בשבע 523: אישורי בנייה לצורכי בחירות

בולמוס אישורי הבנייה לא ישיג את מטרתו האלקטוראלית. הבוחרים יודעים שרק כוח חזק מימין יבטיח שאלפי יחידות הדיור יהפכו למציאות

עמנואל שילה , ז' בטבת תשע"ג

1. להצהרות המשוחררות לאוויר העולם בעת מערכת בחירות יש אופי מיוחד משלהן. בעת מערכת בחירות המתמודדים מדברים הרבה פחות ממה שעל ליבם, והרבה יותר מתוך מה שמכתיבים להם מנהלי הקמפיין ויועציו. כי לדברים שנאמרים בעת מערכת בחירות יש מטרה ממוקדת מאוד: להניב עוד פתקי הצבעה למפלגה שלך. 

במשך ארבע שנים כמעט שלא נבנה דבר בירושלים ובגושי ההתיישבות. גם לאחר שכבר הוסרה ההקפאה המוחלטת על הבנייה ביישובים, שר הביטחון ברק המשיך למנוע אישורי בנייה ביו"ש אפילו בגושי ההתיישבות, ובמקביל לשכת ראש הממשלה דאגה לבלום את קידום הבנייה בירושלים
לעיתים קרובות מרגישים המועמדים ויועציהם שהקהל הביתי שלהם כבר נמצא בכיסם, ופונים לגייס תמיכה נוספת ממעגלים רחבים יותר. כדי לזכות בקולותיהם של מי שלא בהכרח חושבים כמותם הם יעמעמו מסרים, יצניעו את המפריד וידגישו את המשותף להם ולמצביעים המתלבטים שאותם הם רוצים למשוך אליהם. ההצהרות לצורכי בחירות עלולות להרחיק לכת עד כדי יצירת אי נוחות בקרב גרעין התמיכה הקשה והבסיסי, שנדרש לגלות גמישות וסבלנות ולהבין שהמועמד שלהם לא באמת שינה את עורו. גם המצביעים המתלבטים, אלה שההצהרות לצרכי בחירות נועדו בעיקר ללכוד את קולותיהם, צריכים ללמוד להבחין בין הצהרות שמבטאות באמת את עמדות המועמד ושלאורן הוא עתיד לפעול אם וכאשר ייבחר, לבין הצהרות ריקות שנועדו רק בשביל לגייס תמיכה.

2. בימים האחרונים נראה כאילו אין דבר חשוב לראש הממשלה נתניהו ולמפלגתו יותר מאשר בנייה מעבר לקו הירוק בכלל ובירושלים בפרט. די ברור ששיקולי בחירות הם הגורם העיקרי לבולמוס אישורי הבנייה שפרץ כאן פתאום. במשך ארבע שנים כמעט שלא נבנה דבר בירושלים ובגושי ההתיישבות. גם לאחר שכבר הוסרה ההקפאה המוחלטת שהטילו נתניהו ושריו על הבנייה ביישובים בתחילת הקדנציה, שר הביטחון ברק המשיך למנוע אישורי בנייה ביו"ש אפילו בגושי ההתיישבות, ובמקביל לשכת ראש הממשלה דאגה לבלום את קידום הבנייה בירושלים. לפתע נמוגו ואינם כל החששות מפני תגובת האמריקנים, האירופים והפלשתינים. אפשר כמובן לשמוח על כל החלטה שמקרבת את הבנייה, יהיו מניעיה אשר יהיו. ועדיין יש סיבה טובה לחשוד שמדובר בהצהרות לצרכי בחירות בלבד. 

דבר אחד ברור: אם רוצים לוודא שאכן תהיה בנייה בפועל ולא רק הצהרות, צריך לעשות את ההיפך ממה שמבקש נתניהו להשיג באמצעות ההחלטות-לצרכי-בחירות, ולחזק את מגמת זליגת הקולות מהליכוד אל המפלגות שמימין לו. 

המאבק בהתחזקותו של 'הבית היהודי' הפך להיות הנושא העיקרי על סדר היום במערכת הבחירות של הליכוד. תחילה נעשה ניסיון לבלום את נפתלי בנט באמצעות ההצהרה המקוממת והמוזרה שלא בטוח שהבית היהודי יצורף לקואליציה. על פי הסקרים, הניסיון הזה נכשל לחלוטין. כעת החליפו נתניהו וחבריו טקטיקה, והם רוצים להוכיח שהליכוד הוא יותר נפתלי מבנט. אבל הבוחר הנבון יודע: אם רוצים להבטיח שנתניהו לא רק יודיע על בניית מאות ואלפי יחידות דיור אלא גם יבצע; אם רוצים שההחלטה על הבנייה לא תיתקע בצנרת כמו שנתקעה ההחלטה על הפיכת מכללת אריאל לאוניברסיטה - צריך שמימין לנתניהו יעמוד כוח פוליטי משמעותי שיחייב אותו לעמוד בדיבורו. כי בתרבות הפוליטית הרווחת כיום, הבטחות לצרכי בחירות הן מילים הכתובות על הקרח. מה שיבטיח את קיומן הוא רק מפלגה ימנית חזקה שנושא הבנייה בירושלים ובהתיישבות יהיה חשוב לה גם ביום שלאחר הבחירות. על נתניהו והליכוד, שאת ביצועיהם הנרפים ראינו בארבע השנים האחרונות, אי אפשר לסמוך בנושא הזה.

3. הוכחה בולטת לצורך לחזק את נתניהו מימין קיבלנו השבוע בהודעה המקוממת בנושא בית עזרא בחברון שהעביר משרד המשפטים לבג"ץ כעמדת המדינה. אין חולק על כך שהבית הוא רכוש יהודי, ובכל זאת היועץ המשפטי לממשלה הודיע בבג"ץ שהבית יפונה מתושביו היהודים תוך ארבעה חודשים ומבלי להבטיח את השליטה היהודית בו בעתיד. העמדה הזאת מנוגדת לעמדתן של אינסטנציות משפטיות רשמיות שעסקו בנושא וכמובן לעמדתה של הממשלה, אבל בימי ממשלת נתניהו פקידי משרד המשפטים עושים מה שהם רוצים.

כל הקדנציה האחרונה של ממשלת נתניהו עמדה בסימן של רפיסות מוחלטת מול אנשי המנגנון המשפטי הנוטים שמאלה, אשר רואים את עצמם כמנהלי המדינה. בגלל הרפיסות הזו חרבו מגרון וגבעת האולפנה. בגללה נושלו חקלאים יהודים ואדמתם נמסרה לערבים. בגללה נותר דו"ח השופט אדמונד לוי מיותם ולא אומץ על ידי הממשלה. בגלל מוסר הלחימה המעוות שכופים המשפטנים לא זכינו להגיע לניצחון במבצע 'עמוד ענן'. חלק מאנשי האגף הימני בליכוד שנשלחו בבחירות הקודמות ללקט קולות מהציבור הדתי-לאומי היו אחר כך ראשי הסוגדים לשלטון החונטה המשפטית. אחרים דווקא ניסו לשים לה גבולות, אבל מי שעצר את החוקים שהם ניסו להוביל לשם כך היה לא אחר מראש הממשלה נתניהו. 

בימים האחרונים התבטא נפתלי בנט שמפלגתו תהיה מעוניינת בתיקי הפנים והשיכון. ייתכן שגם כאן מדובר בהצהרה לצרכי בחירות. לאחר שהקול הדתי-לאומי חזר הביתה כבר בתחילת הדרך, הצמיחה ההדרגתית המרשימה והמתמשכת של הבית היהודי בסקרים באה דווקא מציבור שאינו דתי. כדי למשוך אליו את הקהלים הללו, גם בנט מעמעם מסרים. הוא מדגיש פחות את נושא ארץ ישראל וההתיישבות ומראה שיש לו אמירה גם בנושאים שמטרידים את הדור הצעיר בציבור הכללי כמו דיור. למעשה, ספק אם באמת ניתן יהיה להוציא מידיה של ש"ס את התיקים הללו, שכבר הפכו כאילו לנחלתה הפרטית. בכל מקרה, יש עוד כמה תיקים לא פחות חשובים שאפשר לשאוף אליהם. אחד מהם הוא תיק המשפטים. וכן, גם תיק הדתות. 

אגב, עמעום הנושא המדיני בקמפיין של בנט מניב פירות בציבור הרחב, אבל גם עלול לגבות מחיר בקרב מי שאינם מוכנים לקבל את הורדת נושא ארץ ישראל מראש סדר היום, ולו לצרכי הצלחת הקמפיין. אפשר להתנחם בכך שאולי הקולות הללו יחזקו את מפלגת 'עוצמה לישראל' של אלדד ובן-ארי ויבטיחו שהיא אכן תגיע לכנסת הבאה.

4. שיטת עמעום המסרים עובדת גם בשמאל. גם שלי יחימוביץ' מנהלת קמפיין שהמסרים שלו נועדו להגיע אל מעבר לקהל התומכים המובהק שלה. יחימוביץ' למדה את מגבלותיו של קהל המצביעים המצטמק והולך שחי בשלום תחת הכותרת 'שמאל'. כדי לפנות אל מאגר קולות גדול יותר, הקמפיין של יחימוביץ' מתמקד בתחום הכלכלי-חברתי. את התחום המדיני היא מבקשת להצניע, וכאשר היא כבר מתבטאת בנושא - הדעות שהיא מבטאת מפתיעות לטובה. להתבטאויות הללו של יושבת-ראש מפלגת העבודה יש ערך תודעתי והסברתי, אבל קשה לבנות עליהן. האם מי שהייתה פעם אשת שמאל קיצונית וכוחנית אכן שינתה עד כדי כך את דעותיה, או שמדובר בתחפושת לצרכי בחירות בלבד? קשה לדעת. בינתיים, בעוד יחימוביץ' מטשטשת עמדות מדיניות ומדללת כוחות באגף שמאל כדי להרחיב מעגלים, צצה ציפי לבני משמאל לה. לבני מנצלת את חוסר הנחת של השמאל מהשתיקה המדינית של יריבתה. היא מעלה בעוצמה רבה את הנושא המדיני וכך מצליחה להתחזק תוך שהיא מושכת אליה קולות דווקא מהשמאל המובהק, על חשבון מפלגת העבודה ומרצ.