חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

חסיד ואיש מעשה - בגליון השבוע

הוא עודד יהודים לעסוק בחקלאות, תמך כלכלית בחסידים שעלו לארץ ישראל, ישב פעמיים בכלא הרוסי בעקבות הלשנות של מתנגדיו והקים את החסידות המשפיעה ביותר בעולם כיום @ השבוע יחול יום השנה ה-200 לפטירתו של ר' שניאור זלמן מלאדי – בעל ה'תניא', שחולל מהפכה בהנחלת מושגי החסידות והקבלה להמונים, והציב את השכל כגורם המרכזי בעבודת ה'
03/01/13, 01:12
יואל יעקובי


כולם יודעים שר' שניאור זלמן מלאדי, שביום ראשון הקרוב כ"ד טבת ימלאו מאתיים שנה לפטירתו, הוא מייסד חסידות חב"ד. אבל ר' שניאור זלמן, שידוע יותר בכינויים בעל התניא, אדמו"ר הזקן או הרב מלאדי, אינו עניין רק לחסידות חב"ד ולמקורבים אליה. מדובר בגאון בתורת הנגלה שחיבוריו ההלכתיים הגיעו למרחקים; הוגה דעות מקובל ועובד ה', שייסד דרך חדשנית בעבודת ה' שפונה בעיקר אל השכל; אוהב ישראל שדאג לתקנתם החומרית של אחיו ופעל להסבתם למקצועות יצרניים ומי שאחראי לביסוסה החומרי של העלייה הראשונה האמיתית לארץ ישראל, הלא היא עליית החסידים של תקל"ז (1777). ועדיין לא נגענו בהכל.

ר' שניאור זלמן נולד בי"ח באלול תק"ה (1745) בסביבות העיירה ליאזנה שברוסיה הלבנה, להוריו ר' ברוך ורבקה. במסורת חב"ד מסופר כי ר' ברוך נמנה על חבורת הצדיקים הנסתרים שהיו קשורים לר' ישראל בעל שם טוב, והבעל שם טוב אף היה קשור ללידתו, הדריך את הוריו בגידולו, וראה ברוח קודשו את התפקיד הגדול שמיועד לנער. עם זאת, מספרת המסורת, הזהיר הבעל שם טוב את תלמידיו שלא יספרו לשניאור זלמן הצעיר אודותיו, מכיוון שהוא כבר שייך לתלמידו ר' דב בר, המגיד ממזריטש.

כשהתקרב לגיל 16 נשא העילוי הצעיר ר' שניאור זלמן לאישה את סְטֶרְנַא, בתו של אחד מנכבדי העיר ויטבסק. למרות היותו עילוי מובהק הוא לא נהג כמנהגם של בני תורה אחרים, שסברו שתלמידי החכמים צריכים להיות מובדלים מעמי הארצות. הוא אף דאג לרווחתם החומרית. שנים רבות לפני שתנועת העבודה הציונית קידשה את ערך העבודה, הצר רש"ז על כך שפרנסתם של היהודים מתבססת על 'לופטגשפט' – עסקי אוויר כמו מסחר וכדומה, ולא על עבודת אדמה. הוא אמר ועשה: בכספי הנדוניה שקיבל מחותנו הוא רכש קרקע וכלים חקלאיים עבור אותם יהודים. גם בהמשך חייו הוא עודד יהודים לפנות לכיוון זה.

אמנם רש"ז סיים כבר בגיל 18 את כל הש"ס ונושאי כליו, ראשונים ואחרונים, אולם הוא לא הלך במסלול הרגיל של עילויים בזמנו. הוא עסק גם בחוכמת הקבלה ונהג להאריך בתפילתו. כמנהג הימים ההם היו רש"ז ואשתו סמוכים על שולחן החותן, אולם הדרך הייחודית בה נהג רש"ז לא מצאה חן בעיני המשפחה, וזו תבעה מסטרנא שתתגרש מבעלה. אולם היא, שהבחינה באישיותו הגדולה, לא הסכימה לכך. גם העובדה שהצרו להם ומנעו ממנו לעיתים נרות למאור כך שהוא נאלץ ללמוד לאור הירח, או כשסבלו מקור או מרעב, לא הזיזה אותו מעבודתו ואותה מדבקותה בו.

שולחן ערוך בפנימיות

בגיל 20 החליט רש"ז, בהסכמת אשתו, לנסוע למקום תורה. אחיו של רש"ז, ר' יהודה לייב, סיפר שבפני אחיו עמדו שני יעדי נסיעה אפשריים: וילנה ומזריטש. בוילנה, עירו של הגר"א, למדו כיצד ללמוד תורה, ואילו במזריטש, בה היה בית מדרשו של המגיד ר' דב בר תלמיד הבעש"ט, למדו כיצד להתפלל. "ללמוד ידעתי קצת", אמר רש"ז, "אבל להתפלל לא ידעתי כמעט כלום, לכן הלכתי למזריטש".
עם זאת, כשהגיע רש"ז למזריטש, הוא נבהל כנראה מההשקעה היתרה בעבודה שבלב על חשבון לימוד התורה, והחליט לעזוב. לאחר שנזכר ששכח משהו, הוא חזר ומצא את המגיד דן בסוגיה הלכתית סבוכה. כשהבין שההשקעה בעבודה הפנימית היא לא במקום לימוד התורה אלא בנוסף לו – החליט בכל זאת להישאר.
עמוד 1 מתוך 2
הקודם | הבא