בשבע 523: "הפכו אדם נורמלי לחיה רעה"

פאנל שהתכנס השבוע לרגל פתיחת עונת ההקרנות השנייה של הסרט 'זוהר הרקיע' דן בהכנה המנטלית של צה"ל לעקירה ובהשלכותיה עד היום

חגית רוזנבאום , ז' בטבת תשע"ג

הפעם הקהל הפתיע. עונת ההקרנות השנייה של הסרט 'זוהר הרקיע', שנפתחה ביום ראשון האחרון בהקרנה מיוחדת בבית ציוני אמריקה בתל אביב, זכתה לקהל צופים לא שגרתי. את ארבע מאות המקומות באולם תפסו לא רק הצופים הקלאסיים שניתן היה לצפות את נוכחותם מראש. על הכורסאות האדומות ניתן היה לזהות גם ראשים גלויים, גופיות, ועוד סממנים שהעידו כי גם מי שלא משתייכים בהכרח למגזר הדתי או הלאומי או שניהם גם יחד, בחרו לצפות ולחשוב. גם קשת הגילאים היתה רחבה, ופנסיונרים לצד צעירים בגיל הגיוס התחבטו יחד עם חברי הפאנל שנערך לאחר ההקרנה בשאלות יסוד של זהות לאומית, ערכית ויהודית. 

כזכור, הסרט 'זוהר הרקיע', בבימויו של אליהו בנימין מבית הספר לקולנוע שעל יד 'תורת החיים', מגולל את סיפורו של אדם – פרח טיס שנקלע לדילמה ערכית במהלך ההכנה המנטלית לתוכנית העקירה. הסרט חושף, על פי מחקרים שנערכו בנושא, את עבודתם של הפסיכולוגים הצבאיים מול החיילים שהוכשרו למשימת העקירה, ברובד הנפשי והמנטלי. הסרט זכה בפרסים בכמה פסטיבלים, ויצא להקרנות ברחבי הארץ. כעת, כאמור, יוצאים היוצרים בעונת הקרנות שנייה, אותה ציינו בהקרנה מיוחדת שבסופה נערך פאנל מומחים שדנו בתובנות העולות מהסרט. בפאנל נטלו חלק ח"כ אריה אלדד, הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ', עו"ד יוסי פוקס (ליכוד, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל) והפסיכולוגית ד"ר אמירה דור, חברת הצוות שחקר את ההכנה המנטלית לעקירה. יצוין כי האלוף וראש אכ"א לשעבר אלעזר שטרן אישר את השתתפותו בפאנל, אך מסיבות השמורות עמו הודיע זמן קצר לפני האירוע על היעדרותו מהדיון. 

צבא השלום במזרח התיכון

בני גל, המנחה ומפיק הסרט, פתח את הדיון בהגדרת מה שלטעמו הוא השאלה המרכזית בעקבות המהפך הפסיכולוגי ואולי המהותי שעבר על צה"ל: "האם צה"ל הוא צבא שצועד על ערכיו, צבא שהוא כלי של העם היהודי, שמגן על היהודים שחזרו הביתה, או שהוא כלי לביצוע הכרעות פוליטיות או דמוקרטיות כאלה ואחרות?". גל ציטט בדבריו מתוך מאמרי הפסיכולוגים שעמלו על ההכנה המנטלית, והציג את הנחת העבודה שלהם, המבקשת להפוך את צה"ל לצבא בדמות מקביליו באירופה וארה"ב. הללו הפכו לצבאות שלום פוסט מודרניים בשל היעלמותן של המלחמות הגדולות, ועוסקים בעיקר בשמירת שלום ובפעילות צבאית לא מלחמתית (פצל"מ). הפסיכולוגים ציינו כבדרך אגב, אמר גל, כי במזרח התיכון אמנם לא תמו עדיין איומי המלחמה, אך הם בוחרים להוביל את הצבא ליעדים חדשים תוך מודעות מלאה לכך ש"שימוש ביחידות צבאיות למשימות שיטור עלול לפגום ביכולות הצבאיות של היחידות, לאורך זמן", דברי הפסיכולוגים. 

ח"כ אריה אלדד הטיל את האחריות על כתפי המפקדים, וטען כי שינוי יעדי הצבא במעשה העקירה הוביל לכשלים במלחמת לבנון השנייה: "הבעיה שלנו היא לא בחיילים שנשטף מוחם, אלא במפקדים שהיו מוכנים ללכת ולהורות לחייליהם לגרש יהודים והיו מוכנים ללכת למהלכי מלחמה בלבנון, למרות שהם יודעים שללכת עשר פעמים עד בינת ג'בל לא ינצח את המלחמה. לא היה שם אחד עם אומץ לקום ולהקריב את הקריירה הצבאית שלו ולהגיד: ככה לא מנצחים, לא בשביל זה התגייסתי לצבא. סירוב הפקודה היה צריך להיות הרבה יותר גבוה מזה, למעלה, בפיקוד העליון". 

הפסיכיאטר ד"ר אילן רבינוביץ' קבע נחרצות כי "לערב חיילים בנושאים פוליטיים זה לירות לעצמנו כדור ברקה, וזה לא נכון... ברגע שאני נכנס ואני פותח פתח למצב שחייל יכול להחליט מהי פקודה נכונה ומהי פקודה לא נכונה, אז תהיה לנו אנרכיה מאוד חזקה במדינה. זה לא נכון לא פסיכולוגית ולא פסיכיאטרית". 

רבינוביץ' הציע לבוחרי הימין לדרוש מהמפלגות המחזרות אחריהם כעת להקים ועדת חקירה ממלכתית בנושא ההכנה המנטלית: "תדרשו שיעשו ועדת חקירה ממלכתית, כמו שעשו בנושאים אחרים, ויבדקו האם באמת היו כאן פשעי מלחמה והאם באמת נעשו דברים כמו שמתארים פה".

דבריו האחרונים כוונו לשיטות העבודה שהציגה הפסיכולוגית ד"ר אמירה דור, מתוך המחקר שערכה יחד עם חבריה לצוות על ההכנה המנטלית לעקירה. לדבריה, המניפולציות שהפעילו הפסיכולוגים על החיילים הן לא פחות מ"שטיפת מוח" ו"פשע". "זה בהחלט שונה מכל האימונים. העובדה היא שיצרו יחידות מלאכותיות שאחר כך מתפרקות, ואין שום קשר בין האנשים. העובדה היא שלא נתנו ליותר מאיש או שניים להיות יחד כדי שלא תיווצר התארגנות טבעית. זה ממש שיטות של שטיפת מוח שהופעלו על החיילים. פה לא היה עוד אימון של הצבא למשימה קשה או למשהו בעייתי, אלא היה פה ממש פשע של הכנסת אנשים למצב שהם הולכים לבצע דבר שאם היו אומרים להם את זה בחיים הרגילים שלהם, מחוץ לכל המערכת הזו שנוצרה סביבם, הם לא היו עושים את זה בשום אופן".
אישה מהקהל ביקשה לוודא שוב עם דור: "ההכנות האלה שעשו לחיילים לקראת ביצוע ההתנתקות היו דברים שהם על סף פשע, זה מה שאת אומרת?"

דור מאשרת: "לצערי אני מסכימה, זה נכון. אני חושבת שנגרם פשע לחיילים האלה, הרכים, הצעירים, שכל העולם לפניהם ואין להם פרספקטיבה למה שחשוב באמת ומה שפחות חשוב. וכמובן הם לא רוצים, כמו האזרחים, לאבד את כל החיים שלהם, את כל מה שהם חלמו עליו. השתמשו בטכניקות שנועדו להפוך אדם רגיל ונורמלי מהיישוב לחיה רעה". 

ד"ר רבינוביץ' חידד בפן המקצועי מה הם הנזקים הנפשיים שנגרמו לחיילים שנטלו חלק במשימה: "יש חיילים שמאז ועד היום סובלים מנזקים. חלקם הוכרו כנכי צה"ל ונכי משרד הביטחון וקיבלו ptsd (הפרעה פוסט טראומטית, ח"ר). יש להם פלאשבקים של האירוע, הימנעות, יש להם התפרצויות. כמו שחיילים אחרים בקרבות קיבלו את זה, כמו שחיילים באינתיפאדה קיבלו את זה, כמו שחיילים שחברים שלהם נהרגו לנגד עיניהם קיבלו את זה... האם לאנשים נגרם נזק מזה? התשובה היא: ברור שכן". 

כן פינוי, לא צבא

עו"ד יוסי פוקס עמד על הפן החוקי במשימה שהוטלה על צה"ל. לדבריו, שינוי בחוק יסוד הצבא, שנערך סמוך להסכמי אוסלו, יצר את הפרצה בחוק המאפשרת שימוש בצה"ל נגד יהודים: "הבעיה היא לא בחייל הבודד. הבעיה היא בשימוש בצבא למטרה שאיננה מטרה צבאית. יש חוק יסוד הצבא, שנחקק אחרי מלחמת יום כיפור. החוק, ולטעמי זו היתה טעות חמורה, לא התייחס לתכלית ולמטרות. הוא רק הגדיר שהצבא הוא צבאה של המדינה, נתון למרות הממשלה והשר הממונה עליו הוא שר הביטחון. זה חוק יסוד אוורירי מאוד, אפשר להכיל בתוכו כמעט כל דבר. 

"מה שכן היה זו פקודת סדרי השלטון והמשפט משנת 48', שבה נאמר שהממשלה הזמנית רשאית להקים כוחות מזוינים ביבשה בים ובאוויר, אשר יהיו מורשים לעשות את הפעולות הדרושות והחוקיות לשם הגנת המדינה. בשנת 95', תוך כדי התהליך של הסכמי אוסלו, נעשה תיקון לפקודה ואחרי המילים 'לשם הגנת המדינה' נוספו המילים 'ולשם השגת יעדיה המדיניים והביטחוניים'. אני לא יודע עד כמה הציבור מודע לדבר הזה. התיקון קבע שבצבא ניתן לעשות שימוש מעבר להגנה על מדינת ישראל, גם לשם השגת יעדיה הביטחוניים-לאומיים. אם כן, מה הם אותם יעדים לאומיים, מי מגדיר אותם?".

עו"ד פוקס ציין כי אפשר וצריך לשנות את התיקון המדובר בחוק. ח"כ אלדד הזכיר כי ניסה קודם העקירה לשנות את חוק יסוד הצבא ולהגדיר בפקודה מה מותר בצבא, מה הם ייעודיו "ומכלל הן היה צריך להשתמע לאו. ייעודו של הצבא הוא להגן על גבולות המדינה, להילחם באויביה ותו לא. אז הקואליציה של ממשלת הליכוד הכשילה את החוק".

מבחינת היוצרים, עצם העובדה שנושא ייעודו של צה"ל ומשימותיו עולה לדיון בקהל הטרוגני וגדול שוב ושוב בעקבות הסרט, היא ההצלחה שלו. היוצרים, כאמור, מתכוונים להגיע גם בעונת ההקרנות הקרובה לכל רחבי הארץ, והאירועים הבאים ייערכו בפתח תקווה וברעננה. אחד הצופים התל-אביבים, שדעותיו הפוליטיות רחוקות מאוד מהימין הלאומי, הוכיח אולי יותר מכל את השפעתה של המדיה הקולנועית: "אני חושב שדווקא כן היה צריך לפנות, כי אנחנו לא צריכים את עזה, לא צריכים לשבת שם", ולמרות זאת הוסיף במחשבה שנייה כי "יכול להיות שהיה צריך לעשות את זה בדרך אחרת, לא באמצעות הצבא". 

(סייע בהכנת הכתבה: שמואל אדלמן)