בשבע 523: מישהי בבית - ראיון משותף עם שלוש נשות הבית היהודי

עפרה לקס , ז' בטבת תשע"ג

לכנס את שלוש הנשים המאיישות מקומות ריאליים במפלגה המגזרית הנוסקת, זו לא משימה פשוטה. לוחות זמנים מוזזים, תיאומים קדחתניים, ולבסוף כולן כאן. אורית סטרוק מגיעה ראשונה ובינתיים מעיינת בניירות משפטיים הקשורים בבית המכפלה, איילת שקד מגיעה שנייה אבל תצטרך לברוח ראשונה, כי מצפה לה ראיון בערוץ הכנסת. שולי מועלם מאחרת. היא נתקעה בפקק, בדרך מטקס חנוכת מוסד חינוכי ביישוב גבעות. מכאן היא תיסע לכנס הסמכת שדכניות מקצועיות. הטלפונים לא יפסיקו לצלצל לרגע. למרות השוני הבולט לעין בין שלושתן, הזרימה וההקשבה ההדדית ביניהן מורגשת באוויר.  

סטרוק, שקד ומועלם צילום: דוד הוכברג

גבירותיי, שלוש נשים בשנים עשר המקומות הראשונים - זו לא תמונה טיפוסית לציונות הדתית. 

איילת: "אני חושבת שכל אחת מוכשרת בתחומה, ואני לא רואה סיבה למה לא יהיו נשים במקומות האלה. לא בגלל שהן נשים, אלא בגלל מי שהן".

שולי: "אותי זה לא הפתיע. הגדולה של הפריימריז הייתה בחיבור לציבור, וזה מה שהוליד את הרצון להצביע בעד נשים. אנחנו ציבור שנשים מאוד מובילות בו, וזה שבפוליטיקה קרטענו מאחור - זה השונה". 

אורית: "הדבר הכי יפה בעיניי הוא שאף אחת מאיתנו לא נכנסה בגלל שריון".

את מתנגדת לשריון?

אורית: "לא, אבל זה יפה שנכנסנו לא בגלל שאנחנו מקוטלגות כנשים. אני חושבת שזו התפתחות טבעית של הציבור שלנו, שעם השנים יש יותר ויותר נשים בקידמת העשייה בכל התחומים, וזה פשוט התבקש".

שולי: "תמכתי בשריון לנשים, ואין לי תשובה למה נשים היו מאחור עד עכשיו. לפעמים נראה לנו שהעולם הסתדר, אבל זה לא נכון. כי איך יכול להיות שמערכת בחירות אחרי מערכת בחירות נשים לא נכנסו?". 

אורית מדגישה שהיא לא מחביאה את העובדה שהיא אישה. "אני כן חשה הרבה יותר את הציבור הנשי, את הדברים שמטרידים אותו ואת השאיפות שלו, ואני כן אראה לעצמי משימה קדושה לייצג את ציבור הנשים". כאם ל-11 היא מבטיחה לסייע במשימת גידול משפחות ברוכות ילדים. "בנות דמותי יוכלו למצוא סוף סוף מישהי שמבינה את מה שהן עוברות ורוצה לעזור להן בכך". 

לשולי, שהיא גם ראש מטה הנשים בבחירות האלה, יש אג'נדה ברורה. "אני רוצה לקדם את הנשים כך שהן תהיינה בכל צומת של קבלת החלטות, ובעמדות השפעה. יש תקרת זכוכית שנדמה לנו שהיא התנפצה, אבל רק נהיה בה חור. בנוכחות הנשית יש חשיבות עצומה. נשים מביאות לשיח הכלה של דברים שהם יותר מורכבים. אני גם רוצה לאפשר לנשים לבחור את המסלול שלהן. למשל - אני בעד עידוד יציאת נשים לעבודה, אבל אני גם רוצה לאפשר לנשים לשבת בבית ולגדל את הילדים. מילת המפתח היא בחירה". 

איילת מספרת על פגישות צפויות של שלושתן עם נשים העוסקות בקידום נשים במגזר, כדי לבדוק מה הצרכים. הן תיפגשנה עם ליאורה מינקה, יו"ר 'אמונה', ועם מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית דתיות. 

אגב ליאורה מינקה: איילת, ליאורה היא אחת מאלה שהתנגדו בקול גדול לכניסה שלך לרשימת הבית היהודי בשל היותך חילונית. נפגעת מהאמירות האלה?

"לא. אני מבינה שבפוליטיקה צריך להתמודד עם הרבה קשיים, וגם ניסיתי להבין אותה. חשבתי שהיא טועה. כל הקייס שלה היה שאני אחת, והנה אנחנו שלוש".

אורית: "שמעתי הרבה נשים שדיברו כך. הן רצו להרגיש שיש ברשימה אישה שהיא בת דמותן. שברנו את רף הציפיות של ליאורה מינקה, ויש נשים כאלה". והיא מוסיפה "חלק מההתפתחות של הציבור שלנו בשנים האחרונות הוא גם חבירה לציבורים אחרים בכל מישורי החיים. ההתחברות לציבור החילוני היא מהלך מבורך וטבעי".

אורית, לא היה לך פשוט ללכת לפוליטיקה.

"נכון, כי כבר החלטתי באופן סופי שאני לא עושה את זה. אבל קיבלתי המון המון פניות, עשיתי המון חושבים והחלטתי שאני לא רשאית להיות זאת שאחסום את זה. התייעצתי עם הרב ליאור ובהתחלה הוא אמר שהוא בכלל לא רוצה נשים ברשימה. אחר כך הוא שינה את דעתו". 

אבל את שמחה על הימצאותן של שלוש נשים ברשימה, כשהרב שאיתו התייעצת לא בעד נשים ברשימה בכלל.

"קיבלתי על עצמי לקבל את מה שהוא יאמר, למרות שזו לא הייתה דעתי". 

מה צריך להיות מקומם של הרבנים בקבלת החלטות במפלגה?

"לפני כל צומת קריטית בחיים הציבוריים שלי, התייעצתי עם רבנים. אני יודעת שלא כולם עושים את זה ברשימה של הבית היהודי, אבל בתקומה זה מה שאנחנו עושים".

ומה יהיה מעכשיו?

"לא יודעת, זו החלטה שלא אני צריכה לקבל, ולא עכשיו".  

אתן חושבות שהנוכחות המשמעותית שלכן תעלה את אחוז ההצבעה למפלגה?

איילת: "יש חילונים רבים שמצביעים לבית היהודי, והם לא היו מצביעים אם לא היו נשים. בעיניהם זה מאוד משמעותי".
ביניים: הטאבו – מדינה פלשתינית

אורית מנצלת הפוגה בראיון כדי להראות לחברותיה תמונות של כמה נכדות בסלולרי. הן צופות בהתעניינות ומוכנות להמשך שיחה, לא לפני שהן משוות גבהים בסנטימטרים, בגלל הצילומים.

אם נצייר את הציבור שאותו 'הבית היהודי' מבקש לייצג, כל אחת מכן נמצאת בקודקוד אחר של המצולע. מה אצלכן הוא קו אדום שיכול לגרום לפירוק החבילה?

איילת: "הדמיון והמשותף עולה על השוני, ואנחנו נשתדל לעבוד ביחד ולקבל החלטות במשותף. יהיה לנו ברור כסיעה מה הקווים המדיניים הברורים שעליהם לא נתפשר או כן נתפשר, כדי להשיג הישגים". 

אורית: "יש משהו משותף לכל הסיעה, לכל הציבור הציוני דתי והיום גם לציבורים גדולים יותר, וזו העובדה שאנחנו, כולנו, מתנגדים להקמת מדינה פלשתינית. זה מבחינתנו טאבו מוחלט".

אבל יש סוגיות שמראש אתן מגיעות אליהן מעמדות שונות. דברים הקשורים ביהדות, למשל.

איילת: "אז מה, נסתדר. יש לנו המון מטרות משותפות ודברים שאנחנו רוצים להשיג בקדנציה הזאת, ואם יש לי דעות שונות מזו של אורית, נחיה עם זה". 

אורית: "בקדנציה הקודמת ניהלתי את שדולת ארץ ישראל בכנסת. ראיתי כמה גדול הכוח של עשייה משותפת של אנשים שבהרבה עניינים אין ביניהם הסכמה, אבל ברגע שהם חוברים יחד ומשתפים פעולה על נושא מסוים, הם יכולים להשיג הרבה יותר מאשר אדם אחד נחוש. פה יש לנו סיעה שלימה שיש לה סיכוי להיות גדולה, והיא מיוצבת סביב נושאים  עקרוניים. צריך לדעת ברוב המקרים לדלג על ניואנסים כדי להשיג את המטרות המרכזיות".

נכון בעיניכן שהבית היהודי ותקומה יתמזגו למפלגה אחת?

איילת: "בעיניי זה מאוד נכון, זה גם יסייע לעבודה משותפת ולביטחון אחד בשני. אני לא רואה את ההבדל הגדול בין המפלגות, ולכן אין סיבה שהן לא תהיינה ביחד".

זה יחזיק? 

איילת: "אני לגמרי מאמינה שזה יחזיק, אולי בגלל שאני חדשה", היא צוחקת. "באמת, אני לא רואה שום סיבה שאנחנו לא נעבוד ביחד. הנה, אני כל הזמן עובדת עם זבולון כלפא, כי הוא הקיבוצניק היחידי אצלנו וכנראה יהיה גם הקיבוצניק היחידי בכנסת הבאה. בהתיישבות יש הרבה חילונים וימנים והם מאוד מזדהים איתי, אז הוא ואני הולכים לכבוש יחד את ההתיישבות העובדת".

איילת, תספרי קצת מה קורה במגזר הלא דתי?

"יש רצון מאוד גדול לשמוע. לאנשי הקיבוצים והמושבים אין היום בית פוליטי, והרבה מהם לאומיים וציוניים. יש גם ציבור גדול בערים שחשובה לו מאוד הזהות היהודית. אתמול התקשרה אמא שביתה לומדת בגן עם ביתי, וסיפרה שכל ההורים דיברו שהם הולכים להצביע בשבילי. גם כי הם רוצים שאני אצליח, אבל גם כי הם מתחברים לרצון להגביר את הזהות היהודית".

הם לא נרתעים? לא חוששים ממדינת הלכה והמתנחלים שגוזלים את תקציבי המדינה?

איילת מעט מופתעת. "כנראה שהתדמית שהעברנו אליהם היא יותר נינוחה. יש לי חוגי בית בתל אביב וחוג ברמת השרון. חלק באים בגלל מצע מדיני וחלק בגלל הרוח היהודית. תראי, בתיכון 'בליך' החילוני, שמי חשב שנקבל שם חצי מנדט, קיבלנו 13 מנדטים". 
עד כמה מפלגת הבית היהודי צריכה להיות מפלגת נישה ועד כמה היא צריכה להתעסק בנושאים כלליים?

שולי: "אני חושבת שצריך לשמור על איזון בין השניים. לא צריך לגמור להתעסק עם שכר לימוד, כי אני מקבלת המון פניות סביב הדבר הזה. מצד שני, אנחנו לא נהיה רק שם. הרצון הוא לטפל בדברים של המגזר ולהוסיף על זה עוד קומה, כללית. אי אפשר בלי הבסיס, כי אז אתה מאבד את בסיס הכוח".

נכון, אבל בסוף זה זמן ושמיכת תקציב.

איילת: "אנחנו צומחים עכשיו מ-5 מנדטים ל-12 או יותר, הכוח יגדל ונוכל לטפל במגוון נושאים, מגזריים, התיישבותיים וגם כלליים".
אורית מציגה מבט אחר. "הציבור הדתי לאומי הוא מוביל וחלוץ, תורם ומקריב את עצמו בכל התחומים. ובעצם כשאנחנו באים לכנסת לייצג אותו, אנחנו מייצגים את כל הערכים הגדולים שהוא  עושה למען הכלל. אנחנו שליחים של ציבור שמה שמעניין אותו זה לא הוא, אלא כלל העם".

לא רק ארץ ישראל

אז נכון שמקומה של כל אחת מהנוכחות מובטח ברשימה, ובכל זאת, ביקשנו לשמוע את היעדים האישיים שלהן לכנסת הבאה. כולן ידעו היטב לאן הן מכוונות. הן לא נקלעו לכאן במקרה.  

שולי: "שלושה דברים, חברתי: פריפריה ומרכז, חלוקת משאבים מחדש ודאגה לפריפריה חברתית ולא רק גיאוגרפית. הנושא השני הוא קידום אוכלוסיות מוחלשות ובכלל זה נשים, שיש עבודה גדולה שצריכה להיעשות בתחום הזה, והזהות היהודית של מדינת ישראל. יש לנו המון דברים להגיד על יוקר המחיה, הדיור וכו' מנקודת מבט יהודית. אנחנו לא צריכים להיגרר לשם. יש לנו מראש מה להגיד בנושאים האלה".

אורית: "אני אמשיך כל מה שהתחלתי בפעילותי בשדולה למען ארץ ישראל, כשבתוך זה כלול יישום דו"ח לוי, החלת הריבונות ועוד. אפעל גם בנושא של זכויות אדם, כהמשך טבעי של הפעילות שלי ב'זכויות אדם ביש"ע'. אשתף פעולה, כמו שעשיתי בעבר, עם ארגוני זכויות אדם מהשמאל לגבי זכויות עצירים, אלימות שוטרים ועוד. הנושא השלישי, שאני לא מכירה אותו ורוצה מאוד להיכנס אליו, הוא כל התחום החברתי-כלכלי: סיוע למשפחות ברוכות ילדים בעשירונים היותר נמוכים של החברה, חולים, אנשים עם מוגבלויות. אני מתכוונת ללמוד את התחום ולהביא בו תועלת".

איילת: "נפעל יחד למען ארץ ישראל, אמשיך את מה שהתחלתי ב'ישראל שלי', לקדם את דו"ח אדמונד לוי, התיישבות ביהודה ושומרון והחלת הריבונות, ואפעל נגד הדה לגיטימציה וארגוני השמאל הקיצוני בעולם. אני מתכוונת לפעול גם לעידוד היציאה לעבודה. מאוד בסיסי אצלי שכל אדם צריך לצאת לעבוד ולהתפרנס, ויש מגזרים שעובדים פחות. אני דוגלת בשיטה של עמותת פעמונים, שצריך ללמד את האנשים לדעת להסתדר לבד ולשאוף שלכל אחד תהיה עצמאות הכלכלית".

דיברתן קודם על העמדה הברורה של כלל הסיעה בעד שלמות ארץ ישראל. האם מי שהוא ציוני דתי אבל בעד פשרה מדינית, לא ימצא מקום אצלכם?

שולי: "היכולת שלנו לדבר על כל מיני תחומים ולאו דווקא על ארץ ישראל, משאיר הרבה אנשים בבית היהודי".

איילת: "הרב טרופר, שהוביל את כל המהפכה במפלגה, היה בין מקימי 'מימד'. חוץ מזה, כולם יודעים שהנושא המדיני לא יהיה מרכזי בשנים הקרובות, כי אין פרטנר. נכון שלא נוותר בנושא הזה, אבל הנושאים המרכזיים הם חינוך ודיור וכל מה שקשור פנימה למדינה. כל אחד יכול למצוא את המקום שלו במפלגה".

כאן נרשמת אי הסכמה ראשונה. אורית מסתייגת מהדברים של איילת. וכשהיא מסבירה את עמדתה בצורה רהוטה, איילת משתכנעת. "הלוואי שאתגלה כפרנואידית. אבל אני חושבת שהנושא המדיני יהיה מאוד מרכזי בקדנציה הקרובה, זו גם הסיבה שהלכתי להיות חברת כנסת הפעם. אני מאוד חרדה מפני המצב שבו אובמה נמצא בכהונה שניה ונתניהו בשלישית. חשוב שנהיה סיעה גדולה שנוכל למנוע מפולת מדינית. נצטרך להקדיש לא מעט תשומת לב וחוכמה וכוח פוליטי לנושא הזה". 

אורית מדגישה כי "הדתיים שתומכים במסירת חלקי ארץ ישראל לגויים או עקירת התנחלויות, הם מיעוט מאוד קטן והם יצטרכו לעשות את הבחירה שלהם, כי אנחנו לא רק נגד זה, אנחנו נעשה הכל כדי שזה לא יקרה. מי שחושב אחרת, ברוך ה' יש עוד מפלגות". אורית, איילת וגם שולי מדברות על תזוזה של כל הציבור ימינה. במפגש שלהן עם השטח הן מרגישות את זה. אורית מספרת על הופעה שלה בתיכון שליד האוניברסיטה, "שטווח המצביעים שם נע בין מרצ לחד"ש". זהו, אגב, התיכון שבו היא עצמה למדה בצעירותה. "לידי הופיע דב חנין ודיבר על המדינה הפלשתינית. אני אמרתי 'מדינה פלשתינית זה D9 בסלון שלי, אבל מייד אחר כך זה טיל בסלון שלכם', וקיבלתי פרץ של מחיאות כפיים מהתלמידים, ואחר כך טלפונים מהורים עם תודה על כך שסוף סוף הילדים שמעו משהו אחר".

אורית, אם יש אמירה כל כך ברורה של הבית היהודי על ארץ ישראל, איך זה של'עוצמה לישראל' צופים שני מנדטים? 

"אני מצרה על כל קול שהולך לפח נוכח הסכנה הגדולה שאני רואה. אולי הציבור רוצה ללכת עם מי שנראה יותר ימני מהבית היהודי, אבל לא נראה לי שאני פחות ימנית ממי שנמצא שם, והציבור מפוכח והוא ייתן את קולו כך שהוא לא יבוזבז". 

את פועלת בקרב הציבור הזה ועורכת חוגי בית?

"אני חושבת שאני לא צריכה להגיד כלום. העשייה שלי לאורך השנים אומרת את שלה ואני חושבת שאנשים נבונים לא יעשו מעשים חסרי אחריות".

שולי: "הרצון ללכת למשהו שהוא כאילו נתפס יותר ימינה, מפספס, לדעתי, את הדברים שהבית היהודי מביא. אנחנו פה גם בשביל נושאים נוספים. תפיסתית זה מוטעה להיות ממוקדים רק בנושא של ארץ ישראל". 

מה אתן אומרות על הקולות שמגיעים מכיוון נתניהו על כך שהבית היהודי לא יהיה חלק מהקואליציה העתידית?

איילת: "הבית היהודי יהיה גדול וחזק ולכן הוא יהיה חלק ממנה. אמנם לא בכל מחיר. אחד התנאים שלנו יהיה, למשל, ששר הביטחון יהיה לאומי. כך נוכל לשתף פעולה". 

אורית: "הקולות האלה צריכים להטריד את הליכודניקים, ולי יש הרבה חברים שפועלים כדי להביא קולות לליכוד. הרי לא לצרף את הבית היהודי זה לצרף את השמאל. אז כל ליכודניק ששומע את זה צריך לעצור ולבקש מהנבחרים שלו בקידמת הבמה הסברים ואפילו הבטחות. האם הוא מביא מצביעים כדי שתהיה בסוף ממשלת שמאל?".

שולי: "אני חושבת שהציבור לא רוצה להצביע למפלגה לאומית ולמצוא את עצמו בסוף במחוזות של השמאל. זה כבר היה. כל אמירה כזאת מבהילה את הליכודניקים שאומרים: אנחנו לא הבית היהודי, אבל אתם איתנו. אני לא מבינה את הבחירה להילחם בבית היהודי, במקום להיאבק על מנדטים שנמצאים במקומות אחרים".

ראיון, בית, ראיון

לשמע שאלת הסיום, בה אנחנו מבקשים לטעום מיום טיפוסי בחייהן של המועמדות בתקופה האחרונה, כל אחת מהן מוציאה אנחה מעומק הלב ואז חיוך. הן רגילות לעבוד קשה, אבל הפעם נראה שהן ממצות את הזמן עד טיפת הכוח האחרונה. 

איילת: "יוצאים מהבית בערך ב-8 בבוקר לפאנל בתיכון, אחר כך ראיון, משם לסניף שצריך להפעיל בו את עבודת השטח ועוד ראיון. אני מנסה שיהיו לי שעתיים עם הילדים, בין 18 ל-20. אחר כך לחוג בית ומשם לפגישה במטה. תראי, אין לי אפילו זמן לעשות פן". 
שולי ואורית, מזל שאתן לא צריכות פן.

שולי: "יש המון ארגונים ובתי ספר שמבקשים נוכחות של אנשים מ'הבית היהודי', שזו אמירה חשובה, ויש ניסיון שלנו להגיע לכל מיני כנסים ולהתחבר לנושאים שונים כמו בריאות, יוקר המחיה ועוד". שולי רצה בין כל אלה, והיא יצרה גם פורום של נשים כדי לגעת בנושאים שמעסיקים אותן.

אורית עסוקה עדיין בכובעיה הקודמים של ניהול המחלקה המשפטית והמדינית ביישוב היהודי בחברון, וניהול ארגון זכויות אדם ביש"ע. "פה ושם אני משבצת גם את הפעילות של הבחירות, מזל שיש רק 24 שעות ביממה, אז עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, ולא יותר מזה".