בשבע 524: "עניין אישי" עם הרבנית חנה הנקין

הרבנית חנה הנקין - 66. תושבת ירושלים. נשואה לרב יהודה הרצל הנקין ואם לשישה. ראש מדרשת 'נשמת'

עפרה לקס , י"ד בטבת תשע"ג

צילום: דוד הוכברג
התחלה: תש"ו, ניו יורק. צעירה מבין שלושה ילדים. האם עקרת בית והאב איש עסקים. "משפחה שמאוד העריכה את התורה ושעם ישראל וארץ ישראל היו בראש סולם הערכים שלה". 

תורה: האב השתייך לדור של היהודים האמריקנים שלא זכו לקבל חינוך תורני פורמלי. "אבל הוא תמיד למד מה שהוא היה מסוגל", וערך לימוד התורה עבר לילדים בצורה חזקה. אח אחד נפטר בגיל צעיר, אבל השני היה לרב. והיא - עדיין אין הגדרה לשונית מְספקת לתלמידה חכמה. 

לימודים: ביסודי בבית ספר ציוני-תורני, ואחר כך בתיכון שליד הישיבה-יוניברסיטי. "החוויה היתה טובה מבחינה חינוכית, אבל פחות מבחינה לימודית. קיבלתי תכנים, אבל חיפשתי כלים ואלה לא ניתנו".

אקדמיה: קולג' 'שטרן', התאומה הנשית של הישיבה-יוניברסיטי. התואר הרשמי היה ביהדות, הוראה וסוציולוגיה, והיה נראה ששוב יש תכנים אבל אין כלים. עד המפגש המכונן.

המפגש: "היינו שתי בנות מתוך תשעים שנרשמו לקורס בגמרא. אני הייתי מתכוננת ללימודים בלילה, וביום לומדת גמרא סביב השעון. גם אם נכנסתי לשיעורים אחרים, הגמרא היתה העיקר". קודם היתה זאת מסכת ראש השנה ואחריה ברכות. ובסוף התואר היתה ודאות גדולה "שאני רוצה לשבת בבית המדרש וללמוד. זה לא היה קיים בשום מקום".

לא קיים: "ניסיתי להיכנס בדלת האחורית. דרך לימוד תואר שני בתולדות עם ישראל בנושא הלכתי". מדי יום ישבה שעות רבות בספרייה ושקדה על ספרות שו"ת והלכה. אחרי מספר שנים, ושבוע לפני העלייה לארץ, הוגשה העבודה לפרופ', שהחמיא ליצירה אבל גם זעם, כי איך היא מעזה להגיש עבודה שאיננה שלה, כלומר של בעלה.

התחושה: "זה לא היה בראש מעייניי, השגתי את מה שרציתי - לשבת בבית המדרש וללמוד". מדי שנה, כשהדיקן היה מגיע לביקור בארץ, נדחתה בקשתה להיבחן על העבודה. "אחרי עשר שנים קם מלך חדש על הישיבה-יוניברסיטי, פניתי אליו וביקשתי להיבחן והוא הסכים". אחרי חמש דקות הוא יצא מן החדר, ואחרי עוד עשר דקות הודיע שהוא המנחה החדש שלה ויש לה תואר שני.
הפיצוי: לפני עשר שנים ביקשה הישיבה-יוניברסיטי להעניק לה תואר דוקטור לשם כבוד על פתיחת שערי ההלכה לנשים. אולי מישהו רואה כאן צדק פואטי. היא לא ממש מתרגשת. 

תנועת נוער: 'המזרחי הצעיר'. שהיתה עבורה "מכוננת". הציונות בערה בה עוד קודם לכן ובאופן עצמאי לגמרי. כבר בכיתה ה' הפסיקה להישבע אמונים לדגל האמריקני, מה ששאר התלמידים המשיכו לעשות בכל יום. היא היתה חניכה, מדריכה וגם רכזת סניף, "וקרה לי שם מה שקורה לתלמידות שלי במדרשה: הערכים הפסיקו להיות של הוריי והפכו להיות שלי". והיה גם בונוס.

הבונוס: הרב יהודה הרצל הנקין, מזכ"ל התנועה, היה לבעלה. "יושבים יחד בישב"צים ומגלים שיש ערכים משותפים". לקח כמה שנים עד שהשניים יצאו, "כי הוא למד תורה מהבוקר ועד הערב". כעבור כמה שנים חודש הקשר, ומאז הם יחד.

הרב יהודה הנקין: "איש הלכה. בצעירותו שימש את סבו, שהיה זקן הפוסקים בארה"ב לפני הרב פיינשטיין, הרב יוסף אליהו הנקין. במשך שנים רבות הוא עסק בכתיבה ובמתן תשובות בהלכה לרבנים. הרב לימד ב'נשמת' והוא אחד מהיוזמים של תוכניות יועצות ההלכה. הוא מפקח על תשובות באינטרנט ומקיים שיח עם היועצות".

עורך הקידושין: סבו של הרב. החופה היתה קטנה וצנועה ונערכה בדירה מפני גילו של הסב. "אחר כך עשינו סעודה לחברים ולקרובים". 

הברכה: שישה ילדים, ארבעה נשואים ועוד שניים שלגביהם "אנחנו ממתינים לבשורות טובות", אבל בלי לחץ. הילדים עוסקים במקצועות מגוונים: איש מחשבים, מרצה בפו"ם, בן שהוסמך לרבנות שהוא גם סטודנט וגם מלמד, בת שבחרה להתמקד בינתיים בגידול ילדיה, ועוד בת שעוסקת בהוראת קודש, ובן שהוא ברסלבר. לא סופרים את הנכדים, וגם כך "זה משתנה מחודש לחודש".
ארצה עלינו: "היה ברור לשנינו, עוד מתקופת הנעורים, שאנחנו עולים לארץ". בהתאם לסיומי התארים והסמיכה לרבנות, עלתה המשפחה לבית שאן. 

בית שאן: בחירה מקורית לאמריקאים. "הקב"ה מקבץ נדחי ישראל אחרי אלפיים שנה. התפקיד שלנו הוא להתלכד כעם אחד. כך שהמפגש בין עדות הוא הדבר הכי משמח. חוץ מזה, אנחנו מאוד אוהבים את המסורות והחום של עדות המזרח". 
הוראה: תקופה מסוימת עבדו שני בני הזוג בתיכון המקיף המקומי. מאוחר יותר היה הרב הנקין לרב אזורי והיא שימשה סגנית לזמן קצר, "אבל העשייה המוצלחת שלי היתה מתוך המועצה הדתית".

המועצה הדתית: בגיבוי מלא ובתקציב מהמועצה נעשו כמה פעילויות. גולת הכותרת היתה בניית צוות שעבר בין הגננות בעיר והציע לארגן לאימהות ערב על כוס קפה ועוגה בנושא טהרת המשפחה. "הצלחנו להעלות את מספר הטובלות משש לערב, לעשרים ושש". והושג גם תקציב לשיפור התנאים הפיזיים במקום. "הופתעתי מההיענות ומהתוצאות".

ירושלים: אחרי תחנת מעבר קצרה ביישוב בשומרון, התיישבה המשפחה בעיר הבירה. "היום אפשרויות החינוך בבית שאן מצוינות, אבל אז המצב היה אחר". תקופה קצרה היא שהתה בבית, "כי לקח זמן לעכל את המעבר לעיר הגדולה", אחר כך החלה ללמד במכון אורה.

מדרשה לבנות: "החלום היה שם כל השנים, אבל לא חשבתי שאממש אותו". שיעור שהעבירה בשכונה הביא להיכרות עם כמה בנות שסיפרו על התסכול שלהן, שנבע מאי מציאת מקום שמעניק כלים ללימוד עם רמה גבוהה של יראת שמיים. "לא ידעתי לאן זה ילך, אבל הרגשתי שאני לא יכולה לדחות אותן". 

ממחשבה למעשה: בשנת תש"ן יצאה לשטח עם בנות חו"ל, בדירה שכורה בקריית משה, "בלי ניסיון בתחום, אבל מתוך תחושה שבמקום שאין איש צריך לנסות. מקסימום ניכשל". כעבור שנה הצטרפו בנות ישראליות.

'נשמת': "ברוך ה'". בפנימייה מתגוררות היום 150 בנות בתוכניות המקיפות כמה מסלולים. תוכנית לבנות שנמצאות בדרך כלל אחרי שירות, מתוכן 19-15 ממשיכות לתוכנית הוראה "זו הקבוצה הלמדנית המובילה". יש תוכנית לבנות חו"ל ו'מעיין' - תוכנית לבנות העדה האתיופית.

'מעיין': 43 בנות, שבשנה א' מחלקות את יומן לחצי קודש וחצי לימודים מקדמים. מי שרוצה יכולה להישאר לתוכנית ארבע שנתית שבעזרת תגבור לימודי, תמיכה סוציאלית, מגורים בחינם ומלגת קיום מסייעת לבנות לצלוח את ההכשרה האקדמית ולצאת לשוק העבודה כמורות, כעובדות סוציאליות ועוד. "אנחנו הבית שלהן". 

יועצות הלכה: "עסקתי בהדרכת טהרת המשפחה שנים רבות וראיתי נשים שבמשך שנים לא שאלו שאלות שיקלו עליהן את החיים. כשהגעתי לגיל ארבעים והיו לי מצוקות שיש לנשים באותו הזמן, ראיתי שאין מענה מבחינת רפואת נשים להלכה". שיחות עם הבעל ועם הרב יעקב ורהפטיג, הניבו תמיכה והתוכנית יצאה לדרך. הנשים מסיימות לימודים הלכתיים אינטנסיביים, עומדות בבחינות בכתב ובעל פה ומייעצות לנשים בתחומים הלכתיים אינטימיים. 

יש שכר: "אני מסתכלת על הסבל שעברתי ושעברו נשים אחרות, ואני יודעת שזה נחסך לרבות אחרות". ללימודים ההלכתיים צורפו לימודי רפואה הקשורים בתחום הנשי, והיועצות יכולות להתמודד בצורה חיובית עם שאלות של נשים בתקופות שונות של החיים "במסגרת ההלכה".

הקו החם: "הקו נולד אחרי שהבעלים של שתי היועצות אמרו לי: אנחנו מתגרשים - או מהנשים שלנו או ממך. הטלפון לא מפסיק לצלצל". כיום משיבות היועצות בתורנות בקו חם ובאתר האינטרנט המיוחד. 

התגובות: "אני לא טיפוס לוחמני. הצלחנו לבנות קונצנזוס עצום סביב הלימוד והעיסוק בהלכה, תוך שותפות וגיבוי מלא של כל הרבנים ובלי התלהמות".

נשים פוסקות: כיום יועצות ההלכה פוסקות ביחד עם רבנים. מצב שבו נשים יפסקו לבד נתון אולי לעתיד. "נבואה ניתנה לקטנים ושוטים. אני לא ילד ומקווה שלא להיות שוטה. העיקר שנשים יקיימו את ההלכה ויחיו בנועם".

יושבות בית המדרש: במבט לאחור, ההיענות העצומה ללימוד תורה מאוד הגיונית, משום שבנות לא דבקות עוד במקצועות נשיים אלא יוצאות לכל מרחבי הדעת. "אז ברור שהצימאון ללימוד תורני היה צריך למצוא לעצמו רוויה". ובכלל "מי יכולה להרשות לעצמה ללמוד באקדמיה לפני שלמדה תורה לפני כן?".

'קולך': "לא דרכי אבל כבודן במקומן מונח. הן עוסקות גם בדברים חשובים. הלוחמנות מרחיקה אותי. דברים טובים לא יתרחשו באור הזרקורים".

כשתהיי גדולה: יש תקווה שהעתיד טומן בחובו. "זמן לשבת וללמוד תורה, לגמול חסד איך שצריך (מה שלצערי איני מספיקה היום), ולטייל עם הנכדים".