בשבע 524: ניתוח יוצא דופן

ניתוח קיסרי הוא לא המצאה חדשה, אבל כיום ניתן לנסות גם אחרי הניתוח ללדת בלידה רגילה. חלק מהשינוי הגיע מהשטח - מנשים 'לא אחראיות'

חנה קטן , י"ד בטבת תשע"ג

אני בחדר הלידה, אחרי לידה, תשושה אך מרוצה. ב"ה נולד תינוק חמוד, והרגע לקחו אותו ממני למחלקת תינוקות. והנה נשמעת קריאה לחוצה מהמיילדת אחראית המשמרת: "בנות, אתן מוציאות את הדוקטור ליולדות? כבר עברו שעתיים וחדר הלידה מתפוצץ! מצאתי לה סוויטה פנויה". מיד אני מובלת, אחר כבוד, על ידי מיילדת חביבה במסדרונות בית החולים, על מיטה ניידת שחורקת וקופצת כל הדרך, כשנשים מופתעות מביטות עלי כל הדרך בסקרנות (לפחות כך נדמה לי). ואז גומלת בלבי החלטה שבלידה הבאה אעדיף להיות מובלת בכיסא גלגלים ולא במיטה, נדמה לי שכך אוכל לחסוך את המבטים המביכים האלה. ואכן, לאחר הלידות זכיתי תמיד להתרוממות רוח כזו, שכבר חשבתי על הלידה הבאה. לעיתים אני תוהה שמא אהיה פטורה מקורבן חטאת יולדת כשייבנה בית המקדש במהרה. ובעיני רוחי אני רואה את עצמי יושבת במרפאתי הסמוכה לבית המקדש, מקבלת נשים ומסייעת להן להיטהר, כדי שתוכלנה להיכנס למקדש. האם יש חלום מתוק מזה?


הפציינט המושלם

במרפאתי אני נוהגת, כמקובל, לתת הסבר מפורט על כל בדיקה או פרוצדורה שאני עומדת לבצע, על מנת לתת הכנה נפשית לפציינטית. פעמים רבות אני נשאלת על ידי האשה: "תגידי לי, דוקטור, זה יכאב?" ואז אני עונה לה מה שאני יודעת, אבל מוסיפה: "את הפרוצדורה הזו אני לא עברתי, לכן קשה לי לענות לך תשובה מוחלטת". אך יש לא מעט חוויות הקשורות לתחום עבודתי שזכיתי לחוות בעצמי במשך שנות חיי הארוכים. אחת מהן היא ניתוח במהלך הריוני החמישי. בעקבותיו גם לא אשכח את הרגע הקשה כמה ימים אחר הניתוח, כשבתנועה חדה, חסרת רחמים, הורידו לי את הפלסטר שכיסה על התפרים. הכאב היה נורא. שלא לדבר על בעלי היקר שבכל ביקור הצחיק אותי שוב ושוב, כשכל צחקוק גורם לי כאבי תופת.

לעומתי, בעלי דווקא נהנה מאוד להיות מטופל בבית חולים. לפני כשנה הוא אושפז (בפעם הראשונה בחייו) לניתוח קטן בברך, והוא הפך את יום האשפוז לחוויה משעשעת ומרעננת. הוא תיעד במצלמה כל שלב של ההכנות, ובעיקר נהנה מדמותו לבושת חלוק בית החולים, כולל כובע חדר הניתוח. הצחיקה אותו הסיטואציה שבה סניטר מבוגר טרח ויגע להוביל אותו במיטה הניידת מהמחלקה לחדר הניתוח במבוכי מסדרונות בית החולים וסירב לתחנוניו לתת לו ללכת רגלית (אלו הם הכללים!), ובכל שלב ושלב, עד שהורדם, הוא התעניין במכשור ובציוד ובבדיקות השונות, כשהכל מאוכסן במצלמה הביתית. בקיצור - פציינט אידיאלי.

הילד שאחרי

ומה קורה לאחר ניתוח קיסרי? עוד בימי התלמוד מוזכר המושג 'יוצא דופן', ויש אף דיון על דינו של 'הבא אחריו' - דהיינו מועלית אפשרות שהאישה היולדת תישאר בחיים לאחר הניתוח ועוד תוסיף ללדת - דבר לא מובן כלל למי שמתבונן בידע הרפואי הדל שהיה קיים אז בתחום הטיפול בפצעים ובזיהומים. בימינו ניתוחים קיסריים מתבצעים לעיתים קרובות, מסיבות אימהיות, עובריות או שלייתיות. לאחר לידה בניתוח קיסרי התמונה שונה בהחלט מהחוויה מאשר אחרי לידה רגילה. בדרך כלל זו חוויה קשה ליולדת. היא מוגבלת בתנועה לזמן ממושך עקב הניתוח, ולכן קשה לה לבקר את הרך הנולד ולתקשר איתו כפי נטיית לבה, והיא לא יכולה לטפל בו ברציפות כשהוא נשאר לידה – תופעה שהולכת ותופסת תאוצה אצל הנשים הצעירות היום. דרך אגב, אני מודה שהמנהג החדש הזה מופלא בעיניי. פעם פניתי לבתי הגדולה, חסידת השיטה, בתמיהה: "הרי תזכי לטפל בתינוק שנים רבות, לא כדאי שעכשיו תיתני לאחיות לטפל בו ותאגרי כוחות אחר הלידה?" והיא ענתה: "אמאל'ה, זו חוויה שלא תחזור. כך אני מתחברת חיבור עמוק לתינוק שלי מיד בהתחלה". המונח 'התחברות' נהיה מאוד מרכזי בלקסיקון של הדור הצעיר היום...

קיימת אכן דעה שהקשר אם-תינוק נפגם במידה מסוימת בעקבות לידה בניתוח קיסרי, עקב הניתוק המלאכותי שנוצר בין האם לעובר ברגע הלידה. זאת בניגוד לחוויית הלידה הרגילה שבה העובר מוגש לחיק אמו מיד לאחר הלידה. אמנם בניתוח שמתבצע בהרדמה אפידורלית מתאפשר קשר עין ואוזן עם התינוק, שמיעת הבכי הראשון וצפייה בתינוק שבידי המיילדת מיד לאחר הלידה, אבל היולדת-המנותחת אינה יכולה בדרך כלל להחזיק אותו בידיה ולהניח אותו עליה, כך שקיים פער גדול בין חוויות אלו.

ההתאוששות מניתוח קיסרי אורכת זמן רב. האישה נדרשת לנוח, להימנע מנשיאת דברים כבדים ולהיות תחת ביקורת רפואית. לעיתים קיים כאב באזור הצלקת, וגם זה דורש בדיקה והתייחסות. פעמים רבות פונות אלי נשים שמוטרדות מאוד לגבי העתיד בעקבות הניתוח – האם הניתוח הזה ישליך על הלידות הבאות, שתהיינה בהכרח גם הן בניתוח? האם זה יגביל את מספר הילדים שהיא תוכל להביא לעולם? חשוב להדגיש שתמונת המצב השתנתה מאוד בשנים האחרונות. בעבר היתה קביעה שאישה שילדה בלידה קיסרית תצטרך ללדת בעתיד רק בלידות קיסריות, אך מזה כעשרים שנה שהמיתוס הזה השתנה, הרבה בעקבות ספרות שהצטברה לאחר סקירת המצב בחדרי הלידה בארצנו. 

איך זה התחיל? בבתי החולים בירושלים ובמרכז שמשרתים את האוכלוסייה הדתית והחרדית פנו לא מעט נשים עם עבר של ניתוח קיסרי והתעקשו ללדת בלידה רגילה (בעיקר כי לא רצו להגביל את מספר לידותיהן בעתיד), ולעיתים אף הסתירו את הפרט הזה מהצוות, בטענה שהצלקת בבטנן היא בעקבות ניתוח תוספתן... והנה, הסתבר שבדרך כלל הכל התרחש כשורה! ראו כי טוב, התופעה תפסה תאוצה, ולאט לאט הצטבר ניסיון שהצדיק בדיעבד את המהלך הלא-אחראי שלהן. כך, לעיתים, נבנית ספרות מקצועית מעודכנת – מלקיחת סיכון, לגמרי לא מוצדקת לגופה, שמחוללת שינויים בגישה הנורמטיבית. בניגוד לדעה המקובלת – הממסד הרפואי דווקא פתוח לשינויים ולחידושים, אך הוא מבקש שהם ייעשו באחריות, במתינות ובחוכמה. כעת מקובל לאפשר ניסיון של לידה רגילה, תחת השגחה צמודה של גינקולוג בכיר לאחר ניתוח קיסרי אחד ולעיתים גם לאחר שני ניתוחים קיסריים. זה כמובן תלוי בסיבה לניתוח, בצורת הצלקת ובעוד גורמים רבים, כאשר הכלי החשוב ביותר בארגז הכלים שלנו הוא התפילה.