גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

יוצאים מהמערה - תרבות ופנאי (הצגה)

'מערת החוכמולוגים' עומדת בסטנדרט ההפקה הגבוה של הפסטיגלים, אבל לא שוכחת את המסר החינוכי
20/12/12, 16:12
עפרה לקס

מערת החוכמולוגים, מחזה: יוני זיכוהלץ ושי להב, בימוי: קלוד דדיה, מוזיקה: דוד קריבושי

פסטיבל 'אור בהיכל' אמנם הציג בכל רחבי הארץ בחנוכה וכבר הסתיים, אבל אל דאגה, איש איננו מתכוון להאכיל אתכם סופגניות אחרי חנוכה. השנה הצגת הדגל של הפסטיבל היתה 'מערת החוכמולוגים' ואיתה, ומיד יובן מדוע, התיאטרון מתכוון לרוץ גם הלאה. זאת הסיבה שאנחנו מקדישים לה הפעם את המדור, לטובת אלה שיקבלו מועדי ב' לצפייה בחודשים הקרובים.

הערה מקדימה אחת על הפסטיבל עצמו. פעם 'אור בהיכל' הכיל שתי הצגות וביניהן סדנאות ופעילויות מגוונות לילדים. הילדים התנסו וחוו, יצרו וצפו וחזרו שבעי תרבות להתפקע. אז נכון, הלוגיסטיקה בשנים ההן היתה מאוד מסובכת, אבל בשם כמה הורים וילדים נוסטלגיים: אנחנו מתגעגעים.

ועכשיו לחוכמולוגים. אז ככה: אין ספק בכלל שזו ההפקה המושקעת והמקצועית ביותר של תיאטרון 'דתי' שבה חזיתי אי פעם. נכון, לא ראיתי הכל. אבל תפאורה דיגיטלית שמוקרנת מאחורי השחקנים, משתנה בהתאם לתמונה ומאפשרת פעלולים ויזואליים - עוד לא נצפתה כאן. המוזיקה והשירים, שהרי מדובר במחזמר, מוקלטים ברמה מאוד גבוהה וניכרת בהם חותמו של דוד קריבושי, וגם הכוריאוגרפיה - מי אמר אוף שימחעס ולא קיבל - הותוותה בידי מקצוען, קלוד דדיה. התלבושות היו נוצצות. על אמת. וכל אלה ביחד הזכירו את הפסטיגלים האחרים המקפצים על במותינו. 

כל העטיפה הזאת היא כלי שמחזיק סיפור בעל מסר. בהתחלה, יש לציין, העלילה לא ממש מובנת אבל בהמשך הדברים מתבהרים וההצגה הופכת למרתקת, מרגשת, קצת עצובה וגם מצחיקה במידה. 

במוקד נמצא חיים, הילד המוכשר, הזמר והלמדן שמעדיף להכין את הדרשה שלו לכבוד ל"ג בעומר (כן, קראתם נכון), בנושא 'ואהבת לרעך כמוך', ולא לעזור לחבריו להשיג עצים למדורה. כשאחד הילדים נפצע במהלך החיפוש אחר העצים, הילדים מחליטים להחרים אותו וחיים, מצדו, מחליט שבלעדיהם יהיה לו טוב יותר. הוא מביע משאלה שיינתן לו רק ללמוד בלי הפרעות מבחוץ, והופ - בקשתו מתמלאת והוא נשאב למערת חוכמולוגים, מקום שבו שוהים ילדים חכמים שלומדים כל היום ולכל אחד מהם יש התמחות הומוריסטית (וחבל שנופלים לקלישאת הצחוק על הילד המגמגם). את כל החבורה הזאת משרת איש שנקרא חוטב העצים, וחיים, שרואה שאיש איננו שם לב אליו, הולך צעד קדימה ומזלזל בו ממש. חוטב העצים מחליט שלא לשרת עוד את הילדים, והללו יוצאים להרפתקה שבסופה הם לומדים שיש לכבד כל אדם. חיים, כמובן, מפנים לעומק את המסר שהוא שר כל כך יפה בדרשה. 

אז כן, העלילה מרגשת ומעבירה מסר אמיתי ונכון, ההפקה מאוד מאוד מושקעת, ומברוק, גם לילדים שלנו מגיעה הצגה ברמה גבוהה מכל הבחינות. אבל משהו בכל זאת עושה קווץ' בלב. אולי זה בגלל שהפקה על-מגזרית שכזאת מזכירה קצת יותר מדי את הפסטיגלים השכנים, במילות השירים, בתנועות ובתלבושות. ואולי כל הדברים האלה הם רק בעיני המסתכלת, שלא מספיקה לעמוד בקצב ההשתדרגות המהיר של התיאטרון המגזרי.