בשבע 525: מרגלים מתקופת המנדט

בריאיון ל'בשבע', מסבירים שניים מהפעילים מה דעתם על הכינוי "מרגלים" שהודבק להם בתקשורת, מגלים שהם דווקא תומכים בצה"ל, ומדגישים: "אנחנו גאים במה שעשינו"

חגית רוזנבאום , כ"א בטבת תשע"ג

עקיבא הכהן ואלעד מאיר לא לגמרי מסכימים אידיאולוגית בפרטי הפרטים, אבל במפגש משותף לרגל סיומה של הפרשה המשפטית שכונתה 'תיק המרגלים', נראה שמשהו במעצרים, בחקירות ובדיונים המתמשכים בבתי המשפט בשנה שחלפה, יצר אצלם משהו מאוחד ומחושל, שמקרין עכשיו הרבה חיוכים וזיכרונות שחלקם גם אופטימיים. "אנחנו במשפחה החלטנו ממש מהרגע הראשון על מסר של שמחה עם מה שהקב"ה נותן לנו", נזכר אלעד מאיר, "כשבאו לעצור אותי, יצאתי מהבית עם השיר 'נא הקם מלכות דוד ושלמה'. זה מה שהרגשתי כשדפקו לי בדלת, כשנסעתי למעצר, ולאורך כל השנה הזו – נא הקם מלכות דוד ושלמה! והשיר הזה ליווה אותי כל הזמן". 

עקיבא הכהן מזכיר, עם זאת, שלא היה מדובר בתקופה קלה: "זה לא אומר שאין קשיים. לא קל להיות בכלא כשאשתך בחדר לידה", הוא נזכר בחוויה האישית שעבר בימי המעצר, "לא קל כלכלית – אני סופג עכשיו נזק של כמיליון שקלים. פתאום אתה בצד הנצרך, צריך לבקש רשות על כל דבר", הוא מתאר את החיים תחת מעצר בית בתנאים מחמירים בו שהו הוא וחבריו לתיק, מזה כשנה. אלעד מבקש להדגיש נקודה ששניהם חשו לאורך כל התקופה: "השדר שהיה כל הזמן, גם מאיתנו וגם מאלה שהפגינו ותמכו בנו, הוא שאנחנו גיבורים ולא מסכנים. זה מוטו שהיה לנו מאוד חשוב. אנחנו גאים במה שעשינו, וצריך להיות גאים במה שעשינו". 

"הפרקליטות ירדה מהעץ"

תזכורת: לפני כשנה, על רקע תקופה סוערת של ניסיונות פינוי והרס מאחזים בשומרון, נעצרו בדירה בקריית משה בירושלים שבעה צעירים. מאוחר יותר נעצרו עוד שישה פעילים. בהמשך שוחררו חלקם בהדרגה, ולבסוף חמישה נותרו במעצר והוגש נגדם כתב אישום בפרק זמן קצר של כשבועיים בלבד. החמישה – עקיבא הכהן, אלעד מאיר, אפי חייקין, מאיר אטינגר ודוד צבי אליהו, זכו לכינוי 'המרגלים' בעקבות מה שייחסה להם הפרקליטות בכתב האישום, לפיו אספו מידע על תנועות הצבא על מנת לסכל פינויי מאחזים. מאז, במשך שנה תמימה, נמשך ההליך המשפטי נגדם, כאשר רובם שוחררו למעצרי בית בתנאים מחמירים במיוחד. בשבוע שעבר נחתמה בין הנאשמים לפרקליטות עסקת טיעון, הכוללת הודאה והרשעה של שלושה מתוך החמישה בסעיף של איסוף מידע בעל ערך צבאי, ובהודאה והרשעה של השניים האחרים בקשירת קשר לביצוע העבירה באותו הסעיף.

על פי הסיכום נקבע כי על עקיבא הכהן, אפרים חייקין ומאיר אטינגר ייגזרו שלושה חודשי מאסר בפועל, מהם ינוכו הימים בהם ישבו במעצר. אטינגר ישוחרר לאלתר מכיוון שכבר ריצה למעלה משלושה חודשי מאסר. השניים הנוספים, אלעד מאיר ודוד צבי אליהו, ירצו את עונשם בעבודות לשירות הציבור. בדיון שייערך בחודש ניסן הקרוב יוכרע האם השניים גם יורשעו. 

כמו בלא מעט תיקים בעבר, גם הפעם נראה שהפרקליטות עשתה מאמץ עילאי לתת נפח ל'תיק המרגלים', הן בסעיפי האישום והן בדרישה לעונש. עסקת הטיעון, אומרים בעמותת 'חננו' שליוותה את הפרשה, מוכיחה כי משפט הראווה שניסתה הפרקליטות לנהל נגד פעילי הימין כשל. "הפרקליטות החליטה לרדת מרוב העצים שטיפסה עליהם. התיק ייסגר בעקבות קשיים ראייתיים משמעותיים, והנאשמים ירצו עונשים קלים בלבד". נזכיר כי לכתחילה ביקשה הפרקליטות לייחס לחמישה עבירה חמורה של ריגול, שעונשה מגיע לשנות מאסר ארוכות, אך נאלצה למצוא סעיף אחר שיתאים למעשה של שליחת מסרונים על תנועות הצבא לקראת פינוי. "הכינוי שהודבק לפרשה כפרשת ריגול היה מופרך", אומר עו"ד עדי קידר מ'חננו', "ביקשו להאשים אותם בעבירת ריגול, מה שהתברר כרחוק מהמציאות".

מי הם, אם כן, ה'מרגלים' שמהם צפתה הפרקליטות מסוכנות כה גבוהה לציבור ולצה"ל? שלושת הצעירים שבהם משתייכים למשפחות רבניות נחשבות בציבור הדתי-לאומי. דוד צבי אליהו הוא בנו של הרב יורם אליהו, ר"מ במכון מאיר ומלמד בתלמוד תורה 'מורשה'; אפי חייקין הוא בנו של הרב יוסף חייקין, המשתייך לזרם ישיבת 'הר המור', ומאיר אטינגר הוא בנו של ר"מ בישיבת 'חומות ירושלים', הרב מרדכי אטינגר. 

שני המבוגרים ובעלי המשפחות, שעמם ערכנו את השיחה, הם כאמור אלעד מאיר ועקיבא הכהן. אלעד (37), תושב חרשה שבבנימין, הוא אב לשמונה ומרכז תלמוד תורה של קהילת 'אורות התורה' בבת ים. הוא יליד בית אל, למד בישיבות 'אור עציון' ו'מרכז הרב'. "את עיקר אהבת ארץ ישראל שלי ינקתי מהרב חיים דרוקמן", הוא מעיד על עצמו. הקשר לעשייה למען ההתיישבות היה משהו שזרם בעורקיו כל השנים: "הנפש שלי תמיד בערה בדברים האלה". בתקופת הגירוש מגוש קטיף הוא ריכז מטעם מועצת יש"ע אנשים מחולון ובת ים ל'יום פקודה'. לאחר מכן הפך לפעיל מרכזי בוועד מתיישבי בנימין ובמטה של גוש טלמונים, שם פעל בין השאר לביסוס ההתיישבות היהודית ב'יד יאיר' שנהרס. החיבור בינו, איש 'מרכז הרב', לבין הכהן וחבריו, תלמידי הרב יצחק גינזבורג, החל לפני כשלוש-ארבע שנים. 

עקיבא הכהן (28), אב לחמישה ותושב יצהר, נולד בניו יורק ועלה לישראל בגיל תשע. הוריו התיישבו בתקוע והוא למד בישיבת 'מקור חיים', לא תקופה ארוכה מדי. "כשהתחלתי כיתה י"א, פרצה האינתיפאדה השנייה. כל יום היה אצלנו תורן שכתב על לוח המודעות אילו פיגועים היו וכמה נהרגו. זה הרתיח לי את הדם. לא יכולתי להמשיך ללמוד כשזה מה שקורה". הכהן חיפש מפלט לרגשות האלה, ומצא אותו בשיעוריו של הרב בנימין כהנא הי"ד, בישיבת 'הרעיון היהודי'. בשעות אחר הצהריים היה חובר לנוער 'כך' לפעולות מחאה שונות. עם הירצחו של הרב כהנא הבן, עבר הכהן לכפר תפוח ומשם תוך זמן קצר הגיע ליצהר. הוא נישא בגיל 18, ומאז החל בהקמת גבעות של היישוב, בזו אחר זו - גבעת תקומה (725), מצפה יצהר ושלהבתי-ה, בה הוא מתגורר כיום. במשך השנים עבד כקבלן בנייה בעבודה עברית. לפני שלוש שנים החל לעסוק בחקלאות, וכיום הוא בעליה של טחנת קמח ביצהר, המתייחדת בטחינת קמח ישראלי בלבד ובעבודה עברית. תחת המותג 'עץ השדה', משווקת הטחנה של הכהן כ-15 טון קמח בחודש לקרוב לאלף חנויות בכל רחבי הארץ. מלבד ששת סוגי הקמח המלא, נוספו לאחרונה לתוצרת המשווקת גם שמן זית ודבש. 

"רק להספיק את הברית"

במסגרת שיתופי פעולה שנרקמו בין ועדי המתיישבים בשומרון ובבנימין לחבורת תלמידי ישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר, נערכה היכרות בין הכהן ומאיר. החבורה מיצהר גיבשה תוכנית עבודה מפורטת שנועדה לסכל הרס מאחזים בתקופה שלאחר הגירוש. התוכנית זכתה לשם 'ערבות הדדית' ("שבטעות מבלבלים אותה עם השם תג מחיר", מדגיש הכהן), כשביסודה עומדת התפישה שכל אדם צריך לפעול בדרכו על מנת להגיב על מעשה פינוי או הרס בהתיישבות. "הרעיון הוא פשוטו כמשמעו", מסביר הכהן, "כשהכוחות פוגעים בנקודה אחת, המתיישבים בתגובה פוגעים במקביל במרב המקומות. לא מכילים אירוע בזמן אחד ובנקודה אחת. העיקר הוא שכל אחד יקום ויעשה משהו, לא משנה מה. מצדי שיגיד תהלים מול הטלוויזיה". הכהן מדגים את יישום התכנית בפינוי בית השלום, שבעקבותיו היה "חודש שלם של רתיחה. קרוב למאה מקומות בארץ הביעו הזדהות, כל אחד בדרכו. מאנשים שעמדו עם דגלי ישראל בצומת כפר הרא"ה ועד לאנשים שחסמו כבישים". לדבריו, על התכנית חתמו גם ועדי המתיישבים וכך החל שיתוף הפעולה בתחום המאחזים. אחד היסודות להצלחת סיכול הפינוי, הוא איסוף מידע מוקדם על הגעת הכוחות המפנים על מנת לגייס פעילים שיגיעו למקום. 

לפני כשנה סערו הרוחות בהתיישבות סביב כוונת הממשלה לפנות במחטף כמה מאחזים, ביניהם גבעת אסף, רמת גלעד, מצפה יצהר, מעלה רחבעם, רמת מגרון ועוד. במקביל להיערכות כוחות הביטחון, הכינו הפעילים את השטח למאבק. בין השאר הוקם מוקד לשליחת מידע באמצעות מסרונים על תנועות הצבא בשטח. כשאיום הפינוי על רמת גלעד הפך לממשי, התארגנה קבוצת תלמידי 'מרכז הרב' לפעילות מנע, וחדרה לבסיס חטמ"ר אפרים ליד קדומים. הבחורים הספיקו לשהות במקום רק זמן קצר ושפכו צבע על רכב צבאי. במהלך העימות שהתפתח במקום נפצע קל סמח"ט אפרים. 

האירוע הסעיר את המערכות כולן. כותרות העיתונים זעקו נגד ה"מתפרעים", שר הביטחון הגיע לבקר באזור במהירות שיא וראש הממשלה כינס ישיבה מיוחדת ובה הכריז על נהלים חדשים ומחמירים במיוחד בתגובה למקרה. הוא הורה על הוצאת צווים מנהליים, העניק זכויות שיטור לחיילים ביו"ש ועוד. ימים אחדים לאחר האירוע נעצרו שבעה פעילי ימין בדירה בירושלים, בה שהו בשל צווי הרחקה מיו"ש שהוצאו נגדם. מהדירה החרימו חוקרי ימ"ר ש"י גם מסמכים ומחשבים, אשר מהם שאבו מידע על הפעילות לסיכול פינויים. הם גילו, לטענתם, מסמכי מודיעין הכוללים מידע שהגיע לחמ"ל המאחזים על תנועות הצבא. המידע כולל למשל דיווח על שופלים שנעים ממקום למקום, אשר בעזרתו ניתחו בחמ"ל היכן צפוי פינוי ומתי. "זה מידע שבסך הכל אמור למנוע מצב שבו בארבע לפנות בוקר מוציאים במפתיע אנשים וילדים מהמיטות שלהם החוצה, אל הקור", הסבירה בריאיון אחר רעייתו של הכהן. 

מאיר והכהן, שהיו בחבורה המובילה של הפעילות הזו, הרגישו שידה של המשטרה הולכת ומתקרבת גם אליהם. "מכמות הגינויים והדיבורים בתקשורת, הבנו שיהיה משהו. או הרחקה או מעצר מנהלי. שלושה שבועות לפני המעצר נולד לי בן", מספר מאיר, "בלילה שלפני הברית לא יכולתי לישון. התפללתי כל הזמן שאני רק אזכה להיות בברית. בסוף הברית אמרתי לאשתי: עכשיו הם יכולים לבוא".

השניים נעצרו בג' טבת, במסגרת גל מעצרים נוסף, עם עוד ארבעה חברים. חלק מהעצורים שוחררו תוך זמן קצר. "ישבנו יחד בתא במגרש הרוסים, כל השמונה שנשארו במעצר על התיק הזה. היו לנו שבתות מאוד מרוממות. בדיוק ישבנו עם חרדים שנעצרו באירועים ברמת בית שמש. הסוהרים התייחסו אלינו בכיף. אמנם 12 איש בחדר של 16 מ"ר זה לא נעים, אבל כשיש אווירה טובה – מסתדרים". 

הכהן נכנס לכלא כשהוא אב לארבעה ילדים, והשתחרר כשהוא אב לחמישה. "היינו שבועיים בכלא, ואז הודיעו לנו שמגישים כתב אישום. תוך כדי, אשתי היתה עם צירים. התחננתי לסוהר שייתן לי לעשות טלפון, למרות שאחרי עשר אסור להתקשר יותר. בסוף סידרו לי קו ושמעתי על לידת הבת דרך חמותי. הסוהרת היתה יותר לחוצה ממני, ושאלה כל רגע מה קורה עם אשתי...", מחייך הכהן.

בפרקליטות, מסתבר, עשו מאמץ להגיש כתב אישום נגד העצורים בעבירות חמורות של ריגול, לאור המידע שנמצא בדירה והחקירות שנערכו להם. חרף כל הניסיונות, סעיף הריגול היה חמור מדי ביחס לראיות שנמצאו, והתביעה חיפשה בנרות סעיף חלופי. לבסוף נמצא אחד כזה, אלא שהוא נחקק בתקופת המנדט הבריטי במסגרת תקנות לשעת חירום, שנועדו להילחם בתנועות המרי העבריות ובמאבקן בבריטים. "זה סעיף שמתאים יותר ליוני דואר מאשר לטלפון סלולרי", גיחך השופט באחד הדיונים. בסעיף המכונה 'איסוף ידיעות בעלות ערך צבאי' לא נעשה מעולם שימוש נגד אזרח ישראלי, אולם במקרה הנוכחי החליטה הפרקליטות באופן תקדימי לבסס עליו את כתב האישום נגד חמשת ה'מרגלים'. מגמת ההחמרה עם חמשת הנאשמים לא נעצרה בכך: בבחירה בין דיון בתיק בבית משפט השלום, שיכול לגזור עד חצי שנת מאסר במקרה זה, לבין בית המשפט המחוזי שבו יוכלו להיגזר עד חמש שנות מאסר, בחרה הפרקליטות בזה האחרון. 

אי אפשר לקנות שקית חלב

הכהן ומאיר שוחררו לביתם לאחר כשבועיים מאחורי הסורגים. אולם תנאי מעצר הבית המחמירים שהושתו עליהם למשך שנה תמימה העמידו אותם מול אתגרים לא פשוטים. מאיר שוחרר למעצר בית בפיקוח מלא ובהפקדת סכום גבוה של 15 אלף שקלים. על השניים נאסר באופן גורף שימוש באמצעי תקשורת כלשהו, כולל קשר טלפוני או אינטרנט. "הייתי צריך אפילו להתווכח עם השופטת אם אני יכול להתקשר לומר לילה טוב לבן שלי בחודש שעדיין לא יכולתי לחזור לחרשה. היא לא הסכימה", מספר מאיר. חודש תמים עשה מאיר בבית חותנו במושב נחלים, הרחק מהבית, ללא יכולת לצאת אפילו לתפילות בבית הכנסת. הכהן, שבנוסף לתנאים הללו היה עוד קודם תחת צו הרחקה מיו"ש, התגורר בדירה בגבעה הצרפתית עם משפחתו עד שהורשו לשוב לביתם ביצהר. 

אחד מתנאי ההגבלה היה פיקוח מלא, מסבירים השניים, שמשמעותו שהם אינם יכולים לעשות שום צעד ללא המפקח, במקרה שלהם – הנשים. "זה אומר למשל שאין מי שיעשה קניות, כי אשתי צריכה כל הזמן להיות בבית ו'לפקח' עליי", מסביר הכהן, "בשביל לקנות שקית חלב, צריך כל פעם לבקש משכן שיילך. לכל דבר קטן צריך לסנג'ר איזו שכנה במקום אשתי. כל יציאה שלי או של אשתי מהבית – טעונה אישור של הפרקליטות". המשמעות היא ויתור על אירועים משפחתיים, חתונות, וכל יציאה הכרחית אחרת שבוטלה מכורח ההגבלות, מספרים השניים, ומוסיפים: "הכי קשה זה שאתה חי כל הזמן באי ודאות. כי גם כשמתירים לך משהו, אתה לא יודע מה מותר לך לעשות ומה אסור, על מה הם יכולים לתפוס אותך". 

כמובן שגם יציאה לעבודה לא באה בחשבון בתנאים כאלה. מאיר מזכיר בהכרת תודה עמוקה את תלמוד התורה בבת ים, שהמשיך לשלם לו משכורת ושמר לו את מקום העבודה, תוך גילויי תמיכה ואהדה בלתי פוסקים של הצוות והתלמידים. הכהן, לעומת זאת, בעל עסק עצמאי, ספג נזק כבד של מיליון שקלים בעקבות מעצר הבית. בהזדמנות זו מבקש מאיר להביע הכרת תודה עמוקה לסביבתו הקרובה, שתמכה בו לאורך התקופה, החל ממשפחתו הקרובה, דרך הקהילה ביישובו חרשה, ועד מתיישבי בנימין, וכאמור מקום עבודתו בבת ים. 

המחיר האישי הכבד ששילמתם בעקבות הפרשה גרם לכם לתהות אם הפעילות היתה שווה את ההתמודדות הזו?

מאיר: "אנחנו לא מסכנים. טוב לנו. אשרינו שעל הדברים האלו אנחנו נתפסים. אם ה' העמיד אותנו בניסיון הזה, נעמוד בו".

הכהן: "פעלנו בטבעיות, לא כפושעים. הפשע הגדול כביכול שעשינו, לא היה פשע עד שהמציאו אותו עבורנו. אנחנו פעלנו מתוך רגש יהודי בסיסי של ערבות הדדית. יש פה טירוף מערכות סביב רצון עז לנסות להשפיל את הציבור היחיד בארץ שמקדם ומתקדם. יש רצון להציל את הציבור הזה, להתגונן. זה לא שיש פה מחתרת שמנסה לעשות הפיכה במדינת ישראל, או אנשים שיושבים במרתפים וחושבים איך לאמלל את המדינה. הפוך, זה אנשים שחושבים איך לקדם את העם היהודי לעבר היעדים שלו. יש גאווה על זה שאנחנו עושים מה שעושים, למרות המחיר". 

אתם מקבלים את ההאשמה לפיה פעלתם נגד הצבא בהעברת מידע, בדומה לפעולת ריגול?

מאיר: "המדינה משתמשת בצבא כחברת כוח אדם זמינה ובחינם לביצוע גחמות פוליטיות של שליטים. לוקחים אותם למשימה לא ביטחונית בעליל, ואחר כך מאשימים אותנו שפעלנו נגד אותה חברת כוח אדם שעושה משימות פוליטיות. הם אלה שמשתמשים בצבא כרכושם הפרטי, כאילו אין לו יעדים, ובסוף אנחנו מואשמים בעבירה ביטחונית!". 

הכהן מחדד, ומאיר מסכים, כי "במקום שהצבא שומר על יהודים, לא תמצא אותנו אוסף ידיעות עליו". 

למה לדעתכם לפרקליטות היה כל כך חשוב להחמיר בתיק הזה ככל האפשר?

הכהן: "הם התרגלו עם השנים שיש להם פרטנר בצד השני שמנהל את המאבק בגבולות ברורים, כמו מועצת יש"ע בכפר מימון. פתאום צצה חבורה אחרת שמנהלת מאבק, והם יודעים שאם הם לא יעצרו את החבורה הזו כמה שיותר חריף ומהר, הם עלולים לאבד את השליטה שלהם על ציבור המתיישבים". 

איך אתם מקבלים את הכינוי 'מרגלים' שהודבק לכם בתקשורת?

השניים מחייכים: "מרגלים זה שם של כבוד, המרגלים של יהושע שריגלו כדי לכבוש את הארץ – אנחנו גאים בהם מאוד. אנחנו מאמצים את המרגלים הטובים, כנגד המרגלים שראו את ערוות הארץ", אומר מאיר.  

הכהן: "מרגלים זה נגד אויב. אנחנו לא רואים את הצבא כאויב, אלא את מי ששולח צבא לפגוע ביהודים – כעושה עוול. אנחנו שומרי האינטרס היהודי, אנחנו בצד של הצבא ולא ההפך".

מאיר: "גם במהלך השנה האחרונה אירחתי חיילים בבית שלי בסעודות שבת (והכהן מודה בלחש – "גם אני"), יצאתי לשירות מילואים. מרגל הוא מהצד שכנגד, אנחנו חלק מהצבא. שירתי בצבא, הייתי חייל קרבי, עשיתי מילואים כל השנים. מה שנאבקנו בו ואספנו מידע זה נגד פינויים וחורבן ארץ ישראל, לא נגד ביטחון המדינה". 

כאמור, בשבוע שעבר הסתיימה הפרשה בחתימה על עסקת טיעון. מאיר מדגיש כי הוא אינו חש הקלה ביודעו שהכהן צפוי לרצות כמעט שלושה חודשי מאסר בפועל, שיידחו כנראה לקיץ. הכהן מסביר כי החתימה על העסקה היתה אילוץ כבד מבחינתו, שכן הוא חתם בעל כורחו על הודאה בעברה חמורה שדרגתה פשע, ובנוסף הוא עוד צפוי למאסר. כמו כן, העסקה מאפשרת כעת שימוש בסעיף המנדטורי התקדימי שבו הורשעו, מה שמסכן פעילי ימין אחרים בעתיד. "זה יוצר מצב שכל מי שמעביר ידיעה בסמ"ס, אפשר יהיה להעמיד אותו לדין". אולם תנאי המעצר המחמירים, שאלמלא העסקה היו יכולים להימשך עוד כשנה וחצי עד לסיום המשפט, הכריעו לחתום על העסקה. "צריך גם לזכור שהפרקליטות דרשה עונשי מאסר של שנים בכלא, וייתכן שבמשפט השופט היה מקבל את הדרישה הזו", מסביר הכהן, ומסכם: "התייעצתי עם הרב גינזבורג. החלטנו לקבל את העסקה כדי שנהיה פנויים לעבוד על ביאת המשיח".


"הפרקליטות קבעה תקדים מסוכן נגד פעילי ימין" 

עו"ד יצחק בם, ששימש סנגורו של עקיבא הכהן מטעם הסנגוריה הציבורית, מסביר כי בתיק המדובר קבעה הפרקליטות תקדימים חריגים מכמה היבטים. הראשון בהם הוא השימוש בסעיף מתקופת המנדט נגד אזרחים במדינת ישראל. מעבר לכך, טוען בם, הוברר במהלך הדיונים כי השב"כ ידע כבר תקופה ממושכת על הפעילות לסיכול פינויים. "הכל היה ידוע לשב"כ. הם ניסו ולא הצליחו למצוא מי אחראי לתג מחיר, אז הלבישו את התיק עליהם". לדברי בם, תקדים נוסף הוא בסלקטיביות בעברות מסוג זה בין ימין לשמאל: "ביחס לארגוני שמאל קיצוני שמפרסמים פרטי קציני צה"ל בחו"ל כדי שירדפו אותם שם, לא הונהג מעולם טיפול משפטי שכזה". בם מציין גם סעיף אישום נוסף ותקדימי, בשם "קשירת קשר להתפרעות", שלדבריו אינו קשור כלל לפעילות של מרשו. 

לגבי עסקת הטיעון, עו"ד בם מתקומם ומסביר כי תנאי המעצר החמורים היוו אמצעי לחץ שגרם לחמישה לחתום על העסקה ולוותר על הטענות נגד התנהלות הפרקליטות. "השימוש בסעיף מתקנות שעת חירום נוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אנחנו כבר לא תחת שלטון המנדט הבריטי. זה דבר שיכולנו להגיע איתו לבית המשפט העליון, לולא עסקת הטיעון. עסקת הטיעון הזו היא עיוות דין כלפי הנאשמים וכלפי המשפט הישראלי. אבל אני לא יכול לנהל משפט עקרוני כשהלקוח שלי יושב חודשים ארוכים במעצר".

בם מתריע מפני התקדים בשימוש בסעיף המנדטורי, שישבש קשות כל ניסיון להיאבק בפינוי מאחזים. "מבחינת הפרקליטות מדובר בתקדים חשוב. הם שינו את כללי המשחק שהיו עד היום, כך שאם מישהו יאסוף מידע – הדבר ייחשב לו לעבירה פלילית, מה שלא היה עד כה. כעת יוכלו להילחם בפעילי הימין בנשק קונבנציונלי של סעיף בחוק, ולא בצווים ומעצרים מנהליים, שהם חריגה מהנורמה, כפי שהיה עד עכשיו".