בשבע 525: משקלה של החלטת בג"צ בעניין זועבי

החלטת בג"ץ להתיר לחנין זועבי לרוץ לכנסת - פגיעה בחוסן הלאומי או דמוקרטיה במיטבה?

כתבי "בשבע" , כ"א בטבת תשע"ג

תקדים פייגלין / עו"ד ד"ר חיים משגב

יכול להיות שאני עושה עוול למשה פייגלין, אבל נדמה לי שכאשר באים לשקול את עניינה של חנין זועבי, אי אפשר שלא לזכור כיצד מערכת המשפט התעללה בו לקראת הבחירות לכנסת ה-16. לפני 15 שנה הורשע פייגלין בגין ההפגנות שהוא ארגן נגד הסכמי אוסלו. מאות אלפים השתתפו בהפגנות האלה. האלימות היחידה שהופגנה בהן היתה של המשטרה. בית המשפט גזר על פייגלין כמה חודשי עבודות שירות, תוך שהוא קובע במפורש שהוא מבין ללבם של מאות אלפי המפגינים.

לימים ביקש פייגלין להתמודד לכנסת ה-16, והשופט מישאל חשין, אז בתפקיד יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, קבע שהיה קלון במעשיו של פייגלין, ולכן אין הוא מאשר לו להתמודד בבחירות לכנסת מטעם הליכוד. בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון ישבו 11 שופטים. רק מעטים, ובהם השופט אדמונד לוי, הצדיקו את פייגלין.

לקראת הבחירות לכנסת ה-17, פנה שוב פייגלין ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית, והפעם ישב בראשה השופט יעקב טירקל, שאישר לפייגלין להתמודד, תוך שהוא קובע ש"בעיניי, אדם שבא לעשות נפשות להשקפות לגיטימיות, או בא להביע מחאה או תמיכה בעניין ציבורי חשוב, כאזרח במדינה דמוקרטית... לא דבק בו פגם מוסרי".

כאמור, זועבי אינה דומה, למיטב הכרתי, לעניינו של פייגלין, מי שמערכת המשפט התעמרה בו בגלל דעותיו. אמנם הוא הורשע, בעוד זועבי אפילו לא הועמדה לדין, אבל צריך לזכור שאין כמו הזכות לבחור ולהיבחר בחברה חופשית.

סעיף 7א' לחוק יסוד הכנסת הוא סעיף דרקוני מדי. לטעמי, ככלל, כל המחסומים שהוצבו בדרכם של מי שרוצים להיבחר לכנסת אינם ראויים. אני זוכר את העלבון בעיניו של פייגלין כשהשופט מישאל חשין סירב להסיר את הקלון ממעשי המחאה שלו, ואני זוכר כיצד הרגשתי כשמתוך 11 שופטי בג"ץ, להוציא שלושה צדיקים, דחו את ערעורו.

הוויכוח רק חיזק את זועבי / ח"כ יואל חסון, סיעת 'התנועה'

בארבע השנים האחרונות חוויתי מקרוב את ההתנהלות של ח"כ זועבי. באחד הדיונים כמעט הותקפתי פיזית על ידה. היא התקרבה אליי והתחילה לצעוק עליי, ולולא מאבטחי הכנסת מי יודע אם לא היתה תוקפת אותי. אין ספק שהיא ניצלה את הגבולות של הדמוקרטיה הישראלית, ובעיניי היא עברה את כל הגבולות האפשריים. עם זאת, לדעתי זו סוגיה משפטית ולא פוליטית. אני מאוד לא רוצה לראות את ח"כ זועבי מכהנת בכנסת הבאה. אבל אף על פי כן, בוועדת הבחירות הצבעתי נגד הפסילה שלה. זו צריכה להיות החלטה משפטית ולא פוליטית-אידיאולוגית.

כל הוויכוח תרם להתחזקותה וגם תרם למפלגה שלה. היתה זו טעות להתעסק עמה בהיבט הפוליטי בוועדת הבחירות, והיה צריך להתמקד בהיבט המשפטי בלבד.

לצערי, מערכת המשפט גילתה רפיון בנושא. היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות, המשטרה והצבא, כל מערכת האכיפה והחוק לא עשו די מאמצים לאסוף די ראיות והוכחה שהיא פגעה בביטחון המדינה. הם היו צריכים להתאמץ יותר כדי להוכיח לבית המשפט שהיא פגעה פגיעה בביטחון וזה הביא את בג"ץ להחליט שלא לפסול אותה. הרי בג"ץ מחליט על פי ראיות ועדויות בלבד.

אני מקווה שהציבור הערבי, זה שמאמין בדו-קיום בחיים משותפים, לא ייתן את קולו לח"כ זועבי ולא יחזק דמות קיצוניות כל כך במדינת ישראל.

מסר חמור מבג"ץ / ח"כ אופיר אקוניס, סיעת הליכוד

אין כאן דמוקרטיה במיטבה, ואני אומר זאת בצער רב ובכאב.

הדבר שמדאיג אותי ביותר בפסיקה זו של בג"ץ הוא שלא היה שופט אחד שחרג מאחידות העמדה בנושא הזה. לא היה רוב ומיעוט אלא תמימות דעים. זה בלתי מתקבל על הדעת.

איני אדם שהיה מהתוקפים הגדולים ביותר כנגד בג"ץ. אני באתי מתפישה אחרת וכיבדתי את בג"ץ. אמנם תמיד אמרתי שהייתי שמח לראות יותר גיוון בבית המשפט העליון, אבל לא הייתי מאלה שתקפו את בג"ץ השכם והערב. והיום, בעקבות הפסיקה הזו, אני חושב שחלק מחבריי שכן ביקרו את בג"ץ אולי צדקו בכל מיני מובנים.

הרי במחי יד ביטלו שופטי בג"ץ את חוק יסוד הכנסת. זהו חוק נבון וצודק, והם בעצם אמרו שלא צריך אותו. את אותו חוק שהוא פרק בחוקה העתידית, הם מבטלים. זועבי השתתפה במאבק מזוין נגד ישראל, היא תמכה בזה, ועודנה תומכת, והיא אמרה שגם בדיעבד היתה עושה את אותו הדבר.

אני תוהה איזה מסר בג"ץ שולח לחיילי צה"ל. הרי המסר הוא: אתם תוכו על ידי אנשי טרור ובג"ץ לא יתייצב לימינכם.

אני מכבד מאוד את הפרדת הרשויות, אבל נדמה לי שבתוך הרשויות יש גופים שלא מכבדים את ההפרדה הזו. אין כבוד לכנסת ולציבור. הרי 80 אחוזים מהציבור תמכו בפסילה של זועבי, ואלה לא רק ליכודניקים, אלא אנשים בעלי היגיון פשוט. אם בג"ץ אמור לשקף את הרכב החברה - ראינו שהוא לא משקף. ובזה נצטרך לטפל.

טרם קראתי את נימוקי השופטים להחלטה, כי הם טרם פורסמו. יהיה מעניין לקרוא אותם, ולנסות להבין איך הגיע בג"ץ להחלטה הזו, ואפילו פה אחד.

דמוקרטיה מתאבדת / יוסף שחרית, ירושלים (גולש ערוץ 7)

ישנם ערכים חשובים, או נחשבים, ולא תמיד הם חופפים. לעיתים יש התנגשות של ערכים. יש מי שמוכן למכור את לאומיותו, את עמו, את עצמיותו, וכל זה תמורת ערך שאנשים קידשו אותו - שיערב לו. אבל ההיגיון אומר שיש דברים שצריך להגן עליהם, השכל הישר יודע שתמיכה באויב מסוכנת לנו, וכך יש לפעול. 

כך מקובל גם בעולם הגדול, גם בלי אויב מוגדר. מדינות דמוקרטיות לא מתירות הגירה ללא גבול "בשם הצדק והמוסר", כדי לא לאבד את צביונה של אותה מדינה. דמוקרטיה צריכה לדעת להגן על עצמה, ולסייג את גבולות קדושתה.

ניפגש אחרי הבחירות / שריאל לוין, קריית ארבע (גולש ערוץ 7)

זועבי היא עבריינית אידיאולוגית. ריצתה לכנסת אינה פוגעת בחוסן הלאומי, ואינה שונה מריצתם של עינת וילף (מתבוללת) או ניצן הורביץ (פוגע בערך המשפחה). יש לצפות ממי שביקש לפוסלה להתארגן מיד אחרי הבחירות להסרת חסינותה ולהעמדתה לדין. בערכאות הנמוכות יש יותר נכונות לדון בעובדות, ולא חסרות כאלו שיאמתו את עבריינותה.