בשבע 524: התנ"ך במקום הראשון

רפאל מיוחס הוכתר לאחרונה לחתן התנ"ך העולמי למבוגרים, שנתיים אחרי שזכה בתואר חתן התנ"ך הארצי.

אברהם בנימין , י"ד בטבת תשע"ג

"בבחינות הבגרות בתנ"ך קיבלתי ציון פחות משמונים", מסגיר בחיוך רפאל מיוחס, שהוכתר בחג החנוכה האחרון בתואר חתן התנ"ך העולמי, את נתוני הפתיחה שלו. מיוחס, נשוי ואב לשלושה, המשרת בצבא קבע בחיל האוויר כמתכנת במסגרת פרויקט שח"ר, הוא חבר הגרעין התורני בשכונת קריית נורדאו בנתניה. 

מיוחס, יליד היישוב יקיר בשומרון, למד בתלמוד תורה ברקאי ביישוב קרני שומרון. לאחר לימודים בישיבה התיכונית במצפה יריחו, המשיך בלימודיו בישיבה הגבוהה שם. "הקשר שלי ללימוד תנ"ך באופן שיטתי ורציני, החל בישיבה במצפה יריחו, מחוויה שנצרבה בי", הוא נזכר. ראש הישיבה, הרב שבתאי סבתו, אשר מחבר פיוטים רבים, הציג לתלמידיו באחד השיעורים פיוט חדש פרי עטו, שבו שיבץ חלק מפסוק.
 
כששאל את התלמידים לפירושה של מילה מסוימת, אף אחד לא ידע את התשובה. "הרב שאל האם מישהו למד בתלמוד תורה, אולי הוא מכיר? כל מי שלמד בתלמוד תורה, ואני ביניהם, הרים את היד, אך אף אחד לא ידע. הרב סבתו גילה שזה פסוק בספר איוב, ואני ממש התביישתי".

"אחרי שהוא סיים את השיעור עליתי לבית המדרש, ולמדתי את כל ספר איוב באותו יום. התוכחה שלו השפיעה עלי מאוד. אמרתי לעצמי שאני חייב לפחות לקרוא את הספר מהתחלה ועד הסוף, לפחות לעבור עליו פעם אחת, ולהכיר אותו בהכרה מינימלית. חשבתי שזה לא הגיוני שיהיה פסוק בתנ"ך שאפילו לא עברתי עליו".

התנ"ך הפך לסימן היכר 

ההחלטה שנולדה בו באותו יום, נמשכה עוד שנים רבות. "הייתי מקפיד לקחת כל שבת ספר אחד ולומד את כולו. לפעמים הייתי חוזר על אותו ספר במשך כמה חודשים. כך עשיתי למשל עם ספרי משלי, ישעיהו ועוד", הוא מספר. לאחר מספר שנים, כשהיה מיוחס בן 22 וכבר תלמיד בישיבה הגבוהה, התבקש על ידי הנהלת הישיבה להעביר שיעור יומי בתנ"ך. בשיעור השתתפו בחורים מכל שכבות הגיל בישיבה, רבים מהם גם מבוגרים ממנו. "אלו היו שיעורים קצרים ומתומצתים, וכשאתה מלמד אחרים, אתה נדרש להיות בקי ומחודד. תוך שנה אחת למדנו בשיעור את רוב התנ"ך. השנה הזו נתנה לי את רוב הידיעה שיש לי כיום", הוא סבור. 

לדברי חבריו, התנ"ך הקטן שנשא מיוחס לכל מקום הפך לסימן ההיכר המובהק שלו. לחידון התנ"ך הארצי למבוגרים, שחודש בחג החנוכה לפני שנתיים, לאחר הפסקה של שלושה עשורים, נרשם מיוחס בלחץ בני משפחתו וזכה במקום הראשון. סגנו דאז היה יונה רוזנברג משעלבים. באופן טבעי היו החתן הארצי וסגנו מועמדים לחידון העולמי, אליו העפילו עוד שני נציגים ישראלים. ההתמודדות הצמודה נמשכה גם בחידון העולמי, עד לשלב הפומבי בו זכה מיוחס בניקוד גבוה יותר. 

"יונה יודע לא פחות ממני", הוא אומר בפשטות. "מה שאני יודע – הוא יודע גם כן. אנחנו חברים טובים כבר שנים, עוד לפני שהתמודדנו בחידון הארצי, למדנו יחד עריכה לשונית. בכלל", הוא אומר, "לכל אורך החידון לא היתה הרגשה שהניצחון כביכול מונח בכיסי. לא היה שום פער בינינו, היינו בשוויון מלא. עליתי על הבמה לשלב הפומבי בהרגשה ואפילו בידיעה שאני עולה לבמה רק כי כבר הגעתי עד לפה, אבל שאני לא אזכה. לא שמחתי שהוא טעה על הבמה, אבל משם נסללה הדרך לסיום". 

איך מתכוננים לחידון כזה? 

"ידע כללי הוא הבסיס החשוב ביותר. להכיר את התנ"ך בידיעה כללית. מעבר לזה צריך לרדת לרזולוציה לא רגילה, ולדעת את הפרטים הכי קטנים. צריך להכיר בעל פה רשימות, מִפקדים, גבולות ונחלות, רשימות של ערים, ברמה כזו שלימוד רגיל לא מספיק בשבילה. ישנם גם הרבה פסוקים דומים מאוד, שצריך לדעת להבחין ביניהם. למשל", הוא שולף דוגמה, "יפתח הגלעדי אומר 'ואשימה נפשי בכפי', ובעלת האוב אומרת לשאול המלך 'ואשים נפשי בכפי'. צריך לשים לב גם להבדלים כאלה קטנים". 

מיוחס ערך לעצמו רשימות שהתפרשו על מחברות רבות, בהן כתב את כל הפסוקים הדומים ורשימות פרטים מכל מרחבי התנ"ך, אותן העלה על גבי המחשב. "הדפסתי לעצמי המוני שאלות, הייתי בוחן את עצמי ונותן לאנשים אחרים לבחון אותי. ברוב הפעמים הייתי טועה בשאלות שהכנתי לעצמי", הוא מחייך, "אבל אחרי זמן רב של כישלונות, אחוזי ההצלחה החלו להשתפר". 

החודשיים שקדמו לחידון היו האינטנסיביים ביותר ודרשו לימוד שנמשך שעות ארוכות לאחר יום עבודה מתיש. "הייתי חוזר מהצבא בשש בערב, ואשתי שירה, שעובדת כאחות בבית החולים לניאדו, היתה משחררת אותי לשבת וללמוד עד אחת עשרה בלילה", הוא אומר בהערכה.  

כשהוא נזהר מאוד מלהישמע כמי שמותח ביקורת, מתייחס רפאל למצב לימוד התנ"ך בחינוך הדתי-לאומי ובעולם הישיבות. "אני לא במקום שאפשר למתוח ביקורת, כי אני לא מכיר את כל המצב בפרטיו הקטנים, אך לדעתי יש נקודות שראוי לחזק אותן, בעיקר בלימוד הבקיאות בישיבות התיכוניות, גם התורניות שבהן", הוא אומר. 

מיוחס מצביע על מגמת שינוי בשנים האחרונות, המתבטאת בהתרחבות התופעה של תלמודי התורה ששמים דגש על לימוד יסודי של כל התנ"ך ורוב המשנה עד לסוף כיתה ח'. לדבריו, "השיטה הזו אולי לא מתאימה לכולם, אבל אפשר לקחת את הדברים הטובים משם לכל מערכת החינוך". 

"אני מדבר מהמקום שאני זוכר על עצמי. בבגרות בתנ"ך קיבלתי פחות מ-80. יש אפשרות להועיל מאוד לתלמידים בגיל התיכון, שיעסקו בידיעה רחבה של התנ"ך במקום להתפלפל בשיטות פרשניות של הראשונים על חלקים מאוד מסוימים. אם התלמידים ייצאו עם ידע נרחב בתנ"ך זה נכס שיועיל להם ברמה האישית, אבל זה יהווה לדעתי גם תרומה לחברה כולה, שאנשים בקיאים בתנ"ך. צריך לחנך תלמידים להתרגל לשבת ולקרוא, ללמוד את התקופה ואת המאורעות בהסתכלות כללית", הוא פורש את עמדתו. 

כשאני שואל אותו על לימוד התנ"ך בעולם הישיבות הגבוהות, מצטט רפאל את המשנה הידועה במסכת אבות. "כתוב בן חמש למקרא ובן עשר למשנה, ולדברי הרמב"ם מי שלא למד מקרא ומשנה בגילאים אלו, צריך להשלים את זה. כל עוד אין לו רמת בקיאות גבוהה, הוא צריך פשוט לשבת וללמוד - שליש מהיום מקרא ושליש מהיום משנה. אני כמובן לא מצפה שישיבות גבוהות יקבעו את סדר בוקר לתנ"ך וסדר צהריים למשנה, אבל צריך לכל הפחות שתהיה תכנית כלשהי ועידוד של הישיבה שאנשים יישבו וילמדו". 

"אפשר לעשות זאת בישיבות על ידי שיעורים מסודרים או על ידי דמות שתכוון את הלימוד", הוא מציע. "לאורך הרבה שנים נוצר סוג של פחד מלימוד שיטתי של התנ"ך, גם בגלל תנועת ההשכלה שחרתה על דגלה את לימוד התנ"ך, כמו גם בראשית הציונות החילונית. אני חושב שבימינו אפשר כבר להיגמל מהפחד הזה". 

מפגש עם החתן המיתולוגי

מיוחס, אגב, הוא חתן התנ"ך העולמי הצעיר ביותר שנשא אי פעם בתואר, וכל אלו שקדמו לו כבר אינם בין החיים. את עמוס חכם, חתן התנ"ך הראשון, ביקר מיוחס לפני כשנה וחצי, וגם הגיע לשבעה לאחר פטירתו של חכם לפני מספר חודשים. "כשאני מנסה להשוות את עצמי בחיל ורעדה לעמוס חכם", הוא משתף בסיפור אישי, "אני מבין שיש לי עוד הרבה מה ללמוד, ויש עוד הרבה ידע לאסוף". 

בהתחלה סירב חכם בתוקף שמיוחס ייפגש עמו. "התקשרתי אליו וביקשתי להגיע לביתו. הוא פשוט לא הסכים ואמר לי בטלפון 'אני בן אדם רגיל ואין שום סיבה לפגוש אותי'. הוא היה אדם צנוע ועניו מאוד". לאחר הפצרות, תוך שהוא מוודא כי מיוחס איננו קשור "לרדיו, לטלוויזיה או לעיתון", הגיע מיוחס לעיר אפרת, בה גר חכם בשנותיו האחרונות בבית בנו. 

"התיישבתי אצלו ודיברנו קצת. הוא שאל אותי חידה אחת, ושאל איפה יש בתורה שלוש עשרה מילים רצופות שיש בהן את האות למ"ד. ניסיתי לחשוב והצעתי כמה אפשרויות, אך לא מצאתי את התשובה הנכונה. עמוס חכם גילה לי את התשובה, שלהפתעתי היתה מפרשת בלק, פרשת הבר מצווה שלי: 'ויאמר בלק אל בלעם הלא שלוח שלחתי' וכו'. חשבתי לעצמי: אם שאלה מפרשת הבר מצווה שלי אני לא יודע, יש לי עוד הרבה דברים שאני צריך ללמוד". 

"אני סיימתי את הקריירה מבחינת החידונים", הוא אומר בצחוק. "התואר של חתן התנ"ך העולמי הוא מחייב. היו בעבר אנשים גדולים וטובים ממני שהחזיקו בו. הזכייה היא לא נקודת שיא, אלא מעין נקודת התחלה. אני צריך להצדיק את התואר הזה שזכיתי בו". 

עם שוך גלי החידון והזכייה, חוזרת השגרה לבית המשפחה ולפעילותו של מיוחס כחבר בגרעין התורני בנתניה. הגלגול הנוכחי של הגרעין הנתנייתי החל לפני כשלוש שנים על ידי קבוצת משפחות של אברכים שעברה יחד מישיבת מצפה יריחו, והתמקמה בעיקר בשכונת קריית נורדאו, שנחשבת לשכונה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה. 

בשיחה עם הרב נתנאל יוסיפון, ראש הגרעין התורני, הוא משבח את מיוחס במילים חמות. "רפאל הוא יהודי צנוע ועניו, שאחת המטרות שלו בהליכתו לחידון התנ"ך היתה שדרך זה הוא יכול להפיץ את לימוד התנ"ך בעם ישראל. הוא מיישם את זה בפועל בנתניה", אומר הרב יוסיפון. "הוא מעביר מספר שיעורי תנ"ך מדי שבוע לקהל יעד מגוון, שחלקו איננו חובש כיפה, משמש כשופט בחידוני תנ"ך לצעירים ומבוגרים, ומשתתף במסיבות חומש המוניות שהגרעין עורך לילדים לא דתיים, שמאוד מתרגשים מזה שחתן התנ"ך מחזיק את ספר התורה". 

"זה בעיניי איש גרעין אמיתי, שעובד במהלך היום ובשעות הערב הוא מעביר שיעורים במסירות נפש שלו ושל אשתו. זה החידוש הגדול של הגרעינים התורניים, שלא יהיו רק רבנים ותלמידי חכמים שמפיצים תורה – שזה היה גם לפני הגרעינים, אלא גם יהודים עובדים – להקים קהילה של אנשי קודש. האדם ממשיך את חייו, לא זונח את האידיאלים שליוו את שנותיו בישיבה, אלא ממשיך כיהודי שעובד ומלמד, וחי ומתקדם מבחינה רוחנית", מוסיף הרב יוסיפון. 

"השאיפה של הגרעין היא להיות חלק ממשי מהשכונה. אחד הדברים הגדולים שיצאו מהחידון הזה, היה מה שזה גרם לתושבים פה. אפשר היה לראות אנשים רבים, בהם גם קשי יום ומבוגרים, שהתרגשו מאוד, חלקם עד כדי דמעות, לראות את רפאל 'שלנו' מהשכונה 'שלנו' זוכה בתואר המכובד. זה לכשעצמו הישג של ממש". 

מבן גוריון עד נתניהו – תולדות חידון התנ"ך למבוגרים

שר החינוך, גדעון סער, החליט לחדש השנה גם את מתכונת החידון הבינלאומי למבוגרים, שהתקיים לראשונה בשנת התשי"ח, לציון חגיגות העשור למדינת ישראל, ומאז הפך למסורת. החידון הראשון, שזכה להתעניינות ותהודה רבה, שודר במלואו בשני ערוצי הרדיו שהיו אז. ראש הממשלה באותם ימים, דוד בן גוריון, חובב תנ"ך בעצמו, שיבח את ידענותו המופלגת של עמוס חכם, חתן התנ"ך הארצי, שאף זכה בתואר העולמי. חכם היה צעיר כבד לשון שעבד אז כפקיד בבית חינוך עיוורים בירושלים. בהמשך היה חכם אחד ממחברי 'דעת מקרא', הפירוש המונומנטלי לתנ"ך שהתבסס על הפרשנות היהודית המסורתית וקידש אותה, בניגוד לפירושים מודרניים אחרים. 

שלבי המיון הראשוניים לחידון התנ"ך העולמי למבוגרים החלו כבר לפני כחצי שנה, וכללו 906 מתמודדים מ-51 מדינות שונות. המבחנים המוקדמים התקיימו באמצעות שאלונים ברשת האינטרנט, אשר בסופם הגיעו לישראל 27 מועמדים. לשלב הסופי העפילו 16 מתמודדים מ-14 מדינות שונות, בהן ארה"ב, ספרד, צרפת, ברזיל ופנמה, וארבעה מתמודדים מישראל. החידון הבינלאומי האחרון למבוגרים התקיים בשנת התש"מ. אחד מהמשתתפים בו היה ד"ר לני (חיים) וורנר (53) מטורונטו, קנדה, שזכה השנה במקום השלישי.

לפני כשנה חידש ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, את חוג התנ"ך המסורתי שהתקיים בימיהם של בן גוריון ובגין, לזכר חמיו שמואל בן ארצי ז"ל, שהיה מורה לתנ"ך וחוקר תנ"ך. לפני כשלוש שנים זכה בנו של נתניהו, אבנר, במקום השלישי בחידון התנ"ך העולמי לנוער, לאחר שלא ידע את התשובה לשאלת ראש הממשלה. במהלך החידון האחרון, כשדניאל כהן, המתחרה מצרפת שזכה במקום הרביעי לא הצליח ללחוץ על הלחצן כדי לענות את תשובתו, אמר קור לנתניהו, ספק בהלצה ספק בעקיצה, "זה כמו האמריקאים, שהם לוחצים".