את מדפי משרדו הקודם קישטו גביעי כדורגל של הליגה למקומות עבודה. כשהוא הגיע לנהל את בתי הדין הרבניים ושמע על הליגה המיוחדת הזאת, הוא ארגן את העובדים וכולם רצו על הדשא והגיעו להישגים. אבל הרב אלי בן דהן משך את בתי הדין קדימה לא רק במגרשי הכדורגל, אלא גם ובעיקר בעבודה היומיומית, בתודעת השירות, בשמירה על נהלים, בכבוד למתדיינים ובבניית מערכת עצמאית בתוך משרד המשפטים. כהונתו של הרב בן דהן נקטעה על ידי שר המשפטים, יעקב נאמן, לפני שנתיים וחצי, אבל הוא לא מתכוון להפסיק לתרום. כיום הוא ממוקם בעשירייה הפותחת של רשימת 'הבית היהודי', והרקורד העשיר שלו בתחומי העשייה השונים, יחד עם מאור הפנים והידע התורני המעשי והאקדמי, עשויים להיות לו לתועלת בתחומים לא מעטים.
צילום: דוד הוכברג
ניצחון בגולים על מוטי שקלאר
את הרב אלי בן דהן אנחנו פוגשים בלשכתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, בה הוא פועל מאז פרש מהנהלת בתי הדין. הוא הגיע לכאן לבקשת המשפחה, ומהמשרד הזה הוא מסייע להנחיל את מורשתו של הראשון לציון, אצלו עבד כראש לשכה במשך שש שנים.
הרב בן דהן נולד בשנת תשי"ד בקזבלנקה, למשפחה ציונית מאוד. אביו הקים שם את תנועת הנוער הציונית-דתית "היחידה שהיתה במרוקו", וגם פעל במסגרת המוסד להגנה על יהודי מרוקו. כשהיה הרב בן דהן בן שנתיים וחצי החליטו הוריו לעלות לישראל, ואחרי תקופה קצרה התיישבה המשפחה בבאר שבע, שהיתה אז שונה מאוד מהקרת הגדולה של היום. "היו תקופות שבהן היו מעיפים לי את הכיפה מעל הראש. הכיפות ישבו ככה קצת כמו כובע, והילדים האחרים היו נהנים לראות איך היא מתגלגלת ועפה. היינו מיעוט קטן של דתיים, ויש תקופה שאני יכול לומר עליה שהכרתי את כל הילדים הדתיים בעיר". מאוחר יותר הוא גם שיחק בקבוצת הצעירים של 'הפועל באר שבע'. האהבה למשחק נשארה גם אחרי ההחלטה שלו לעבור לישיבת 'נתיב מאיר' הירושלמית, שם שיחק בנבחרת המחזור. "את חברי הטוב, מוטי שקלאר, הכרתי כשהוא היה בנבחרת 'חורב' ושיחקנו זה מול זה".
מי ניצח?
"לרוב אנחנו".
ההחלטה לעבור לישיבה התיכונית בירושלים לא היתה פשוטה, אבל "בזמנו זו היתה הישיבה התיכונית הטובה ביותר, ואבי רצה שאלך אליה". הרב בן דהן מספר על פער לימודי ומנטלי גדול. "היה פער אדיר. היינו מעט מאוד ספרדים. לפני קצת יותר מחודש נפטר עו"ד אוריאל מינצר, בן מחזור שלי. הוא בא מהקצה השני, מצפון תל אביב. כבר בימים הראשונים הוא התחבר איתי והכניס אותי לחברת האליטה האשכנזית במחזור. כך נקלטתי תוך כמה שבועות, והפכתי להיות מישהו מהברנז'ה".
נושא ספרדים-אשכנזים היה מאוד מודגש בנתיב מאיר של פעם. אבל נראה שבכל הקשור לפוליטיקה השיח הזה עדיין קיים, וזה מפליא. ב'בית היהודי', למשל, בירכו על הרשימה שהביאה 'תקומה', בגלל שיש בה ספרדים.
"קודם כל, על עצמי אני יכול להעיד שמעולם לא סבלתי מרגשות קיפוח או מקיפוח. הגעתי לאן שהגעתי בזכות עבודה קשה. אבל יש מושג שנקרא נראוּת. לציבור גדול, ובעיקר לציבור הספרדי, חשוב שייראה שיש כאן איזשהו איזון. שלא יהיה מצב כמו ב'בית היהודי', שבששת השמות הראשונים אין ספרדי".
אתה חושב שזה שיקול שעמד לנגד עיני הבוחרים? אדם עומד מול הרשימה ואומר: הוא ספרדי - אבחר בו?
"לא. אין אפליה. אבל בסופו של דבר התוצאה היתה שהציבור הספרדי הרגיש שהוא מודר, ואני לא מדבר על עמך. רבנים ספרדים התקוממו נגד זה וצעקו על בנט. הם אמרו לאורי אריאל שהוא חייב לאזן. בסופו של דבר אורי לא עשה עם זה הרבה. הוא היה די פסיבי במהלך הבחירות הפנימיות אצלנו ב'תקומה', ומבחינתו בצדק".
אתה מרגיש שאתה נמצא על משבצת הספרדי?
"לא, ממש לא. לא היתה משבצת כזאת. חברי המרכז בחרו כל אחד לפי הכישורים שלו".
בסיום הישיבה התיכונית החליט הרב בן דהן ללמוד ב'מרכז הרב', ובשנים האלה גם שירת בצה"ל במשך חצי שנה בתותחנים. במהלך השירות הוא היה חייל מצטיין והפיקוד לחץ שהוא יישאר בצבא וייצא לקצונה. הרב בן דהן התעקש לחזור לסטנדר, אבל החפ"שיות שלו לא החזיקה מעמד זמן רב. "כשבאתי למילואים בפעם ראשונה, ריאיין אותי המג"ד שלי מהשירות הסדיר, שנהיה בינתיים סגן מפקד האגד הארטילרי שאליו שובצתי. הוא אמר לי 'עכשיו אתה יוצא לקורס קציני מילואים'. עשיתי מיד מבדקי קצונה והשתלבתי". במשך השנים הוא שירת כקצין במילואים, תוך שהוא מתעלם ממספר הילדים (תשעה) שמעניק לו פטור, וגם מהגיל. היום הוא סרן במילואים ועדיין משרת, אם כי פחות.
בקיץ תשל"ז קראו לו חבריו להצטרף אליהם ללימוד בשלוחה של כולל ה'אידרא' ברמת הגולן, ולהקים יחד את היישוב חיספין. הוא נעתר. השילוב של השניים קרץ לו. מלבד לימוד התורה, הוא שימש יו"ר מזכירות היישוב וגם מפקד אזור, "כי הייתי הקצין הקרבי היחיד שם". אחרי חמש שנים הוחלט להקים במקום ישיבה תיכונית והוא החל לשמש ר"מ של כיתה ט', אבל בניסן של אותה שנה הוא קיבל טלפון מפתיע. "הרב שמואל אליהו התקשר אלי ואמר: אני מבקש שתבוא מחר ל'היכל שלמה'. אבי נבחר לרב ראשי, ואתה נבחרת להיות ראש הלשכה שלו".
איך?
"גם אני שאלתי". הרב בן דהן מחייך, ומסביר שהוא למד תורה אצל הרב אליהו פעם בשבועיים, כשהכולל שלו נהג לעלות לירושלים לספוג תורה מרבני הבירה, וכן שהרב שמואל היה שנה אחת בחיספין והכיר את כישוריו הניהוליים. "יצא שכמה אנשים המליצו לרב". במשך כמעט חצי שנה הוא נסע ארבע פעמים בשבוע על ציר גולן-ירושלים. בקיץ עברה המשפחה לבית אל, ובהמשך, בתוקף התפקיד הבא, לירושלים.
אחדות אמיתית בין הרבנים
כשנחת לכיסא ראש הלשכה, לא הכיר הרב בן דהן את הרבנות בפן המעשי שלה. הדברים נלמדו תוך כדי ריצה עם לא מעט טעויות, אבל אלה התקבלו אצל הרב אליהו בשלווה. "הוא היה אישיות מדהימה עם שקט נפשי מדהים. אני לא זוכר אותו מרים את קולו בלשכה, עם כל הטעויות שעשינו בשנה הראשונה: קבענו אירועים לא בזמנים המתאימים, קבענו פגישות שחפפו אחת לשנייה בזמנים. הוא מעולם לא כעס, ותמיד אמר: אולי לא הסברתי לכם נכון, אולי לא אמרתי כמה זמן הדבר הזה צריך לקחת. גם כשהיו מצבים מביכים, היה לו אורך רוח ויכולת להתגבר על דברים". הרב בן דהן זוכר היטב גם את הדייקנות והיסודיות של הרב, את ההקפדה על לוח הזמנים ואת העממיות. "כל שבועיים היינו בעיר אחרת, מבקרים בבתי ספר של ציבור חילוני ודתי. בכל פעם הוא הקפיד להיכנס לרב העיר, כי הוא מרא דאתרא, גם במקרה שמערכת היחסים לא היתה מן המעולות".
עם הרב אליהו נכנס ללשכת הרבנות הראשית גם הרב אברהם שפירא, אותו הכיר הרב בן דהן משנותיו ב'מרכז הרב'. בין שני הרבנים היתה ידידות מוקדמת, אבל יומיים אחרי כניסתו של הרב בן דהן לתפקיד, קרא לו הרב שפירא והטיל עליו תפקיד מיוחד. "הוא אמר לי: תשמע אלי, התפקיד שלך פה הוא לדאוג לכך שאנחנו לא נריב. בכל פעם שאתה רואה שיש נושא שמאוד חשוב לרב אליהו ולא שמתי לב אליו, תבוא ותגיד לי, ואם יהיה משהו שחשוב לי, אני אגיד לך". הרב בן דהן אכן לקח את הנושא לתשומת לבו, ואפילו קידם אותו צעד אחד קדימה וייסד יום שבו גורמים ציבוריים נפגשים עם שני הרבנים יחד. הוא גם תיאם את התשובות בין הרבנים כך שיהיו מוסכמות ואחידות. עד אז, ונדמה גם שמאז, גורמים ציבוריים פנו בנפרד לרבנים ונפגשו פעם עם זה ופעם עם זה, וקיבלו הנחיות נפרדות ושונות. "אחדות כזאת אמיתית בין שני הרבנים, לא היתה".
כמי שפעל למיסוד מערכת כשרות ארצית והפך את כל המערכת למודרנית ומתקדמת, מה אתה חושב על האנדרלמוסיה שקיימת היום בתחום הכשרויות?
"אפשר להסדיר את העניין ולהתגבר על הבעיות". כשהרב בן דהן מדבר על בעיות, הוא מתכוון למשל לעובדה שהגוף המושגח הוא זה שמשלם למשגיח. "זה קשר לא בריא ולא נכון. באופן טבעי, כוח הדרישה והתביעה של אדם כזה מן המקום שעליו הוא משגיח, נחלש". הרב בן דהן כבר הציע מודל לפיתרון והוא קשוב לשמוע עוד. הוא מתכוון לפעול לקידום הנושא מתוך הכנסת, וגם להביא לבחירת רב ראשי ציוני. "אני מניח שאעסוק בכל הנושאים של דת ומדינה".
יש בזה סתירה לכאורה. אנחנו אומרים לא לפוליטיזציה של הרבנות, ומצד שני אנחנו רוצים רב ראשי ציוני.
"אם אנחנו רוצים שרב יהיה עם הפנים לציבור הרחב - הוא צריך לשאוב את כוחו ממנו, והאנשים הפוליטיים הם נציגיו של הציבור הרחב. בגוף הבוחר, למשל, יש שלושים ראשי ערים. ראש עיר, נרצה או לא נרצה, מייצג את העיר שלו".
יש סיכוי אמיתי לכך שיהיה רב ראשי ציוני?
"אני מקווה מאוד. זה ודאי לא נכון שרב שאיננו רואה במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו, יהיה במקום הזה. לכן אנחנו רוצים ש'הבית היהודי' יקבל כוח רב. זה משמעותי שיהיו לנו 15 מנדטים ולא עשרה. מכוח כזה נתניהו לא יוכל להתעלם".
הרב בן דהן חושב שלכתחילה ניתן להסתפק ברב ראשי אחד. את תפקידו של הרב הראשי השני, שמשמש כנשיא בית הדין הגדול, הוא היה משנה. "לדעתי, מי שעומד בראש מערכת בתי הדין הרבניים לא צריך להיות רב ראשי בישראל, אלא צריך להיבחר מקרב אבות בתי הדין ואני מתכוון לקדם את זה. אני חושב שזה הדבר הנכון ביותר לבתי הדין. רב ראשי לישראל לא יכול להקדיש מספיק זמן לבתי הדין האחרים, כי אין לו. התפקיד של רב ראשי שואב אותו. הוא גם יושב ברבנות הראשית ובאופן טבעי הוא לא מבקר מספיק בבתי הדין".
הרב בן דהן היה רוצה לראות את נשיא בתי הדין הרבניים עושה מה שנשיא בית המשפט העליון עושה בימי שישי. "הוא מזמין אליו שופטים שמעכבים פסקי דין, שנעדרים וכו'. אני קורא לזה נושאים של מינהל שיפוטי. מנהל בתי המשפט עושה את זה, כמו שאני עשיתי את זה. אבל אינו דומה זה שאני יושב עם דיין, לזה שהנשיא יושב איתו ואומר לו 'אני לא אעבור על זה לסדר היום'. לנשיא יש סמכות שלמנהל אין. הוא, למשל, יכול להעמיד אותו לדין משמעתי".
"כמו ילד של הדיינים"
השנים עם הרב אליהו היו מלאות עשייה, אבל אחרי שש שנים פנה שר הדתות דאז, זבולון המר, לרב אליהו וביקש 'לגנוב' את ראש לשכתו ולמנות אותו למנהל בתי הדין הרבניים. המינוי של הרב בן דהן עורר מאבק, אבל המר לא נרתע ואפילו שינה את החוק כך שמדינת ישראל הסתפקה בכושר לרב עיר שיש לו, ולא דרשה כושר לדיינות, כפי שהיה עד אז.
"זה היה אתגר אדיר. הייתי בן 34, כמו הילד של כל הדיינים". אבל הפעילות שלו שם היתה רחוקה מזו של ילד: כשבן דהן נכנס לתפקידו, היו בתי הדין מאוגדים ביחידה קטנה במשרד המשפטים. כשעזב את תפקידו, הם פעלו תחת יחידת סמך עצמאית במשרד המשפטים, שהיא מעין משרד ממשלתי עצמאי. מדי יום הוא פעל להשריש נורמות, לשפר את השירות ולהעלות את רמת המחויבות של הדיינים כלפי המתדיינים. הדבר עלה לו במלחמות בכמה חזיתות, לא תמיד עם גיבוי של המערכת, אבל עם הרבה תודה של גורמים מסביב.
על בתי הדין הוא אומר: "לא מעריכים אותם כמו שהם, ולא מודדים אותם באמות מידה שוות למערכת המשפט האזרחית".
למה?
"כי יש ארגוני נשים וארגונים אינטרסנטיים אחרים שמעצימים כל מקרה חריג. בתי הדין הם שק חבטות. פעם בדקתי כמה מקרים עלו בתקשורת על עוול או התנהלות לא טובה בבית הדין, והתוצאה היתה משהו כמו 30-20 מקרים בשנה. אז נניח, למרות שזה לא נכון, שבכולם רק בית הדין אשם, אבל באותה שנה גם התגרשו למעלה מ-10,000 זוגות! מדובר באחוז מקרים בעייתיים נמוך מאוד. אם ימדדו את בתי המשפט באותה מידה, ברור שהיחס של מקרים בעייתיים יהיה הרבה יותר גדול". וכשהרב בן דהן מדבר על יחס מספרי, יש מאחוריו גיבוי של נתונים. "יש נציבות תלונות על שופטים ודיינים. אחד הדברים שעשיתי היה לבדוק מה היחס של תלונות מוצדקות כלפי דיינים ושופטי בתי משפט לענייני משפחה. יצא שכלפי השופטים מדובר בפי שניים תלונות. זה לא להאמין. מישהו בכלל מודד דבר כזה?" הרב בן דהן ממשיך: "המכון למחקר ומידע של הכנסת הכין מחקר השוואתי בין בתי הדין לבתי המשפט, לגבי יעילות ומהירות. בכל הפרמטרים בתי הדין ניצחו את בתי המשפט, אבל איש לא אומר את זה. ברמה המינהלתית אין מה לדבר. את יכולה לשאול כל עורך דין לענייני משפחה לאן יותר נוח לפנות. התשובה תהיה שברור שלבתי הדין. כי יש להם תודעת שירות. זה משהו שאני גאה בו, הכנסתי תודעת שירות והעובדים שמעו את זה ממני יום יום עד שזה יצא להם מהאוזניים. הם מוכנים לקום באמצע הלילה ולסייע ולעזור בכל דבר, ועורכי הדין אומרים את זה בגלוי".
אז מה אפשר לעשות עם התדמית הציבורית?
"זו שאלה קשה". כשאני מספרת לרב על שיחה שהיתה לי עם דיין לפני מספר שנים, בה הוא הסביר לי במלוא הכנות והשכנוע העצמי מדוע זה בסדר שהוא מאחר, הרב אומר שאין הרבה כאלה במערכת, ומסביר שהוא נלחם בתופעה בכלים כבדים. "רוב הדיינים לא באים מחינוך היררכי. הם לא היו בצבא והם לא מבינים שאם המנהל אמר משהו אתה צריך לעשות, גם אם זה מוצא חן בעיניך וגם אם לא. הטמעת נהלים היא קשה מאוד וייקח זמן עד שזה ייטמע בצורה מלאה".
הרב בן דהן הגיע להישגים, אבל הוא יודע שמאז שהוא לא שם, יש נסיגה. "דיינים הולכים ב-12 בצהריים הביתה, הם מגיעים מתי שרוצים ונעדרים בלי להודיע".
ומה עושים?
"צריך מנהל חזק. כי להשריש נורמות אחרות זה קשה, במיוחד שהמנהל לא מקבל גיבוי מהשרים הממונים. בתקופת השר נאמן היה דיין שאיחר באופן קבוע. הגשתי תלונה לנציב תלונות השופטים, והוא קבע שצריך להעמיד אותו לדין משמעתי. נאמן לא קיבל את ההמלצה, ובגיבוי הרב הראשי לא העמיד אותו לדין. זה לא פשוט כששדרת הפיקוד כולה, מנשיא בית הדין הגדול ועד הדיין, חושבים אחרת. הרב דיכובסקי (שמונה למנהל החדש של בתי הדין, ע"ל) מכיר את החוליים של המערכת אבל לא קל לו. הוא מבוגר וגם איש לא בריא, ואני מניח שהוא לא מקבל גיבוי מהממונים עליו".
"יש לא פחות גברים מסורבי גט"
במהלך שנותיו בתפקיד התוודע הרב בן דהן לתופעות בדיני משפחה שהוא בהחלט מתכוון לפעול לתיקונן. בין השאר, הוא אומר, יש לאמץ את המלצות ועדת שניט, שהורתה לבטל את הכלל לפיו ילדים עד גיל שש מועברים באופן אוטומטי למשמורת של האם. "יש מקרים שאחרי הגירושין האמא לא מצליחה להשתקם והיא נודדת מבית לבית. לעומת זאת הבעל הקים בית שני, האישה מוכנה לקלוט את הילדים ויש לו את כל התנאים הסביבתיים שיכולים לסייע לקליטת הילדים שלו. במקרה כזה ברור שלילדים יהיה טוב יותר אצל האב מאשר אצל האם. צריך שעיקרון העל יהיה תמיד מה היא טובת הילד, ולא להיות מקובעים.
"נקודה נוספת שבעזרת ה' נטפל בה היא הסדרי ראייה. יש בזה בעיה של אבות שנקבעו להם זמנים והם לא עומדים בהם. הילד מחכה לאביו משעה מסוימת, והוא מאחר או לא בא. זה גורם נזק גדול לילד. מצד שני, כשהחזקה של האם, קשה לה לפעמים לתת את הילד לאבא, ואז הילד לא מוכן בזמן שנקבע והוא בדיוק הקיא או חולה. כך האימהות מונעות ביקורים. את שתי העוולות הללו צריך לתקן. יש לי חלום להקים גוף של עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע מטעם משרד הרווחה, שיסייע לבני זוג שהסדרי הראייה שלהם לא מתקיימים כראוי - משני הצדדים".
יש טענות של ארגוני הגברים לגבי המזונות, שבאופן אוטומטי מושתים עליהם.
"לפי ההלכה היהודית, אב חייב במזונות ילדיו ולא האם. אני מסכים שחלק מהחובה נובע מכך שבעבר גברים עבדו ונשים לא. יכול להיות שהגיע הזמן לבדוק את זה. לו זה היה תפקידי, הייתי מקים ועדה לבחון את זה, עם תקנה הלכתית שבמקרים מסוימים חלק מהתשלום יהיה על האישה. אני לא הייתי פוטר גברים לגמרי, כי התשלום הזה יוצר קשר מחייב בינו לבין ילדיו".
על סרבנות גט אומר הרב בן דהן שיש לא פחות מסורבים גברים ממסורבות נשים. "יש נקודה אחת שהיא לרעתן של הנשים, שהן לא יכולות להקים מסגרת של חיים נוספים. גברים מרשים לעצמם לחיות עם נשים אחרות, רווקות, בניגוד להלכה. אבל ההלכה רואה גבר בוגד באותה מידה של חומרה וזו עילה לחייב אותו בגט. צריך לדעת איך להילחם בזה".
אתה חושב שבתי הדין עושים הכל?
"כן. אני חושב שהצלחתי להחדיר את זה לעצמות של הדיינים, והם מנסים לפתור היום כל מקרה קשה. לפני 15-10 שנים חיובים בגיטין היו מעטים מאוד, והיום יש קרוב ל-100 מקרים בשנה שבית הדין מחייב בגט, ועוד לפני החיוב מטילים סנקציות. יש היום תודעה. להגיד שזה מספיק? תמיד אפשר לעשות יותר. צריך כל הזמן להיות עם יד על הדופק ולהחדיר בדיינים את התודעה שכל מקרה של סרבנות אסור שיתמשך".
אתה מתחרט שסייעת לטוענות רבניות להיכנס לבתי הדין?
"לא. באופן כללי הרוב המוחלט של הטוענות הרבניות עושות את עבודתן מצוין. הן מייצגות את מי שהן מייצגות, לפעמים גם גברים, טוב יותר מהטוענים הרבניים. הן יותר יסודיות ויותר רציניות ולוקחות את המקרים יותר ללב. לצערי, היה מיעוט מהן שהשתמשו בכלי הזה כדי לנגח את בתי הדין, אבל הוא לא צריך להפריע לכלל".
נאמן בעט החוצה
תוך כדי השנים של ניהול בתי הדין, שימש הרב בן דהן גם מנכ"ל הרבנות הראשית ("ביילין מינה אותי") ומנכ"ל משרד הדתות, ועשה שני תארים אקדמיים. למרות שהוא כבר לא משמש בתפקידו למעלה משנתיים, בין שיחות הטלפון הרבות שהוא מקבל במהלך הריאיון יש גם שיחות מבתי דין רבניים. "הם עוד מתייעצים איתי", הוא אומר בחיוך לא מאוד שמח. כהונתו של הרב בן דהן נגדעה באיבה. אמנם אחרי 21 שנים בתפקיד, אבל בזמן שהוא וגופים רבים סביבו חשו שהוא נמצא בשיאו והצליח להביא את המערכת לתוצאות משמעותיות. העילה הרשמית לפיטוריו היתה העובדה שנציבות שירות המדינה החליטה לקצוב את כהונת הבכירים בשירות המדינה.
הופתעת מהמהלך?
"מאוד. כי אני באמת חושב שעשיתי את עבודתי מעל ומעבר והיתה הסכמה של כל הגורמים כולם, כולל נציבות שירות המדינה, משרד האוצר שעבדתי מולו המון ועוד, שנעשתה עבודה טובה".
היום אתה יודע מה היה הסיפור מאחורי הקלעים?
"לא. השר נאמן מעולם לא אמר לי סיבה שהיא מעבר ל'אתה יותר מדי שנים, צריך לרענן את המערכת', כשלרענן את המערכת זה להביא יהודי שכבר יצא לגמלאות. השר ואני ניהלנו דיונים וההתנהלות שלו היתה בעוינות ולא בנעימות", הוא אומר, עדיין פגוע. "בכל זאת הייתי 21 שנה במערכת, הקרבתי את אשתי ואת ילדיי לבית הדין הרבני, עבדתי מינימום משמונה בבוקר עד שמונה בלילה ולא מעט הייתי עד שתים עשרה-אחת בלילה במשרד. יצאתי מעט מאוד לחופשות. צברתי למעלה מ-500 ימי חופשה, שנת השתלמות שלמה שהגיעה לי לא ניצלתי. אמרתי לו: 'אתה רוצה שאני אלך? אני אלך, אבל תביא את מי שאתה רוצה, והוא יישב לידי שלושה ארבעה חודשים וילמד. זה תפקיד קשה ביותר'. הוא אמר: 'לא, תלך היום. אל תדאג, אנחנו נסתדר'". הרב בן דהן מספר שהליך פיטוריו כלל הצבעה בוועדה למינוי דיינים, ואחד הדיינים שהצביע נגדו הגיע לפני מספר חודשים והתנצל. "הוא אמר: טעיתי, זה היה צעד פזיז מצדי".
אז מה, היה כאן דיל פוליטי?
"לי ברור שהיתה דרישה של גורמים מקורבים לש"ס שאני אפוטר. הם רצו שאחיו של השר אטיאס ימונה, אבל הביקורת הציבורית היתה כל כך גדולה, שנאמן נרתע". הרב בן דהן, כאמור, חי עדיין את מערכת בתי הדין והיא יקרה לו מאוד. מלבד העשייה הרבה שלו בתחום השיפוט התורני והרבנות, הוא גם מכהן בהנהלת רשת נועם-צביה ומבטיח לעסוק לעומק בסוגיית שכר הלימוד עם הגעתו לכנסת. על שולחנו, שיהיה ככל הנראה עמוס, הוא מתכוון להניח גם את תיק הנושאים החברתיים. "אני גדלתי בבאר שבע, אני מכיר את המנטליות ואת חיי התושבים, ואשמח לתת גב גדול לגרעינים התורניים שהם אלה שעומדים היום בחזית, בעיירות הפיתוח. אני מתכוון לסייע בתחבורה הציבורית ולחזק את החינוך בפריפריה, כך שלא יהיה מצב שילד שגדל בדרום יקבל פחות מילד שגדל במרכז".