בשבע 524: יותר שכר, פחות תקציב

את עלותם הגבוהה של הסכמי השכר השונים במגזר הציבורי נשלם כולנו באמצעות קיצוצים בתקציב השנה הבאה

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , י"ד בטבת תשע"ג

בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה ובקדנציה השנויה במחלוקת כשר אוצר בראשית שנות האלפיים, קנה לעצמו בנימין נתניהו תדמית של אויב האיגודים המקצועיים. נתניהו של אותן השנים התנגד באופן נחרץ לעבודה המאורגנת וראה בהסתדרות את האויב הגדול לתעסוקה וצמיחה. כשהוא נסמך על תורותיהם של הוגים כלכליים ליברליים וניאו-ליברליים, פעל נתניהו על מנת לפורר את העבודה המאורגנת ולמנוע גידול בהוצאות השכר במגזר הציבורי. אך מי שעזב את ישראל בתום כהונת נתניהו כשר אוצר וחזר אליה לפני שלוש שנים לא האמין למראה עיניו. המדיניות הכלכלית שהובילה ממשלת נתניהו בתחום יחסי העבודה במשק היתה מנוגדת כמעט לחלוטין למדיניות שהוביל הוא עצמו שנים לא רבות קודם לכן.

לשינוי שחל בנתניהו ישנן כמה סיבות, אולם התוצאה שלו ברורה מאוד. שורה ארוכה של הסכמי שכר נדיבים למדי נחתמה בתקופת כהונתו של נתניהו עם לא מעט סקטורים, וההסכמים האלה ישפיעו באופן מיידי על הקופה הציבורית. נתחיל דווקא בקונצנזוס: הסכם השכר הקיבוצי בעניין עובדי הקבלן בתחומי הניקיון, השמירה והאבטחה. מדובר בקבוצת העובדים החלשה ביותר במשק, וגם התוספות שניתנו לה אינן בשמיים. למרות זאת, עקב המספר הגדול מאוד של עובדים אלו, ההשלכה על הקופה הציבורית היא משמעותית מאוד. הסכם נוסף שזכה לתמיכה ציבורית, למרות שדווקא לקוחותיו לא היו כל כך מרוצים, הוא זה שנחתם עם הרופאים. ההסכם אמנם העניק לרופאים תוספות שכר לא מבוטלות, אך פריסתו על פני תקופה ארוכה הקטינה במעט את עלויותיו. רק לפני שבוע הצטרפו לרופאים גם האחיות, אשר זכו גם הן לתוספת שכר לא זניחה. שני ההסכמים הללו הגדילו באופן ניכר את הוצאות השכר במערכת הבריאות.

מגזרים נוספים שזכו לתוספות שכר הם הפרקליטים בשירות המדינה, העובדים הסוציאליים, עובדי רכבת ישראל, עובדי הנמלים ועוד שורה לא קטנה של סקטורים. הסכמים אלו מצטרפים להסכם העבודה הקיבוצי במשק שנחתם מול ההסתדרות, ואשר גם הוא הביא בכנפיו בשורה לא מבוטלת לעובדי המגזר הציבורי כולם.

אלא שלכל חגיגה יש גם תג מחיר. עלותם השנתית של כל ההסכמים תגיע בתוך כשנתיים לכ-15 מיליארד שקלים, תוספת הוצאה בלתי מבוטלת לתקציב המדינה הגירעוני.

למרות הביקורת, חשוב לציין כי בהסכמים הנוכחיים נעשה מאמץ להביא לצמצום פערים מסוים. כך בהסכם הרופאים, בהסכם האחיות וגם בהסכמי שכר נוספים נקבעו תוספות שכר נומינליות ולא אחוזיות, לפחות באופן חלקי. תוספות נומינליות מביאות בפועל לעליית שכר משמעותית יותר דווקא בדרגות הנמוכות, ופחות בקרב המשתכרים שכר גבוה יותר. בכך, לראשונה בישראל, נעשה ניסיון לפתור את האנומליה של הסכמי השכר, להגביר את השוויון ולצמצם את הפערים. 

משדרים ובוכים 

השבוע התברר כי לרשימת הסקטורים החזקים ביותר במשק יש להוסיף באופן פרדוקסלי דווקא את אחד הענפים החלשים ביותר מבחינה עסקית, הטלוויזיה המסחרית. בעלי השליטה, ההנהלות והעובדים הביאו את הממשלה לחוקק חוק מיוחד אשר יזרים לשלושת הזכיינים את החמצן הדרוש להמשך קיומם. את ההישג, אשר לא הוענק לערוצים השונים על מגש של כסף, ניתן לזקוף לזכותה של מערכה תקשורתית משומנת (ומי יודע להפעיל מתקפה כזו אם לא התקשורת עצמה). שילוב של תחנונים, איומים, תשדירים וראיונות כופף לבסוף את הממשלה והכנסת, והן נתנו לזכייניות הערוצים את מבוקשן.

על מנת להבין את הרקע להסכם, צריך להזכיר כמה נשכחות בנוגע לשוק הטלוויזיה המסחרית בישראל, שהיא למעשה הכלאה בין טלוויזיה פרטית בנוסח האמריקני ובין טלוויזיה ציבורית. הסיבה למצב שנוצר היתה חולשתו הגדולה וחוסר הרלוונטיות של ערוץ 1, ששנים של ניהול כושל הפכו אותו ליצור חסר חיים. לכך יש להוסיף פוליטיקאים ועסקנים שרצו לתקן את השוק באמצעות הטלוויזיה המסחרית. כך, כאשר נפתח מחדש המכרז על זיכיונות השידור של הערוץ השני בשנת 2006, הפכה התחרות על חובות התוכן, כמו גם על סכומי התמלוגים שישולמו למדינה, לפרועה במיוחד. קשת ורשת, שרצו לשמור על הזיכיון בכל מחיר, התחייבו לתוכן יקר מאוד לצד תשלום מיידי גדול מאוד למדינה. התקווה היתה שהמשק הישראלי ימשיך לצמוח במהירות ואיתו שוק הפרסום, אולם תקווה זו התבדתה. התוצאה היא זכייניות שמתקשות לעמוד בהתחייבויות ומפסידות סכומי כסף גדולים. ערוץ 10 לעומתן, מעולם לא הצליח לעבור את חבלי הלידה. הוא התחיל את חייו בגירעון ולא נפטר ממנו עד היום הזה.

שרשרת ההקלות שניתנה לערוצים המסחריים נועדה להפחית את המעמסה הכספית שלהן. הזכייניות תוכלנה לדחות את המעבר מזיכיונות לרישיונות, אשר היה אמור לעלות להן כסף רב. המדינה תעניק לערוץ 10 הלוואה תמורת ערבות שיעמידו הערוץ ובעלי השליטה בו. הזיכיון של שלוש הזכייניות יוארך אוטומטית בשנתיים והן תזכינה לפטור מדמי זיכיון ותמלוגים. גם חובות התוכן של הזכייניות ייפרסו על פני תקופת זמן ארוכה.

הסעיף האחרון, אשר היה בעצם הדרישה המרכזית שהעמידו זכייניות ערוץ 2 בפני המדינה, מכעיס מאוד את ארגוני היוצרים בתעשיית הטלוויזיה המקומית. לטענתם, צעד זה מצטרף למהלך דומה של הפחתת חובות התוכן שהוענק לערוץ 1 כחלק מאישור תכנית הרפורמה ברשות השידור. התוצאה המצטברת של כל המהלכים הללו היא פגיעה קשה בתעשייה, אשר סמוכה על שולחנם של מספר מצומצם של לקוחות גדולים וריכוזיים. השוט היחיד העומד לרשותם של היוצרים במשוואת הכוחות הבלתי מאוזנת הוא הרגולציה, המחייבת את הזכיינים להשקיע סכומים מסוימים בהפקות מקומיות מז'אנרים שונים. הפחתה או פריסה של מחויבויות אלו משמעותה מכת מוות לתעשייה המקומית וליצירה הטלוויזיונית הישראלית.