בשבע 524: אוכל כשר לאסיר - גם באמריקה

בניגוד לעמדת הפרקליטות והיועמ"ש, הצליח שופט לכופף את הרשויות בארה"ב ולהתנות הסגרת יהודי שנידון למאסר בהתחייבות לאוכל כשר

יאיר שפירא , י"ד בטבת תשע"ג

לפעמים השגרה משכיחה אותו, לפעמים קשה מאוד להבחין בו, אבל הוא כאן, מבצבץ לו מבעד לענני ערוץ 10 והאח הגדול. הנס הגדול שנעשה עמנו לפני כמעט שישים וחמש שנה. המדינה היהודית יכולה להתגלות פתאום בנסיעת בוקר מוקדמת, כששידורי הרדיו של היום החדש נפתחים בקריאת שמע או כשהקריין מונה את ספירת העומר. לפעמים היא מופיעה במלוא קומתה גם בבתי המשפט. 

סת' ווין, יהודי אמריקני שומר מצוות, נמלט מארה"ב בעזרת דרכון מזויף אחרי שבית משפט בפלורידה גזר עליו 19 שנות מאסר. הוא הגיע לישראל וזכה באזרחות מכוח חוק השבות. 12 שנה נדרשו ל- F.B.Iלעלות על עקבותיו, ולפני שנתיים וחצי הגישה ממשלת ארה"ב בקשה להסגרתו. בבית המשפט המחוזי בירושלים טען ווין כי אין להסגיר אותו לידי רשויות פילדלפיה, שכן בבתי הכלא שלה אין מספקים אוכל כשר, והוא כאמור יהודי שומר מצוות. מכתב שהגיע ממשרד המשפטים האמריקני אישר שאכן בבתי הכלא של פלורידה לא מספקים אוכל כשר, גם לא על חשבון האסירים. האמריקנים הציעו כי ווין יבקש משלטונות הכלא אוכל טבעוני, שכן מסופק שם לאסירים, או לחילופין יגיש בקשה לעבור לכלא במדינה אחרת בארה"ב שבו מספקים לאסירים אוכל כשר. הם אפילו הסכימו לשקול לכלוא את ווין בכלא מיוחד לקשישים, שם מספקים אוכל כשר. אך הודגש כי מכיוון שבית משפט פדראלי קבע שסירובה של פלורידה לספק לאסיריה מזון כשר הוא חוקי, הרי שארה"ב מסרבת להתחייב מראש על גורלו של ווין. כל הפתרונות שהוצעו יישקלו בכובד ראש רק לאחר שהאיש יוסגר לארה"ב. 

עמדת המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה היתה כי יש להסתפק באותה התחייבות מעורפלת של האמריקנים, וזו היתה גם תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט. אבל שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, בן ציון גרינברגר, לא השתכנע. הוא הכריז על ווין כבר-הסגרה, אך התנה את ההסגרה בקבלת התחייבות מארצות הברית עוד לפני שווין יימסר לידיה. השופט הישראלי עמד על כך שווין ייקלט מן היום הראשון במערכת כלשהי בארצות הברית אשר בה תובטח זכותו הבסיסית למזון כשר. 

האמריקנים מיהרו להתקפל, ומספר שבועות אחרי החלטתו של גרינברגר העבירו למחלקה הבינלאומית בפרקליטות התחייבות בשם שלטונות פלורידה. על פי ההתחייבות, לאחר הסגרתו יוחזק ווין בבית מעצר מחוזי ויקבל מזון כשר תחת אחריות השריף. ווין ישהה שם עד שתימצא הדרך לשלוח אותו אל בית סוהר המספק לאסירים המעוניינים בכך מזון כשר. 

ווין ניסה בכל זאת למנוע את ההסגרה וערער לבית המשפט העליון. הפרקליטות מצדה לא היתה מרוצה מהתנאים שהעמיד השופט גרינברגר להסגרה. היא בחרה שלא לערער על פסק הדין, אך ביקשה ששופטי העליון יקבעו כי אין להעמיד תנאי של אוכל כשר בענייני הסגרה. השופט אליקים רובינשטיין דחה בשבוע שעבר את ערעורו של ווין. הוא כתב שמכיוון שהפרקליטות לא ערערה על פסק הדין אין הוא מוכן לקבוע האם יש להתנות הסגרה באספקת אוכל כשר, אך רמז שדווקא ההתעקשות המוצלחת של השופט גרינברג מלמדת שיש מקום להתניה שכזאת.

המחלקה הבינלאומית בפרקליטות, באמצעות דוברות משרד המשפטים, ביקשה לציין בתגובה את המאמצים שנעשו על ידה מול הרשויות בארצות הברית לפני פסק דינו של השופט גרינברגר ולאחריו; את העובדה כי כבר בראשית ההליך התחייב משרד המשפטים האמריקני כי ווין יוכל לקבל תפריט טבעוני; וכן את העובדה כי בחרה שלא לערער על החלטת השופט גרינברגר. "לצד האינטרס בשיתוף פעולה בין מדינות באכיפת הדין הפלילי - שיתוף פעולה שהוא חיוני למלחמה בעבריינות, ושההדדיות היא תנאי בסיסי לקיומו", נכתב בתגובת המשרד, "שמה המחלקה לנגד עיניה את כיבוד זכויות האדם - הן הקורבנות והן הנאשמים והנידונים הנמלטים. ההכרעות המלוות את עבודת המחלקה מתקבלות לאחר שקילת כל הנתונים ובזהירות רבה. כך או כך, עמדת המחלקה וטיעוניה עומדים תמיד לבחינת בית המשפט".

ענישה הולמת

את הגאווה היהודית שבה פתחנו נמהל עתה גם במעט ענווה. לפני 14 וחצי שנים נהג ווין מיודענו במהירות גבוהה באחד מהכבישים הראשיים בפלורידה כשהוא תחת השפעת אלכוהול. הוא פגע בחלקו האחורי של טנדר שנסע על הכביש. הטנדר התהפך ונהגו, שלא היה חגור, נזרק החוצה ונפצע קשה מאוד. ווין יצא מרכבו וסגר את מכסה המנוע שנפתח מעוצמת ההתנגשות. לאחר מכן עזב את המקום מבלי שהגיש עזרה לנהג שנפגע. הוא היה עסוק בניסיון להסתיר את רכבו בשיחים בקרבת מקום. מאוחר יותר מת הנהג מפצעיו. ווין הורשע בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, בהריגה ובהפקרה לאחר פגיעה. על כל אלה נגזר עליו העונש הכבד של 19 שנות מאסר. 

לפני 14 וחצי שנים נאשמים מסוגו של ווין לא היו סוגרים בבית הכלא בישראל חמש שנות מאסר. רק בשנים האחרונות הבינו כאן כי מי שמזלזל בחיי אדם לפני תאונה ונוהג בשכרות, ולאחר התאונה נמלט מהמקום מבלי להגיש עזרה, הוא עבריין כבד לכל דבר. לפני שנתיים העמיד בית המשפט העליון את עונשו של שי סימון, שנהג בשכרות, דרס למוות את מיטל אהרונסון ז"ל ונמלט, על 14 שנות מאסר. לפני מעט יותר משנה גזר בית המשפט המחוזי 12 שנות מאסר על טל מור שנהג תחת השפעת סמים, דרס למוות את רוכב האופניים שניאור חשין ז"ל והשאיר אותו מתבוסס בדמו לצד הכביש. צרפת מסרבת להסגיר לישראל את שני אזרחיה, אריק רוביק וקלוד-איזק חייט, שעל פי החשד דרסו בתל אביב את לי זיתוני בעת שנהגו תחת השפעת אלכוהול, ונמלטו מהמקום מבלי להגיש לה עזרה.

רכז עבירות תנועה

לאורך השנה עקבנו כאן אחר המאמצים להקמת יחידת ביקורת על הפרקליטות. נזכיר כי בלחץ ניסיונות הכנסת לקדם חקיקה להקמת גוף חיצוני ובלתי תלוי, התחייבה הפרקליטות להקים גוף פנימי שכזה שיוכפף ליועץ המשפטי לממשלה. באחת הישיבות האחרונות של הוועדה לענייניי ביקורת המדינה לפני היציאה לפגרת הבחירות, התחייב מנכ"ל משרד המשפטים ד"ר גיא רוטקופף בפני חברי הוועדה ובראשם היו"ר אורי אריאל כי ההליכים להקמת הגוף יואצו (על פי התחייבות קודמת של שר המשפטים יעקב נאמן היה הגוף אמור להתחיל לפעול כבר לפני חודש). 

ביקשנו לדרוש בשלומה של ההתחייבות ובשלומו של הגוף העתידי. ובכן, נמצא כי נקבעו ואושרו תקנים למשרת ראש היחידה, סגנו, עוזריו והסגל המנהלי, אבל פרסום ההליך לאיתור מועמדים למשרת ראש היחידה הוקפא בינתיים. במשרד המשפטים הסבירו כי כך נעשה בהתאם להנחיות (שהוציא המשרד עצמו) להקפיא את כל המינויים הבכירים בשירות המדינה. ההליך לאיתור ראש היחידה, כך מבטיחים שם, יחודש מיד לאחר שתקום הממשלה החדשה, וביחד איתו יעשה המשרד מאמצים לבחירת שאר אנשי הצוות.
מכל מקום, אם היחידה תצליח לקום בקרוב, הרי לה ספתח קטן, באדיבותו של השופט הוותיק בבית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון כהן. תחילת הפרשה אינה קשורה לפרקליטות, אך מדאיגה כשלעצמה. שוטר מהמטה הארצי נהג תוך כדי דיבור בטלפון הנייד, לא ציית לתמרור, ונהיגתו היתה כה פרועה עד ששוטר אחר שישב לידו ביקש לרדת מהניידת והגיש נגדו תלונה. עבריין התנועה במדים היה לא אחר מאשר רכז תנועה במטה הארצי. 

מכיוון שמדובר בשוטר, התיק לא נוהל על ידי מחלקת התביעות של המשטרה אלא על ידי הפרקליטות. בבית משפט לתעבורה בירושלים התגלה כי בעברו של רכז התנועה שלל עבירות תנועה חמורות, והשופט גזר עליו קנס של אלף שקלים ושלושה חודשי שלילה. הוא ערער לבית המשפט המחוזי, והשופט כהן מעיד כי הדיונים בתיק נדחו שוב ושוב בהסכמת הצדדים. לבסוף הודיע התובע כי מאחר ופסילת שלושת החודשים תפגע בקריירה המשטרתית של אותו עבריין תנועה, ומכיוון שרעייתו של האיש עומדת ללדת בקרוב, הוא הגיע לסיכום עם הסנגור כי יש "לבטל את רכיב השלילה", מה שהיה מותיר את השוטר העבריין עם קנס בלבד. 

לשונם של שופטי ישראל היא לשון נקייה, במיוחד ככל שהעניין נוגע לשופטים אחרים או לרשויות התביעה. נראה שהשופט כהן השתמש בכל הלקסיקון העומד לרשות השופטים במקרים כאלו כדי להביע את דעתו על המפנה בגישתו של התובע אל התיק. הוא ציין כי עמדת התביעה "נראית תמוהה", כי "שיקולי התביעה מוזרים", ולביטוי "אין זה מן הראוי" הוא הוסיף בסוגריים "בלשון עדינה". ובכן, מה עומד מאחורי אותה התנהלות מוזרה של התובע? האם מדיניות לא ראויה של פרקליטות מחוז? אולי חוסר מקצועיות של תובע מסוים? או שמא, חלילה, פרשת סחיטה או שוחד? עד שלא תקום יחידת ביקורת על הפרקליטות לא נדע.

לפרנס את בן-גביר

היד הקלה על הדק המעצרים וצווי ההרחקה נגד פעילי ימין שוב עולה למשטרה כסף. השבוע פסקה שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, סיגל אלבו, פיצויים בסכום כולל של תשעת אלפים שקלים לשני מפגינים שהורחקו מהפגנה מול כלא הדרים נגד שחרור אסירים בעסקת שליט. בנצי גובשטיין קיבל אלפיים שקלים. עו"ד איתמר בן-גביר, שגם נעצר, זכה ב-7,000 שקלים. השופטת כתבה שהן ההרחקה של השניים ממקום ההפגנה והן מעצרו של בן-גביר נעשו על אף שמחאתם לא שיבשה את פעולות המשטרה ואת הסדר הציבורי. 

משטרת ישראל שילמה לבן גביר בשנים האחרונות עשרות אלפי שקלים בנסיבות דומות. רק בחודשים האחרונים דיווחנו כאן על פיצוי של עשרת אלפים שקלים שפסק בית משפט לבן-גביר בעקבות מעצרו בחברון בעת ביקורו של היועמ"ש דאז מני מזוז, ועל פיצוי של 12 אלף שקלים ששילמה לו המשטרה על הרחקה ומעצר בעת שהשתתף בהפגנה מול ביתו של האלוף גדי שמני, ששימש באותה עת אלוף פיקוד מרכז. 

היכולת של המשטרה להסיק מסקנות, ללמוד ולהשתפר מעולם לא היתה מרשימה במיוחד. גם התקווה שהמסר הכללי בדבר חשיבות חופש המחאה שמנסים להעביר השופטים למשטרה ייקלט, היא נאיבית. אבל הציפייה היא שהמשטרה תלמד להתמודד נקודתית לפחות עם בן-גביר עצמו, לפני שהיא נאלצת להוציא לו תלושי משכורת.