בשבע 525: "עניין אישי" עם עו"ד דבי אייזיק

עו"ד דבי איזיק, 46. נשואה לדיוויד. אֵם לארבעה. תושבת ניו-רשל, ארצות הברית. נשיאת 'אמי"ת'

עפרה לקס , כ"א בטבת תשע"ג


התחלה: ינואר 1966, אטלנטה ג'ורג'יה, בסיס של הצבא האמריקני שהאב שימש בו כרופא. אחרי השחרור מהצבא שבה המשפחה לניו-יורק, המקום שבו גדל האב, והתיישבה בניו-רשל הסמוכה למנהטן. בהמשך יבחרו גם אייזיק ובעלה לבנות שם את ביתם.

משפחה שכזאת: האם, גם היא רופאה ומומחית לאנדוקרינולוגיה, עובדת במקצועה גם היום, "לפעמים היא גם מלמדת בארץ". אייזיק היא בכורה מבין שלוש בנות, אחת עורכת דין והשנייה רופאה. לתפארת היידישע מאמע.

עברית: השיחה מתבצעת בשפת הקודש, אשר מדוברת באופן שוטף כבר מגיל 12. "תמיד היינו ציונים ודיברנו הרבה על הארץ שהיתה בשבילנו מקום מאוד חשוב. גם בתי הספר שבהם למדתי היו מאוד ציוניים, והמורים למקצועות הקודש היו ישראלים". 

בתי הספר: ביסודי 'ישיבה ווסטצ'סטר' המקומי ובתיכון ישיבה יוניברסיטי שלא זכור כאהבה גדולה. "רציתי ללמוד ברמה יותר גבוהה". בחינת ה-SIT המקבילה לפסיכומטרי בוצעה מוקדם, כך שבגיל 16 כבר נמצא מקום בין הסטודנטים ב'ברנרד קולג''. הלימודים ארכו ארבע שנים. את השנה השנייה עשתה ב'אורות' שבאלקנה.

'אורות': "למדתי מה זו ארץ ישראל. דרך הבנות הישראליות שאיתן למדתי הכרתי את התרבות של ארץ ישראל, שאי אפשר להבין אותה אם לא גרים בארץ. ביקרתי בכל הארץ עם התנ"ך - וזו היתה הפעם הראשונה שהייתי ביום העצמאות ובחגים בישראל, מה ששונה מאוד מלהיות בארץ נוכרייה".

שונה: "רק לשמוע 'חג שמח' מבעל החנות, משהו פשוט כזה, הוא מאוד יפה. כולם חוגגים כאן יחד וזה מאוד יקר, זה לא קיים כשגרים בחו"ל". כבר כמה שנים שהמשפחה משתדלת לחגוג פסח וסוכות בארץ, "כי זה המקום והבית שלנו, גם אם אנחנו לא גרים שם כל הזמן".

כל הזמן: "יש לנו בית בירושלים, אז אנחנו הרבה בארץ. עד עכשיו לא יצא לנו לעלות. אולי בעתיד".

אקדמיה: אחרי ארבע שנים ב'ברנרד' הגיע תורם של לימודי המשפטים, שארכו גם הם ארבע שנים ונלמדו ב-NYU. "למדתי גמרא מבית הספר היסודי, ומשם התחלתי לאהוב משפטים. רציתי להיות עורכת דין מייעצת".

תנועת נוער: בני עקיבא, כולל פתיחת סניף במקום המגורים לתקופה קצרה והדרכה. במשך השנה היו פעילויות, שבתונים, צעדת ההצדעה לישראל ובקיץ מחנות. "אז לא היו נוסעים כל כך הרבה לישראל. במחנה הרגשנו קצת בארץ וזה היה חשוב". והיה עוד משהו חשוב מאוד שקרה בתנועה.

משהו: דיוויד, שגם היה מדריך. "הכרנו מהפעילויות המשותפות בניו יורק, וכשהיה מפגש חורף בלוס אנג'לס הכרנו אחד את השני טוב יותר והתקרבנו". דיוויד גם הוא עורך דין בהשכלתו, למד תקופה ב'כרם ביבנה', והיום עובד בחברה שנותנת שירותים לעורכי דין בתפקיד ש"אין כזה דבר בישראל": אחרי תביעות ייצוגיות הוא מסדיר את התשלומים והפיצויים לתובעים.

השמחה: ארבעה ילדים: בן ושלישייה, המורכבת משתי בנות ובן. "זה היה אתגר כשהם היו קטנים וגם בכיתה א'. היום הם בי"א". הגדול בן 22, למד ב'הר עציון' במשך שנה וחצי, סיים אוניברסיטה ונמצא לקראת לימודי המשפטים.

עורכת דין: תחילת המסלול היתה בתחום הנדל"ן עבור מבנים גדולים ומורכבים. בהמשך, לאור המצב הכלכלי הלא מזהיר ששרר במדינה, היתה החלפה לכיוון חברות גדולות שנקלעו לבעיות כלכליות. הפירמה: אחת הגדולות בניו-יורק. מספר שעות העבודה ביממה: 15.

ועד הורים: "בארצות הברית ההורים פועלים בבית הספר באופן רציני ואני התעסקתי עם כל מה שהיה צריך", מתפאורות ומסיבות ועד סיוע משפטי כעורכת דין. בנוסף לכך היתה עשייה בבית הכנסת. "זה לא כמו בארץ, אצלנו הכל קורה בבית הכנסת. בכל חג יש פעילות לילדים, כל בר מצווה או חתונה - הכל בבית כנסת".

אמי"ת: לפני 12 שנים העניין התחיל בקטן. "בהתחלה עסקתי רק בשכונה שלי". כשביקשו להצעיר את ההנהלה הבינלאומית, אחת מהחברות בשכונה, "שהיא בגיל של הוריי", ביקשה שתצטרף ל'בורד'. "באותו זמן לא הכרתי את התוכניות שלהן בארץ, אבל פגשתי את אמנון אלדר ואת ההנהלה וראיתי שזה ארגון רציני. ראיתי מה אפשר לעשות ולאן אפשר להביא את הילדים בישראל, וחשבתי שאני יכולה לתרום הרבה".

פעילות: "התחלתי לבוא לארץ, לראות את הילדים, את בתי הספר, את הצוות הנפלא. העשייה באמי"'ת מביאה תוצאות אז רציתי להמשיך בה. במשך השנים האחרונות אמי"ת התרחבה ונהייתה הרבה יותר גדולה".

גדולה: 40 אלף מתנדבות, וגם מתנדבים, שמתפרשים על פני מספר מדינות. "בארץ קוראים לנו 'נשות אמי"ת', אבל אנחנו רק 'אמי"ת'. יש לנו היום גם גברים שמתנדבים". ההערכה היא שעד היום נתרמו 100 מיליון דולר למוסדות החינוך של הרשת, בעיקר בפריפריה. אייזיק שימשה בתפקידים שונים בארגון, בהם גזברית, יו"ר ועדת הכספים וסגנית נשיאה.

גברתי הנשיאה: הכניסה לתפקיד היתה לפני שנה ורבע. "הם רצו שאכנס קודם, אבל עד עכשיו הנשיאות היו הרבה יותר מבוגרות ממני. היה צורך להבין שלי יש עדיין ילדים בבית".

ילדים-התנדבות-עבודה: "כשעבדתי התנדבתי באופן מצומצם. אחרי שעזבתי, התחלתי להתנדב בצורה רצינית. היום אני נותנת את כל העבודה שלי בהתנדבות. גם כשאני נוסעת לחו"ל - זה על חשבוני".

לנגב חלב מהשפתיים: "אין לי בעיה עם זה, אני אוהבת את כולן ולומדת מכולן, אני לומדת איך להיות סבתא טובה. הן אלה שביקשו ממני לעשות את התפקיד, אז לקח זמן אבל אני חושבת שאנחנו עובדים יפה ביחד". היום כל ההנהלה צעירה יותר. "זה אומר שהארגון חי ויש לו עתיד חזק. יש לנו היום מתנדבות בגיל האוניברסיטה וגם של התחלת משפחה. יש עתיד".
להשפיע: המטרה היא לא רק איסוף כספים אלא השפעה. "אנחנו בעלי הבית ואנחנו מחליטים מה חשוב לחזק בחינוך של מדינת ישראל".

חשוב לחזק: חשוב שיהיה חינוך טוב כי "בישראל אין נפט, יש אנשים. אנחנו רוצים שישראל תחזור להיות במקומות הראשונים בעולם במבחנים הבינלאומיים. חינוך טוב למצטיינים וגם התפתחות המחשבה, ואיך להתעסק עם האינפורמציה. כי היום לכל אחד יש אינפורמציה ביד".

החזון: "להפוך את החינוך במדינת ישראל למשהו חזק שמתאים למאה הזאת. שלבוגרי מערכת החינוך יהיו הכשרונות והכלים להתעסק במה שיש בעולם. זה יהיה קשה וייקח הרבה שנים, אבל התחלנו פיילוט, בשיתוף משרד החינוך".

הפיילוט: הרשת מביאה טכנולוגיה חדשה, מחלקת טאבלטים לילדים ומבקשת להעניק להם כלים עכשוויים לניתוח המידע. "היום בגרות זה לא מספיק. החלום שלנו הוא שיהיו מספיק משאבים בחינוך וכל תלמיד יקבל את מה שהוא צריך, איך שהוא צריך, כדי שיהיו לו כל הכלים לעתיד". 

ערבים זה בזה: מנכ"ל הרשת, אמנון אלדר, והסמנכ"לים שלו היו בחו"ל בתחילת מבצע 'עמוד ענן'. "זה היה מיד אחרי הסופה 'סנדי'. הם מאוד דאגו לנו, וכל התלמידים התפללו על מי שנפגע בסופה. מיד אחר כך התחיל המבצע, ובכל מקום שההנהלה הגיעה אליו המתנדבים הביעו דאגה לדרום. התחושה היא שאנחנו משפחה".

ישראל והתפוצות: "מדינת ישראל צריכה לחשוב לא רק על עזרה שמגיעה מחו"ל, אלא על עבודה משותפת. צריך לא רק שאנשים מחו"ל ייקחו אחריות על הארץ, אלא שבארץ ייקחו גם אחריות על חו"ל ואז אנחנו שותפים שווים".

פרסים: פרס 'כנס ירושלים' שיתקבל בשבוע הבא איננו הראשון שמגיע לידיה. קדם לו 'פרס הרצל' מהמזרחי העולמי. "פרס הכנס הוא לא שלי, אלא של אמי"ת. יש צוות נפלא, כל הגננים והמנקים בבתי הספר, כל המורים וכל המנהלים עושים מעל ומעבר. הפרס מזכיר את בסי גוטספלד שהקימה את אמי"ת לפני כמעט 90 שנה. לראות את ההישגים שהגענו אליהם מאז זה נפלא, ואני שמחה שיש הכרה כזאת".

אם זה לא היה המסלול: "קשה לדעת, אבל אני חושבת שהייתי מוצאת ארגון שהייתי נותנת בו את מה שאני יכולה, משאב שהוא יותר חשוב מכסף: זמן. אני לא אוהבת לשבת בבית, אז תמיד יהיה לי תפקיד שבו אני נותנת לחברה".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב: הבוקר מתחיל במטבח, עם הכנה של ארוחת בוקר מושקעת לילדים: ביצים, שייק פירות או ופל לבחירתם. "אני חושבת שחשוב שיאכלו ארוחת בוקר טובה, כי מחכה להם יום ארוך". שלוש פעמים בשבוע יש השתתפות ב-BOOT CAMP, אימון כושר קבוצתי על שפת הים, "דומה מאוד לטירונות".

דיסק ברכב: המועדף הוא דווקא רדיו. אבל המוזיקה של בילי ג'ואל, זמר ופסנתרן אמריקני ממוצא יהודי, אהובה מאוד. 
שבת: "בגלל שיש לנו שלישייה של בני 16, בכל שבת יש לפחות עשרים בני 17-15 סביב השולחן. יש הרבה רעש, אבל הוא נעים". יש גם אחות שגרה ממול, וההורים שגרים בשכונה, כך ששבת היא גם זמן למשפחה וגם לקהילה. כדי להאכיל את כל הפיות יום שישי הוא זמן מטבח, כולל עוגות וחלות.

עיתים לתורה: שיעור קבוצתי עם הרב של בית הכנסת בנושא פרשת השבוע. לפני תפקיד הנשיאה היתה גם השתתפות בשיעור מצומצם יותר עם הרב, בו נלמדה גמרא.

אוכל: סלטים "וחלות מהתנור שלי".

אחזקת הבית: במשך השבוע יש עוזרת, "אבל בשבת הילדים עוזרים. יש להם תפקידים". 

מפחיד: "איראן. באמת". היא אמנם לא חשה שעול הפתרון על כתפיה, אבל שמחה על כך שמתוקף היותה נשיאה של ארגון גדול היא חברה ב'ועידת הנשיאים', "ואנחנו יושבים עם הממשלה שלנו לעזור בזה. זה מעשה מאוד חשוב. מדובר בבעיה של כל העולם".
דמות מופת: גולדה מאיר. בתקופה שבה היא היתה ראש ממשלה, היא זכתה להצלחה בכל העניינים שבהם עסקה, אבל היה לה הרבה יותר קשה להגיע לכל הישג, "כי כל אישה שמגיעה לאיזשהו הישג, צריכה להיות פי עשר יותר טובה מכל גבר שהגיע לשם".

פמיניסטית: היא לא מכניסה את עצמה להגדרה, "אבל גם כשעבדתי כעורכת דין ואפילו היום בתפקיד הנשיאה, אני רואה שתמיד נשים צריכות לעבוד קשה יותר כדי להגיע לאותו מקום שהגברים מגיעים אליו".

פנאי: אין הרבה, אבל כשהוא קיים "אוהבת מאוד לקרוא, לטייל בטבע ולבקר במוזיאונים".

כשתהיי גדולה: "הייתי רוצה להמשיך לעזור בכל העניינים של יהודים בעולם ובמדינת ישראל".