בשבע 523: קדיש כללי

הקדיש הוא תפילה להשלמת הגילוי האלוקי, שעמלק – גם זה של דורנו - גרם להסתר הופעתו

הרב אריה הנדלר , ז' בטבת תשע"ג

בספרו טור אורח חיים פירש רבי יעקב בעל הטורים את נוסח הקדיש. יסודן של המילים יתגדל ויתקדש בפסוק הנזכר בהקשר למלחמת גוג ומגוג "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני ה'" (יחזקאל לח,  כג). במלחמה זו יתגדל שמו של הקב"ה כמו שכתוב: "והיה ה' למלך על כול הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט). 

צמד המילים הבאות אחריהן, שמיה רבא, מביעות את תפילתנו על שמו של הקב"ה המכונה בשם י-ה. שם זה אינו שם שלם, שהרי השם השלם הוא שם הוי"ה. מלחמת עמלק היא שהביאה לכך שאין שמו של הקב"ה יכול להתגלות בשלמות בעולם, ככתוב: "ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק" (שמות יז, טז). מכיוון שכך, מתפללים אנו במילים שמיה רבא, על שם י-ה שיהיה גדול כבראשונה. 

קישורו של הקדיש לחזון העתיד של מלחמת גוג ומגוג והכרתת זרעו של עמלק מייצג תפישה כוללת ביחס למעמד הקדיש. לפנינו תפילה לחשיפת שמו הגדול של הקב"ה בעולם. במצב הגלות נסתרת ההופעה האלוקית ואינה מגיעה לידי ביטוי. עמלק הוא שגרם להסתר זה, ולעתיד לבוא כשינקום הקב"ה בעמלק יחזור השם להיות שלם ותתגלה מלכותו בעולם. 

ילד תל אביבי אני. ביום עשרה בטבת הייתי הולך עם אבי לבית הכנסת ולקראת סופה של התפילה חזיתי במחזה שאינו מרפה ממני עד היום. כל מתפללי בית הכנסת היו אומרים קדיש. כולם. גם אבי. ואני, ילד, הייתי היחיד שהייתי עונה אחריהם "אמן יהא שמיה רבא...". בית כנסת שלם אומר קדיש. קדיש כללי. 

החיזיון ההוא של נוף ילדותי עם דברי הטור חברו והפכו למסר אחד. עמלק של דורנו הוא שגרם לכל אותם היהודים לומר קדיש. לא היה איש בבית הכנסת שהיה יכול לציין בוודאות את תאריכי מותם של יקיריו. והיד על כסאו של י-ה היתה מסתירה, והיהודים אמרו קדיש. היו הם מתפללים על שמו הגדול של בוראם שהוסתר באותם ימים על ידי עמלק. לא על עצמם אמרו קדיש, לא על כבודם אמרו קדיש, על כבוד בוראם אמרו קדיש. 

במזמור "יענך ה' ביום צרה" אמר דוד המלך את המילים "ימלא ה' כל משאלותיך" (תהילים כ, ו). פשוטו של מקרא אומר שזוהי הבטחה שה' ימלא את כל שתשאל ותבקש מעמו. אמנם הבעל שם טוב הפך את המשמעות ובמקום להטיל את הדברים כלפי שמיא, משך אותם אלינו ואל חובתנו. "ימלא ה' כל משאלותיך" משמעו שכל משאלותיך יהיו רק לדבר אחד והוא שימלא ה'. כשתשאל ותבקש תהיה תמיד מגמתך אחת, שימלא שמו של הקב"ה, אותו שם שבשל אותו עמלק הריהו עומד עד היום בחסרונו. שמעו יהודי בית הכנסת את דברי הבעל שם טוב, הניחו את צרתם והתפללו בעבור כבוד שמיים, שימלא השם.

תפילה לכבוד שמים

חסידים מספרים שפעם אחת באו גדולי ישראל לפטרבורג לעמוד לפני ניקולי קיסר, ועדיין לא היה שם בית תפילה קבוע אלא זה של חיילותיו של ניקולי, שנקראו קנטוניסטים ושנשבו בינקותם לעבודת הקיסר. נתכנסו אותם הגאונים והצדיקים להתפלל שם ביום הכיפורים. 

כשהגיעו לתפילת נעילה נתנו חכמים עיניהם באחד שיעבור לפני התיבה. אמרו חיילותיו של ניקולי ודאי שראוי אותו צדיק שיעבור לפני התיבה בתפילה קדושה זו אלא שאדם אחר יש בתוכנו שקידש שם שמיים ועמד בניסיונות הרבה ובייסורים קשים שאפילו צדיקים גמורים לא היו יכולים לעמוד בהם. יעבור הוא לפני התיבה, שאין שליח ציבור הגון לתפילה זו יותר ממנו. ראו כמה מכות הוכה, כמה פצעים עשו בו שיעבור על דתו והוא עמד בייסורים בשביל כבוד שמו יתברך. הציצו וראו שכל גופו מוקף פצעים כחגורה וכל איבריו מלאים חבורות. מיד אחזתם חלחלה גדולה ואמרו יעבור הוא לפני התיבה ויתפלל בעדנו שאין שליח ציבור הגון ממנו.

קודם שהתחיל לומר קדיש, פתח ואמר בנוהג שבעולם אדם מתפלל על בנים, חיים ומזונות. אנו על מה נתפלל? אם על בנים, הרי רוב שבנו פנויים; על חיים, הלוא טוב מותנו מחיים; על מזונות, הרי יש לנו קיסר שנותן לנו מזונותינו. אלא על מה נתפלל? יתגדל ויתקדש שמיה רבא, עליך ריבונו של עולם, עליך נתפלל.