בשבע 523: זה לא הנשק, זו הנפש

התופעה של טבח בארה"ב קשורה להתרופפות ערכים. מערכת הבחירות הרדומה של הליכוד מונעת את המפגש עם הבוחרים. הסיסמה של מפלגת עם שלם.

"דברים שרואים מכאן" , ז' בטבת תשע"ג

גם אם באירוע הקשה האחרון לא ניתן לכמת את הנזק במיליארדי דולרים, ייתכן מאוד שהפגיעה הפסיכולוגית שספגה ארצות הברית כתוצאה מהטבח בבית הספר סנדי הוק עולה בחומרתה על נזקי הסופה סנדי.

הנטייה האוטומטית בארצות הברית היתה למהר להאשים את הנגישות הקלה לנשק ואת שדולת האוחזים בנשק, בדומה למנהגם של השדרנים אצלנו לשאול לאחר כל פיגוע: היה גדר? היה מיגון? גם הסטריאוטיפים הפוליטיים נשלפו. בתוכנית 'שעה בינלאומית' ברשת ב' הפציר המנחה בנשיא אובמה לשנות דברים מהיסוד על בסיס ניצחונו בבחירות, שהרי מי שמבצע את מעשי הטבח הם כמובן רק אנשים לבנים שמרנים, והללו כידוע אינם נמנעים על מצביעיו.

המנחה שכח כנראה שאת הטבח הקטלני מכולם (32 הרוגים מלבד היורה ו-17 פצועים) באוניברסיטת וירג'יניה-טק בשנת 2007 ביצע דווקא סטודנט ממוצא דרום קוריאני. קציר הדמים היה נרחב בין השאר משום שהאוניברסיטה אסרה על בעלי רישיון נשק לשאת אותו בתוך הקמפוס, כך שלא היה מי שישלוף את נשקו מול היורה. בשיקגו, עירו של הנשיא אובמה שכבר באוקטובר קבעה לעצמה שיא שנתי מפוקפק של רציחות, גם היורים וגם הקורבנות הם ברובם מבני מיעוטים שהצביעו כמעט כאיש אחד לאובמה. נכון שבשיקגו מדובר ברצח קמעונאי ולא סיטונאי, אבל גם האפקט המצטבר של 436 מעשי רצח בהחלט אמור לזעזע.

בוודאי שניתן לשפר את הפיקוח על מכירת נשק בארצות הברית, אבל השאלה היותר חשובה היא למה התרבו מעשי הטבח מהסוג הזה דווקא בשנים האחרונות? הרי הנשק תמיד היה נגיש בארצות הברית, וגם בדור הקודם גדלו הילדים על מורשת המערבונים ושולפי אקדחים. בישראל אמנם הרבה יותר קשה להשיג רישיון לנשק, אבל לפני כל שבת נעים ברחבי המדינה אלפי חיילים מצוידים בנשק אוטומטי, ובינתיים (ה' ישמור) אין אנו עדים להתרבות מעשי הטבח ההמוני במחוזותינו. כדאי לחשוב על האפשרות שהנגישות לנשק הפכה בשנים האחרונות להיות הרבה יותר קטלנית בגלל התרופפות מסוימת שחלה בתרבות ובמוסר האמריקניים.

לאחר שהסתיימה מערכת הבחירות בארצות הברית כתבו רבים על המהפכה הדמוגרפית והתרבותית שעוברת אמריקה, מהפכה אשר משחקת לטובת המפלגה הדמוקרטית. למעשה, ארה"ב הופכת למדינה לא רק פחות לבנה אלא גם פחות דתית. התא המשפחתי המסורתי נחלש כאשר אמריקנים במספר הולך וגדל מפנים עורף למוסד הנישואין. אמריקה, כדברי כתבה אחת שהתפרסמה ב'ויקלי סטנדרד', הופכת למדינה של רווקים. אלמלא ההגירה ההיספנית, ארה"ב היתה נמצאת כבר היום במצב דמוגרפי דומה לזה של אירופה המזדקנת. עד עתה המגמה הזו עוררה דאגה בעיקר מבחינה כלכלית, כשהשאלה היתה מהיכן יגיעו העובדים הצעירים אשר יצילו את הביטוח הלאומי מקריסה. לצד חקיקה שתבטיח פיקוח יותר הדוק על הנשק, מוטב שארה"ב תשאל את עצמה אם החגיגה הליברלית לא היתה מוקדמת מדי, והאם החברה האמריקנית לא מאבדת את החישוקים שאמורים למנוע הידרדרות לברבריות גם בתקופה של אי ודאות כלכלית.

נתניהו, צא אל העם

אני מודה שנותרתי אפיקורס ביחס לכשפיו הפוליטיים של הרב-מאג ארתור פינקלשטיין. ב-1996 ניצח נתניהו בהדרכת פינקלשטיין את שמעון פרס בהפרש זעיר, בעיקר הודות לניצחון ברור בעימות הטלוויזיוני בין השניים, וכן בזכות השקת סלוגן חדש "נתניהו טוב ליהודים" מבית היוצר של חב"ד - שהחליף בדיוק בזמן הנכון את הסיסמה החיוורת "עושים שלום בטוח". אותו פינקלשטיין לא מנע את התבוסה הצורבת של נתניהו לברק ב-1999.

כעת מתלוננים פעילים בליכוד (בעיקר אלו שלא קיבלו תפקידים בכירים בקמפיין) על מערכת בחירות אנמית שמנהלת מפלגתם. מנגד אנו קוראים פרשנים כמו מתי טוכפלד ב'ישראל היום' אשר משבחים את גאוניות "הקמפיין החדש של המלך", שבמסגרתו נתניהו ופינקלשטיין מותירים לקטטות בין מפלגות המרכז-שמאל לעשות את המלאכה בשבילם.

פינקלשטיין לא המציא את האסטרטגיה הזאת. בארצות הברית מכנים את סוג הקמפיין הזה, שבו נשיא אמריקני מכהן נצמד לגן הוורדים של הבית הלבן ואינו עוסק במערכת בחירות פעילה, "אסטרטגיית גן הוורדים". הוא כביכול יותר מדי עסוק בענייני המדינה בשביל להתפנות לדברים בטלים, ומבחינתו שיתרוצץ המועמד הנגדי מול פני האומה. השר גלעד ארדן ואחרים מבטיחים שאחרי שהמפלגות היריבות הקיזו זו את דמה של זו פוליטית יגיע קמפיין הליכוד ובגדול. בינתיים נתניהו מצטלם בחידון התנ"ך למבוגרים ובהדלקת נר חנוכה בכותל, עטוף בממלכתיות ומשופע בסיקור תקשורתי.

מאז שמפלגת התחייה החליטה להיעדר מיום השידורים הראשון של תעמולת הבחירות ב-1992 על מנת לחסוך תחמושת לשלבים הקריטיים, והקמפיין עלה רק לאחר שהציבור כבר התעייף מתעמולת הבחירות, אינני חסיד של קמפיינים חסכניים. יועציו של מיט רומני ביצעו טעות דומה בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב. הם העדיפו לא להגיב כאשר הדמוקרטים פתחו בהרעשה מסיבית במטרה להשחיר את דמותו של רומני ולהציגו כעשיר מנותק וחסר לב. המדגמים הוכיחו שהטקטיקה הדמוקרטית השיגה את שלה. בסוף המרוץ נותר בקופת הקמפיין של רומני סכום עתק של 18 מיליון דולר, אבל מסע הבחירות נכשל.

בינתיים אנחנו רואים את הליכוד מאבד מנדטים בעיקר לבית היהודי - תוצאה שבהחלט יכולה להסב לרבים מאיתנו קורת רוח, אבל כאמור - אנו דנים כעת מנקודת ראותו של הליכוד. אפשר להתנחם באמירה שהכל שטויות והעיקר שהקולות נשארים בתוך גוש הימין - שאף מתרחב על פי הסקרים. אבל נתניהו מנסה למכור לנו הפעם מתכון למשילות משופרת, אשר מושגת על ידי החיבור בין הליכוד לישראל ביתנו. אם הרכוש המשותף של 42 מנדטים בכנסת הנוכחית ירד ל-36 בכנסת הבאה, יצא שכר המהלך בהפסדו. תוצאה כזאת תעשה לנתניהו חיים קשים אצל מי שנמצאים בתחתית העשירייה הרביעית ברשימת הליכוד-ביתנו. גם אם השמאל יובס, תמיד יזכירו לנתניהו שהוא לקח רשימה של 42 מנדטים ודרדר אותה ל-36. "הצבעת המחאה" נגד נתניהו תירשם וגם תנוצל על ידי חורשי רעתו בארץ ובחו"ל.

פעילי הליכוד צודקים כשהם רוצים לראות את מנהיגם בשטח. במערכות בחירות קודמות תנועת ש"ס לא הסתפקה בשידור השבועי מבית כנסת היאזדים. מנהיגה הרב עובדיה יוסף טס בהליקופטר ממקום למקום על מנת לברך ולהלהיב את הפעילים. בסוף המרוץ לבית הלבן, אובמה ורומני חרשו את הארץ ללא הפוגה וכמעט ללא מנוחה. גם בימי הרשתות החברתיות אין תחליף למפגש פיזי, וצדק אביגדור ליברמן כאשר טען שהחופשה הכפויה מעיסוק בענייני משרדו משחררת אותו לעבוד במשרה מלאה במערכת הבחירות.

עד עתה עסקנו במגרעות האלקטורליות של קמפיין הליכוד. מעבר לכך, המפגש בין המועמד לציבור משפיע לטובה על המועמד עצמו. מערכת הבחירות מאפשרת לו לחדש את הקשר עם השטח ולהבהיר לעצמו מחדש את משנתו המדינית. כאשר נתניהו כלוא בתוך האקווריום במשרדו, הקשר הזה מתרופף. נכון, גם במערכת בחירות ישנו ניסיון לבודד את המועמד ממפגשים בלתי נוחים על מנת לחסוך כותרות מביכות. בכל זאת, היציאה לשטח אף פעם לא תהיה סטרילית לחלוטין. המועמד נחשף אל העם וחרף הציניות - משהו נשאר מהמפגש. חבל למנוע מנתניהו את ההתרעננות הזאת.

הזכויות שמורות לאסאד

בשעה טובה הושק הקמפיין של הרב חיים אמסלם תחת הכותרת "בחירה של אמיצים". אין להתווכח עם אומץ הלב שמגלה הרב אמסלם - למרות שאולי מוטב היה להפגין פחות אומץ בהרכבת רשימתו ולבסס אותה על שמות יותר מוכרים. אבל הסיסמה "בחירה של אמיצים" מתנגנת יותר מדי כמו "שלום של אמיצים" מבית מדרשו של חאפז אסאד. הביטוי "שלום של אמיצים" אומץ על מנת לשדל את ישראל לחתום על הסכם כניעה. בשנת 2002 הציע גם ערפאת לעמרם מצנע "שלום של אמיצים".

אולי מצא הרב אמסלם את הקופירייטר שלו בסיורים שהוא מקיים בפאבים של תל אביב, אבל אסאד וערפאת כבר הספיקו להוציא שם רע גם לאמיצים וגם לשלום.