בשבע 525: מי יצילנו מהממסד המשפטי

נתניהו מנוע מלהתעמת עם הממסד המשפטי, ומותיר לנפתלי בנט את תפקיד המושיע של המחנה הלאומי בתחום החשוב הזה * כמענה לפרסומים המזיקים לליכוד על כוונה למנות את בגין לשר המשפטים, כדאי לנתניהו לרמוז שימנה לתפקיד את יריב לוין * יהדות בריטניה בחרה לעצמה רב ראשי מחובר לעם שפועל בשיטת הגרעינים התורניים

"דברים שרואים מכאן" , כ"א בטבת תשע"ג

העיתונאי קלמן ליבסקינד העיר בצדק שבעיתון 'ישראל היום' טרם למדו לבצע הטיה פוליטית באותה אלגנטיות כמו ב'ידיעות אחרונות'. החולשה הזאת ניכרת בניסיונות שמבצע העיתון לבלום את עלייתו של הבית היהודי על חשבון הליכוד. הכתב הפוליטי של העיתון, מתי טוכפלד, מציג את נפתלי בנט כאדם שמופעל על ידי לא אחר מאשר חיים רמון, ובכך אומר למי ששוקל להצביע טב - ראו הוזהרתם. כהוכחה לטענתו מציג טוכפלד את "התמיכה" שבנט זוכה לה ב'ידיעות אחרונות'. אם רמון ו'ידיעות' תומכים בבנט, מובן מאליו שהוא ישבור שמאלה לאחר הצלחתו בבחירות.

כפי שאומרים בלועזית, nice try. גרעין האמת בספקולציה הזאת הוא שמבחינת 'ידיעות אחרונות' - כל המצר לבנימין נתניהו נעשה ראש. מטאורים שצצו במערכות בחירות קודמות כמו מפלגת הגמלאים אכן נשלטו מרחוק על ידי רמון, או במקרה של צומת - פורקו על ידי רמון וחלקים מהם פותו לעבור לשמאל. אלא שכאן בדיוק טמון ההבדל בין הבית היהודי למפלגות שלבלבו במערכת בחירות אחת ונעלמו בזו שלאחריה. במקרה שלנו מדובר במפלגה שורשית, שגם מועמדיה בתחתית הרשימה רחוקים מלהיות עב"מים. אם הבית היהודי ימשיך להפתיע ויגדל עד ל-17 מנדטים, התוצאה תהיה שמועמדים כמו חברת הכנסת לשעבר גילה פינקלשטיין והרב רחמים נסימי ייכנסו לכנסת. זו איננה השביעייה הסודית של רפול. גם אם נקבל את הפנטזיה שמנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר יהפוך את עורו ויעבור לשמאל כאשר חיים רמון ישרוק לו - מי אמור ללכת אחריו מהח"כים שבמפלגתו?

לעומת ניסיונו הבלתי מוצלח של טוכפלד מ'ישראל היום' להחשיד את בנט, 'ידיעות אחרונות' פועל בהרבה יותר תחכום. קחו לדוגמה את צביקה ברוט, שדיווח ב-ynet (ב-24 לדצמבר) על "הערכה" שעל פיה ימסור נתניהו את תיק המשפטים לבני בגין. מבחינת תשתית הסבירות זה יותר מוצלח מהספקולציה של 'ישראל היום', שהרי לאחר הבחירות המוקדמות בליכוד הצהיר נתניהו שהוא רוצה להשאיר את בגין לצדו. בגין כשר המשפטים עשוי להעניק לנתניהו תעודת יושר אצל אצולת שלטון החוק. הבעיה היא שספקולציה כזאת עושה לנתניהו רק נזק בקרב מצביעים שמתלבטים בין הליכוד לבית היהודי. בגין לא הידרדר בבחירות המוקדמות בגלל עמדתו השוללת מדינה פלשתינית - זו דווקא הוסיפה לו נקודות זכות. ההורדה בדרגה נבעה מהגנתו על הפרקליטות ועל בג"ץ בנושא המאחזים. למתלבטים במחנה הלאומי אין בעיה עם בגין כחבר המטבחון הביטחוני, אך בגין כחבר בוועדה לנושאי חקיקה וכשר המכהן כיו"ר הוועדה למינוי שופטים הוא סיוט עבורם.

בכלל, הבית היהודי פועל בחוכמה כאשר הוא מתמקד בבטן הרכה של הליכוד ביתנו - היחס העמום והדו-ערכי כלפי הממסד המשפטי. בנושא הזה, כפי שהעיר ארי שביט ב'הארץ' לאחר ריאיון שערך עם יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט מוריד את הכפפות. לאחר שהוחלט על כתב אישום שאילץ את השר אביגדור ליברמן להתפטר, וכן לגבי פרסום דו"ח של מבקר המדינה על נסיעותיו של ראש הממשלה, העיר בנט שמוזר שכתבי אשום ודו"חות כאלה תמיד צצים בתקופת הבחירות. למרות שלכאורה הבית היהודי עשוי לצאת נשכר מפגיעה בשני ראשי המפלגה המתחרה, בנט לקח כאן מעין אפוטרופסות על המחנה הלאומי. הוא משדר לחבריו וגם למצביעים - בואו חסו בצִלנו נגד היועץ ונגד המבקר. הוא גם מרמז שבניגוד לניסיון הנואל שעשה הליכוד ביתנו לפגוע בו דרך הריאיון עם נסים משעל, הוא מתנהג ביתר אבירות. 

אגב, גם כאשר הוא תוקף את מערכת המשפט, בנט נוהג לגייס את פרויקט המוביל הארצי, שלא היה מתרומם אילו נאלץ פנחס ספיר ז"ל לעמוד מול האקטיביזם השיפוטי. כלומר, האקטיביזם אינו מאיים רק על הימין אלא גם על ספיר, מבכירי היונים בתנועת העבודה. 

בעוד שבנושא ההתיישבותי נתניהו יכול לתקן את הרושם בדקה התשעים באמצעות הפשרת אישורי בנייה, שדרוג מכללת אריאל לאוניברסיטה או הכללת יישובים ביהודה ושומרון בתוך מפת העדיפות הלאומית, בנושא המשפטי נתניהו נאלץ ללכת בין הטיפות. הוא זוכר את הפעמים שהיה נתון לחסדי מערכת המשפט ושלוחותיה - פרשת בראון-חברון, פרשת עמדי ופרשת המתנות - ולכן נקט החלטה אסטרטגית לא להרגיז את ברוני המשפט. 

התגובה הטובה ביותר מצד נתניהו לספין של 'ידיעות' היא לנקוט בספין נגדי ולהפריח כותרות בנוסח "הערכה: נתניהו שוקל למנות את יריב לוין לשר המשפטים". אבל נתניהו מנוע מלהרגיז את הממסד המשפטי, ואינו יכול להתחרות עם בנט בנושא החשוב כל כך למחנה הלאומי.
 
רב של העם

ביקור בלונדון לרגל בר מצווה בשנה שבה נקבע שיא גשמים באנגליה איננו תענוג גדול, אלא פשוט בגדר הכרת טובה לידידת המשפחה. אבל לונדון חיכתה עד ליום שלפני הגעתנו על מנת להכריז שהרב אפרים מירוויס ישמש כרבה הראשי החדש של יהדות בריטניה. תהליך הבחירה היה ממושך, אולי ממושך מדי, וכלל ראיונות גם עם רבנים המתגוררים מחוץ לבריטניה. 

השאלה שעמדה בפני הפרנסים היתה האם לבחור אדם בדמותו של הרב הראשי היוצא, הרב יונתן זקס. למרות שהקהילה היהודית בבריטניה מונה פחות מרבע מיליון נפש (והחרדים והרפורמים אינם סרים למרותו של הרב הראשי), הרב זקס זכה להשפעה רבה בזכות כישוריו האינטלקטואליים, ונתפס כאחד ממגִני האמונה מול מתקפת הכפירה והחילון באירופה. היה שכיח להיתקל בעיתונות הכללית בתגובות נלהבות למאמריו של הרב זקס מפי חברי הכנסייה האנגליקנית, שבאותו מעמד הביעו קנאה על שראש כנסייתם אינו מגיע לרמתו של זקס. גם ראשי ממשלות בבריטניה חיפשו את קרבתו של הרב זקס ונועצו בו.

למרות הפיתוי למצוא מחליף תואם לרב זקס, בסופו של דבר החליטו היהודים בבריטניה ללכת בכיוון שונה. הם מינו לתפקיד הרם את הרב מירוויס, יליד דרום אפריקה שלמד בישיבות כרם ביבנה והר עציון, הוסמך בידי מכון אריאל וגם מחזיק תואר בהוראה ממכון הרצוג. מירוויס שימש בעבר כרבה הראשי של אירלנד, תפקיד שמילאו בעבר גם הרב עמנואל יעקבוביץ' ז"ל, קודמו של זקס, וכמובן הרב יצחק הרצוג זצ"ל, שעלה משם לתפקיד הרב הראשי לישראל. גם הרב מירוויס יודע איך לדבר אל בני דתות אחרות ואל שליטים, אבל עיקר תפארתו בתחום טיפוח הקהילה. קהילתו, קינלוס גרדנס, משגשגת הודות למרכז חינוך למבוגרים שייסד הרב מירוויס לפני עשור. המרכז נשען על כולל שהוקם בתוך בית הכנסת ומספק שיעורי תורה לכל דכפין, מהרמה הבסיסית ועד לרמה מתקדמת. ניתן לראות במרכז החינוך מבנה המזכיר את פעילות הגרעינים התורניים. 

הרב מירוויס מתחמק באלגנטיות מהשוואות בינו לבין הרב זקס, אבל מצהיר על כוונתו להעתיק את הדגם של קינלוס לקהילות נוספות בבריטניה וכן לפעול לטיפוח כישוריהם של רבנים מכהנים. כאשר שאלתי אנשים מה דעתם על המינוי, התיאור שחזר על עצמו אין ספור פעמים היה the people's rabbi (רב של 'עמך'). מדובר באדם שנגיש לבני קהילתו - כולל אפילו סעודות שבת לרווקים שמתקיימות בביתו במטרה לשדך ביניהם. הרעיה ולארי, עובדת סוציאלית במקצועה, משלימה את גישת הדלת הפתוחה.

גם בישראל אנו עומדים בפני בחירת רב ראשי. מושפע כנראה מהצלחת הבית היהודי, הרב ישראל רוזן מציע בחירות מוקדמות גם לתפקיד הרב הראשי. מדובר אולי ברעיון נועז מדי, אבל מה שמתחולל במגרש הפוליטי צריך להשפיע גם על בחירת הרב הראשי. נפתלי בנט הוכיח שראש רשימה מתאים מסוגל למשוך קולות מחוץ למגזר הדתי. גם רב ראשי מתאים עשוי לחולל שינוי דומה.