בשבע 525: מ"כיבוש" לריבונות

כנס החלת הריבונות השלישי, שנערך השבוע בצל מערכת הבחירות, קירב את הרעיון בצעד נוסף אל הקונצנזוס

עפרה לקס , כ"א בטבת תשע"ג

מארגנות הכנס להחלת ריבונות ישראל ביהודה ושומרון, שהתקיים ביום שלישי האחרון בירושלים, לא ציפו להיענות כה נרחבת של הקהל. הן בכלל תכננו לקיים את הערב במוזיאון ארצות המקרא, אבל אחרי שראו את הביקוש הגדל והולך, החליטו להעבירו לאולם עם כמעט אלף מקומות ישיבה. ועדיין, במהלך הכנס עצמו נאלצו עשרות אנשים להסתפק במקום בעמידה. אז מי שרצה לחשוב שהחלת ריבונות ישראלית ביו"ש הוא רעיון של קומץ אנשים הזויים, שיחשוב שוב. הרשימה הרחבה של הדוברים בכנס והעיסוק הרציני בסוגיות הכרוכות בצעד הזה יכולים בהחלט לעזור לו בכך. לתשומת לבו של ראש הממשלה הבא.

יהודה ושומרון במקום גדה

נכון שהעיתוי הוא פחות משלושה שבועות לפני הבחירות, תקופה שבה, כפי שאמר ח"כ אריה אלדד מעל בימת הכנס, חברי כנסת יבואו לפגוש קהל אפילו במקלט. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שעל שורת הנואמים בערב נמנו ארבעה אנשי ליכוד, חלקם בכירים מאוד. על אף התווית הימנית-קיצונית שמנסים להדביק לו, נושא החלת הריבונות עומד לעלות על שולחנה של הממשלה הבאה, לפחות ככל שזה תלוי במפלגת הבית היהודי. נציג הרשימה, הרב אלי בן דהן, אמר בכנס כי "אין לאף אומה שום שלטון וריבונות בארץ הזאת. אני מקווה שהממשלה החדשה, שזה יהיה חלק מקווי היסוד שלה וחלק מההסכם הקואליציוני, תחיל את הריבונות על יהודה ושומרון".

הדוברים בערב לא הסתפקו בהצהרות, ודנו בהיבטים המעשיים של החלת הריבונות: כיצד יש לעשות זאת, מה יהיה מעמדם של הערבים בשטחי יו"ש, ומה צפויות להיות התגובות בעולם הערבי והמערבי. "ככל שנדבר על זה יותר", אמרה קרוליין גליק, שגם הביאה איתה הפקה מיוחדת של חבורת 'לאטמה' לערב, "יהיו לו יותר תומכים, והוא ייהפך למעשי".

שר ההסברה והתפוצות, יולי אדלשטיין, הזכיר שגם החלת הריבונות בירושלים, לפני עידן ועידנים, לא גרמה לכך שהעולם מקבל בהבנה בנייה בכל חלקי העיר, ולכן אין מה לחשוש מהתגובה הבינלאומית. לדבריו, יש להחיל את הריבונות בצורה מדורגת ומעשית, וכאן הוא צופה גינוי לא רק מצד שמאל של המפה הפוליטית, אלא גם מימין. "כל צעד שיהיה מדורג, ייתקל בהתקפה מימין", הוא מזהיר. "זה אולי משעמם, אבל אני תמיד בעד התחלה בכיוון הנכון מאשר ישיבה בשילוב ידיים בלי לקבל את מבוקשי".

אדלשטיין קרא לחזור לשיח של זכויות על הארץ, גם מההיבט ההיסטורי. הוא הזכיר למשל את העובדה ש"לא כבשנו מדינה פלשתינית, כי לא היתה כזאת. יש הרבה שרי חוץ בעולם שחושבים שזה כן היה". הוא גם קרא לשינוי המושגים בשיח מול העולם, ושימוש בתואר 'יהודה ושומרון' במקום 'גדה מערבית'. במקום 'התיישבות', שבתרגום לאנגלית עושה קונוטציה חזקה של התיישבות בלתי חוקית ושל קולוניה, הוא מציע לקרוא ליישובים 'קהילות יהודיות'.

גם חבר הכנסת יריב לוין הביע תמיכה בהחלת ריבונות מדורגת, אבל ההצעה שלו מבקשת להתחיל בתחום אחר: הוא מבקש להחיל על היהודים המתגוררים ביו"ש את חוקי המדינה, גם חוקים פרסונליים וגם חוקים כלליים, ובראש ובראשונה את חוקי הבנייה. "זה יוציא את ההתיישבות מהחנק של הצבא ויאפשר התפתחות של יישובים. צריכה להיות אמירה ברורה שמתייחסים לבנייה שם כמו לבנייה בתל אביב, ברעננה ובכל מקום אחר". לוין הציע גם להכיר במוסדות להשכלה גבוהה שנמצאים ביו"ש, כפי שקרה עם אוניברסיטת אריאל, והוא מביט גם לעבר החקיקה העתידית: "גם היום נחקקים חוקים שלא מוחלים ביו"ש בלי צו אלוף. צריך להקפיד שהם יוחלו אוטומטית". לוין מצדד אף הוא בהחלת ריבונות מדורגת בדרך של דונם ועוד דונם, "אבל גם אם הריבונות תוחל בהתחלה על גושי התיישבות, אסור להסכים שזה יהיה הצעד הסופי".

"אזרחים סוג ב'"

דבריו של יוסי דגן, סגן ראש המועצה האזורית שומרון, חיזקו את הצורך הדחוף בהחלת חוקי המדינה על המתיישבים ביו"ש. הוא הציג תמונת חיים עגומה שהיא נחלתם של 360 אלף התושבים המתגוררים באזורים אלה, והגדיר אותם "אזרחים סוג ב'". הוא דיבר על תשתיות חשמל שאינן מספיקות ליישובים, ושכדי להרחיב אותן צריך חתימה של שר הביטחון, וסיפר על האם שיצאה לחמם את תינוקה החולה ברכב מכיוון שהחשמל נפל, בעוד בעלה הקצין נמצא בשירות מילואים ברמת הגולן. הוא תיאר את מדיניותו של שר הביטחון שאיננה מספקת את האישורים הנדרשים ליישובים שנבנו על ידי המדינה, מה שמביא לצווי הריסה לגני ילדים. 

דגן השווה את היחס לעבריינים ולמשפחות פשע מאזור המרכז, שאינם מורחקים מהאזור שבו פעלו, בעוד תושבי יו"ש שנחשדים במשהו יכולים להיות מורחקים מבתיהם וממשקיהם לתקופות ארוכות. דגן המשיך וסיפר על צווים מיוחדים נגד מתיישבי יו"ש כמו 'צו שימוש מפריע', שמשמעותו שאם חקלאי יהודי שתל מטע אבל ערבי התלונן וטען שזה השטח שלו, עליו להפסיק לעבד את האדמה. הצווים האלה, פרי המצאתה של קצינה בצה"ל, כלשונו, גוררים סבל והפסד של מאות אלפי שקלים לחקלאים היהודים. 

גם דגן קרא לחזור ולחזק את התודעה הפנימית בזכותה של המדינה על הארץ, זכות שמתחילה מהתנ"ך. מבחינתו, הנימוקים הביטחוניים צריכים להיות בשוליים. "אסור לקבל את הנרטיב של השיח הבינלאומי. מדינת ישראל צריכה גם בזירה הבינלאומית וגם פנימה לחזק את התודעה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ולכן מחילים עליה את הריבונות".

המשפטן אלן בייקר, חבר בוועדת אדמונד לוי, הסביר את מסקנות הוועדה והתעכב על כך ש"לעם היהודי יש זכויות בשטח. אלה זכויות של עם יליד. אף אחד לא יכול לשלול את זכותנו בנושא הזה". הוא הוסיף והסביר: "הגענו למסקנה שאין ביהודה ושומרון מצב של כיבוש כפי שהוא מוגדר באמנות הבינלאומיות ובחוק הבינלאומי. הירדנים לא ישבו שם כריבון מוכר בשטח. הטענה שאנחנו שומעים כל יום וכל היום שההתנחלויות הן כיבוש והפרה של אמנת ז'נבה הבינלאומית הרביעית, היא סילוף של מה שנכתב באמנה והמנסחים בעצמם אומרים את זה". בייקר קבל על קו ההסברה הישראלי ואמר: "ההסברה שלנו - במקום להתנצל, צריכה להסביר את הזכויות שלנו ואנחנו לא עושים את זה". הוא סיפר שהגיעו אליו שגרירים וביקשו הסבר על דו"ח הוועדה, ומששמעו אותו הופתעו מאוד. "הם לא יודעים את זה, כי זה לא קו ההסברה שלנו". בייקר אמר שיש להתייחס בכבוד אל האוכלוסייה הערבית המתגוררת בשטח ולא לקפח את זכויותיה, "אבל השיח של שטחים פלשתיניים כבושים, שזו התפישה של כל השגרירים היום, איננו נכון".

בייקר הוסיף עוד כי הסכם אוסלו, שישראל חתומה עליו ועודנה מחויבת לו, איננו מתיר מהלך חד צדדי של החלת ריבונות משום צד. לכן, לדעתו, אי אפשר להחיל את הריבונות בשטח, "אלא אם אחד הצדדים יחליט שזה לא רלוונטי".

ח"כ זאב אלקין שעלה אחריו, הסביר שהצד הערבי הפר את ההתחייבות שלא לעשות צעדים חד צדדיים, "ופנה לאו"ם פעמיים רצופות בבקשה להכרה. לכן קשה לי קצת לדבר על הסכמי אוסלו". אלקין אמר שבישראל השתרשה בשנים האחרונות תפישה שההכרעה הסופית מה שלנו ומה לא תחכה "לימות המשיח", ובינתיים מוותרים על חלקי מולדת. לדבריו, מי ששינה את התפישה שלו בעשרים השנים האחרונות היו דווקא הערבים. אם עד אז הם פעלו בשיטה של הכל או לא כלום, הרי שמאז הם מוכנים לקבל מה שמדינת ישראל נותנת להם. "וזה נותן להם תיאבון. בעבר בירת פלשתין היתה אמורה להיות אבו דיס. היום אבו מאזן לא יסכים לזה". 

אלקין הציע ללמוד מהערבים, ולאמץ את שיטת הסלאמי. "זה יהיה קשה, וגם בימין אנחנו צריכים להיות מוכנים ללכת צעד אחרי צעד". אלקין גם הדגיש ששינוי השיח הישראלי והבינלאומי מנסיגות לשיח של זכויות והחלת ריבונות עשוי לקחת זמן, כי היום הוא נתפס עדיין כשיח ימני הזוי. "אבל גם הנסיגות היו רעיון שהחל בשוליים וכבש לבסוף את הזירה. ייקח הרבה זמן לשנות תודעה, אבל אני מאמין שזה יחלחל לציבור הישראלי ויעשה את ההבדל".

ריבונות גם בלוד

המזרחן ד"ר מוטי קידר, שנתבקש לדבר על תגובתם הצפויה של הערבים להכרזת ריבונות, כפר בתחילה בעצם הנושא: "האם הם הסכימו להחלת הריבונות בתל אביב ובחיפה? גם בזה הם עדיין לא הכירו. גם מצרים וירדן שחתמו איתנו על הסכמי שלום, לא הכירו במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. בראייתם אין לה זכות קיום לכתחילה, אלא בדיעבד, כי היא כפתה את עצמה וניצחה במלחמות". 

קידר, שגם הוא מציע ללכת על החלת ריבונות זוחלת, צופה אירועי אי סדר ביו"ש "אבל לא אינתיפאדה. האינתיפאדות מתרחשות מסיבות פנימיות שלהם ולא בגלל צעד שעושים בישראל". קידר המשיך ואמר שצפויים גינויים מהאו"ם ומהמוסדות המסונפים אליו, ואולי גם הזמנת שגרירי ירדן ומצרים להתייעצויות במדינותיהם, אבל לא ניתוק היחסים, שכן הדבר יפריע כעת לשתי המדינות. קידר דיבר עוד על מאבק משפטי צפוי, והתריע על כשל הסברתי של ישראל שלא מחזיקה ערוצי טלוויזיה באנגלית ובערבית. את דבריו הוא חתם בכך ש"כולם רוצים שלום. אבל במזרח התיכון הוא ניתן רק לבלתי מנוצחים. הגיע הזמן שכך נהיה ואז יגיע השלום, אינשאללה".

כשחבר הכנסת העתידי משה פייגלין עלה לנאום, הוא הקדים והביא דוגמאות לחולשת הריבונות הישראלית בהר הבית, בלוד ובעפולה, וקרא להחיל אותה גם במקומות האלה. מאוחר יותר הוא הציג את תכניתו, השונה בתכלית מכל מה שהוצג עד עתה. בתמצית מציעה תכניתו טרנספר מרצון. פייגלין, חבר הליכוד, הסביר שמכיוון שהסכמי אוסלו עלו ועולים לישראל בכל שנה 10 אחוזים מההכנסה הלאומית, הסכום הזה שווה לחצי מיליון דולר שיוצע כמענק עידוד לכל משפחה ערבית מיהודה, שומרון ועזה, לצאת "לעתיד טוב יותר". הפתרון הזה, אמר פייגלין, הוא פשוט וגם נכון כלכלית, אבל איננו נשמע משום ש"אנחנו לא מספיק מאמינים שזו הארץ שלנו".

במהלך פאנל שחתם את הערב, קרא ח"כ אריה אלדד לנוכחים לדרוש עכשיו מהמועמדים לכנסת להתנות כניסה לממשלה באימוץ של דו"ח לוי. "זה הזמן", הוא אמר, "כי בעוד חודש לא יהיה עם מי לדבר". 

נשים בירוק: מהגבעות לאולמות כנסים

הכנס השלישי להחלת הריבונות ביהודה ושומרון, שהתקיים השבוע, נערך ביוזמתן של נדיה מטר ויהודית קצובר מ'נשים בירוק'. מטר מסבירה שאחרי ההתנתקות ניטעה בהן הוודאות שהמאבק הבא הוא על יו"ש. את הזירה הן העבירו לשטח, והצליחו למשל בשמירה על מחנה אדוריים ושדמה בגוש עציון מפני השתלטות ערבית. "אבל אז הבנו", אומרת מטר, "שאנחנו לא יכולים להיות על כל גבעה כי אין לנו את המיליארדים שיש לערבים. יהודית, שהיא הכוח המניע, אמרה שהעניין יותר עמוק והשורש הוא בכך שלא החלנו את הריבונות ביהודה ושומרון". 

השתיים החליטו לדחוף את העניין והופתעו לגלות שלא מעט אנשים תומכים בנקיטת הצעד הזה. שני הכנסים הראשונים התקיימו, באופן סימבולי, בחברון. הכנס הנוכחי התקיים בירושלים, ובמהלכו אמר העיתונאי ערן בר טל, שהשאיפה היא לקיים את הכנס הבא בבנייני האומה. 

"20 שנה מרעילים את המוחות בעם ישראל שכדי שיהיה שלום צריך לוותר על שטחים, לעשות הסכמים ולהקים מדינה פלשתינית, אבל זה דווקא ההפך", אומרת מטר, "כל התכניות של השמאל על ויתורים מביאות להתאבדות לאומית. יו"ש הם הלב והמוח של עם ישראל, וכמו שרופא לא אומר למטופל 'אוציא לך את הלב והמוח ותהיה בסדר', כך צריך להתייחס לפוליטיקאים שרוצים לוותר על יו"ש".