארבע שנים כשרק ארבעה צלמים נכחו בו. הם תובעים (!) שהכיסוי יהיה ממש מאוזן. דוגמה שנייה: ההכנות של הילרי קלינטון לרוץ לבית הלבן בעוד ארבע שנים זוכות לסיקור מכל הצדדים, מטוב ועד רע, ו'מטריית קלינטון' כבר איננה מועילה.  

העדר האמריקני הרים את הראש, ורואה שאולי לא צריך להיות כמו כולם.  

גם כאן בישראל, מתפתחת התנהלות עדרית של התנפלות דווקא על גוש השמאל-מרכז, להפתעתנו. מה שדוחף אותם להתחרות זה בזה הוא, דומני, לא רק הסקרים, אלא כעסם על מנהיגי אותו גוש שפגעו בסיכוי של אנשי התקשורת לחזות בכשלון נתניהו-ליברמן. העדר התקשורתי מבוהל מהניצחון הצפוי בבחירות וכבר מחפש את האשמים. אולם, בסופו של דבר, הצרכנים עדיין אינם זוכים לתקשורת אתית.

חדשות בחדשות

* 'דה-מרקר' דיווח כי חדשות 2 נמצאות כיום במצוקה תזרימית לאחר שזכייניות ערוץ 2, קשת ורשת, לא הזרימו את התקציב החודשי בדצמבר. בחדשות 2 חוששים כי לא יוכלו לשלם את משכורות החודש הזה לעובדים.

* במכתב שהועבר בשבוע שעבר לזכיינית רשת, מביע עו"ד איתמר בן-גביר פליאה על כך שבסקר שפורסם לפני כשבועיים לא הוזכרה רשימת 'עוצמה לישראל', למרות שקיבלה 2 מנדטים על פי הסקר. ב'עוצמה' מאיימים לפנות בתלונה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית ולמועצת הרשות השנייה.

* שדרני הרדיו האוסטרליים שהמתיחה ששידרו גרמה לתוצאות טרגיות הביעו צער עמוק בראיונות לתקשורת המקומית. זאת לאחר השניים התקשרו לבית החולים שבו מאושפזת הנסיכה קייט והצליחו להשיג מהאחיות פרטים על מצבה. כתוצאה מכך שמה אחת האחיות קץ לחייה. השדרנים הושעו מתפקידם.

 
ביקורת הנקרא
"משעל בעזה: פלסטין שלנו מהנהר ועד הים ולעולם לא נכיר בישראל" (כותרת ראשית, 'הארץ')
זה יתורגם גם למהדורה האנגלית?

"נהג חדש טס ב-213 קמ"ש: 'כבר נסעתי 235'" (ynet)
ככה זה, צעירים נוסעים מהר

"מבוכה בחברון" (כותרת על החיילים שנמלטו כשיידו לעברם אבנים, 'ידיעות אחרונות')
יותר מדויק: ביזיון בחברון. החרוז הוא רק בונוס